גז, חיסונים ופנסיה תקציבית: הכוחות פועלים עתה בכלכלת ישראל

1. לכותרות, כדרכן, יש הרבה פעמים נטייה להיסחף, יש נטייה לדרמטיזציית יתר, בייחוד הכותרות הכלכליות. אני לא מזלזל כלל במה שקורה לאזרח הממוצע: אכן, רבים מרגישים זאת בכיסם. האינפלציה שוחקת את השכר, עליות המחירים מכות בכל תחום, והממשלה לא ניצלה את עודפי גביית המסים בעשרות מיליארדים כדי להוריד מסים, נהפוך הוא: היא העלתה מסים. המשבר הפוליטי לא צופן טובות, והמגמות העולמיות מצביעות על האטה. עד שיתקבלו החלטות, אם יתקבלו, יחלפו חודשים ארוכים.

עם זאת, חשוב מאוד לראות את תמונת המצב הכלכלית הכוללת בעולם ולא להיסחף אחרי רואי השחורות - אף פעם לא מומלץ לעשות זאת. החלטתי להביא כאן את דבריו של הכלכלן מיכאל תבור, המצוטט מדי פעם בטורי, שמסביר בצורה נהירה, שווה לכל נפש, אילו כוחות פועלים עתה בכלכלה. הוספתי מדי פעם גם הערות משלי.

"כל מי שעדיין קורא עיתונים או מעיין באתרי החדשות, מכיר את הכותרות המופרזות בכל תחום שמטרתן העיקרית היא למשוך תשומת לב. התופעה כמובן אופיינית במידה דומה לכתבות העוסקות בכלכלה, שחלקן מהלכות אימים ונראות כאילו תפקידן העיקרי הוא להפחיד.

"אנסה להציג ממעוף הציפור את המגמות העיקריות בכלכלה העולמית באופן קצת יותר רגוע. בשלהי 2021 התרבו הדיבורים על מחירים מטורפים בתחום ההייטק. חברות מפסידות נסחרו בבורסה בערכים דמיוניים, וחלומות הונפקו במחירים ששיקפו פנטזיות לא ריאליות. התחושה הייתה שייתכן שהשוק קרוב לתיקון חריף ואולי אף למפולת בסגנון של שנת 2000 (התיקון אכן הגיע, אבל ממש לא מפולת בסגנון של שנת 2000. מדד הנאסד"ק איבד כ־30% מתחילת השנה, ויש ירידה בזרימת הכסף להון הסיכון הישראלי מחו"ל, אבל עדיין יש זרימה יפה של כסף - 9.6 מיליארד דולר מתחילת שנת 2022 לעומת כ־26.4 מיליארד דולר בכל שנת 2021 - א"צ).

"צריך לזכור כי ב־2021, בעיקר בסופה, העולם הרגיש כי משבר הקורונה די נמצא מאחור, אבל ההשלכות של המשבר עדיין ניכרות בתורים בנמלים, שבהם אוניות עמוסות ממתינות לפריקה אחרי שנת 2020 המשברית ומחירי התובלה הימית הממריאים.

"ההשפעה של מחירי התובלה מתחילה לייצר לחץ על המחירים, אם כי הדאגה עדיין אינה גדולה במיוחד וכולם בטוחים שעניין זה ייפתר בהדרגה בתוך כשנה (מחירי הסחורות החקלאיות ומחירי התובלה הימית החלו לרדת, ואלו חדשות טובות מאוד, שאמורות לסייע לבלימה של עליות המחירים בשנה הבאה - א"צ).

"ואז הגיעו פוטין והמלחמה באוקראינה. מכל מקום, התוצאות של המלחמה הן קיצוץ גדול ביבולים, החל בחיטה וכלה בגרעינים אחרים, קטניות ומוצרי חקלאות נוספים, לצד קיצוץ בחומרי גלם מחצביים, מפלדה ועד חומרים נדירים לתעשיית האלקטרוניקה, וכמובן קיצוץ ביבוא הגז והנפט.
מחסור זה יצר לחץ על המחירים, וקיבלנו אינפלציה הנקראת 'אינפלציה של עלויות', בשונה מ'אינפלציה של ביקושים'. לעולם אין שום קושי להחליף את אוקראינה ואת רוסיה באספקת מזון, מחצבים ודלקים. זה רק עניין של התארגנות ונכונות לחרוג, ולו זמנית, מתקנות, מחוקים ומקביעות על ידי חלק ממדינות המערב.

"למשל, ארה"ב השכילה לייצר נפט מפצלי שמן שהספיק לכל צורכיה ואף ליצוא. עם בחירת ביידן לנשיאות הוא נכנע לאגף השמאלי במפלגתו, וייצור הנפט הוקטן. כך גם בנוגע להפקת מתכות נדירות. ארה"ב שילמה לחקלאיה סובסידיות במיליארדים, כדי שלא יגדלו גידולים חקלאיים, כי נוצרו עודפים גדולים. לכן ארה"ב, קנדה ואוסטרליה יכולות לספק תחליף לרוסיה ולאוקראינה בקלות.

"לא ברור לאיש כיצד תסתיים מלחמת רוסיה־אוקראינה ומתי, אבל בכל הנוגע למחסור בצ'יפים, במזון ובדלק, די ברור שב־2023 הוא יתקרב מאוד לסיומו ורמות המחירים יתחילו לרדת.

"בינתיים צפויות לנו כשנתיים של מחירים גבוהים יותר, שבחלק מהמקרים יביאו להקטנת צריכה ולפיטורי עובדים, כלומר עצירה בצמיחת התמ"ג העולמי ואולי אף נסיגה קלה לצד עליות מחירים. לתופעה כזאת קוראים 'סטגפלציה'. "כמעט בכל תרחיש של מלחמת רוסיה־אוקראינה העולם יתאושש וב־2024 יחזור לצמוח, אם לא יתפתח עימות מסוכן חדש, כמו בין סין לארה"ב, למשל. המחירים אז יירדו, בפרט מחירי האנרגיה, והתוצר יעלה.

"בישראל התוצר ב־2021 עלה באופן חריג לעולם בעקבות שילוב של שלושה גורמים, כששניים מהם רשומים על שמו של נתניהו: מתווה הגז והחיסונים. השלישי הוא התנופה שההייטק קיבל בשנה זו כחלק מאותה בועה שהזכרנו, אבל שבכל הנוגע לישראל, היו לה הרבה השלכות חיוביות".

ב־2022 התפתח עוד משבר פוליטי חמור ונוצר פיצול בין שתי קבוצות שלא מאפשר לאף אחת להתנהל. לכן יש שתי בעיות שהולכות ומחמירות - ספק אם יימצא להן פתרון: הראשונה היא בעיית הפקקים והקושי להתנהל ולהוביל אנשים וסחורות; והשנייה היא מחירי הדיור שמייצרים פוטנציאל למשבר חברתי, שיעיב על כל צמיחה כלכלית עתידית. "לא נותר לנו אלא לקוות שיימצא מוצא מהסבך הפוליטי, ומנהיגי המדינה יתחילו לעשות את הנדרש במתכונת חירום: האצת המטרו והגדלת היצע הדירות תוך הקטנת המחסומים הבירוקרטיים. בלי כל אלה, כשהעולם יחזור לצמוח, אנחנו נצטופף מיוזעים בחום ונקלל זה את זה וכולנו ביחד את הממשלה, תהא אשר תהא".

והערתי לסיום: בישראל מצבנו טוב יחסית, לא שזה מנחם איש מהאזרחים. על פי בנק הפועלים, בעוד בעולם הנתונים הכלכליים מתחילים להצדיק את החשש ממיתון, בישראל זה טרם בא לידי ביטוי. המכירות בכרטיסי אשראי, לדוגמה, גדלו בחודשים מרץ־מאי בשיעור שנתי של 6.1%, והרכישות של שירותים גדלו בשיעור כפול מזה. גם נתוני מגזר התעשייה טובים: הייצור התעשייתי עלה בחודשים פברואר־אפריל בקצב שנתי של כ־15%, ושעות העבודה עלו בקצב גבוה של 6.3% שמאותת על מחסור בידיים עובדות.

ישראל לא חסינה כנראה מההאטה שמסתמנת כעת בעולם, אך קיימים כמה גורמים שממתנים ומעכבים את ההשפעות השליליות מהעולם. ראשית, האינפלציה כאן נמוכה יותר בגלל יציבות יחסית במחירי החשמל (ואלו עומדים לעלות). שנית, ענף הבנייה נמצא בפעילות שיא עם יותר מ־70 אלף התחלות בנייה שצפויות השנה. גם אם נראה בהמשך השנה האטה ברכישת דירות חדשות, אלו פרויקטים שכבר יצאו לפועל.

השורה התחתונה והחשובה ביותר: חייבים וצריכים ממשלה מתפקדת, ממשלה שתעשה את המתבקש מאליו - להוריד מסים.
 
2. ביום חמישי, כשהעיתונים הכלכליים כבר לקראת קבלת שבת ואין אפשרות מעשית להכניס ידיעות, בחר האוצר לפרסם את הדוחות הכספיים של הממשלה. הדוח מייחד, כרגיל, פרק מרכזי לסוגיית הפנסיות התקציביות. בכל שנה נוסף עוד פרט, בכל שנה המספרים ממשיכים להתנפח, וכל זה ממחיש עד כמה בעיית הפנסיה התקציבית היא בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת".

כמדי שנה, אני נותן למספרים לדבר בעד עצמם מתוך הדוחות הכספיים. לצערי הרב, גם הממשלה הזאת, כמו קודמותיה וכמו זו שתקום אחריה, לא העזו לגעת בפצצה הזאת. חבל, כי הפצצה הזאת שואבת מדי שנה עשרות מיליארדים מקופת המדינה, ותמשיך לשאוב סכומים הולכים וגדלים בעשרות השנים הקרובות.

‎1.022 טריליון שקל - לראשונה חצתה התחייבות המדינה לפנסיות התקציביות את רף טריליון השקלים. רגע, רגע, זה ממש לא הכל. אומנם זה המספר הרשמי שמופיע בדוח הכספי של הממשלה להתחייבות לפנסיה תקציבית הן לגמלאים והן לעובדים פעילים, אך המספר הרשמי ממש לא משקף את התמונה המלאה.

ראשית, המספר לא כולל גופים שאפשר לקרוא להם "גופים נתמכים", כלומר עיריות, אוניברסיטאות, חברות ממשלתיות ועוד, שתורמות תוספת לא מבוטלת להתחייבות האדירה ממילא. כל הגופים האלו מתוקצבים באופן עקיף דרך תקציב המדינה, ולכן הם לא נספרים בדוח הרשמי.
שנית, הדוחות הכספיים מזכירים שהעלות האדירה הזאת עדיין איננה כוללת את פנסיית הגישור בצבא ודברים נוספים. "פנסיית הגישור" היא בעצם פנסיה תקציבית בתחפושת. במקום לשלם לפורשי הצבא את הפנסיה התקציבית ה"רגילה", אחרי שבוטלה, המציאו פטנט חדש - "פנסיית גישור" שמו. הפנסיה הזאת משולמת מיום הפרישה המוקדמת ועד לגיל הפרישה הרשמי, כלומר במשך 20 שנה בממוצע. רק אז קרן הפנסיה הרגילה עוברת לשלם את קצבת הפנסיה.

מה שקרה הוא עוד דוגמה למריחת הזמן בבירוקרטיה הישראלית: שש שנים חלפו מההסכם בין האוצר למשרד הביטחון, שקבע כללים חדשים לחישוב פנסיית הגישור, ונתונים על פנסיית הגישור אין ממש, סיכומים אין ממש, מידע לא הועבר, והדוחות הכספיים של הממשלה לא כוללים את העלות של הפנסיה הזאת. והדבר המדהים בכל הסיפור הזה הוא שלאורך כל השנים שבהן הונהגה "פנסיית הגישור", איש לא חשב להכניס את גובה הסכום להתחייבויות הממשלה.

השורה התחתונה: בהערכה זהירה ההתחייבות הכוללת של הפנסיה התקציבית בישראל עם הגופים הנתמכים ועם פנסיית הגישור מגיעה לכ־1.2־1.3 טריליון שקל. זה מספר מפוצץ, אבל חייבים לומר שהוא נפרס על פני 50 השנים הבאות, ומדי שנה חלק ממנו "נבלע" בתקציב המדינה. אבל החלק הזה הולך וגדל והוא די מהותי, בייחוד לאור עליית המסים לאזרחים בשנה האחרונה.

26 מיליארד שקל - זאת העלות שיישא תקציב המדינה על פנסיה תקציבית בשנת 2021 (גידול של כ־2 מיליארד שקל מהשנה הקודמת). הסכום הזה יילך ויגדל עם הזמן ויגיע, לפי החשכ"ל, ל־46 מיליארד שקל לקראת שנת 2040. מדובר כמובן במשקולת שמעיקה מאוד על תקציב המדינה, שמשמעותה אחת: הדור הצעיר, בעיקר מעמד הביניים, זה שמשלם את מרבית המסים הישירים בישראל, מסבסד ויסבסד את הפנסיות התקציביות ההולכות ותופחות של הדור הוותיק בשירות הציבורי. הכוונה היא בעיקר לפנסיות של הבכירים בשירות הציבורי שעברו כבר מזמן כל רף של היגיון.

מי שיאני הפנסיה התקציבית? שיאן הפנסיה התקציבית הוא דיין עם כ־92 אלף שקל ברוטו לחודש. שופטים מככבים ברשימת השיאנים, הן בין גמלאי הרשות השיפוטית והן בין גמלאי המשטרה והשב"ס, וגמלת הפנסיה התקציבית הממוצעת בקרב השופטים עומדת על כ־44 אלף שקל לחודש. כזכור, לשופטים יש תנאים מיוחדים בפנסיה תקציבית בניגוד לשאר עובדי הסקטור הציבורי, שמקבלים 2% פנסיה תקציבית מדי שנה. אם שופט כיהן לא יותר מחמש שנים, הוא נהנה מ־7% לשנה; אם כיהן יותר מחמש שנים אך לא יותר משמונה שנים, 50% מהמשכורת קובעת; ואם כיהן יותר משמונה שנים, 50% מהמשכורת קובעת ועוד 3% לכל שנת כהונה שכיהן בה יותר משמונה שנים. כמות התגמולים הכוללת של שופט שפורש נניח לקראת גיל 70 עומדת על כ־10 מיליון שקל לפחות. אם השופט הוא יוצא הפרקליטות, הוא נהנה משתי פנסיות, הן מכהונתו בפרקליטות הן מכהונתו כשופט.

מובן שהתנאים האלו אינם רלוונטיים לשופטים צעירים, ולכן זה יוצר פער דרמטי בין צעירים לוותיקים וגורם לתסכול בתוך המערכת.
עוד מככבים ברשימה אנשי מערכת הביטחון, כאשר קצבת השיא היא בהיקף של כ־71 אלף שקל ברוטו לחודש (קרוב לוודאי שמדובר ברמטכ"ל לשעבר או באחד מראשי המוסד לשעבר).

חשוב לציין שגיל הפרישה הממוצע בצבא נמוך מאוד לעומת השופטים, וזאת הסיבה שהפנסיות נמוכות מאלה שברשות השופטת, אם כי לא בצורה משמעותית. התפלגות הקצבאות בצבא היא כזאת: 25% מהגמלאים מקבלים פנסיה תקציבית של עד כ־8,800 שקל; 50% מהפורשים מקבלים פנסיה תקציבית של יותר מ־12,800 שקל; ואילו 25% הנוספים מקבלים פנסיה תקציבית של יותר מ־17,700 אלף שקל ברוטו. שוב, כאמור, מדובר בקצבאות שניתנות בגילים צעירים מאוד יחסית, רחוק מאוד מגיל הפרישה הרשמי (67).

שימו לב לקצבאות הממוצעות ששולמו בשנת 2021 ולגיל הפרישה הממוצע: בצה"ל הגמלה הממוצעת עומדת בשנה זו על כ־16,900 שקל, וגיל הפרישה הממוצע הוא כ־45; שוטרים וסוהרים - כ־16,100 שקל, וגיל הפרישה הממוצע הוא כ־55; מערכות הביטחון ללא צה"ל - כ־19,800 שקל לחודש, וגיל הפרישה הממוצע הוא כ־58; ונבחרי ציבור - ח"כים, שרים וסגני שרים - כ־23,200 שקל, וגיל הפרישה הממוצע הוא 70. אצל שופטים ודיינים הקצבה הממוצעת בשנת 2020 עמדה על כ־44 שקל ברוטו לחודש, כאשר גיל הפרישה הממוצע עמד על 65.

יתרה מכך, כל איש צבא או משטרה שמשתלב בשירות המדינה בחזרה מקבל שני תלושים - גם פנסיה תקציבית וגם שכר שוטף - בין שהוא משמש כחבר כנסת, כשר, כסגן שר או בתפקיד אחר בשירות המדינה. המשמעות היא שבני גנץ, אורנה ברביבאי, מיקי לוי, יאיר גולן, יואב סגלוביץ', אלעזר שטרן, אבי דיכטר, מירי רגב ועוד רבים אחרים מקבלים שני תלושים בכל חודש (לפני תיאום מס) - גם תלוש של פנסיה תקציבית וגם תלוש על תפקידם. אין קיזוז, כמו שאין קיזוז ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, אלוף בדימוס אביחי מנדלבליט.

ומי נותר מאחור? עובדי ההוראה עם גמלה ממוצעת של כ־8,400 שקל. זה רק מראה על הפער הלא סביר בין מורות ומורים לשופטים ולאנשי צבא. למרבה הצער, נמשיך לחיות עם עיוותי הפנסיה התקציבית (ומימונה) גם אחרי התקציב הזה, הבא והבא אחריו לדורי דורות.