ראש הממשלה הטרי יאיר לפיד מעוניין מאוד לשמור על התפקיד גם לאחר הבחירות הקרובות. אם הציפייה היא שהוא ינצל את החודשים הקרובים להשתלחות בנתניהו, לפיד עשה חושבים והבין שהדרך הנכונה היא לעשות הפוך ממה שמצופה ממנו. הוא יודע שהזמן הקצר לא משחק לטובתו, וחושש שלא יספיק לבסס לעצמו מעמד של ראש ממשלה בתודעה הציבורית בתקופה הקרובה. לכן החליט לנקוט אסטרטגיה הפוכה: הוא ינצל את ישיבתו בלשכת רה"מ לצורכי מסע הבחירות.
במקום השקה חגיגית של קמפיין הבחירות של יש עתיד, לפיד פותח בקמפיין שקט שמטרתו ליצור לעצמו תדמית של ראש ממשלה. כיום הוא מאוד רחוק משם. התפיסה של לפיד בציבור בעייתית. על השאלה ״מי מתאים להיות ראש ממשלה?״ או ״על מי אתה חושב כשאתה חושב על ראשות הממשלה?״, מרבית הציבור לא ישיב "לפיד", ללא קשר לנטייה הפוליטית.
לכן לפיד החליט לנצל את הזמן כדי לבנות את תדמיתו בציבור כראש ממשלה באמצעות השתתפות בטקסים ובאירועים רשמיים. הוא נפגש השבוע עם עמנואל מקרון בפריז וכבר מתחיל בהכנות לקראת ביקור ביידן. אינדיקציות נוספות לכך ניתן ללמוד ממה שקורה בפייסבוק של יש עתיד: נאומיו של לפיד מקבלים מימון משמעותי כדי להגיע לכמה שיותר ישראלים – כאשר המטרה היא להפיץ את העבודה של לפיד כראש ממשלה. בשלב הזה הוא פחות מתמקד ביריבים פוליטיים, פחות תוקף את נתניהו, ואפילו לא טרח לגנות במפורש את האיומים נגד היועצת המשפטית לממשלה. מילת המפתח מבחינת לפיד היא ממלכתיות - שבאמצעותה הוא מתכוון לתת קונטרה לחוסר הממלכתיות שבה לוקים יריביו מהליכוד.
מחקרים בפסיכולוגיה של מנהיגות מראים שאנו לא בוחרים מועמד על פי עמדותיו, ובטח שלא על פי אידיאולוגיה, כמו שאנו מנסים למכור לעצמנו. כדי להיראות כמו ראש ממשלה מוטב ללפיד לשתוק כמה שיותר, להיות כמה שיותר ממלכתי, להצטלם בכמה שיותר אירועים בחליפות מחויטות, וללחוץ ידיים לכמה שיותר מנהיגים. עד היום נתניהו היה היחיד בשכונה שנראה כמו ראש ממשלה. וכאשר חושבים על ראש ממשלה, רוב הציבור, בין שהוא מאוהדיו ובין שלא - עדיין רואה בנתניהו ראש ממשלה.
בחירות אבולוציוניות
לפיד הבין שהדעות שלו לא מעניינות, ושאם הוא יעשה את הטעות ויתפתה להגיב, הוא ייכשל. לכן מטרת הקמפיין השקט היא הבניה מחדש של הזיכרון הקולקטיבי של הציבור. הזיכרון שלנו דינמי וסופג, קל מאוד להשפיע עליו.
מחקרים שבחנו מערכות בחירות במדינות שונות מצאו שקיים אצלנו מנגנון הפועל מתחת לסף המודעות, ומנחה את הבחירות שלנו. מעין כלל אצבע שאומר שאם המועמד נראה ייצוגי, כריזמתי וממלכתי, אז הוא ככל הנראה מתאים להנהיג מדינה.
מה מקור המנגנון הזה? בואו נבחן לרגע מה קורה במינים הקרובים אלינו מבחינה אבולוציונית. אף על פי שאצל קופים אין קמפיין בחירות, מצע או אידיאולוגיה, ישנה הנהגה הנשלטת על ידי הזכרים הבוגרים, מן הבכיר ביותר ("זכר האלפא") לנחות ביותר. זכרי האלפא מבססים את מנהיגותם בעיקר באמצעות מפגני כוח שונים כגון ניעור ענפים, השלכת אבנים גדולות ותצוגות ראווה כמו סימור השיער וחשיפת הניבים. כמובן שבמקרים אלו, לכשירות פיזית יש יתרון עצום. מיליוני שנות אבולוציה תכנתו אותנו ליצור אסוציאציה לא מודעת בין תכונות פיזיות ליכולות הנהגה.
אף שהאתגרים המנהיגותיים השתנו, לא עבר פרק זמן מספיק משמעותי כדי לשנות הטיה זו המושרשת בנו. שינויים אבולוציוניים מתרחשים על פני מאות אלפי שנים. לכן אנו ממשיכים לקשר בין מראה המועמד ליכולותיו כמנהיג, אך בשונה מן הקופים, אנחנו מלבישים על הבחירות שלנו טיעונים רציונליים.
הבחירה מתרחשת בשני שלבים. תחנת הממסר הראשונה היא התחושות הלא מודעות המציפות אותנו. הרושם הראשוני מתבסס על מראה, אינטונציה, יציבה. ברגע זה ההחלטה על כשירות המועמד כבר התקבלה ללא ידיעתנו. בשלב השני ניתנת פרשנות רציונלית לכאורה לתחושות שלנו.
מלקולם גלדוול, בספרו "Blink", מגולל את עלייתו לשלטון של נשיא ארה"ב וורן הרדינג. הסיפור מתחיל בעורך עיתון באוהיו בשם הארי דוהרטי. לאחר שפגש בהרדינג לראשונה, הוא כל כך התרשם מהאציליות שלו, מהכריזמטיות שלו, מקול הבס הערב, והדבר הראשון שעבר לו בראש היה "וואו, הוא יכול היה להיות נשיא מעולה".
הרדינג לא היה אינטליגנטי באופן מיוחד או אסטרטג מהולל, ולמעשה יצאו לו מוניטין של שחקן פוקר ורודף נשים. אך דוהרטי הנחוש דאג שהרדינג יוכל לדבר בוועידה הלאומית הרפובליקנית ב־1916. הוא היה משוכנע שכל מה שאנשים צריכים כדי להשתכנע בדבר התאמתו לנשיאות הוא לצפות בו נושא נאום. תחושותיו התבררו כנכונות, והרדינג נבחר לעמוד בראש המפלגה הרפובליקנית לאחר שגבר על שישה מועמדים אחרים. הרדינג דורג כאחד מהנשיאים הגרועים ביותר בתולדות ארה"ב.
דוגמה זו מראה לנו שהמראה והתפיסות משפיעים יותר ממה שנרצה להודות בכך, בפרט מכיוון שרשמים אלו פועלים ללא מודעות. אדוארד ברנייס, בן דודו של פרויד, שהושפע רבות מרעיונותיו על הלא מודע, והצליח לייצר אסטרטגיה שיווקית על בסיס מניפולציה המדברת לצרכים הלא מודעים של אנשים, טען כי "אנחנו מובלים, התודעה שלנו מעוצבת, הטעם שלנו לובש צורה, והרעיונות שלנו מוצעים לנו על ידי אנשים שלא פגשנו מעולם". אין ספק שבקמפיין הבחירות מנסים הפוליטיקאים להיעזר בדיוק בזה.
כשאנו מקבלים החלטה, באופן לא מודע אנו שואלים את עצמנו מי מתאים להיות מנהיג - והדמות העולה בתודעה תהיה כזו שתתאים לסטריאוטיפ פיזי – כזו שתשרה עלינו תחושת ביטחון. לא משנה כמה התפתחנו, כמו כל חיה אחרת על פני כדור הארץ מוחנו עדיין רווי מזכרות פסיכולוגיות מהמסע האבולוציוני שעברנו במשך מיליוני שנים.
הכותבת היא חוקרת התנהגות בעידן הדיגיטלי, אוניברסיטת רייכמן, הרצליה