כאשר מעריציו המושבעים של בנימין נתניהו מאשימים כל מי שאינו נשבע לו אמונים, לא עונד לצווארו תליון בדמותו, או חלילה מעז למתוח עליו ביקורת – בכך שהוא שמאלן נתעב, או למצער אידיוט שימושי המשרת בלא יודעין את השמאל – הם יודעים היטב שהם משקרים.
אבל, אולי כמו שאמר פעם יצחק שמיר ע"ה "בשביל ארץ ישראל מותר לשקר", הם אומרים לעצמם "בשביל שלטון הימין מותר לשקר". אם נתניהו היה ימין אמיתי, אולי היה קמצוץ היגיון בדבריהם. כאילו אמרו, בתרגום מיידיש: כשצריכים את הגנב מורידים אותו מחבל התלייה.
אלא שנתניהו נאמן לארץ ישראל רק בלית ברירה או ערב בחירות, וגם חסידיו המושבעים יודעים כי אם יוכל לבחור בין קואליציה עם הימין או עם השמאל – יבחר בשמאל. הרי כך בדיוק נהג ב־2009. כשניהל מו"מ עם האיחוד הלאומי רק כדי להוריד את המחיר של אהוד ברק, ובסוף חתם איתו.
לא רק אוהביו הפכו את שקרנותם לאומנותם. גם שונאיו המושבעים משקרים בגלוי וביודעין כשהם טוענים שאם חלילה נתניהו ינצח, ויוכל להרכיב ממשלה, ואפילו ממשלת 61 – הלך עלינו. הוא יפטר את היועצת המשפטית לממשלה ויחליף אותה ביועץ־בובה מטעמו, יעביר חוק צרפתי משופר, פסקת התגברות, יורה לפרקליט המדינה למשוך את כתבי האישום נגדו ויעצור את משפטו. ואם בית המשפט העליון יעז להתערב בהליכים אלו – הוא יקיף את בית המשפט העליון בטנקים וישליך את השופטים לכלא.
אני מכיר חלק מאלו שהפכו אמירות אלו למנטרה שאותה הם מדקלמים באדיקות. וכיוון שלמיטב שיפוטי רובם אינם אידיוטים – ברור לי שהם משקרים ביודעין. אבל במלחמה – כמו במלחמה. הכל כשר. כשזקוקים לשקר, מורידים אותו גם מחבל התלייה והופכים אותו לאמת.
# # #
הבה נבחן את טענת "אם נתניהו יהיה ראש ממשלה – הוא יבטל את המשפט נגדו".
בשנות כהונתו כראש ממשלה כבר בחר נתניהו כמה יועצים משפטיים. החל בניסיון הנפל למנות את רוני בר־און, דרך אליקים רובינשטיין ויהודה וינשטיין וכלה באביחי מנדלבליט. כולם היו לכאורה מועמדיו, אנשי אמונו. אך איש מהם לא הפך ליועמ"ש־קש. וכשהגיעה השעה להחליט נגדו – כך החליטו.
אבל אפילו נניח שנתניהו ינצח בבחירות, וכל ממשלתו תענה אחריו אמן אוטומטי, והוא יפטר את בהרב־מיארה וימנה ליועמ"ש למשל את עורך דינו יוסי כהן או את קרוב משפחתו דוד שמרון - גם במקרה כזה, משפטו של נתניהו ימשיך להתנהל כבימים ימימה.
נלך בקו המחשבתי שמשרטטים בפנינו שונאי נתניהו המנסים להלך עלינו אימים. הם אומרים כי נתניהו ינסה לעצור את המשפט. כלומר, היועץ המשפטי החדש ישלח את פרקליט המדינה (החדש גם הוא) אל בית המשפט ויודיע לשופטים כי המדינה מבקשת למשוך את כתב האישום. השופטים יבקשו נימוקים משמעותיים. ובהיעדר נימוקים כאלו - המשפט יימשך.
מרגע תחילת המשפט גורלו המשפטי של נתניהו נתון בידי השופטים. כך במחוזי, וכך בערעור לעליון, שיתנהל בלי כל ספק ביוזמת אחד הצדדים, או שניהם, זולת אם נתניהו והתביעה יגיעו לפני כן להסדר טיעון.
וכאן אנחנו מגיעים לקו ההגנה השני של אלו הטוענים שנתניהו רוצה לנצח בבחירות רק כדי לעצור את המשפט. כיוון שהם יודעים שהמשפט לא יוכל להיעצר בלי סיבה משפטית מכרעת ("עובדות חדשות" המנקות לכאורה את נתניהו מכל חשד) – הם אומרים שנתניהו רוצה להיות שוב ראש ממשלה - כדי לזכות בהסדר טיעון בתנאים נוחים.
לכאורה המצב הפוך ממש. אליקים רובינשטיין, כשהיה היועץ המשפטי לממשלה בימי פרשיות עמדי, ההובלות והמתנות – החליט לסגור את התיקים נגד נתניהו "בגלל חוסר ראיות מספיקות" (ובניגוד לחוות דעתה של פרקליטת המדינה אז עדנה ארבל). אך רבים סבורים שרובינשטיין החליט כך גם כיוון שנתניהו כבר לא היה ראש ממשלה ופרש מהחיים הפוליטיים.
כשיבוא בית המשפט העליון לאשר את הסדר הטיעון בין נתניהו והתביעה (ואין ספק כי העליון יצטרך לעסוק בכך, אם וכאשר), יש רגליים לסברה כי יסכים לסמוך ידיו על הסדר מקל רק אם נתניהו כבר לא יהיה פעיל בחיים הפוליטיים. אם יהיה ראש ממשלה מכהן – שופטי העליון (גם "השמרנים" שבהם) לא יאשרו הסדר מופרך לחלוטין, המנוגד לכללי הצדק הטבעי והמשפטי, ודאי לא הסדר שיותיר אותו על כנו ואותם – נתונים לכאורה לשרירות לבו ולגדודי הטנקים שלו.
ולפיכך גם הטיעון כאילו נתניהו רוצה להיות ראש ממשלה כדי לזכות בהסדר טיעון מקל – אינו מחזיק מים.
# # #
וכיוון שעצירת המשפט אינה אפשרית והסדר מקל אינו תלוי בשאלה אם נתניהו ראש ממשלה – מספרים לנו שנתניהו, כראש ממשלה, יחוקק מיד "חוק צרפתי" שיאפשר דחיית המשך משפטו כל עוד הוא מכהן.
בהנחה שנתניהו יוכל להשיג רוב בכנסת לחוק כזה – בג"ץ אולי לא יפסול את החוק עצמו אבל יפסול תחולה רטרואקטיבית שלו על נתניהו. ואם נתניהו יחוקק "פסקת התגברות" כדי למנוע פסילת החוק בידי בג"ץ – גם פסקה כזו תיפסל על ידי בג"ץ אם תחול על נתניהו. מתנגדי נתניהו אומרים שבמקרה כזה ישלח נתניהו שוטרים או חיילים, יעצרו את שופטי העליון וימנו אחרים תחתיהם.
נו באמת. גם הקיצונים בין מתנגדי נתניהו יודעים שאין סרט כזה. הם יודעים - אבל שבים ומשננים באוזנינו את התסריט. והם עושים זאת כי הם יודעים יפה שההערצה לנתניהו – כמו השנאה אליו, כבר מזמן אינן הערכת מצב הגיונית אלא הלך נפש, אמונה, דת. קשה להפוך אתיאיסטים למאמינים. או יראי שמיים לכופרים בעיקר. אבל אפשר לשלהב מאמינים.
כל מי שראה חסידים בעת "טיש" אצל האדמו"ר, וחש בדבקות ובהתלהבות ההולכות וגוברות כשהניגון סובב והולך וחוזר שוב ושוב, מכיר את כוחה של החזרה. של עצימת העיניים, נענוע הגוף, המשפט המוזיקלי הפשוט והמידבק של הניגון.
וכך ממש נוהגים ביודעין אוהביו ושונאיו. חוזרים ומשננים משפטים מוכרים וקליטים. הם יודעים שרק מעטים מהצד השני ימירו את דתם. אבל הם מבקשים להלהיב את המשוכנעים. כדי להכניסם לאווירת "מלחמת יום הדין" עד לבחירות. לגייס את כל המצביעים, עד האחרון בהם. להעיר את האדישים. להפוך תומכים – לפעילים. ובשביל זה, כך הם משוכנעים, לא רק מותר לשקר – זה גם משתלם.