אמת קשה לעיכול: ישראל היא חברה שמנרמלת את השקר לטובת אמת אלטרנטיבית ואמת לשעתה, והכל יחסי ונשבע לך בקבר של אמא שלי. הבעיה היא שלא מדובר בנורמה שהתקבעה אלא בתהליך זוחל ומכרסם. התוצאה היא שלשקר במצח נחושה זו לא בושה, אלא גאווה. תראו איך דפקתי אותו ואותה ואותם ואת השיטה.
הבעיה היא שמדינה שאינה מבוססת על אמירת אמת אלא מתבוססת בשקר - מפסיקה לתפקד, ליטרלי. בסוף לא יהיו מים בברז. ואם יזרמו, הם יהיו רעילים, ומחירם, אם האחראים על המים יעבדו בעיניים על הציבור, יהיה שערורייתי. כנ"ל רמזורים, ביובים, בתים או חיילים שיסרבו להסתער ברגע שיבינו שמפקדיהם ומנהיגיהם מוכרים ססמאות כזב.
במקום בחירות 2022 יש לנו כיום (בערך) 2022 בריחות מאמיתות חיינו. ולא מדובר בהבלים של פוליטיקאים. ביסמוט מגוחך, אמסלם נלעג, ומירי רגב הממממ… עד כדי כך שאפילו הציבור יודע שהוא צופה בקרקס. אלא שלהבדיל משקרים נמוכי מצח, כאשר מדובר באמיתות שהן נדבכי קיום, יש חשש לקיום עצמו. ולא צריך לחפור הרבה.
מקור חוליי מדינת מאחזי העיניים וגנבי הדעת הוא הקונפליקט היהודי־פלסטיני החל מ־1948 עד היום, ופשעי המלחמה הנלווים אליהם. אין דרך לעבור בהצלחה את מסלול המכשולים הזה בלי להצליח לדלג מעל המשוכה הראשונה שהיא מלחמת העצמאות ונספחיה. בצד המאבק (הצודק, תרגיעו) למדינה ועצמאותו של העם היהודי נשאר כאן פצע שמדמם עד עצם היום הזה, ובצדו הזדמנות לאיחוי. ואם לא החלמה מלאה, אז גם הגלדה היא אופציה. המגמה להדחיק ולשכוח טראומות עבר היא "טבעית" אצל המנצח ופחות אצל המנוצח. בייחוד כאשר הסכסוך הישראלי־פלסטיני בעיצומו והוא פותח פצעי עבר. הדרך היחידה להפוך את טראומת הנכבה למנוף להסדר היא שהמגזר היהודי יכיר בסיבותיה ונסיבותיה. אף אחד לא הולך לשפוט אף אחד. התביעה היא רק להכיר בעובדות ואפילו להתנצל על כך שזו פריבילגיה של מנצחים.
בזמן האחרון נערכו שני ניסיונות לספר את האמת בפרשת טנטורה (48') וכפר קאסם (56'). סרט של אלון שוורץ על אירועי טנטורה, ומסמכי כפר קאסם שנחשפו על ידי אדם רז, מוכיחים שתוך כדי מלחמה על כיבוש הארץ וביסוס ביטחונה בוצעו פשעי מלחמה. אירועי טנטורה קרו ב־48' ובמלחמה שהייתה או אנחנו או הם, ובמלחמה כמו במלחמה, בייחוד לחיים ולמוות. הטבח בכפר קאסם ב־56' בוצע בקונטקסט של מדינת חוק ועדיין ישראל נלחמה אז על חייה וניהלה לאחר הטבח פרוצדורה משפטית - הגם מעוותת.
בלי להיכנס לשאלה אם היה טבח בטנטורה או ענישה מתחמקת בכפר קאסם, מה שברור הוא שהציבור הישראלי אינו בשל להתמודד עם האמת גם כשהיא מוטחת בפרצופו. ב־2016, 60 שנה לטבח כפר קאסם, הבהיר יריב לוין בכנסת כי "טבח כפר קאסם הוא שקר". אני נוטה להסכים עם הטענה שניצחון ערבי היה מסתיים באפוקליפסה יהודית, ועדיין, אנחנו אמורים להכיר בתחושות של הצד השני ובמעשים עצמם. לא רק משום שניצחנו אלא בעיקר עקב היתרון הביטחוני המובהק כיום. לא מדובר במבחן אומץ אלא בעיצוב כלי תודעתי פוליטי שיאפשר להיחלץ ממעגל הקסמים של הדחקה שלא מפסיק לדמם.
וכדי להרגיע נשמות תועות: אף ממשלה בישראל, גם לא של השמאל הקיצוני, לא תוותר על גרגיר אדמה בגבולות 67'. בעיות של טראומה הדדית יהודית ופלסטינית בתוך הקו הירוק אמורות להיות מפוצות במגוון דרכים, בעיקר כלכליות אבל גם פוליטיות ותרבותיות. העיקר הוא להפסיק לחיות בשקר.
חמש החזיתות
השקר המסוכן מכולם הוא טענת המדינה שהפלסטינים מסרבים לכל הסדר. האמת: מי שמסרבות בקביעות במגוון תירוצים הן ממשלות ישראל, מהטעם הפשוט שהסדר פירושו ויתור (נסיגה) כלשהו. למעט ממשלות פרס שקימבן מסלול עוקף (אוסלו), רבין (שנורה) ואולמרט (שהורשע). באמצעות ההינתקות אִפשר שרון פסק זמן נוסף להתנחלויות, וברק - שניסה לג'נגל גם על חתונת הדמים וגם על חתונת השלום - סיים את דרכו עם השקר המזיק מכולם: אין פרטנר. אהוד ברק רצה לצאת זמנית מהבור הפוליטי שאליו צנח אחרי כישלון השיחות בקמפ דיוויד, אלא שבצה"ל ובמערכת הביטחון קנו את התירוץ הזה (בהתלהבות) כטיעון שיצדיק את המלחמות הקטנות וחסרות התוחלת שנוהלו מאז ועד היום, ויאללה מב"מ בכל הגזרות.
בנימין נתניהו, כסוכן כאוס שמשגשג על חוסר ודאות ביטחוני, אישי ולאומי, שדרג את האין פרטנר לרמה של הם גם סרבני מו"מ וגם טרוריסטים, וקנה שקט אצל המתנחלים, שמבחינתם עצם המו"מ הוא בגידה. הטכניקה של המערכת היא מלחמה בטרור באמצעות פרובוקציות והעצמת כל אירוע לדרגה של איום קיומי. מדובר בכך שכל זרועות הביטחון שותפות למלחמה בטרור בכל הגזרות, כי זהו טבעם של כלבי תקיפה. טוב שיש לנו צבא מסתער, פחות טוב כשהוא משרת בעקיפין מטרה אידיאולוגית ופוליטית שאין עליה קונצנזוס.
כדי להוכיח שיש לנו עסק עם טרוריסטים כולם, מהרשות עד הג'יהאד, דרדר נתניהו את השטח כולו למוקד מתיחות קבוע בחמש חזיתות (לבנון, סוריה, הגדה, הרצועה ואיראן כמובן, שעומדת מאחורי כל פיגוע). המסקנה הפוליטית היא: יש פיגוע או איום בפיגוע - אין מו"מ. שב"כ יירט שיחה של אחמד שאמר שהוא יהרוג מאה יהודים? חמאס מקים מגדל תצפית שמציץ לחדרי השינה של תושבי נתיב העשרה – אמא'לה!!! ועכשיו הם רוצים לנהל מו"מ עם דם על הידיים? זוהי מדיניות השקר והעלמת האמת של נתניהו, והיא לא שונה במהותה מטכניקה של העלמת מס. כזו שמשורשרת בערמומיות באמצעות חברות בנות שמדלגות ממקלט מס (שקר) אחד לשני. לאמריקאים יש ביטוי לפעולות מסוג זה: גזלייטינג (אני לא מוצא לו מקבילה בעברית, אולי הסחת דעת או קריצה).
נדבך תומך שקרי הרסני לא פחות הוא המערך המשפטי. לפני כמה שבועות פסק בית המשפט העליון כי "המאחז מצפה כרמים שהוקם על קרקע פרטית פלסטינית לא יפונה משום שהוקם בתום לב עקב טעות". אני מניח ומקווה שכמעט כל הרכב אחר של העליון היה פוסק אחרת. אומרים שיש שופטים בירושלים. מסתבר שנותרנו עם היתממות ברמת תירוץ שקרי של עבריין זוטר. ותקדים כמובן: בגדה יש עוד כ־3,000 מבנים בלתי חוקיים שנבנו "בתום לב" על אדמה פלסטינית פרטית בגין "טעות" של המדינה. שקר בית המשפט העליון תומך בשקר ההתנחלויות כדי לאפשר את הלבנתם בעתיד. מישהו מכיר בסביבה איזה בג"ץ ידידותי יותר לאמת?