אין לי עוזרת בית. אני לא צריך. יש לי אותי. כלומר, יש לי אוזניות אלחוטיות ויש לי הרבה מידע באפליקציית הפודקאסטים בנייד, והשילוב הזה הופך אותי לאדם החרוץ בעולם שמתגורר בבית הנקי בעולם. זה שנה שאני נמצא בהתקף בולימי של ניקיון יומיומי תוך כדי האזנה לפודקאסטים שרובם עוסקים בתחומי ההיסטוריה והמדע.
למדתי המון בשנה האחרונה. למדתי איזה מסיר שומנים הכי טוב לניקוי הכיריים ולמדתי שהגנום האנושי מכיל 20 אלף גנים מקודדים - שזה נשמע הרבה למי שלא יודע שגם לתולעי מעיים טפיליות יש אותה כמות גנים. למדתי שלפני שתולים כביסה על החבל כדאי לנער את הבגד (ככה יהיו לו פחות קמטים). למדתי שאם רוצים להעלות שלב ברמת הספונג׳ה, אז צריך להתחיל בשאיבה יסודית עם דייסון, אחר כך להעביר סמרטוט רטוב ואז, לאחר שהרצפה מתייבשת, לעבור שוב עם הדייסון, ולמדתי שפסיכופתיה היא ההפרעה היחידה שלפסיכולוגיה ולפסיכיאטריה אין מענה טיפולי בשבילה.
למדתי שפרוסת לימון יכולה להסיר כתמי כורכום מהשיש ושהיקום מתפשט בקצב של 72 קילומטר לשנייה. לאנשים כמוני, שרוב היום תקועים בראש שלהם ושהמחשבות שלהם הן הסוהר הראשי בכלא של המוח, השילוב של כביסה עם מידע בווליום מקסימלי הוא שילוב נהדר שמאפשר לחיות חיים יותר נקיים וגם יותר שלווים.
האמת היא שמעבר לזה שאני מאוד נהנה לראות את המבטים המשתאים של אנשים שמגיעים אליי הביתה ומגלים עולם מצוחצח בריח של אקונומיקה ומנקה רצפות, יש משהו שהוא אפילו טיפולי במלאכת הניקיון. בעולם הקטן שלי, שכולל הרבה דברים שפירקתי והשמדתי - מערכות יחסים וחשבונות בנק למשל - להצלחות הקטנות של הניקיון יש ערך מאוד גבוה. כל משימה שהושלמה היא הישג לא מבוטל מבחינתי. ולעומת שיקום של דברים מורכבים - כמו מערכות יחסים למשל - את התוצאות של הניקיון אתה רואה מיד.
במקביל מרגש אותי לעכל מידע חדש בתחומים שעד כה לא היה לי מושג בהם. אני חייב להגיד שעד כה די הוגבלתי לתחומי התרבות והפוליטיקה, אבל בשנה האחרונה, בזמן שאני הופך למכונת ניקיון אנושית - אני מגלה תחומים חדשים שנמצאים מחוץ לאזורי הנוחות האינטלקטואליים שלי. לא רק מידע על כותבים ועל מוזיקאים ומשוררים אלא גם על אומני מעבדות ואקדמיות למדעים ופקולטות.
המרחק בין וודסטוק לאוניברסיטת MIT הוא כ־300 קילומטר, שלוש שעות נסיעה באוטו. המרחק בין וודסטוק ל־MIT באייפון שלי הוא מרחק שתי לחיצות. לחיצה על עצירת המוזיקה בספוטיפיי ולחיצה על אפליקציית הפודקאסטים.
כבר עשור בערך שאנחנו מנהלים דיון אינסופי על ההשפעה של הטלפונים הניידים על חיינו - כשרוב הפעמים הדיון מתחיל ונגמר בזה ש״הפלאפונים הרסו את המגע האנושי, את המבט בעיניים, את ההקשבה״. הטיעונים מנגד לא רבים. אבל מבחינה אישית אני יכול לומר שאומנם הטלפונים החריבו את הקרבה האנושית באיזשהו אופן, אבל מצד שני הם מביאים איתם עולם שלם של ניקיון וידע. כל זה לא היה קורה בלי הטלפון והשלוחה שלו - אוזניות האיירפודס האלחוטיות.
בכלל, בתור מיזנתרופ לא קטן אני סבור שעידן הדיגיטל והסלולר שבו אנו נמצאים הוא עידן מבורך ונפלא. העניין הזה של אנשים שהולכים ברחוב ולא שמים לב לכלום (כי הם עם הראש בטלפון) הוא דבר נהדר. פנטסטי. ככה אני יכול לחסוך מעצמי המון היתקלויות ברחוב עם אנשים שאני מכיר ואני מחויב עקרונית לשאול אותם לשלומם ומה חדש כשמבטינו נפגשים.
איזה יופי שכולם הולכים עם הראש בטלפון ולא שמים לב לכלום. אתם לא מבינים כמה סמול־טוקס זה חסך ממני. נשבע לכם שלפני שבוע נכנסתי לאיזה בית קפה ופתאום, בזווית העין, שמתי לב לאיזה מישהו שאני מכיר, והדבר האחרון שהיה לי כוח אליו זה להתחיל לדבר איתו. עמדתי בצד, בזווית כזו שאפילו יכולתי לראות את צג הטלפון שהוא בהה בו.
הוא דפדף בתמונות באינסטגרם, תמונה אחרי תמונה אחרי תמונה, וכך יכולתי להזמין טייק־אוויי של קפה הפוך קטן ולהמשיך בדרכי בלי שעינינו תיתקלנה אלה באלה אף לא פעם אחת. זה היה נהדר. אני מת על התקופה הזו.
לסיכום, אומר שלדעתי המהפכה הגדולה ביותר שהטכנולוגיה המודרנית הביאה לנו היא היכולת להיות בו־זמנית במטבח עם הכלים בכיור ובתקופת המהפכה החקלאית, 10,000 שנים אחורה, באוזניות. אין ספק שהתקופה הזו עושה פלאים לברק של המרצפות בבתים רבים ולהרחבת האופקים של אנשים רבים.
אני מאמין שכמו תקופות רבות בהיסטוריה שקיבלו את שמותיהן על בסיס כלים שבני האדם השתמשו בהם ושיקפו את רוח התקופה - למשל תקופת האבן או תקופת הברונזה - זו הנוכחית תזכה לקבל את השם: תקופת האייפון והדייסון. ואין ספק שבראייה רחבה על פני ההיסטוריה האנושית כולה זו תהיה התקופה הנקייה והמצוחצחת ביותר מכל התקופות. התקופה היחידה שבה נשפכה יותר אקונומיקה מדם.