אחרי התוצאות מהפריימריז בליכוד, נִצפָּה בנימין נתניהו בפיצוצייה, זחוח ועולץ כעמית סגל המפרש סקר מנדטים חדש, וכאילו הוסרו מצווארו הריחיים של המשפט וכתבי האישום וועדת החקירה לצוללות, וכאילו שלפיד וגנץ לא הכו את הג'יהאד בלעדיו ("נתתי כמה עצות") ונעלמה הפרנויה על הזוממים נגדו בליכוד, ומובטח לו הניצחון בבחירות.
"קפצתי לפיצוצייה, כי יש לנו פיצוץ של רשימה: הרשימה הטובה ביותר של המפלגה הדמוקרטית ביותר במדינת ישראל", קבע נתניהו, הנחתום שמעיד על עיסתו, מחמצת שתופחת מתחושות כוח ושנאה ועוד תגיע להעשרה של 90%.
אחלה דמוקרטיה. חגיגה. השפה שמדברים בה ביזנס בליכוד בפריימריז היא שפה של דילים, קבלני קולות, רשימות מומלצים, רשימות משוריינים, רשימות חיסול, קח־תן וקומבינות וחתימה בשבועה על נאמנות ללא סייג ומצמוץ למנהיג העליון. הכל, יעני, בהכי־דמוקרטיה. וממש לא תמצאו שם טביעות אצבע של ביבי. הוא ממש לא מתערב. זה הרי מה ש־80 אלף איש בחרו מנהמת לבם. בלי שמץ אופוזיציה פנימית.
עכשיו, כשהפיצוצייה, העשירייה הראשונה, האליטה הביביסטית היא לגמרי במקרה עשרת האנשים המהימנים, החכמים, הרציונליים והמעשיים ביותר שנבחרו בפינצטה מאלפי המועמדים ומבכירי הליכוד - וכולם במקרה נאמני המנהיג מלידה ולוחמי האש שלו בשלטון החוק והמשפט, באליטות ובסמול־ מרכז - אפשר ללכת לבחירות. יש על מי לסמוך.
באולפן שישי הציג דני קושמרו את העשירייה הראשונה הנ"ל כעשרה נבחרים שכולם נתניהו, בצלמו ובדמותו. אבל חיש מהר אץ לאזן והציג גם את עשרת הראשונים של "יש עתיד" כיאיר־לפידים.
הלו, קושמרו. אומנם אין עדיין פריימריז ב"יש עתיד" – כנראה יונהגו אחרי הבחירות החמישיות - אבל בעוד שהרוב מעשיריית הביביסטים לא עשו בחייהם כאנשי שלטון מעשה טוב אחד למען הציבור - או שנמנעו מכל צעד שאינו מביא להם תועלת פוליטית, וכולם נבחרו לשרת מטרה אחת דרך הריסה מוצהרת של מערכות החוק ואכיפתו - העשירייה הראשונה הנוכחית של "יש עתיד" נטולת שחיתות, שנאה, יִצרֵי הרס, נקמה, פילוג, הסתה ואיומים. מרחב העצמאות המחשבתית האישית והחופש הרעיוני והיצירתי של אנשיה גדולים הרבה יותר ונבחריה בממשלה עשו ועושים עבודה טובה למען הציבור.
הביטו בביביסטים שבצל שִׁמְשו הקופחת של נתניהו: יריב לוין, אלי כהן, יואב גלנט, דודי אמסלם, אמיר אוחנה, יואב קיש, ניר ברקת, מירי רגב, מיקי זוהר - נבחרת החלומות והסיוטים. אין יותר כבשים שותקות, מגמגמות או מתחמקות מלדקלם בכל מקום את מסרי המנהיג ובנו. כל החלשים והמהססים נבעטו החוצה או לגבול המנדטים. ואם ביבי ותשעת המוסקטרים אכן יקימו את הממשלה הבאה, יצטרך הציבור לבקש הגנה מן הצדק.
הצרה היא שהשמאל־מרכז עלול להגיע להתמודדות ברגליים כושלות, למרות הישגיה היחסיים של ממשלת השינוי והמעבר. מנהיגיו לא כועסים ממש על המבקשים לרומסם. מחבקים את העוין שהואיל להתעדכן אצל ראש הממשלה לפיד ומתלוצצים עם נגרריו, חורשי רעתם. הם לא מעזים להיערך מולם להתמודדות על נשמת ישראל. הם, לפיד, גנץ ומיכאלי, גם משתיקים את השיח על העיוות הנורא המשבש את חיינו: הכיבוש והשליטה בעם אחר.
רק משא ומתן ופשרות הדדיות יביאו להיפרדות מהפלסטינים ולהקמת מדינה מבוקרת לצד ישראל. והיחיד שיכול להאיץ את המהפך האמיתי, המדיני־ביטחוני־חברתי, הוא, לדעתי, גדי איזנקוט, שהצטרף אתמול לגנץ: חכם, חזק, צנוע, פיו ולבו שווים ומחשבתו הביטחונית־מדינית נכונה. בהצלחה.