שריונאים, ממיטב הלוחמים הישראלים, הופתעו קשות, נהרגו ונפצעו מהטיל הרוסי נגד טנקים בעל הראש החלול סאגר (ובשמו הרוסי "מליוטקה" - מונחה בפשטות באמצעות תיל ומעקב בפריסקופ) במלחמת יום הכיפורים.
הטיל עשה שמות בשריון הישראלי. הצבא הישראלי לא היה מוכן להתמודד מול מליוטקה, גם אם נעשה בו שימוש מוקדם במלחמת וייטנאם נגד האמריקאים. היה זה מחדל מודיעיני ישראלי, אולי יוהרה, שעלה באבידות רבות של חיילי שריון ישראלים. כל הצבאות בכל בתי הספר לשריון בעולם לומדים את הכישלון הישראלי מלפני 49 שנים.
מעיל רוח אוקראיני
ללא הפיתוח של מעיל רוח, מערכת הגנה אקטיבית של טנקים ומשוריינים (active protection system, ובקיצור APS) - בעיניי זה כמו מעשה כשפים וקסמים - ספק אם היה בכלל טעם להעלות היום לשדה הקרב את טנקי המרכבה המתקדמים.
מעיל רוח נשמע כמדע בדיוני, אבל המערכת מתוצרת רפאל ובעזרת אלתא מזהה בשניות, מבעוד מועד, באמצעות חיישנים, טיל נ"ט ואת המסלול המיועד לו ב־360 מעלות מסביב לטנק (כדברי רפאל) ומשמידה אותו טרם הגיע למטרה.
רפאל, היחידה בעולם עם מערכת פעילה כזאת, כבר מכרה לאמריקאים מעילי רוח. מעיל רוח הוא מוצר יקר, מאות אלפי דולרים ליחידה, והתקווה היא כי הוא מגן גם מפני טילים, דוגמת טילי ג'אוולין האמריקאיים או כטב"מים מתאבדים תוצרת STM הטורקית, בין הטובים כיום בזירה.
עוד חידלון ישראלי במלחמת אוקטובר (על פי השם המצרי) היה האמונה שישראל בלתי מנוצחת אחרי פאר מלחמת ששת הימים. הקונספציה והשאננות קבעו זאת: אף על פי שמערכי האויב עובו במאות אלפי חיילים בחזית המצרית והסורית "בהיקף שלא הכרנו בעבר", באלפי טנקים וקני תותחים ובמערך להתקפה, ומטוסים סובייטים פינו את היועצים ממצרים באמצעות חברת התעופה אירופלוט, ראש אמ"ן דאז אלי זעירא קבע: "הסבירות שהמצרים מתכוונים לחדש את הלחימה היא נמוכה". מאז ישראל מנסה לשקם את טראומת המודיעין הכושל.
הרוסים פלשו לאוקראינה לפני חצי שנה, ב־24 בפברואר, בכוח שריון אדיר של אלפי טנקים, והבטיחו כי עיר הבירה קייב תיכבש במהירות בעוצמת הפלדה הרוסית שנראתה אינסופית. הם בנו על מסות כאילו מדובר בחזרה למלחמת העולם השנייה. דוקטרינת הצבאות בעולם גורסת כי פריצה לשטח האויב חייבת להיות מלווה בטנקים ההורסים ומשמידים גייסות, מבנים, מחסנים, כוחות הגנה ומבני ציבור חיוניים. יש כיום כ־70 אלף טנקים בכל העולם.
אבל בפועל הצבא הרוסי נחל תבוסה עם 20־25 אלף הרוגים, לפי הערכות המודיעין האמריקאי או הבריטי, שרבע מהם שכירי חרב רוסים. אף שהצבא הרוסי עדיין מחזיק בשטחים נרחבים במזרח אוקראינה ובדרומה בואך הים השחור, המורל של הצבא ירוד, מפני שעוד כ־60 אלף חיילים רוסים נפצעו.
לשם השוואה, בכל מלחמת אפגניסטן איבדו הרוסים 2,448 חיילים ועוד 20 אלף פצועים. יש הערכות שונות בין האמריקאים לבין האוקראינים ואחרים בנוגע להשמדת ציוד צבאי רוסי במלחמה הנמשכת כבר חצי שנה. בין 1,000־1,700 טנקים רוסיים הושמדו, על פי ההערכה הנמוכה של האמריקאים וההערכה המוגזמת של האוקראינים בהתאמה. לפחות רבע ממצבת הטנקים הרוסיים הושמדה, ננטשה או נתפסה. 3,905 נושאי גייסות (לפי האוקראינים) הושמדו וכן בין 350־856 קני ארטילריה (המספר הנמוך הוא ההערכה האמריקאית).
לפי העיתון האוקראיני "פראבדה" ("אמת") מ־20 ביולי השנה, המצטט מקור במטה הכללי של אוקראינה, נהרגו 38,750 חיילים רוסים וכן הושמדו 250 סוללות שיגור רקטות, 113 מערכות הגנה אווירית, 221 מטוסים, 188 מסוקים, 703 כטב"מים, 167 טילי שיוט ועוד 15 ספינות ואוניות. גם הצד האוקראיני ספג אבידות בנפש ובציוד.
להערכתו של עיתון היוצא לאור באודסה, העיר שהרוסים לא הצליחו לכבוש, הושמדו 232 טנקים אוקראיניים, 116 נושאי גייסות ו־173 כלי רכב מובילי חי"ר. האוקראינים אינם מוסרים את מספר האבידות בנפש, וההערכה היא של 150־200 הרוגים ביום.
הרוסים כן מפתחים עתה באיחור מערכת מעיל רוח משלהם (APS) שיצמידו לטנק המערכה החדש שלהם T-14, המכונה "ארמטה". מערכות אלה טרם נכנסו לשימוש, והן עדיין בניסויים. אפילו במצעד 1 במאי השנה הוצגו רק שני טנקים חדישים כאלה.
ביזיון רוסי
נצבר עוד חיסרון לרוסים במערכת קרבות השריון שבהם הובסו, מפני שגוללו למערכה טנקים ומערכות מיושנות. טנקי המערכה הרוסיים המתקדמים לפי שעה T-72 יוצרו בשנות ה־70 ונעשה בהם שימוש במלחמת עיראק־איראן בשנות ה־80. הם מוגנים מפני כינון חזיתי ישיר בשל מערכות פלדה כבדות, אך צדי הטנק אינם מוגנים היטב והטנק פגיע.
באו האמריקאים ומסרו לאוקראינים טילי ג'אוולין, שפשוט מתרוממים מעלה מטנק המטרה ל־150 מטר גובה, חודרים ב־90 מעלות מלמעלה ומפוצצים את התחמושת בבטן הטנק, שאינה מופרדת בדלת פלדה, כמו בטנקים האמריקאים, מצוות הטנק. בטנק החדש ארמטה תתוקן מגרעה זו.
מערכת אנטי־טנקית בריטית־שוודית NLAWs, שנישאת על כתף הלוחם הבודד, היא לטווחים קצרים, ובעיקרון עושה את העבודה ללא מעקב של המשגר בבחינת "שגר ושכח". הטיל יעקוב אחרי הטנק ויפגע בו תוך כדי חישוב מיקומו בעוד שניות אחדות או עשרות שניות. הרוסים חסרי אונים אל מול כלי הנשק האנטי־טנקים המודרניים הקטלניים. הטנקים ונושאי הגייסות השרופים והנטושים שלהם מתנוססים בכל עמודי המדיה בעולם לביזיונם.
העולם בפאניקה מהתבוסה הצבאית הרוסית. כל המדינות וצבאות העולם חושבים מחדש על כל מערכות הנשק שלהם לשדה הקרב העתידי, כמסקנה מהמלחמה באוקראינה. יותר ויותר מדינות מבקשות לא להסתמך על מערכות נשק של מדינות אחרות. עד השנה היבואניות העיקריות של הנשק הרוסי היו הודו, מצרים וסין.
עכשיו הנשק הרוסי התגלה במערומיו. הודו ביטלה בחודש מאי השנה עסקת רכישת מסוקים מרוסיה בשווי של 520 מיליון דולר. הודו הבינה כי גם מערכות נשק שהיא כן רוצה לרכוש מרוסיה היא לא תוכל לקבל, שכן רוסיה צריכה את המערכות האלה עבור עצמה, כדי לצייד את הצבא שהפסיד מיכולתו המחומשת.
סין מגבירה את ייצור הנשק העצמי. היא כבר מעתיקה פחות ומייצרת יותר מערכות מקוריות משלה, והיא מגדילה ההשקעות, מפני שהיא מבקשת לתפוס את מקומה של רוסיה כיצואנית נשק, ממש כפי שכבר תפסה את מקומה של רוסיה כמעצמה. מצרים ביקשה להתרחק מחסותה של ארה"ב, שלא רואה בה יותר נכס אסטרטגי יחסית למדינות המפרץ, אבל המלחמה באוקראינה אינה מאפשרת לה לבצע את ההרפתקה של החלפת מערך הנשק מאמריקאי לרוסי.
רוסיה עצמה מתגלה כתלויה בחלקים ובציוד זרים למערכת הנשק שלה. לפחות 27 מערכות נשק של רוסיה תלויות בציוד ובמרכיבים של 450 חברות זרות בעולם, על פי the Royal United Services Institute in London.
כ־70% מהחברות המספקות ציוד הן חברות שבסיסן בארה"ב. עם התפוגגות הגלובליזציה בשנים האחרונות יותר מדינות עוברות לפיתוח ולהסתמכות על עצמן בכל התחומים, מהמרכיב הקל ועד הכבד - מה שיביא לעלייה בהוצאות הביטחון של מדינות העולם, שמרביתן הכריזו קבל עם ועדה כי הן מעלות את תקציב הביטחון בשיעור ניכר.
הזדמנות ישראלית
המובילה היא יפן, שתכפיל את תקציב הביטחון שלה החל מאפריל 2023 ל־2% מהתוצר. כך עושה גם גרמניה. היצוא הביטחוני הישראלי יפרח ויחזק את משק ההייטק. בין המדינות המובילות בפיתוח עצמי של כלי נשק נמצא את טורקיה ואת ברזיל, לאו דווקא רק בגלל רכיב זה של הוצאות הממשלות (שתי המדינות קרובות לפשיטת רגל).
טורקיה מחזיקה בתעשיית כטב"מים מתאבדים TB2s של חברת STM, מונחי לייזר, בין הטובים בעולם. המתאבד הטורקי הצליח בעבודתו בסוריה, בלוב, בנגורנו קרבאך בארמניה ועכשיו גם באוקראינה. גם האיראנים פיתחו תעשיית כטב"מים טובה, עד כדי כך שהנשיא פוטין בביקורו האחרון בטהרן ביקש לרכוש מהם אותם עבור מלחמתו באוקראינה.
לאחר שני עשורים של סוד גלוי גם ישראל הודתה פומבית כי יש בידה כטב"מים, אך לא ציינה אם הם גם מתאבדים. ידיעות ממקורות זרים מציינים כי ישראל משתפת פעולה עם הודו ועם מרוקו בסוגיה זו. מלחמת אוקראינה מצביעה כי זול מאוד להשמיד טנק יקר. מערכות ההגנה האווירית בעולם נבנו לבחון התקפות אוויריות של מטוסי קרב, להתריע עליהן ולמנוע אותן. עתה בכל העולם, ככל הנראה גם בישראל, מתאימים את מערכות ההגנה והרדאר כדי לזהות כטב"מים, דוגמת אלה שנשלחו לשדה הגז הימי כריש.
מה שחשוב הוא שמערכת הביטחון של ישראל, התעשייה הצבאית וצופני העתיד בצה"ל ינתחו לעומק את מהות הכישלונות וההצלחות של שדה הקרב באוקראינה. חייבים לעשות עבודה מהירה, כולל הסקת מסקנות ושינוי סדרי קדימויות והעדפות, כדי שכבר בתקציב 2023, ובעיקר בתקציב 2024 ואילך, יהיה מענה תקציבי לצבא בתוך תקציב הביטחון, בהתאם לזירות המלחמות החדשות. חלילה - ואפילו מסוכן - לישראל להתבשם מהצלחותיה בצפון השומרון או ברצועת עזה - זהו שדה ניסויים זעיר למסכי הטלוויזיה ולגאוות הישראלים ותו לא.
קודם כל צה"ל צריך לשאול את עצמו אם להמשיך לפתח את טנק המרכבה וכמה כלים ישראל צריכה, אם אכן יש מערכת הגנה יעילה גם מטילים הצוללים ב־90 מעלות, אם הטנק הכל־יכול פגיע לכטב"מים מתאבדים או לנחילים של כטב"מים העטים על טנק המערכה של ישראל ואם חייבים להגדיל את היקף ייצור התותחים ואת הטווח שלהם בכמויות אדירות כדי למנוע מציידי טנקים להתקרב לזירת הפעילות.
הארטילריה הרוסית נכשלה בניסיון להגן על הטנקים הרוסיים שהתקדמו מהר מדי ונפלו למארבים, הארטילריה הרוסית נשארה מאחור בגלל סד"כ גדול והפכה את הטנקים הרוסיים למטרות נוחות. האם הטנק הבריטי שהופיע לראשונה בשנת 1916 ועשה שמות במערך ההגנה הגרמני בשנת 1917 הגיע לסוף דרכו? האם הטנק, המתנהל בכבדות ושערכו יקר מאוד, בכלל מתאים למלחמה מודרנית?
אולי צריך להפסיק לייצר את טנקי המרכבה ולהגדיל את היקף יחידות הקומנדו העצמאיות, יחידות שנושאות נשק קטלני אישי קל וחכם? הטנק הוא מכשיר כתישה לפריצה בשטחים ענקיים והוא עלול להיות מלכודת לשריונאים, כפי שהיה במלחמת יום הכיפורים. הצבא עוד עשוי להיות עסוק בלוגיסטיקה ובפינוי פצועים. מלחמות הטנקים בסיני או קרב הגבורה בעמק הבכא ברמת הגולן כבר לא יחזרו.
לקח חשוב
כישלון המודיעין במלחמת יום הכיפורים עדיין מכה בנו. עוד צריך לבחון את הגדלת התקציבים למערכות הסייבר, לא רק הקווי המשודר בין מערכות הנשק לבין מערכת הביטחון והמפקדות. כסף רב נדרש להגדלת יכולת הריגול והכניסה לקרביים של מדינות האויב - מפקדיהם, עוצבותיהם ומערכות הנשק שלהם. את מה שקשור למערכות המידע המוצפנות והמעורבלות אנחנו עושים היטב כבר היום, אך צריך להגביר זאת.
חלק מההצלחה האוקראינית היא המודיעין המיטבי שסיפקו לאוקראינה האמריקאים והבריטים, שחסכו לה ציוד ונשק והביאו להצלחתה בשדה הקרב, כולל פגיעה במפקדים בכירים בצבא הרוסי. אחת המשימות של צבא מודרני, כמו בימי קדם, היא מערכות הטעיה, רמייה ותחבולה. חייבים להקים צוותים מומחים של מפקדים שלמדו את רזיה של תורת המשחקים הצבאית ואת תחבולתה תוך כדי שימוש אפילו ברשתות חברתיות המפיצות כזב ואמת בערבובייה ולפי הצורך.
עקב אכילס של הרוסים במלחמה במדינת אוקראינה האחות הם קווי האספקה הארוכים שהרוסים נכשלו בהם: הרוסים שלחו טורי שריון, כאילו כיבוש הערים המרכזיות באוקראינה הוא משחק ילדים. התנגדות קלה של האוקראינים הביאה את החיילים הרוסים למחסור בתחמושת, במזון ובתקשורת עם העורף.
גם ישראל תצטרך ללמוד יותר לעומק את עניין קווי האספקה, הלוגיסטיקה, פיזור המחסנים, ההגנה על מחסני החירום בכל השנה, המלאים המתאימים והמעודכנים לצורכי ההווה ועוד. שרשרת הפיקוד וההסתמכות על ההוראות בה לא יוכלו לעבוד בעולם של מלחמה דינמית, זריזה ומשתנה. לשם כך, חייבים לתקצב הקמת יחידות עצמאיות שיוכלו לעבוד ולפעול עצמאית בתוך זמן קצר. אין זמן לשרשרת פיקוד או לאספקה.
מעל לכל, חשובה השליטה האווירית שישראל מחזיקה בה כבר עשורים, למעשה ממלחמת ששת הימים. היא חייבת להימשך ולהתעצם. חיל האוויר, כך נראה, עובד היטב, מעודכן ומתחדש. השאלה היא אם חיילים וטייסים בחיל יוכלו להגיע לבסיסם בבטחה - וזה כבר לא בטוח אחרי המרד הערבי של תשפ"א־תשפ"ב, מאה שנה אחרי המרד הערבי הגדול של תרפ"א־תרפ"ב. הוראות הפתיחה באש של חיילי צה"ל חייבות לכלול גם אוכלוסייה עוינת פעילה של אזרחים ישראלים פורעי חוק. המודיעין הצבאי צריך להכיל גם עדכון מבית בעזרת השב"כ שיזרים מידע שוטף.
כל הפעולות האמורות יכולות להיעשות רק במשק ישראלי חזק, כפי שהוא היום. חוזקו של המשק מבטיח את היכולת להוציא תקציבים לחיזוקו של הצבא. במקביל הצבא חייב להפחית מצוות הפקידים שלו, כדי שתקציב הביטחון לא יעיק על המשק. המתיחות הביטחונית העולמית תגביר את היצוא הביטחוני הישראלי - נקווה שגם למדינות רחוקות כיפן וכמובן לאירופה - מה שיאפשר את הפחתת עלות כלי הנשק והשירותים הנלווים לביטחון (פר יחידה). עודפים בתקציב של היום עלולים להידרש ליום סגריר של המחר. פוליטיקאים מתחלפים, הסירו עיניכם מהעודפים.