חיכיתי, חיכיתי, חיכיתי, וכלום. דפוסי ההצבעה בסקרים לא השתנו חרף ה"ניצחון" וה"שקט" בעזה, וחרף תפקודה "הטוב" של הממשלה. ככלל, ההשלכות הפוליטיות אחרי סבב אלים אמורות להיות לפחות מעניינות, וכאן, ברמה הבינגושית, כאילו כלום.
בניגוד לשגרה הפוליטית, מה שקורה בשטח הוא גם מעניין, גם חשוב וגם בעייתי. השלישייה לפיד־גנץ־כוכבי, בעידוד השב"כ, ממשיכה בגדה את המלחמה בטרור ובג'יהאד. "נישאר עד שנגיע לאחרון המפגעים", אמר הרמטכ"ל בשבוע שעבר. מאז "ותשקוט הארץ 40 שנה" של בגין לא הייתה הצהרת רהב חלולה כזו. אני מעריך שתמיכת לפיד וגנץ בהמשך הלחץ האלים בגדה נועדה לנצל את ההצלחה ברצועה ואת האיפוק החמאסי, כדי להציג בפני עם ישראל תקופת שקט לטובת בונוס בקלפי. זה לא ילך. בביטחון מסוים אני מניח שגם הפלסטינים לא רוצים שנתניהו ובן גביר ינהלו את חייהם, והשכל הישר אומר שגם הרשות וחמאס מבינים את הסיטואציה וינמיכו פרופיל אלים. ההיגיון אומר שבדיוק כמונו, גם הפלסטינים לא בנויים לספוג הרוגים מעבר ליכולת העיכול של הציבור שלהם.
מצד שני, המציאות מספרת שלפני שבועיים נעלם בגדה פעיל זכויות אדם. מוכר. הוחזק כפות שעות, "נחקר" ושוחרר. השבוע גבה הטרור שמונה פצועים בעיר העתיקה ומסתבר (בפעם המיליון) שצרת רבים בגדה היא לא נחמה, אלא טרור. מה שקורה כיום הוא ציד טרוריסטים בכירים בגילי ה־20 פלוס־מינוס, או פעילים פוליטיים שהם מטרה קלה וזולה. הבעיה: הוראות מקילות לפתיחה באש שהן פתח לתקלה מבצעית (הרוגים מעבר לסף ספיגה) שתבעיר את האזור, והרחבה של מושג הטרוריסט - מפצצה מתקתקת שחובה לנטרלה עברנו לפצצה מתכננת שחובה לעצור ולבדוק, ופצצה "מתכוונת", כלומר כמעט כל צעיר שנפגע עקב הכיבוש ומתכוון "לעשות משהו", ואלה הם הרוב המכריע של צעירי הגדה.
כדי להימנע מהידרדרות עקב אותו חוסר בהירות קטלני בזיהוי את מי הורגים, עוצרים, חוקרים, מזהירים או מציקים - לפיד וגנץ חייבים לשלוט במרחב ההחלטות העצמאיות של יחידות צה"ל, השב"כ ומשטרה. אם שניהם יאבדו שליטה וכל חלל ישראלי ח"ו יהפוך לפסטיבל ריקודי עם הנצח על הדם שנשפך, אזי לא רק בלגן יהיה כאן, אלא גם יישמט קלף ה"שקט" וה"ניצחון" של הממשלה הנוכחית לקראת הבחירות.
השאלה היא היכן עובר הגבול בין המטרה שהיא "לנצח את הטרור" ובין המציאות שהיא טרור לנצח, או למצער "מאה שנות טרור" כהגדרת אללה ירחמו רפי איתן. במיוחד כאשר יש סיכוי לא רע שאסלאמיסטים קנאים ופרובוקציות של מתנחלים יבעירו את השטח. "חיסול הטרור" כשלעצמו הוא מטרה בלתי אפשרית כל זמן שלא מטפלים בבעיות יסוד והולכים להסדר מדיני.
מטרה אפשרית, לעומת חיסול הטרור, היא חיסולו הפוליטי של גוש נתניהו, בייחוד בהקשר של הסדר מדיני. האיש הזה היה מגיע לאין ספור מנהיגים בעולם, מסכים איתם על הצורך בהסדר, חותך קופון בינלאומי, מפריח באוויר הצהרות מתונות ובהמשך, כאחרון הנוכלים, היה חוזר בו מהסכמתו. מדי פעם, כאשר נשיאים אמריקאים (קלינטון, אובמה) לחצו עליו לקיים את הבטחותיו או שינודה מהפודיום הבינלאומי, הוא נאלץ להסכים לצעד כלשהו (נסיגה מחברון אצל קלינטון, אצל אובמה הקפאת ההתנחלויות). או אז היו מגיחים ללשכתו שלומי אמוני הסכסוך הישראלי־פלסטיני במערכת הפוליטית ובמערכת הביטחון ומחזירים אותו למסלול ההתנגשות הנצחי.
בכייה לדורות
כדי להתמודד מול הזיגזג הישראלי בנו הפלסטינים מכניזם ששומר על גחל בוער של התנגדות אלימה. ישראל נסוגה במשהו, אבל משטר הכיבוש נמשך? תמיד יהיה בסביבה מישהו שיזכיר לה להשלים את המלאכה. הסירוב של מדינת ישראל לנהל מו"מ עם אש"ף גרם לרצף של פעולות טרור נוראי מצדם, מבצעים וחיסולים מצדנו וחפירת קברים הדדית. רק כאשר מלאה סאת הדם החלו שיחות אוסלו, חלוקה לשטחי A B C בגדה ושת"פ ביטחוני עם הרש"פ. בימי ברק כרה"מ דובר אפילו על קשר יבשתי בין עזה והגדה.
במקביל לניסיון לחסל את אש"ף ולמנוע חיבור בין הפלסטינים בעזה ובגדה החל השב"כ, כבר בימי אריק שרון כראש ממשלה, לתמוך בחשאי בחמאס כגוף דתי מתחרה באש"ף החילוני. המצור על עזה היה ועדיין מהווה חלק ממדיניות שנועדה ליישם את תוכניות הבידול בין עזה לגדה. המצור שהוטל על האוכלוסייה נועד להחליש את חמאס כארגון טרור חמוש שרוצה לחסל את ישראל ונוהג לשגר קסאמים ושות' ולהסתער על הגדר. התוצאה הפוכה. למעשה, הבידול הוא בסיס המאמץ הישראלי מול הניסיונות לעצב עם פלסטיני אחד בדרך למדינה עצמאית. אני מניח שכולנו נבין בדיוק במה מדובר כאשר ייפתחו תיקי הפעולות החשאיות שנועדו לסכסך בין חמאס, פת"ח והרשות.
הבדיחה היא שכל זה העצים את חמאס, והיה טמטום ובכייה לדורות שהגיעו לשיא כאשר חמאס חיסל את אש"ף ברצועה ונתניהו הפך ראש ממשלה. הוא שחרר את אחמד יאסין מנהיג חמאס הלוחמני מהכלא (כדי שיאחד את המאמינים נגד אש"ף), שחרר למעלה מאלף אסירים (שחרור שליט), אישר העברת כספים לרצועה, ניהל מו"מ בתיווך מצרי, ומה אתם יודעים? נתניהו ביסס את מעמדו ושליטתו של חמאס הן ברצועה והן בגדה.
אגב, הלוחמים הנצחיים בטרור הפלסטיני מאז מלחמת השחרור יצאו מכליהם מאז נורמלו היחסים עם הרשות. כאילו מה? רק אתמול הטרוריסטים של אש"ף טופלו בהעוויות סלידה בוז וחיסולים, ולפתע חברים? לבי לבי על הלוחמים בטרור הפלסטיני לנצח נצחים שחטפו בימים האלה את מהלומת התיאום של ממשלת לפיד־גנץ עם חמאס. ולא יהיו מאושרים מהם אם בסיבוב לא מוצלח התיאום הזה יעוף לשוליים לטובת מבצע נוסף למיגור הטרור וכיבוש הרצועה, הגדה, הבשן והגלעד.
מומחים מסבירים שהחשבונות של הנהגת חמאס חייבו אותם להתמתן, וכאן מגיע הקץ': חרף הפילוגים הפנימיים, ובכל מהלך היסטורי של שיתוף פעולה עם ישראל, העם הפלסטיני שומר, באמצעות אותו מכניזם של גחל בוער, על התארגנות אלימה פעילה. אש"ף התמתן, צץ חמאס, זה התמתן, צץ הג'יהאד. גם אם הג'יהאד "יתמתן" לא אלמן ישראל, תמיד יהיה לנו טרור איראני בשטחים כדי להילחם בו.
בינתיים צריכה הממשלה של לפיד וגנץ לנהל את הפוליטיקה של הביטחון בצל הבחירות, מה שמחזיר אותנו לקטטות המדממות בגדה כיום והכניעה לדרישות המתנחלים, כמו העלייה להר הבית והדחייה בחומש. בחוסר הבהירות שאנחנו חיים בו כיום יש טעם פרגמטי מר לאגף שמאל, לבלוע את המהלכים האלה. תמיד נוכל להקיא בהמשך.