שעועית קפואה
קשה להבין את סנפרוסט. במקום לאסוף את כל שקיות השעועית הירוקה הקפואה מהמדפים, הם צריכים רק להדביק עליהן מדבקה: “חדש! מהמטבח הווייטנאמי: שעועית בנחש!", ולהעלות את המחיר.
שבוע האחווה הלאומי
בתוכנית הנצחית ברשת ב' של יצחק נוי האהוב שאין לו תחליף, הושמע ברקע שיר של טום לרר. טום לרר הוא סאטיריקן אמריקאי מבריק משנות ה־60, ושם השיר הוא “שבוע האחווה הלאומי". נזכיר את עיקר מילות השיר שלו. בתרגום חופשי הוא אומר ככה:
“הלבנים שונאים את השחורים, השחורים שונאים את הלבנים, לשנוא את כולם, חוץ מאשר את האנשים הנכונים, הוא חוק בסיסי. העניים שונאים את העשירים, העשירים שונאים את העניים. כל החבר'ה שלי שונאים את כל החבר'ה שלך. זה אמריקאי כמו פאי תפוחים. אבל בשבוע האחווה הלאומי, ניו יורקים אוהבים את הפורטו־ריקנים, כי זה מגניב. קדימה, לחץ את היד למי שאתה לא סובל, אתה יכול לעשות את זה, אם תנסה. הו, הפרוטסטנטים שונאים את הקתולים, והקתולים שונאים את הפרוטסטנטים, וההודים שונאים את המוסלמים. וכולם שונאים את היהודים".
עד כאן מילות השיר. זה שיר ישן. טום לרר אוהב לעדכן שירים. יש לו שיר שבו הוא שר בווירטואוזיות את רשימת כל 118 היסודות הכימיים שבטבלה המחזורית לפי הסדר, והוא מסיים ואומר: אלה היסודות שגילו עד עכשיו, ואני מבטיח להוסיף אם יתגלה עוד יסוד כימי.
צריך לעדכן גם את השיר “שבוע האחווה הלאומי": והיהודים האמריקאים שונאים את היהודים הישראלים, והיהודים הישראלים שונאים זה את זה.
תוצאות צפויות
ניתן לנבא בדייקנות את תוצאות הבחירות: בן גביר יקבל 7 מנדטים, ויהיה לשון המאזניים בין הגוש הדמוקרטי לבין גוש מחרימי ביבי. הוא יצטרף למחנה "רק לא ביבי", ויהיה ראש ממשלה.
באותו רגע, התקשורת תתאהב בו ותהלל אותו, ו"ארץ נהדרת" תציג מערכונים שילעגו בחריפות ובזעם לכל מי שאומר מילה רעה על בן גביר ופוגע בקדושת השלטון.
אמון העם
הייתכן שמדינה שלמה זוהמה בשחיתות של מערכות חוק אכזריות הממציאות האשמות בגלל תנועת יד, ואף אחד שם במערכת המשפט לא צחק כל הזמן הזה?
הם לא צוחקים. יש אצלנו יותר מדי אנשי חוק ומשפט שמתמרמרים נוכח הביקורת נגדם וטוענים: “מדוע אמון הציבור בנו נמוך? אנחנו הרי מעוותים את הצדק רק 24 שעות ביממה ולא דקה אחת יותר".
תרבות בעידן השפים
“שלום, אנחנו עושים תוכנית על פיזיקה קוסמית. נדון בשאלות כמו התפשטות היקום ולאן, וייעור של מאדים. אתה בעל תארים בתחומים אלה שאיש לא מבין, ומצוי ביקומים רבים. נשמח אם תנחה ותוביל תוכנית כזו".
“טוב".
“צריך לבשל, לחתוך, לקצץ, לטגן, לבחוש ולאפות תוך כדי שידור התוכנית, כמובן".
“מה?".
“אלה חוקי הפורמט. כדי שתהיה צפייה וכדי לגעת לקהל בפופיק, כמו שאומרים, צריך גם בישול מפעם לפעם בתוכנית".
“תוכנית על מאדים?".
“תוכל גם לדבר על מאדים, העיקר שזה יהיה תוך כדי בישול. בסוף התוכנית, כל האסטרונומים, האסטרופיזיקאים והאסטרונאוטים שתזמין איתך לתוכנית לדבר על התרחבות או התכווצות היקום, איך שאתה רוצה, אנחנו לא מתערבים לך, טועמים יחד את מה שהשף יבשל, ותגידו ‘וואו, יאמי יאמי'. סגרנו?".
“שלום אנחנו מעריכים אותך כסופר שמקדיש את חייו לספרות, כתבת ספרים שכבשו את לב הקוראים והטבלאות. היינו רוצים להזמין אותך לטלוויזיה להגשת תוכנית ספרות שבועית. פריים טיים".
“אם תרשו לי, אציב תנאי. צריך גם שירה".
“כן, בסדר, גם שירה".
“יש לי רעיון: לשלב את שירת תור הזהב בספרד. חשוב להחיות מחדש שירה זו".
“רעיון מצוין. תהיה גם שירת ימי הביניים בתוכניתנו. פגישת הכנה מחרתיים".
“אגיע, אביא ספרים וגם כמה כתבי יד של דון וידאל בנבנשת, שכתובים בכתב חצי קולמוס ושלא נתפרסמו עד כה".
“אין מניעה. בינתיים אתה נוסע איתנו למסעדות ולמבשלים בארץ וטועם אוכל ואומר: 'הו, זה טעים'".
“רגע, חשבתי שזו תוכנית ספרות".
“כן, תוך כדי זה תדבר על ספרים חדשים, זה אפילו רצוי, ומה סיכמנו? גם שירה וימי הביניים, חצי קולמוס והכל, העיקר על רקע אוכל ומתכונים. יש לך מתכונים משירת תור הזהב? יכול להיות שוס".
סכנות הסאטירה
לפני שבוע פרסמתי כאן קטע קצר כזה:
“80 אלף איש הצביעו בפריימריז בליכוד. לפי התקשורת פירוש הדבר הוא ש־80,000 איש הפכו למיליונרים בלי בעיות כלכליות בחיים, כי הרי בפריימריז בליכוד המתפקדים מצביעים בדילים ורק כי משלמים להם שוחד ומסדרים להם ג'ובים".
קורא כתב לי בכאב, שהכאיב גם לי:
“בתור זוג מתפקדי ליכוד שהחליט לפני כארבע שנים לעבור לצד ההוגן הזה לדעתנו ב'מלחמות' החברה הישראלית, כואב לקרוא אמירות לא הוגנות כלפיי וכלפי חבריי שבאו לבחור בצורה הכי דמוקרטית במדינה, להבדיל ממרבית מתחרי הליכוד. אז רק שתדע, אנחנו לא הצבענו מ-ע-ו-ל-ם בשום דילים וגם לא נתקלנו בדיל כלשהו או בהצעות לדיל ולבטח לא דיל שמשלם בשוחד ומסדר ג׳ובים. צר לי שאתה בוחר לשרת צד מסוים ולכתוב דברי שקר שמניסיוני בליכוד ממש לא מבוססים".
זו הסכנה התמידית בכתיבה סאטירית, המנסה להציג את המגוחך על ידי הבאתו לכלל אבסורד.
לא פלא, האבסורדים בעיתונות הישראלית כל כך גדולים, עד שלפעמים כשאתה חושב שכתבת אבסורד מצחיק, תגלה שהקוראים כבר מצויים כל כך עמוק בשמיעת טענות אבסורדיות שנכתבו ברצינות, שהם רואים את מה שכתבת כבדיחה בתור עוד טענה שנכתבה ברצינות.
עניתי לו מיד כמובן. הסברתי. התשובה שלו הכאיבה לי עוד יותר:
“מרוב שאנחנו אוכלים כל כך הרבה זלזול בהיותנו ליכודניקים, יצאתי פיתה ונפלתי בפרשנותי אותך".
פינת השלולית
היה הייתה נסיכה שתמיד חיפשה בשלולית צפרדעים מבוגרים ממנה. בחטיבה היא יצאה עם צפרדע מהתיכון, ובתיכון היא קיפצה עם צפרדע מהצבא.
היא חיכתה לרגע שתתגייס, וחלמה שאז תמצא קצין בקבע. אבוי, היא שובצה בלשכת הגיוס בתור מאבחנת, וכל היום מוקפת רק בילדים בני 17 שבאים לצו ראשון.