1. פסטיבל הבחירות 2022 החל במלחמת טינופים. כוכבי הפוליטיקה הישראלית עוברים מאולפן לאולפן. כשהם מאופרים כמו דוגמניות טיקטוק הם משחררים הצהרות בלי כיסוי, עורכים השוואות בין מנהיגים מקומיים לגבלס וסטלין, מגדירים את יריביהם “מכונות רעל", מבטיחים שכאשר הם יגיעו לשלטון הכל יפרח וישגשג.
כל אחד מהם הופך לצורך הבחירות למומחה בינלאומי לביטחון. כל אחד מהם מפריח ססמאות שהחדירו למוחותיהם יועצי תקשורת. אבל לא היועצים, לא המפריחים עצמם ולא הציבור מאמינים למילה אחת שלהם.
החגיגה החלה. על האוטובוסים כבר אפשר לראות את פרצופו המאופר של הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ, מצהיר שרק הוא יכול. ראיתי את תמונתה של איילת שקד על בניין, כשהיא מצהירה שהלב שלה בצד ימין. אני מתרגם את הפרסומים האלו לכסף - זה עולה מיליונים, הרבה מיליונים. למי אכפת? שלום חנוך בשיר נפלא קבע וצדק: “הציבור מטומטם ולכן הציבור משלם".
אני מודה שאני מבולבל וכבר איני יודע איזה פוליטיקאי שייך לאיזו מפלגה. הם מתאחדים, נפרדים, מתפצלים, מיישרים קו, מעקמים קו, הם “שלום עכשיו", “שלום אחר כך". חלקם ביטחון ושלום, חלקם ארץ ישראל השלמה, חלקם שתי מדינות לשני עמים. יש ביניהם כאלו שבעד לימודי ליבה, אבל פתאום התהפכו בעניין לימודי ליבה והבטיחו מיליארדים לחרדים, אם לא יתפצלו, כי הפיצול עלול לגרום לכך שחלילה אחת המפלגות לא תעבור את אחוז החסימה.
הם משקרים בבוקר, משקרים בצהריים ומשקרים בערב. הם מדברים על מכונת רעל שמפעיל צד אחד, ומכונת פירוד ופלגנות שמפעיל צד אחר. מפיהם של כל הצדדים נשמע תיעוב כלפי הצד האחר. כשהם מדברים על כך שצריך איחוד בעם, הם לא מסמיקים מבושה. הפילוג, הסכסכנות, ההשמצות וההאשמות של צד אחד נגד אחר גורמים להם אורגזמה. כך גם כשהם מקבלים טפיחות על השכם, איך הצליחו להעליב ולהשפיל את המתחרים.
הבחירות האלו החלו רע וכנראה גם יסתיימו רע. המטרה של כל הצדדים היא לקמבן וליצור מצב שיהיו להם 61 מנדטים, שיאפשרו להם להרכיב ממשלת טלאים, שתיתן להם את השלטון. אבל כולם יודעים שזה לא יחזיק מעמד, כי במחלקת הסחיטות תמיד יהיה איזה פוליטיקאי שימכור את נשמתו לשטן ויערוק תמורת טובות הנאה שיינתנו לו מהצד המתחרה. הכל נראה רע, נשמע רע, מתנהג רע, ומכל הדייסה הזו יכולים לצאת רק דברים רעים למדינה ולאזרחיה.
מי שנוטלים חלק פעיל בבלגן הגדול הם אנשי תקשורת שמגויסים לתעמולת הבחירות של פוליטיקקים בכירים. הם מבזים את מקצוע העיתונאות ומתחרים בהטלת רפש ולכלוך ברמת תת־רמה. ככל שהם יותר מלכלכים, כך ערכם עולה בעיני הציבור של המנהיג שאותו הם משרתים. זה מגעיל.
כשמנהלי המדינה עסוקים בעצמם, בקידום מעמדם, בהשגת הטבות, במשחקי כבוד, בהעלאת שכרם - נמצאים מאות אלפי אזרחים, בעיקר מהשכבות הסוציו־אקונומיות הנמוכות, במאבק הישרדות.
מפעם לפעם מתפרסמות תמונות מכמירות לב של זקנים מחטטים בפחי זבל, של הורים צעירים גונבים מזון לתינוקות במרכולים, של חסרי בית זרוקים על מדרכות. מצבם הקשה של חסרי ישע ובעלי מוגבלויות אינו חלק מהמשחק הפוליטי המלוכלך. הפוליטיקקים מדברים ומבטיחים קילומטרים ומקיימים מילימטרים. פוליטיקקים שקרנים, צבועים, רמאים, דמגוגים מהזן הנמוך שופכים הבטחות, כפי שעשו בבחירות הקודמות ובבחירות שלפניהן. אותם אנשים, אותן הבטחות, אותם בלופים וכמובן אי־עמידה בהבטחות לאחר הבחירות.
בימים האחרונים נמלאתי געגועים לידידי המנוח מוטי קירשנבאום. יחד עם שני יוצרים נפלאים אפרים סידון וב. מיכאל כתב קירשנבאום מופע סאטירי נוקב ששמו “רואים את הסוף". השיר ששמו כשם המופע ממש מתאים לימים המחורבנים האלו:
רואים את הסוף
הנה כבר שוקעת השמש
והלילה יורד על החוף
אבל לא נורא גם בחושך
אפשר כבר לראות את הסוף
ולא צריך כלל משקפת
כדי את האמת לחשוף
גם בעין בלתי מזוינת
אפשר כבר לראות את הסוף
כן, הסוף הוא מגיע, קרב במהרה
רואים כבר שחור בקצה המנהרה
שהחיינו אבל קיימנו
כל אחד מכם עכשיו
פה אין בעתיד שום happy אבל יש כבר end
תחילה תלך דמוקרטיה
אחרי זה יעוף המיעוט
ואז כבוד השר יכריע
ממי לשלול אזרחות
מדינה יהודית כמו בספר
שתדאג באופן אישי
לשמור רציפות היסטורית
ולדאוג ולדאוג ולדאוג לחורבן שלישי
כן, הסוף הוא מגיע...
של"ג, עופרת, ענבי זעם
הוד לבנון, צוק, ענן
בארץ אהבתי השקד פורח
ובנט יהיה הגנן
מדינות לא חיות לנצח
אך מאות שנים זה סביר
לפחות ניכנס לגינס
כי אצלנו היה זה מהיר
ולמול נפנופי הדגל
וקול חצוצרה ותוף
ניסינו, באמת שניסינו
אבל זהו, אבל זהו, אבל זהו
רואים את הסוף
2. אני פותח את תוכנית הרדיו שלי ב־103FM בסיפורי זוועה על תינוקות וילדים שטובעים בים, בגיגיות, בג'קוזים בצימרים. אני מבקש ומזהיר הורים שלא להסיר מבט מהילדים, כי זה עניין של שניות, ויקיריהם יכולים לטבוע למוות.
אני מתחנן בפני המאזינים שיבדקו אלף פעם לפני שהם נועלים את דלתות מכוניתם, אם לא נשאר אחד הילדים במכונית, שהופכת להיות כמו תנור בשמש הקופחת. אני מנסה להזיז דברים בכל הקשור לבטיחותם של פועלים הצונחים מפיגומים, וכאלה שבשל סידורי בטיחות לקויים צונחים עליהם חפצים כבדים שמביאים למותם. זה לא עוזר. זה ממשיך להתרחש יום־יום. זה קורע לב.
ליאן רביבו טבעה בג'קוזי בצימר בצפון. היא נמצאה ללא הכרה בג'קוזי ונפטרה בהמשך היום. שמעתי את אביה מקונן על הבת הקטנה שטבעה. זה נורא. הוא קרא להורים להשגיח, לא להזניח. גבר צעיר שנשבר מאובדן בתו וחייו נהרסו. ליאן היא הילדה ה־15 שטבעה למוות בשנת 2022.
האסון הגדול ביותר שנפל על ארץ הקודש הוא הדו־גלגליים שמשתוללים בדרכים.
התופעה הולכת ומחמירה ככל שמספר הכלים הקטלניים האלו הולך וגדל. הם ממלאים את הכבישים והמדרכות, הם חוצים באור אדום, עושים סללומים מסוכנים בין מכוניות נוסעות, הם מתפרצים מהמדרכה לכביש כאילו אין חוקים, הם טסים על המדרכות, פוגעים בזקנים ובאמהות עם עגלות. רובם רוכבים ללא קסדות, ללא אורות בחשיכה. אין לרובם מושג מינימלי בחוקי התנועה. הם לא עושים חשבון לאף אחד - הם השולטים.
המשטרה ופקחי העיריות ברחבי הארץ מזמן הרימו ידיים ולא מבצעים אכיפה אגרסיבית.
אין שום הרתעה נגד התופעה הפרועה, המופרעת הזו. המשטרה, שהודיעה השבוע שהיא מפסיקה בגלל מחסור בכוח אדם לטפל בתלונות על גניבות, אינה יכולה לטפל בתופעת הדו־גלגליים, שמסכנים בכל יום, בכל שעה, בכל פינה בארץ אזרחים שלווים. נראה שהרשויות הרימו ידיים ונכנעו. ראש הממשלה יאיר לפיד עסוק באיראן, בבחירות, בקרב נגד בנימין נתניהו. הוא לא יכול להתעסק בנושאים “שוליים" מחוסר זמן. השר לביטחון הפנים עמר בר־לב עסוק בבחירות וב"מלחמה" בעבריינות במגזר הערבי.
שרת התחבורה מרב מיכאלי עסוקה באיחוד-אי־איחוד עם מרצ ובהישרדות - היא נלחמת על הישארותה על המפה הפוליטית, כי אחוז החסימה מאיים על עתידה הפוליטי. חוץ מזה יש לה בראש עניין התחבורה הציבורית בשבת, והרכבת העילית־תחתית־חשמלית. הדו־גלגליים לא נמצאים בראש הרשימה שלה.
נתניהו, ראש הממשלה לשעבר עם הסיכויים הטובים גם להיות עתידי, לא בדיוק מתעניין בפועלי הבניין, הוא לא ממש מזועזע מהילדים הטובעים, ומאחורי הזכוכית המשוריינת בצעצוע החדש שלו, האוטוביבי, אין לו מגע עם הרוכבים על הדו־גלגליים.
3. לפני כמה שבועות נקלט לי בעין ציור שמאוד הרשים אותי. הסתבר לי שהצייר הוא יצחק מימון, אביה של הציירת רינה מימון, שלאחרונה פרסמתי כמה מציוריה במדור. ביקשתי את אישור הצייר להשתמש בציור שלו כאן ונעניתי בחיוב. קטע מדליק, אבא ובת ציירים, ועוד ציירים רבי־כישרון.