זמן קצר טרם שחרורי מצה"ל, בזמן שישבנו באולם הכנסים של הבסיס, נקראתי עם חברה לצאת החוצה. את פנינו קידמו בפתח האולם כמה חיילים שסימנו לנו בדממה להיכנס לרכב צבאי לבן, כל אחת לרכב אחר. שאלתי כמה פעמים מה קורה, ורק זאת עם התספורת האדומה הקצרה המהוקצעת שלחה אליי מבטים דרך המראה הקדמית.
אחרי מה שנדמה היה כ־3,000 שעות נסיעה הגענו למצ"ח דן, שם התחילה מסכת שעד היום אני לא באמת מצליחה לשחזר. אני רק יודעת שהיו בה ריחות זרים של אסקוט, ספירות אינסופיות וחקירות מתישות מבוקר עד ערב. העילה: “חשד לשימוש בסמים מסוכנים", כלומר חשיש.
היינו חלק מחבורה שהתקשורת אהבה לכנות במילים “בני טובים". החוקרת אדומת השיער וחדורת הלהט רצתה להאמין שנפלו לידיה ברוני סמים מאיזה קרטל. שותפה, חוקר מצ"ח חצי מנומנם, צינן את התלהבותה. המד"כּיות (המדריכות של הכלואות, 180 מעלות מהמד"כיות - מדריכות הכיתה שהכרתי מקורס קצינות) נהגו לספור אותנו 15 פעמים ביום בממוצע ולבדוק את מידת מצוחצחותן של נעלי גולדה שקיבלנו בקבלת פנים מהגיהינום.
בזמן שלא ישבנו בחקירות צולבות, חטפנו צעקות וטאטאנו את חצר הכלא. בערב עלינו למיטות קומתיים עם שמיכות סקביאס, וביני לבין התקרה הפרידו בערך 30 סנטימטר שהפכו למרחב האישי שלי. את אותו חלל חלקו ארכי־פושעות כגון חיילת שנרדמה בשמירה על השק"ם, אחרת ששכחה לגרוס מסמך מסווג וחיילת שנפקדה מיום כיף בגלל דיכאון. כשניסתה לטפס על כיסא במקלחת בדרך לשים קץ לאומללותה, שמעתי צלילי גרירה ואת המד"כית גוערת בה: רדי משם, אין לי זמן לשטויות שלך.
להוריי סיפרתי בשיחת הטלפון היחידה שאושרה לי, שיש מכת גניבות בבסיס ושהמשטרה הצבאית חוקרת ולכן לא אוכל ליצור קשר. מה אגיד להם, שבתם, שלא עישנה שאכטה מימיה, מסומנת כברונית קולומביאנית? ימי החקירות הארוכים נגמרו בלי ממצאים אבל עם כאב לב גדול וזיכרונות איומים שהעדפנו, חבורה שלמה שעד היום לא מבינה מאיפה נפל עליה הסיוט הזה, להשאיר בירכתי המוח. ואולי הזיכרון הזה, שנושא את אחד השיעורים המשמעותיים ביותר שהחיים זימנו לנו, מוטב שלא ייעלם.
לאחרונה הגיעו אליי פניות מהורים לחיילים שיושבים בכלא 10 בבית ליד, “נוה צדק", שהחליף את בתי הכלא הצבאיים האחרים. את פתיחת הכלא, שמאכלס בין היתר חיילות וחיילים שטרם הואשמו או כאלה שהואשמו ומנהלים תיק על חפותם, ליוו כותרות משובבות נפש כמו “מתקן מעצר או בית הבראה?". למרות זאת, הורים מספרים על שעות של עמידת דום בשמש הקופחת, וחרף ההשקעה של סכום עתק בבנייתו (230 מיליון שקלים), אין מיזוג, ועל החיילים לשכב על הרצפה כדי לקבל רוח ממאוורר יחיד בחדר.
הם מספרים כי השיחות עם הבית, שהחיילים מחכים להן כמו אוויר לנשימה, מתקיימות פעמים רבות בקושי רב בגלל מיקום הטלפון והצעקות שברקע. בשבתות ובחגים החיילים יכולים לשכוח מהן, למרות העובדה הידועה שלא כל החיילים הכלואים דתיים, ויתרה מזו - שלא כולם יהודים.
עוד: דמי המחיה שהצבא מפריש לכל חייל כלוא עומדים על 14 שקלים, עם אפשרות צבירה של עד 60 שקלים. לא בזבזו? הלך הכסף. הסכום, אגב, עודכן לאחרונה בשנת 2019, כשידוע מה קרה למחירים של מוצרי הצריכה מאז.
דבר נוסף: בעוד שבאזרחות חלופת המעצר המקובלת מלבד דמי ערבות היא מעצר בית, ההליך הצבאי אמור לאפשר מעצר ביחידה. בפועל, האפשרות הזו מתממשת מעט מדי. חלק מהחיילים, גם אם טרם הואשמו, שוהים תקופה ארוכה מאוד בכלא (עד תשעה חודשים). הם יכולים רק לחלום על תנאי כליאה של אסירים ביטחוניים, למשל, שזכאים למפגשי חינוך, תרבות ותעסוקה. בעניין שלומם וביטחונם של הכלואים, אזכיר את מותו המסתורי של קצין המודיעין בכלא במאי 2021, ואת חקירת מצ"ח בחשד למעשה מגונה והטרדה מינית בין כותלי הכלא, שנחשפה החודש על ידי אור הלר בערוץ 13. כיצד בכלל קרה הדבר לאור העובדה שהותקנו מעל ל־700 מצלמות בשטחים הציבוריים?
בתגובה לשאלותיי דובר צה"ל השיב: “בסיס הכליאה ‘נווה צדק' נפתח לפני כשנה והושקעו בו מרב המשאבים של צה״ל כדי לוודא כי המשמורת על כלואי צה״ל תהיה מקצועית והולמת. הטענות המובאות אינן משקפות את האמת ואת מצב הכלואים, אשר זכויותיהם נשמרות בהתאם לפקודות ולהנחיות המחייבות בבסיס".
"לגופן של הטענות הספציפיות, המסדרים אינם עולים על כחצי שעה, ומתקיימים בסביבה מוצלת ועם הקלות בהתאם לבעיות הרפואיות השונות, כנהוג במסגרת צבאית מחייבת. הטענה על התעמרות של סוהרים ואילוץ הכלואים לעמוד מספר שעות בשמש נבדקה ואינה נכונה.
"בנוגע לטענה בנושא מיזוג האוויר, בכלל התאים נמצאים מאווררים לשימוש הכלואים ונעשות התאמות נוספות בשגרת הכלא בהתאם למזג האוויר. מראש הכלא לא תוכנן לכלול מיזוג אוויר.
"כל כלוא זכאי לשוחח בטלפון באופן יומיומי, בהתאם לשגרת בסיס הכליאה. נדגיש כי בניגוד לנטען, הטלפונים ממוקמים במסדרון ייעודי ובמרחק זה מזה על מנת לשמור על הפרטיות של המשוחחים. "בבסיס הכליאה פועל מערך מוסדר אשר נועד להחזיר את הכלואים לשירות תקין בצה״ל. בנוסף, מתקיימות באופן יומי פעילויות שונות, שיעורי חינוך וסקירות מפקדים. כמו כן, מתקיימים סיורי כלואים, סדנאות העצמה, הרצאות חוץ, סדנאות הכנה לאזרחות ואזכור ימי חג וזיכרון".
מעבר לתוכן התגובה של דובר צה"ל, זו הזדמנות טובה להזכיר את השיעורים שקיבלנו חבריי ואני וכדאי להעבירם הלאה: בהיעדר אחריות ותבונה, כוח, מדומיין וזמני ככל שיהיה, עלול להפוך לרשעות צרופה. דבר נוסף: שלילת החירות היא העונש הגדול ביותר שאפשר לתת לכל אדם. לא צריך להוסיף עליה אקסטרות. דבר אחרון: לפעמים, במקום לעמול על ניסוח תגובות ארוכות ויפות, אפשר לפעול לתיקון.
תודה, מאמא של חייל אחד ומלש"ב, שכתבה את הטור הזה בשם ההורים שפנו אליה ובשם החיילת שהיא עצמה הייתה.