הנושא הפלסטיני לא יורד מסדר היום. כל עוד היקפי הטרור היו נמוכים, דיברו בישראל במושגים של ניהול הסכסוך. בשנה האחרונה, כך נראה, הסכסוך מנהל אותנו. הפיגוע שבו נהרג סגן מפקד סיירת הנח"ל רב סרן בר פלח ז"ל, שנפל בהיתקלות עם מחבלים סמוך למעבר ג'למה, מבטא את המשך ההסלמה המובהקת באזור ג'נין וצפון השומרון.
לנוכח חוסר היכולת והמוטיבציה של מנגנוני הביטחון הפלסטיניים להשתלט על המצב, ראשי הצבא ומקבלי ההחלטות המדיניות דנים באפשרות של מבצע צבאי באזור ג'נין וצפון השומרון. בפיקוד המרכז ובאוגדת איו"ש נערכו בשנה האחרונה לאפשרות של יציאה למבצע ממוקד בן כמה ימים, אבל בכל הנוגע לתוכניות או רצון למבצע קצר שמטרתו בעיקר להגביר הרתעה במרחב ג'נין, במערכת הביטחון יש עמדות שונות לגבי אפקטיביות של פעולה כזו, ולגבי השאלה אם היא תשפר את המצב או תסלים אותו.
לעומת ערב מבצעים גדולים אחרים ביהודה ושומרון בתחילת שנות האלפיים, הפעם לא מדובר בתשתיות טרור ממוסדות או במעצר של מבוקשים שמנהלים אופרציות טרור גדולות. מספר היעדים הנוכחי הינו נמוך יחסית, כך שלמעשה החודשים האחרונים עומדים בסימן העימותים מול קבוצות צעירים חמושים שיוצאים לירות לעבר כוחות צה"ל בעת ביצוע מעצרים. בתוך כך, בחודש האחרון נרשמה עלייה נוספת ביציאה החוצה מהערים הפלסטיניות בניסיון לבצע פיגועי ירי לעבר כוחות צה"ל, עמדות צבאיות ורכבים ישראליים בדגש על אוטובוסים.
ככל שהפיגועים יימשכו, המבצע בג'נין מתקרב. ללחץ ציבורי ולהתקרבות למועד הבחירות עשויה להיות השפעה, ומערכת הביטחון תידרש לספק הערכה אובייקטיבית לגבי האפקטיביות המבצעית של מבצע כזה. יש צורך לבדוק ביסודיות אם למבצע המדובר יש מטרות ברורות, מספר מספק של יעדי טרור, ואם ניתן לנהל סוג כזה של מבצע מבלי שיגלוש להסלמה רחבה יותר באזורים נוספים ביהודה ושומרון.
נכון לעכשיו, העמדה המובילה במערכת הביטחון גורסת שבעיתוי הנוכחי, ערב בחירות בישראל, ניתן להשיג את היעדים המבצעיים גם בהמשך סדרת הפעולות הליליות. עם זאת, ככל שיהיו פיגועים נוספים שיסתיימו בתוצאה קשה, האפשרות של הרחבת פעילות צה"ל עד למבצע בצפון השומרון עשויה להתממש מהר מהמצופה.
פיל גרעיני
המו"מ להסכם גרעין חדש בין המעצמות לאיראן, כך נראה, עלה על שרטון והגיע בעת הזו למבוי סתום. האיראנים אינם מוכנים לשמוע על פתיחת תיקי החקירה הנוגעים לממצאי אורניום שנמצאו במתקנים שבהם לא הייתה אמורה להתקיים פעילות העשרה. בישראל, הדרג המדיני ובעיקר ראש הממשלה יאיר לפיד, מתבשמים ממה שהם מגדירים כהישג, וטוענים כי לישראל תפקיד מכריע בהצגת מודיעין חדש. בנוסף, טוענים בירושלים כי מהלכים מדיניים שנעשו מאחורי הקלעים גרמו להקשחת העמדות של ארה"ב ומדינות אירופה, ולטרפוד נכון לעכשיו של ההסכם.
מעבר לספק כי זו אכן תמונת המציאות כפי שמציגים אותה בישראל, לאחר שגם בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית תבעו בתוקף לאורך כל הדרך שלא לוותר על החקירות, אולי בכלל האיראנים הם המרוויחים הגדולים. ייתכן שבטהרן מבקשים למשוך את הזמן ולהמשיך להתקדם בפרויקט העשרת האורניום במציאות שבה מצלמות הפיקוח כבויות לחלוטין.
גם אם נניח שהטענה הישראלית נכונה, קשה להסביר כיצד היא משרתת את מדיניות החוץ, כאשר גם אצלנו מבינים היטב שבארה"ב רוצים לסגור הסכם עם איראן, שיפנה להם זמן לעיסוק בנושאים אחרים. כאמירתו האלמותית של הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה המיתולוגי של ארה"ב ואחד המדינאים החשובים בעת המודרנית, שקבע כי למדינת ישראל אין מדיניות חוץ, אלא רק מדיניות פנים. דהיינו, ההחלטות בישראל מתקבלות קודם כל מתוך שיקולים ויחסי כוח פוליטיים פנימיים.
כמו בתקופתו של ראש הממשלה נתניהו, כך גם בדיוק אצל לפיד, הקו התקשורתי והציבורי בכל הנוגע לסוגיה האיראנית, בעיקר בעיצומו של קמפיין בחירות, נתפס כאוצר אלקטורלי שממנו ניתן לפרוע שטרות פוליטיים. השאלה האסטרטגית אם טוב לישראל להציב את עצמה במרכז העניין או כגורם המרכזי לכך שלא נחתם הסכם היא כבר קושיה אחרת. ההתבשמות בהישג מדיני לכאורה, שכאמור בלתי ניתן להוכחה, מתעלמת מהפיל הגרעיני האיראני שבינתיים הולך וגדל בחדר, ומנצל את הזמן לצורך העשרת אורניום לרמות גבוהות.
נדמה שבישראל טרם גיבשו החלטה בשאלה מה עושים עם הנתונים הללו ואיך פועלים במציאות ללא הסכם. על ישראל לומר למדינות המערב מה כן אפשרי במסגרת הסכם, ולא רק להוביל קו נצי שבפועל לא הרחיק עד עכשיו את האיראנים מהשגת פצצה גרעינית או קירב את ישראל ליכולת צבאית ומדינית להתמודד עם האיום הזה לבדה.
לעומת ראש הממשלה, שר הביטחון בני גנץ מוביל בעניין הזה קו מתון יותר מול האמריקאים. הוא מתנגד להסכם הנוכחי, ומברך על הקשחת העמדות האירופית והאמריקאית, אבל רואה בכך חלק קטן יותר מהמדיניות הישראלית מאשר לפיד. גנץ, כמו לא מעט גורמים במערכת הביטחון, סבור כי במצב שנוצר, שבו איראן ממשיכה להתקדם בהעשרת האורניום ללא הפרעה, עדיף לחזור למסגרת של הסכם גרוע כפי שהיה הסכם 2015, מאשר שלא יהיה הסכם בכלל.
פרטי ההסכם האחרון שדלפו ונתפסים כגרועים יותר מההסכם הקודם, הובילו אותו ליישור קו ולהתנגדות רשמית לחזרה להסכם בתנאים הקיימים. באופן צנוע יותר, הוא מייחס לישראל חלק שולי הרבה יותר בכך שההסכם בשלב הזה לא נחתם, וממליץ לשמור על קו מתריס פחות מול האמריקאים לעומת זה שמוביל ראש המוסד דדי ברנע.
במערכת הביטחון, כפי שפרסמנו גם ב"מעריב", ראו לאורך כל הדרך סיכויים יותר נמוכים לחתימה על הסכם לעומת גורמים מדיניים אחרים וראש המוסד, שראו בחתימה הצפויה עובדה כמעט מוגמרת. הערכה זו הובילה בין השאר להחרפת הקו הישראלי הרשמי נגד ההסכם ואף מה שנתפס כביקורת חריפה מצד ברנע כלפי הממשל האמריקאי.
לא לקפוץ בראש
תמונת מצב העשרת האורניום וייצור הצנטריפוגות המתקדמות, שחשף גנץ השבוע בכנס ה"ג'רוזלם פוסט" בניו יורק, מדאיגה ביותר. איראן, לדבריו, הגדילה את ייצור הצנטריפוגות המתקדמות ומעבירה אותן לאתרים תת־קרקעיים. על פי ההערכה שסיפק, לאיראן יש יכולת להגיע לחומר בקיע שמספיק לשלוש פצצות בתוך מספר שבועות. בתדרוך לשגרירי מועצת הביטחון באו"ם, הוסיף גנץ כי רק במתקן בפורדו – שבו על פי ההסכם אסור לבצע פעילות של העשרת אורניום – שילשה איראן את יכולת ההעשרה שלה.
במערכת הביטחון סבורים כי המעבר להעשרת אורניום לרמה של 90% הנדרשת לצורך פצצה גרעינית, אינו כרוך במכשול טכני, אלא תלוי רק בהחלטה, וכך גנץ עצמו ציין בתדרוכים השונים. גנץ הוסיף כי בהסכם עתידי צריך לדרוש מאיראן להשמיד את הצנטריפוגות המתקדמות ולא רק לאחסן אותן, ובמקביל, עם או בלי הסכם, להעמיד איום צבאי בינלאומי בהובלה אמריקאית.
נכון להיום, איראן נמצאת בנקודה המתקדמת ביותר שלה בתוכנית הגרעין. נכון שכדי לייצר נשק גרעיני צריך מרכיבים נוספים מעבר להעשרת אורניום, אך עוד לפני שישראל מבקשת לעצמה קרדיטים על עצירת המשא ומתן על הסכם הגרעין, היא נדרשת לשאול אם זו לא בכלל איראן שמבקשת לדחות את החתימה על הסכם הגרעין כדי לשפר עוד יותר את תנאי הפתיחה שלה להמשך המשא ומתן? או אולי האם נוח לה במצב שבו היא ממשיכה להתקדם בתחום העשרת האורניום?
אם ייחתם הסכם גרעין, צודקת ישראל בטענתה כי לאיראן יתפנה יותר כסף שבאמצעותו תוכל לממן את בנות בריתה במזרח התיכון, אבל עליה לבחור במה להתמקד. בישראל מבקשים לכרוך את הסכם הגרעין ביחד עם השפעתו של הסכם זה על מצב היציבות במזרח התיכון, אבל הקשב הבינלאומי לכך נמוך. גם מבחינת האמריקאים, הסכם הגרעין עוסק בגרעין בלבד, כשעל שאר הדברים מתקיימים שיתופי פעולה מצוינים מאחורי הקלעים, וניתן להניח שישראל יכולה למנף בקשות נוספות להתעצמות צבאית שלה אם ייחתם הסכם.
במערכת הביטחון יש גורמים הסבורים שלא ישראל היא זו שצריכה לקפוץ בראש ולהצטייר כילד הרע שאחראי לפיצוץ המו"מ. עליה להציע אלטרנטיבה להסכם סביר, כך שאיראן, אם תמשיך לטרפד את המגעים, תיתפס כמי שאחראית לכך. את המאבק נגד ההתבססות האיראנית באזורנו תמשיך ישראל לנהל גם בשנים הקרובות ללא קשר להסכם הגרעין. בחודשים האחרונים ישראל אף הגבירה את קצב התקיפות בסוריה, ונראה שהרוסים, שטרודים בבעיותיהם באוקראינה, עסוקים פחות בלייצב את השלטון של אסד.
אך לא רק ישראל מנצלת את המצב להגברת הלחץ. למרות הפעולות המיוחסות לחיל האוויר, התקיפות הרבות על פי פרסומים והמודיעין המצוין, איראן רחוקה מלהרים ידיים. המערכה הזו כל הזמן משנה צורה, וגם בעניין הזה נטו בדרג המדיני ולעתים בצה"ל לספק הערכות אופטימיות מדי על דחיקת האיראנים מסוריה. גם בעניינים הללו יחסי ציבור או רצון למנף הישגים פוליטיים עלולים להשפיע על הצגת תמונת המצב.
הערכת מערכת הביטחון, שהוצגה אף היא על ידי שר הביטחון בביקור בארה"ב, שלפיה איראן השתלטה הלכה למעשה על יותר מעשרה מתקנים של התעשייה הצבאית בסוריה, מבטאת התאמה שמבצעים האיראנים לאחר שאיבדו הרבה משלוחים בדרך לסוריה. באותם אתרים מייצרת איראן באופן סדרתי אמל"ח מתקדם שנועד לשימוש שלה ושל בנות בריתה, בנוסף למתקנים דומים בלבנון ובתימן. כל האתגרים הללו ימתינו לפתחה של הממשלה הבאה, אבל מי שמחפש בנושאים הללו הבדלים בין הממשלות השונות, יתקשה למצוא כאלה, גם אם יבדוק לעומק.
[email protected]