בערב ראש השנה אנו עומדים. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, רוב היהודים החיים בישראל, כ־55% מבני 20 ומעלה, מגדירים עצמם כמסורתיים, דתיים או חרדים. ואם היינו בודקים גם צעירים יותר – ודאי היינו מוצאים כי המספרים האלה גדולים בהרבה.

אולם גם רבים מאלו המגדירים עצמם כלא דתיים, או ממש חילונים – יגיעו לבתי הכנסת בראש השנה וביום הכיפורים, משום שכך נהגו אבותיהם ואבות אבותיהם. וגם הם זקוקים לקשר הזה אל עמם.

התפילות בשני ימי ראש השנה ארוכות, עמוסות פיוטים בני מאות שנים, חלקם כתובים בעברית ארכאית, לא תמיד מובנת. והחזן מזמר, והקהל עונה וממלמל אחריו, ולפתע מושלך הס – ותקיעות שופר מנסרות את האוויר.

קול קדום מאוד, ראשוני ומזעזע מאוד. איננו יודעים באיזו הברה התפללו אבותינו בבית המקדש. איך בדיוק הגו את המילים. איננו יודעים איזה צליל בקע מחצוצרות הקודש או מכלי הנגינה של הלוויים ובאיזה לחן שרו את מזמורי התהילים.

אבל אין לנו ספק כי קול השופר הזה, שנשמע בחצרות הר הבית לעת חג, הפיל את חומות יריחו ונישא באוויר כשהסתערו לוחמי גדעון על המדיינים. ממעמד הר סיני ועד לתקיעת השופר בכותל במלחמת ששת הימים - זהו בדיוק אותו הצליל שאנו שומעים היום. הצליל החודר והבוקע הנשמע מקרן אייל כשתוקעים בה. תקיעה־שברים־תרועה.

השם "ראש השנה", כשהוא מתייחס לא' בתשרי, אינו מופיע בתורה. לראשונה הוא נקרא כך רק במשנה, שנחתמה לפני כ־1,800 שנים. ואילו בתורה, שעל פי המסורת ניתנה לנו כ־1,500 שנים לפני כן, החג הזה שאנו קוראים לו "ראש השנה" נקרא בתורה "יום תרועה" או "זיכרון תרועה". זה השם הקדום. קדום כמו קול השופר. התקיעה ושמיעת קול השופר הן המצווה העיקרית בראש השנה.

# # #

בחודש אלול השנה ביקשו כמה יהודים כי יוּתר להם לתקוע בשופר בהר הבית בראש השנה. המשטרה סירבה, ולכן ביקשו לנהוג לפחות כפי שנהגו בשנים האחרונות - ולתקוע בשופר בסביבות ההר, מחוצה לו. במקום שלכאורה אין בו שום מניעה חוקית, ואפילו לא "פגיעה בסטטוס קוו". החומה המזרחית של הר הבית עתיקה מאוד. יש בה נדבכים בנויים מימי הבית הראשון והשני. וקבוע בה שער אחד, סתום וחתום, שער הרחמים.

המסורת אומרת כי המשיח עתיד לבוא מהר הזיתים ולהיכנס להר הבית דרך השער המזרחי, שהיה פתוח מול קודש הקודשים. נראה כי גם המוסלמים הכירו את המסורת הזו, ולכן סתמו את השער. והגדילו לעשות וקברו את מתיהם מחוץ להר, לאורך החומה המזרחית. כדי שיקומו מקברותיהם כשיבוא המשיח של היהודים ויילחמו בו, וכך ימנעו את כניסתו אל הר הבית - ואת גאולת ישראל.

אם קיימת הנחיית ממשלה למשטרת ישראל למנוע תפילת יהודים בתחומי הר הבית עצמו (הנחיה עמומה ומעורפלת), וממשלות ישראל לדורותיהן דבקו ב"סטטוס קוו" הזה – הרי שלא נאמר דבר ולא נאסרו תפילות יהודים מחוץ להר הבית, גם לא לאורך החומה המזרחית שלו. השבוע הגיעו שלושה מפעילי הר הבית – חבר הכנסת לשעבר יהודה גליק, תום ניסני ועמנואל ברוש - אל החומה המזרחית ותקעו בשופר.

בעשורים האחרונים הרחיבו מאוד הערבים את שטחי הקבורה שלהם לאורך החומה המזרחית, והשתלטו על עוד ועוד חלקים משטח הגן הלאומי "סובב החומות". ומכיוון שראו שאיש אינו מסלק אותם – החלו גם להתנכל ליהודים המבקרים בשטח. אותה משטרה שלא מנעה מהערבים להשתלט על השטח שוב העדיפה לפייס את הפורעים, ועצרה את היהודים שבאו לתקוע בשופר. הנימוק: "חשש מפגיעה ברגשות דת ומהתנהגות העלולה להפר את שלום הציבור".

המשטרה דרשה מבית המשפט להרחיק אותם מכל סביבות העיר העתיקה. אולם כשהובאו השלושה בפני שופט השלום עמיר שקד, הוא לא השתכנע כל כך ממה שהציגה בפניו המשטרה - שיש חשש אמיתי להפרת סדר. גליק הוכיח כי כך ממש נהג גם בשנים קודמות, ואז לא מנעה ממנו המשטרה לתקוע בשופר בשטח הציבורי. לכן דחה השופט את בקשת המשטרה. זו התרגזה ממש והחליטה להגיש ערר לבית המשפט המחוזי.

יש למשטרה יועצים משפטיים. נראה שהם הסבירו למעסיקיהם כי אין שום חוק המונע תפילה או תקיעת שופר בשטח ציבורי. כדי לחסוך מעצמה התבזות משפטית גם במחוזי, משכה המשטרה את הערעור. את הערעור משכו, אך בניגוד לפסיקת בית המשפט - שלחו שוב את שוטרי ירושלים לעצור את גליק וחבריו כשבאו למחרת לתקוע בשופר, והם שוב הובאו בפני אותו שופט שלום. ומכיוון ש"בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על עצמו" - שב השופט ודחה את בקשת המשטרה להרחיק את היהודים מהכותל המזרחי ולמנוע מהם לתקוע בשופר.

# # #

השבוע ראינו עוד ועוד כתבות על השתוללות בדואים בנגב. ראינו ילדים יהודים מפוחדים יושבים בממ"ד בביתם, כשבכפר בדואי (לא חוקי) סמוך משתוללת חתונה הנשמעת כמו תרגיל גדודי בשטח בנוי. אלפי קליעים נורים בצרורות מכלי נשק אוטומטיים. כשאזרח התקשר למשטרה והזעיק עזרה כדי להפסיק את הירי, הסביר לו השוטר התורן שאין שום סיכוי שהמשטרה תגיע לשם - אין להם אפודי מגן. הם לא חיילים. הם לא יכולים להיכנס לשטח ההריגה הזה.

כשמראיינים את דוברי המשטרה ומפקדיה, הם מסבירים שאין להם די כוח אדם. אבל התירוץ המשטרתי עלוב כמו התנהגותם. כי למצב הקשה הזה הביאה המשטרה במחדליה, בחיבוק ידיה ובעצימת עיניה מנהיגה פרועה, פריצות, גניבות וחבלות בציוד חקלאי – שנמשכו שנים. ועתה, כשהבדואים שולטים בנגב באש אוטומטית, מסבירים השוטרים שידם קצרה.

אולם פלוגת מג"ב אחת שתסתער על חתונת דמים כזאת ותירה בכל מי שיורה, תלמד את כל המגזר לקח פשוט - המדינה מתכוונת לשלוט ולמשול. אז לא ייאלצו גם בעלי עסקים וחקלאים יהודים בגליל לפחד מהערבים. אז לא יצטרכו למנוע מיהודים את חופש הפולחן בכל מקום. ודאי לא בבירת ישראל. מעצרם של תוקעי השופר השבוע מהדהד את דפוס ההתנהגות של המשטרה הבריטית מימי המנדט, כשעצרו כל יהודי שהעז לתקוע בשופר ברחבת הכותל. גם אז זה עודד את הפורעים.

דומה כי הפורעים הערבים אינם נרתעים מצ'קלקות וסירנות משטרתיות. לא מפחדים משוטרים גם כשהם חמושים, משום שהם יודעים שהשוטרים עצמם חוששים להשתמש בנשקם. ולכן, ולקראת השנה החדשה, הגיעה העת לפתוח דף חדש. יהא לנו ראש השנה הזה שוב "יום תרועה", כשבמקום הסירנות שרק מצחיקות את הפורעים - תושמע ממערכת הכריזה של כוחות המשטרה הבאים להדביר את הפשיעה והאלימות במגזר הערבי – תקיעת שופר.

רבים מהקוראים צוחקים עכשיו בלעג. בפעם הראשונה גם הפורעים ילעגו ויצחקו. לא יבינו במה מדובר. אבל כשייאלצו לקבור עוד ועוד מחברי הכנופיות החמושות שלהם - הם יבינו כי משהו חדש התחיל. הם יפסיקו לצחוק ויפסיקו לירות. הם יבינו כי עם ישראל החליט להדביר את ההתקוממות הערבית לצורותיה השונות. תהי תרועת השופר הקדומה שלנו אות וסימן, לנו ולאויבינו מבית, כי מדינת היהודים החליטה לשלוט.
שנה טובה, יהודים.