הפצע המדמם

קוראי הטור הזה מכירים את דעתי על מעלליו של בנימין נתניהו. בכל הנושאים: הכלכלי, הביטחוני, המוסרי, הערכי, הפוליטי. הוא השחית והרקיב כל חלקה טובה. הכעס עליו צריך להיות גדול שבעתיים, כי הוא ניחן בכל התכונות שהיו מאפשרות לו להיות מנהיג הפוך: מנהיג שמצעיד את המדינה לשיאים חדשים. מנהיג שמסוגל לשנות את המציאות לטובה. מנהיג שיכול היה לנצל את השפעתו העצומה, המאגית, על שכבות אוכלוסייה נרחבות כדי להבטיח את עתידם של ילדינו וילדיהם.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>

מכל מה שהוא עולל, אין דבר חמור יותר, נורא יותר, בלתי נסלח יותר, ממה שהוא עושה למרקם החברתי העדין שנרקם כאן ב־73 השנים האחרונות. לקרע הפנימי שהוא קורע בתוכנו. כך תזכור אותו ההיסטוריה. כך קרא לו יצחק שמיר: מלאך חבלה. הוא יודע שהפצע הישראלי המדמם נמצא בתהליך הגלדה רגיש, אך חשוב. הוא לא מהסס להתנפל על הגלד הזה עם מצ'טה חלודה. כן, אני מדבר על החייאתו של השד העדתי לצרכיו האישיים של נתניהו. לשיסוי שלנו איש באחיו.

אם לצד ההסתה הזו, שאותה מוביל בשמו של נתניהו הד"ר אבישי בן חיים, היו גם מעשים, היה רקורד כלשהו, היה מאבק אמיתי למען הפריפריה, השכבות החלשות ובני עדות המזרח, דיינו. המציאות הפוכה. נתניהו היה בשלטון 12 שנה. לו רצה, היה יכול לשנות את המציאות. לו רצה, היה הופך את תקציב החינוך על פיו, מכריז על העדפה מתקנת ותקציב דיפרנציאלי והופך את הנגב והגליל לערש המדע, הרובוטיקה, המעבדות, הסייבר וההייטק הישראלי. אבל הוא לא רצה. הוא העדיף לא לעשות כלום.

הממשלה הזו עשתה בשנה מה שהוא לא עשה ב־15. שר הביטחון בני גנץ החליט סופית להתעלם מהמחאות ולהוריד את 8200 ובסיסי המודיעין לנגב. הוא גם החליט ששליש ממשרדי יחידת העילית הזו ושאר יחידות הטכנולוגיה יבואו מהפריפריה. החלטות דומות קיבלה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון (תוכנית לימודי הייטק בפריפריה ועוד).

ממשלת ישראל, בהנהגת לפיד וגנץ, יצאה למלחמה בעזה בגלל טפטוף רקטות על עוטף עזה. לא על תל אביב ולא על ירושלים. לראשונה מאז המצאת הקסאם, דין שדרות כדין תל אביב. אביגדור ליברמן תקצב, סוף־סוף, את מיגון הצפון ואשקלון. תוכנית מצוינות בשם "אודם" לבני פריפריה נחנכה בקצרין. וזוהי רשימה חלקית מאוד.

מה עושה נתניהו בזמן הזה? מסתיר את הח"כים המזרחים בקמפיין שלו. האדמה בלעה אותם. אני מניח שדודי אמסלם בחופשת סקי, מאי גולן מתנדבת אצל ילדי המסתננים בדרום תל אביב, ושלמה קרעי, בעצם למה שלמה קרעי לא מככב בקמפיין הליכוד המוקדש לציונות הדתית? מעניין. מילא קרעי, גם יולי אדלשטיין, מבכירי הציונות הדתית, נעלם. אצל אדלשטיין זה לא עדתי. הוא בכלל אשכנזי. אבל אדלשטיין העז להרהר בקול על התמודדות נגד נתניהו. ב"מפלגה הדמוקרטית הגדולה בישראל" זהו עוול שלא יסולח או יכופר. הנ"ל ז"ל.

הטור המלא של בן כספית ב"מעריב סופהשבוע"