על הגב של ילד בן 8!", קראו הכותרות שעסקו בפרשה שהתרחשה בגבעת שמואל, שם הורים סירבו לשלוח את ילדיהם לבית הספר לאחר שגילו כי ילד בכיתה הוא טרנסג'נדר. ההורים הדתיים הנאורים נחרדו. הפוליטיקאים ניצלו זאת, כי הבחירות בפתח. הילד המסכן נפל בין הכיסאות.
אלוהים, שבו מאמינים הדתיים, “ברא את האדם בצלמו, זכר ונקבה ברא אותם". מכך יכול להתפרש שאלוהים הוא גם זכר וגם נקבה, וכל אחד מאיתנו, בפרופורציה הורמונלית זו או אחרת, מכיל גם טסטוסטרון, ההורמון הגברי, וגם אסטרוגן - ההורמון הנשי. ואם אכן “הכל נהיה בדברו", הרי שכל צורכי האדם שנבראו, הכל נעשה בדבר אלוהים. אם אנו זכרים - זה ברצונו, ואם אנו נקבות - זה ברצונו, ואם אנחנו הומוסקסואלים או לסביות או טרנסג'נדרים - גם זה בדברו וברצונו. אז מה לכם, רבותיי מהציונות הדתית, כי תזעקו?
באחוז קטן מהאוכלוסייה מרגישים ילדים מגיל צעיר מאוד אי־התאמה בין זהותם המגדרית מבחינה ביולוגית לבין תחושותיהם. כאשר נולד תינוק, קובעים על פי איברי המין שלו אם זה בן או בת, אבל חלק קטן מהם מרגיש שזהותו המגדרית שונה מזו שאיברי המין מבטאים. טרנסג'נדרים רוצים לשנות את מראם, את גופם, את שמם, שינויים שיהלמו את תחושותיהם והרגשתם ומוכנים לשלם מחיר גופני, נפשי וכלכלי כדי להגשים את עצמם ואת ייעודם. רובם מרגישים את זהותם ומודעים אליה בגיל צעיר, 5־6, הרבה לפני גיל ההתבגרות.
המחשבה הרווחת בקהילה המדעית היא שמדובר בגורמים ביולוגיים הורמונליים, עם רמות שונות של הורמונים ברחם והשפעות גנטיות. ידוע שאיברי המין אצל העובר נקבעים בשלבים מוקדמים יחסית, ורק מאוחר יותר בשלבי התפתחות העובר מגיעה התפתחות המוח לפי השפעת הטסטוסטרון או האסטרוגן. מחקרים רבים תומכים בהנחה שאם תהיה חשיפה לטסטוסטרון תתפתח זהות גברית, ואם לאסטרוגן - תתפתח זהות נשית. לרוב, אך בפירוש לא תמיד, יש התאמה בין איברי המין ומבנה המוח.
תחושה של זהות פנימית של אדם, שלפיה הוא חש כזכר או כנקבה או כמישהו שונה אחר, לא ניתנת לשינוי בטיפולים, בחינוך מחדש, בהמרה או במתן הורמונים. יש לקבל ולכבד כל אדם באופן שבו הוא רואה את עצמו. לא חוכמה לקבל את מי שנראה כמונו, חושב כמונו, בצבע שלנו או בדת שלנו. אדם שמכבד את עצמו מכבד גם את השונה ממנו. אני מחבק את הילד ואת הוריו.