שירותי סליחות

מר אישאחד היה נואש. הוא חיפש למי להגיד סליחה והעלה חרס מפלסטיק בידו. לא הלך לו. לא מצא.
הוא היה חלק מפלח אוכלוסייה גדול שרוצה לומר סליחה למישהו לפני יום כיפור, אבל כשהוא עובר על האנשים שמהם הוא צריך לבקש סליחה, הוא אומר: “מה? ממנו? בחיים לא, קודם הוא צריך לבקש סליחה ממני". לכן הוא כל כך שמח כאשר קפצה לו מודעה בטלפון ובה היה כתוב ככה:

“שירותי סליחה. האם אתם צריכים לבקש סליחה ממישהו ואין לכם ממי? או אין לכם חשק לבקש סליחה ממי שאתם צריכים לבקש ממנו סליחה? אנחנו מספקים לכם שירותי סליחה בלתי נשכחים. אנחנו מבטיחים סיפוק מלא, הרגשת השתחררות, ואמונה שעשיתם חשבון נפש. הכל במגוון סגנונות בקשת מחילות".

בעיתונים וברשתות התפרסמו גם מודעות אישיות בנוסח: “מחפש מישהו להגיד לו סליחה", וגם מודעות שהכריזו: “אישה בגיל 55 בלי עבר פלילי מוכנה שתגידו לה סליחה. מבטיחה לסלוח אחרי שתבקשו פעמיים בלבד".

גם רבים מאלה שרוצים לסלוח בעצמם למישהו לפני יום כיפור ולומר באצילות רוח: “סלחתי לך, די מספיק, תביא חיבוק, סלחתי לך". פנו לעזרת השירות הזה.

בכל זאת, ולמרות הכל עדיין נותרו בקרבנו אנשים שאף אחד לא מבקש מהם סליחה. הם שואלים את עצמם: “מדוע אף אחד לא עשה לנו רע כל השנה? הנה, עכשיו אין מי שיבקש מאיתנו סליחה".

והם תוהים למה אין שירות שמספק מבקשי סליחה שיאמרו “סליחה שפגעתי בך", גם לאנשים כמותם, שמפאת קוצר זמן לא הספיקו השנה לפגוע באחרים.

מחלקת התליונים

למה יש רק תליון ביבי? אדם עם חוש מסחרי צריך מיד לייצר ולמכור תליונים שיימכרו טוב הרבה יותר: תליוני רק לא ביבי.
צריך לעשות תליון “רק לא ביבי", בכמה דרגות, והרשו לי להציע מספר רעיונות:
תליון: “מסית מצטיין נגד ביבי". זהב, כסף וארד.
תליון: “ביבי ושרה לכלא".
תליון: “לך". בעיצוב שנאה דרגה א', ב', ג'.
תליון לילדים ולילדות: עם פרצוף של ביבי מאחורי סורגים.
התליונים האלה יהיו להיט ויימכרו נפלא בארץ השנאה.

יש בארץ הרבה מאוד אנשים שיהיו גאים לענוד תליוני משטמה כאלה, הם יראו אותם אחד לשני ויתפעלו מאוד זה מתליונו של זה. תליון השנאה יהיה מהר מאוד מאסט, סמל מעמד ואות כבוד.

“מה, עוד אין לך?", תשאל אישה עדינה את רעותה על כוס תה. ותשמע מחברתה: “את חייבת להגיד לי איפה השגת אחד כזה, גם אני רוצה".
זו הצעה הגיונית שקוראת את השוק. הצעה עסקית לחלוטין, אם כי אני לא רוצה חלק ברווחים.

שנאת שונאים

האם השנאה הלא רציונלית, השבטית, כלפי ביבי פועלת רק בכיוון אחד? האם היא יעילה רק כדי להביא קולות למחנה רק לא ביבי? האם היא לא גורמת להם עצמם נזק? האם כל הבידול הזה ל"אנחנו היפים והם הבבונים", אכן מגייסת את כל היפים (בעיני עצמם) למחנה היפים (בעיני עצמם)?

השאלה שאני שואל את עצמי בתמיהה מסוימת היא: האם כל העלבונות וההתנשאות הזו כלפי המזרחים לא משפיעים על אשכנזים דווקא לא להצביע לשמאל?

תמיד חושבים שהעלבונות כלפי עדות המזרח משפיעים על מזרחים להצביע ליכוד. נוטים לומר כי המזרחים מצביעים לליכוד כי הם כועסים על דודו טופז או על עודד קוטלר או על גרבוז שהם מדברים עליהם ככה.

תמיד, כאשר יש התבטאות גסת רוח כזו כלפי מזרחים, אני שומע מצד מחנה רק לא ביבי (וקודם רק לא בגין, רק לא שמיר): “אוי מה יהיה? עכשיו זה יפגע בנו. הנה, המזרחים ייעלבו וזה יביא מנדטים לליכוד". כך אמרו אנשי שמאל כאשר דודו טופז דיבר, כאשר גרבוז ביזה, ובכל פעם שהייתה התבטאות מסוג כזה. הם אומרים: “אוי, נפסיד מנדטים של מזרחים".

אבל אולי לא רק מזרחים, שמצביעים נגד הפוגעים בהם, מצביעים מתוך עלבון? אולי יש גם אנשי שמאל, בני יוצאי עיירות גלות מזרח אירופה 20 דורות לאחור, אשר נרתעים מהתבטאויות כאלה, נעלבים מהן, ואומרים לעצמם: “לאנשים כאלה אני לא רוצה להשתייך", ודווקא, ומתוך מחאה, מצביעים למפלגת מח"ל ולביבי שנבחר לעמוד בראשה.

אני בטוח שיש כאלה. אני לא יודע כמה יש כאלה. לא יכול להיות שכל האשכנזים מצביעי השמאל אומרים: “פגעו בעדות המזרח, לא חכם לעשות את זה בתקופת הבחירות, אבל לא מתכוונים אליי, אני בסדר", ומצביעים עבור הפוגעים.

ליד מכוניות היוקרה

בשנים האחרונות אני יוצא לכבישים מפוחד מתמיד. הפחד שלי הוא לפגוע במכונית יגואר או מזראטי או קאדילק.

יש כאלה יותר ויותר סביבי. לא מזמן מצאתי את עצמי באיילון, מוקף בלמבורגיני מצד אחד ובפורשה מצד שני, ובכל רגע חששתי שמה ייפער בולען, ואני אסטה לשנייה, ובום, כופפתי פח בשווי תיקון של 500 אלף שקל, והביטוח לא יכסה, או ידרוש השתתפות עצמית בסך 400 אלף שקל. לא בשביל העצבים שלי לנסוע בכבישים כאלה.

תחליפים בע"מ

תחליפי בשר כבר כאן. כל יום אנחנו קוראים או צופים בכתבה שמתארת בשר שמגדלים במעבדות. מבטיחים לנו שהוא ממש כמו הדבר האמיתי. אומרים לנו שעוד מעט כולנו נאכל בשר שגודל במעבדות, והעולם יהיה טוב יותר.

בכל פעם שאני שומע על בשר המעבדות הזה, אני נזכר בספר מדע בדיוני שקראתי פעם, ובו בני האדם, שרבו במאוד מאוד, אכן אוכלים המבורגרים וסטייקים מבשר מלאכותי. בעצם, כל המזון מלאכותי.

הכל מתנהל כשגרה, אבל יום אחד גיבור ספרנו מגיע אל איש מהשכבות העליונות, העשירות, והאיש הזה נותן לו לאכול בפעם הראשונה בחייו סטייק אמיתי. הבדל הטעם מהמם אותו.
אני לא זוכר שום דבר מהספר הזה, אפילו לא את שמו, רק הקטע הזה לא יוצא לי מהראש.

פינת השלולית

הנסיכה שכחה את הטלפון על גדות השלולית, וכשהיא חזרה לקחת אותו למחרת, היא הביטה בו ואמרה: “הצפרדע התקשר מלא".
היא שמחה שהוא התקשר, והייתה מודאגת שהיא לא ענתה ונסיכה אחרת כן. 