מה משותף לכל אלה? ובכן, לכל אלה אין שום בעיה בשיתוף פעולה עם מי שמחבקים את אויבי ישראל, עם מי שמנציחים את זכרם של מחבלים שרצחו יהודים, ועם מי שתומכים במבצעי לינצ'ים נגד יהודים. יש להם בעיה עם איתמר בן גביר.
מדובר בתופעה חולנית. פחות בגלל הסלידה של כל אלה מאפשרות של שיתוף פעולה עם בן גביר, ויותר משום שהסלידה הזו משמשת מסך עשן שבאמצעותו אפשר להכשיר שיתוף פעולה מקביל עם כל אויב, בכל מזג אוויר, אם רק יש בו צורך פוליטי.
בחדשות 13, למשל, הפכו את סוגיית בן גביר לקו הפוליטי של המהדורה. לא מכבר כתבתי כאן על הקריאה של נדב איל, פרשן החוץ של הערוץ, שלא לנרמל את בן גביר. בשבוע שעבר התפנה גם הפרשן המשפטי ברוך קרא מעיסוקיו המשפטיים כדי להכין כתבה של 17 וחצי דקות (!) נגד בן גביר.
ערוץ 13 איננו היחיד במשחק הזה, אבל ככל שמדובר בו, נראה שקברניטי הערוץ החליטו להשיל מעצמם את כל התחפושות ולהגיד את האמת. יש להם עמדה פוליטית, והם כאן כדי להשתמש במהדורה על מנת לקדם אותה. אם היה מדובר בעמדה שמופיעה בתוכנית צדדית, ובדעתנות של מי מהמגישים או הפרשנים, ניחא. כשזה קורה במסגרת מהדורת חדשות, זה כבר מהמקפצה.
ב־17 וחצי הדקות הללו לא היה שום דבר שלא ידענו או שלא שמענו קודם לכן. לזכותו של ברוך קרא ייאמר שהוא אפילו לא ניסה לעשות את עצמו כמי שמגיש מוצר עיתונאי. יש לו אג'נדה, יש מועמד לכנסת שהוא לא רוצה בו, ויש לו ערוץ שמאפשר לו להשתמש בשירותיו הטכניים כדי להילחם במועמד הזה. "מכיוון שאני מכיר את בן גביר 30 שנה", פתח, "היה חשוב לי לבדוק אם הצעירים, אם הנוער, מכירים את האידיאולוגיה שלו ואת הביוגרפיה שלו, כפי שאני מכיר אותה. אז הלכנו שלשום להפנינג הבחירות בתיכון בליך".
אז מה היה לנו בכתבה הזו? היו לנו בני נוער שפעילים במרצ, בעבודה וביש עתיד, שהשמיעו את עמדתם בנוגע לבן גביר, ורק כדי לא לקלקל למי שטרם צפה, לא אגלה לכם כאן מה הם חושבים עליו. היו לנו שלושה צעירים שמתכוונים להצביע לבן גביר, שקרא הושיב מולו ובמשך כמה דקות ניסה להסביר להם שהם צריכים להרגיש לא נוח עם מה שהם עומדים לעשות.
אחר כך הגיע הטריק הקבוע שמשמש כתבים מאוכזבים, שלא מצליחים להוציא מבן גביר טקסטים של תמיכה ברצח ערבים והומואים: חוזרים ומשמיעים את דבריו הגזעניים של הרב מאיר כהנא, שנרצח כשבן גביר היה בן 14, וכדי לחזק עוד קצת את המסר מוסיפים גם קטע אחד של נעם פדרמן ועוד אחד של ברוך מרזל. השלושה - כהנא המנוח, וייבדלו לחיים ארוכים פדרמן ומרזל - לא מתמודדים אומנם בבחירות, אבל הם תמיד יכולים לשמש תיבול טוב לכל סלט בן גביר.
שיהיה ברור, אין שום בעיה בהבאת ציטוטי עבר של בן גביר בתמיכה ברב כהנא. זו יכולה להיות עיתונות ראויה. אלא שכאשר זה נעשה בפעם האלף, וכשבן גביר עצמו מסביר שוב ושוב במה הוא תומך ממעשיו של הרב כהנא ובמה לא, וכשהוא נכון להשיב על כל שאלה וטענה וקושיה בעניין, ברור שהערך העיתונאי בקטעי הארכיון הללו מוגבל עד מאוד.
כך או כך, בשלב הבא עבר קרא לספר לבני שיחו, תומכיו של בן גביר, על הצעות החוק של הרב כהנא המנוח, ובהן איסור מפגשים בין בני נוער יהודים ללא יהודים, איסור נישואי תערובת והפרדה בין יהודים לערבים בחופי הרחצה. האם בן גביר תומך באחת מההצעות האלה? לא. אבל למה להרוס תעמולה טובה עם עובדות? "לא רוצה לתת לכם דוגמאות מההיסטוריה של אנשים שאמרו 'זה כלום, זו תופעה שולית'", החזיר אותנו קרא אל הימים ההם, בלי להגיד את המילה האסורה.
באחת הסצינות, בחצר של בליך, נראה קרא בתוך פקעת רועשת של תלמידי תיכון, מנסה לגבור על הקולות מסביב, כשהוא צועק ומזכיר לבן גביר למה לא נתנו לו לשרת בצה"ל. "פעם אחת תבוא ותתנער מהדברים שהיית שותף להם כל השנים", דרש. "למה אתה לא אומר להם את כל האמת? (תגיד) 'אני רוצה להכניס את תורת הרב כהנא לכנסת, אני עושה את זה בשלבים".
לקרא היה חשוב להדגיש שהרב כהנא סבר שאין דבר כזה מדינה יהודית ודמוקרטית, יש או יהודית או דמוקרטית. בן גביר הסביר לו, בתגובה, שהוא דווקא כן בעד מדינה שהיא גם יהודית וגם דמוקרטית, אבל זה היה משדר תעמולה, שבו לעובדות היה מעט מאוד מקום. "דבר אחד ברור", סיכם קרא, "מפעל ההשכחה של בן גביר עובד. השכחת ההסתה שהובילה לרצח רבין, השכחת תמונת הרוצח גולדשטיין שהייתה תלויה בביתו, השכחת כהנא והאידיאולוגיה הכהניסטית, גירוש ערבים וחופי רחצה נפרדים".
תהליך הלבנה
אף על פי שאנחנו עוסקים כאן, לכאורה, באיתמר בן גביר, הוא לא באמת חשוב לענייננו. הוא רק משל. כמוהו, כך גם ברוך קרא. קרא הוא רק דוגמה מייצגת של תופעה. חבורה גדולה ומשפיעה כאן, בפוליטיקה ובתקשורת, איבדה את הצפון, ירדה מהפסים, ומסיבות פוליטיות בוחרת להתקשקש שוב ושוב עם בן גביר ולהציג אותו כסכנה הפרלמנטרית הגדולה ביותר המאיימת עלינו, כשהיא מקפידה הקפד היטב להתעלם ולעצום את עיניה מול אירועים מסוכנים פי אלף, מול חברי כנסת בעייתיים פי אלף, ומול מפלגות שמיישרות קו עם הגרועים שבאויבים שלנו.
קחו דוגמה טרייה מהשבוע. ביום שני מת השייח' יוסוף אל־קרדאווי, מחשובי פוסקי ההלכה המוסלמים. מדובר בשונא ישראל, בשונא יהודים, באדם אנטישמי, באיש שהתיר הלכתית ביצוע פיגועי התאבדות נגד ישראלים. והנה, מי מוציא הודעת אבל על מותו של מי ש"הקדיש את חייו למען הגנה על דת האסלאם והמוסלמים"? לא אחר מאשר הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, זה שמפלגת רע"ם פועלת מטעמו בקואליציה שלנו.
בעולם נורמלי זה היה גורר עיסוק תקשורתי אינטנסיבי וזרימה בלתי פוסקת של תגובות מהמערכת הפוליטית. במציאות הפוליטית והתקשורתית החולה שלנו, בן גביר נשאר לבדו הבעיה.
למה זה קורה? כי לאף אחד מתומכי קואליציית "רק לא ביבי" בתקשורת ובפוליטיקה אין עניין לעסוק במשהו שעלול לפגוע באפשרות לשיתוף פעולה עם הח"כים הערבים.
פניתי אתמול לח"כ מנסור עבאס וביקשתי ממנו להסביר לי את פשר ההשתתפות הזו באבל על מי שאישר לפוצץ אוטובוסים של יהודים. "הודעת תנחום לא רלוונטית לאידיאולוגיה ולעמדות הערכיות של התנועה האסלאמית ורע״ם", הסביר לי ח"כ עבאס. "באסלאם יש מצווה הלכתית לנחם על אנשים שמתו בלי להתייחס לדעות שלהם או לחילוקי הדעות איתם" (התגובה המלאה בסוף הטור).
על התגובה הזו צריך לומר כמה דברים. ראשית, שעם כל הכבוד למנסור עבאס, הפלג הדרומי של התנועה האסלאמית לא מוציא 70 אלף מודעות אבל מדי יום, ויו"ר התנועה לא מטריח את עצמו לחתום על השתתפות בצער, בכבודו ובעצמו, בעקבות כל בנאדם שמחזיר את נשמתו לבורא. שנית, מי שיקרא את ההודעה הזו, יבין בנקל שלא מדובר בהודעת אבל גנרית, כזו שמונחת במגירה, ממתינה למותו של המוסלמי התורן. מדובר בהספד על מותו של איש גדול ומוערך, "השייח' המלומד המופלג", ש"הקדיש את חייו להגנה על האסלאם ועל המוסלמים ועל הסוגיות החשובות לאומה האסלאמית".
רגע, בכך לא די. "אנו מבקשים מאללה יתעלה", מוסיפים בהודעת האבל של התנועה האסלאמית של רע"ם, "שיעטוף את השייח' וחכם הדת שלנו הדוקטור יוסף אל־קרדאווי ברחמיו הרבים, ושישכנו ברחבי גן העדן שלו, ושישרה סבלנות ונחמה על משפחתו, תלמידיו וכלל אוהביו ושיגמול לו עבורנו ועבור אומתנו את הגמול הטוב ביותר בזכות הידע הרב והמחכים שהוא הותיר אחריו" (התרגום באדיבותה של מורן טל).
צריך להסביר כאן עוד משהו? הם מודים לו על כך שהקדיש את חייו לאסלאם, ומאחלים לו גמול טוב וגן עדן. אם מישהו מוכן לקבל בקואליציה שלו מפלגה שמבכה כך את מותו של מי שפסק הלכה שלו התיר למחבלים לפוצץ יהודים באשר הם, אז הגיע הזמן לדבר על זה קצת.
ובכלל, אם מנסור עבאס מסביר את מודעת האבל במנהג אסלאמי שלא מלמד כלום על התמיכה במת ובמשנתו, אולי כדאי גם לבן גביר להסביר שהוא תלה את התמונה של ברוך גולדשטיין בסלון, לא משום שהוא תומך בו, אלא משום שככה נהוג אצלו בעדה, ובכך יבוא הקץ על הדיון בסוגיה.
אבהיר כאן משהו. אין לי בעיה עם מי שרואה בבן גביר קיצוני ולא רוצה להצביע לו. אני, כשלעצמי, משוכנע שזהבה גלאון ומרב מיכאלי וגבי לסקי, שתומכת בתשלום משכורות למחבלים תמורת נכונותם לרצוח יהודים, קיצוניות מבן גביר בהרבה, אבל אני מכבד את מי שחושב אחרת ממני. אלא מה? העיסוק המטורלל והבלתי פוסק הזה בבן גביר – בין כשהוא בא מהתקשורת, בין כשהוא בא מיש עתיד או מהמחנה הממלכתי – איננו אלא ניסיון להסיח את דעתנו ממה שמסוכן כאן באמת. ומה שמסוכן זה תהליך ההלבנה שמעבירים בשמאל ובעיתונות את כל אויבינו, כל מי שהם רואים בהם שותפים פוטנציאליים לקואליציית "רק לא ביבי".
קחו את השנה האחרונה. ברגע שבו נכנסה רע"ם לקואליציה, בחרה תקשורת המיינסטרים להרים כוסית, לחגוג את המאורע ההיסטורי ולעצום עיניים. אם לא היה לנו יאיר קראוס ב"מקור ראשון", לא היינו יודעים שהאיש שנפתלי בנט ויאיר לפיד מינו ליו"ר ועדת הפנים של הכנסת השתתף באירוע תמיכה במחבלים שביצעו לינץ' אכזרי ביהודים בעכו. אם לא היה לנו ישי פרידמן ב"מקור ראשון" וב"שביעי", לא היינו יודעים שהאלבומים של כמעט כל חברי הכנסת הערבים מלאים בתמונות של חיבוקי תמיכה שלהם עם מחבלים שרצחו יהודים. אם לא היה לנו אתר הקול היהודי, לא היינו יודעים שהעוזרת של רם בן ברק, יו"ר ועדת החוץ והביטחון, השתתפה בקורס שבו הרצה שייח' שתומך בפיגועי התאבדות, ושהיא הצטלמה עם שייח'ים מסיתים ותומכי טרור.
אם לא הם, לא היינו יודעים שח"כ מאזן גנאים, מקום שני ברשימת רע"ם, תומך במחבלים הפלסטינים ומכנה אותם "כתר על ראשו של כל ערבי לאומי", ושמקום שישי ברשימת רע"ם תומך בירי טילים על ישראל.
רק בשבוע שעבר פרסנו כאן את האופן שבו תדלקה ועדת המעקב – שבה מיוצגות כל המפלגות הערביות, מרע"ם ועד בל"ד - את הפרעות נגד יהודים במאי 2021. ערבים שרפו כאן בתי כנסת וביצעו לינצ'ים ביהודים והציתו דירות של יהודים ורצחו יהודים, רק משום שהם יהודים. ח"כים ערבים חיבקו את המתפרעים וקראו לשחרר את מי מהם שנעצרו. ומי הכי מסוכן כאן? איתמר בן גביר. אי אפשר להמציא טירוף כזה.
יש לנו בכנסת מפלגה ערבית שהגישה הצעת חוק שמשמעותה המעשית ביטול חוק השבות וביטול הדגל וביטול ההמנון הלאומי וביטול סמלי המדינה. ובמילים אחרות, סיום הרעיון של המדינה היהודית. ועדיין, ערימה של עיתונאים משוכנעים שמה שבאמת חשוב פה זה להכריע בשאלה האם כשבן גביר מסביר שהוא כבר לא חושב שלהט"בים מתועבים כמו שהוא אמר פעם, זה משום שהוא שינה את תפיסתו או כי הוא עובד עלינו.
תקשורת ישראלית אחראית הייתה עומדת על המשמר ומזהירה מפני האויב. התקשורת שלנו צריכה את האויב ואת נציגיו כדי לסגור קואליציה לגוש שנגד נתניהו, ולכן כל זה לא מעניין אותה. תחשבו על הסיטואציה שבה יו"ר ועדת הפנים של הכנסת מצטלם באוהל תמיכה במחבלים שביצעו לינצ'ים ביהודים, ואת אף אחד חוץ מ"מקור ראשון" ובעל טור נודניק זה לא מעניין. הנרמול הזה שמעבירה התקשורת הישראלית, יחד עם נציגי "גוש השינוי", לכל תומך טרור, הוא עניין שקשה לתפוס.
יו"ר חד"ש, איימן עודה, זה שלראש הממשלה לפיד אין בעיה להיעזר בו כדי להקים ממשלה, לא חושב שיש בעיה עם פיגועים רצחניים נגד חיילי צה"ל. ח"כ עופר כסיף, חברו למפלגה, חושב שהפלסטינים שיורים על חיילי צה"ל הם כמו הפרטיזנים שנלחמו בנאצים. כשכמה מחבלים רוצחים ברחו מכלא גלבוע והוא נשאל אם היה מסגיר אותם למשטרה, לו נתקל בהם במקרה, הוא השיב שמדובר ב"דילמה". אתם מבינים עם מי יש לנו עסק?
אתם יודעים להסביר איך מהדורות החדשות לא טוחנות לנו פעם אחר פעם את הטקסטים האלה של ח"כים, שראש הממשלה לא רואה בעיה לשתף איתם פעולה? יש כאן יהודי שמוכן להסביר איך איתמר בן גביר, שלא פגש מימיו את הרב כהנא, בעייתי יותר מאחמד טיבי, ששימש יד ימינו של יאסר ערפאת ושלפני עשרה ימים סירב להשיב לעמית סגל שהוא מגנה את מי שירה בתלמידי ישיבה תמימים ביישוב כרמל? מה קרה לנו? יושבים בכנסת ישראל אנשים שמזדהים עם הגרועים שבאויבינו, ופרשנים פוליטיים דנים בכובד ראש אם הם ישלימו ללפיד גוש חוסם או לא, כאילו להיות אויב שלנו זה משהו סביר יותר מאשר להיות איתמר בן גביר.
הנה, רק לפני שבוע הסביר לפיד בראיון שהעניק ליהודה שלזינגר ב"ישראל היום", שאף על פי שח"כ ווליד טאהא מרע"ם התייצב לצד האויב העזתי במבצע עלות השחר, אין לו בעיה לשבת איתו. אבל יש לו בעיה לשבת עם בן גביר, כי "בן גביר מבייש אותנו". באיזה עולם הדבר הזה עובר באדישות כזו?
תהום מוסרית
צריך להבין משהו. התמיכה של ח"כים ערבים בטרור ובטרוריסטים איננה תפיסה פילוסופית אקדמית חסרת השלכה על חיינו המעשיים כאן. אנחנו במלחמה. הרבה מאוד ערבים ישראלים נוטלים חלק במלחמה הזו. פרעות מאי 2021 היו רק דוגמה לזה. ההתפרעויות בנגב בגלל נטיעות של קק"ל היו עוד דוגמה. כך גם הפיגועים הרצחניים בחדרה ובבאר שבע. עשרות יישובים ערביים הוציאו מתוכם מחבלים רוצחים. ציבור ערבי ענק מצביע לאנשים שהם והמחבלים נמצאים באותו צד של המאבק נגדנו. ומול כל זה מתייצבת מערכת פוליטית ועיתונאית, שלקתה בתסמונת בן גביר. לאן שהם לא מסתכלים הם רואים רק אותו. אין טרור ערבי, אין תמיכה בטרור ערבי, אין שבח לשהידים, יש רק בן גביר.
בסופו של דבר, כל זה מתכנס לטיעון אחד שצריך להציב בפניהם של לפיד ובני גנץ וחילי טרופר ויועז הנדל וגדעון סער ואיתם שורה ארוכה של עיתונאים. נכון, יש לכם ביקורת על בן גביר. נכון, הוא קיצוני בעיניכם. נכון, כמצביעים מן המניין כנראה לא הייתם מצביעים לו. אבל אחרי שאמרנו את זה, אתם מוזמנים לשאול את עצמכם שאלה מרכזית אחת: כשמחבלים יורים למוות בקצין של צה"ל, והוא מתבוסס בדמו, וקצין העיר ממהר אל משפחתו, והוריו מתכנסים בוכים בבית העלמין, ונציג הממשלה נשבע שידנו תשיג את המרצחים – ברגע הזה, שמזקק עבורנו את השאלה החדה "מי לנו, מי לצרינו", את מי אתם מזהים שם כחלק מהקבוצה שלכם? את איתמר בן גביר, שמזיל איתכם דמעה על הקבר הפתוח, או את ח"כ איימן עודה, שלא רואה בעיה במה שעשה המחבל, ואת ח"כ מאזן גנאים, שחושב שהמחבל הזה הוא "כתר על ראשו של כל ערבי לאומי"?
כשהעסקים של יהודי העיר העתיקה בעכו עלו באש, ומור ג'נאשווילי ומרדכי כ"ץ ואלעד ברזילי עברו לינצ'ים אכזריים על ידי שכניהם הערבים, מי הרגשתם שחווה את אותו זעזוע בדיוק שאותו אתם חוויתם? איתמר בן גביר או ח"כ סעיד אלחרומי, שיצא לעכו כדי לתמוך בפורעים?
ולא, תשובה בסגנון "מותר לנו להסתייג גם מזה וגם מזה" לא תתקבל כאן. כי מח"כ עודה ומח"כ גנאים ומח"כ אלחרומי לא הסתייגתם. עם שניים מהם בניתם קואליציה, ואל השלישי אתם מתייחסים כאל נבחר ציבור לגיטימי. אתם מבינים לאיזו תהום מוסרית דרדרתם אותנו? ואחרי כל זה, נראה לכם שאיתמר בן גביר הוא האיש שצריך להסביר את עצמו?
תגובת עבאס המלאה: "הודעת תנחום לא רלוונטית לאידיאולוגיה ולעמדות הערכיות של התנועה האסלאמית ורע״ם. באסלאם יש מצווה הלכתית לנחם על אנשים שמתו בלי להתייחס לדעות שלהם או לחלוקי הדעות איתם.
"הנביא מוחמד עליו השלום עמד בהלווייתו של יהודי והשתתף בצער משפחתו. מבחינתנו יש הבדל בין תנחומים לבין הצדקה או הסכמה עם חלק מעמדותיו של שייח' יוסף אל־קרדאווי למרות שהוא מוגדר סמכות הלכתית ברמה עולמית. ובהקשר הזה של 'סמכות הלכתית', מבחינת התנועה האסלאמית הסמכות ההלכתית העליונה היא מקומית בתוך גבולות מדינת ישראל, ואנחנו לא נשמעים בנושאי פנים לאף פוסק הלכה מחוץ לגוף ההלכתי שקובע הלכות בתוך התנועה האסלאמית.
"עמדת התנועה האסלאמית וכמובן רע״ם נגד האלימות או כל פיגוע טרור ידועה עשרות שנים, וקבע אותה שייח' עבדאללה נימר דרויש, המייסד והמנהיג של התנועה האסלאמית. דרויש תמיד יצא בפומבי נגד פיגועי האוטובוסים בשנות ה־90 ומאז גם אנחנו ממשיכים את הדרך הזאת. את עמדותינו בקשר לשואה וההזדהות עם העם היהודי בהקשר זה ביטאתי בנאום הערכי והחד־משמעי שנשאתי בכנסת. אפשר לחזור אליו".