לפני כעשרה ימים התקבל במשרדיו בירושלים של שליח האו"ם לאזור, הדיפלומט הנורווגי תור ונסלנד, מסמך בלתי שגרתי מעזה. הוא היה ממוען לדמות מספר 2 במשרדו, לין הסטינגז, קנדית הידועה בעמדותיה האנטי־ישראליות. ארבעה עמודים גדושים המתארים בצורה מפורטת את מדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינים במזרח ירושלים ובגדה המערבית. על החתום: המחלקה למדיניות וקשרי חוץ של חמאס.
באיגרת, המנוסחת באנגלית רהוטה, הניחו ראשי חמאס גיליון אישומים שלם. בעיקר התמקדו במצב המתוח במזרח ירושלים, בעלייה המתגברת של מתפללים יהודים להר הבית, במשטרה המאפשרת להם לעלות ולקיים פולחן דתי, ובסכנות שהתופעה הזו טומנת. הכבדת היד על אל־אקצא וכן התוכניות הגזעניות של הציונים, כך לפי המסמך, הן פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.
הם הוסיפו והאשימו את ישראל בגרירת האזור למלחמת דת, וטענו כי מדיניותה במזרח העיר לוקה בכוונות זדון. במקום אחד לפחות הם לעגו למקורות היהודיים. היה זה כאשר טענו כי ירושלים סופחה לריבונות ישראל. "ברור לגמרי שאין להצדיק סיפוח בסיבות תלמודיות או רבניות, בהאשמות או במיתוסים", נכתב באיגרת, "וברור שאין להצדיק סיפוח כתוצאה של מלחמת 67', שבה פתח האויב הציוני בניגוד לחוק הבינלאומי".
הטענות אינן חדשות. כל אחד יכול לאסוף אותן מכאן ומשם בנאומים של ראשי חמאס או דוברים שונים מטעמם. אבל גיבושו של מסמך שלם כמו זה, בחתימת חמאס, הוא מנהגן של ממשלות ולא של גופים שהוכרזו כארגוני טרור. בפנייתה המסודרת לאו"ם נוהגת חמאס ככל מדינה מתוקנת ומבצעת אקט של מדיניות חוץ. לא רק זאת, קברניטיה אינם מהססים לצטט מאמנות האו"ם למיניהן כדי לחזק את טענותיהם. למשל אמנת האג מ־1907, שבה נוסחו דיני מלחמה בין מדינות, את אמנת ז'נווה הרביעית מ־1949, או ההכרזה הבינלאומית לזכויות אדם מ־1948. כולן מוזכרות באיגרת כמסמכים שהופרו בידי ישראל.
מעל לכל, באיגרתה אל לין הסטינגז משקיעה חמאס מאמץ רב לחזק את מעמדה כמגינת ירושלים. רובו של המסמך עוסק בעיר הקדושה, וחמאס מעלה אותה על ראש שמחתה. בדאגתה למקום הקדוש, מערערת חמאס על מעמדה של ישראל, על מעמד הרשות הפלסטינית ועל זה של ירדן.
דמיון רב לחיזבאללה
האיגרת של חמאס לבכירת האו"ם לא פורסמה בציבור, ודבר קיומה מוזכר כאן לראשונה. בכוחה לספק הצצה לתהליך שבו פתחה חמאס בשנים האחרונות, בעל חשיבות אסטרטגית מבחינתה. הוא מתרחש הרחק מהעין, ואיש אינו מכריז עליו בפומבי. זוהי חתירתה של חמאס מעלה. לכבוש את הלבבות, לפורר את הרשות ולתפוס בבוא היום את מקומה. בדרך לשם היא בונה את עצמה כמנהיגת המאבק נגד ישראל, וכן להשיג לגיטימציה.
לעת עתה, חמאס עדיין נצורה בתוך הרצועה תחת המגף הישראלי, אבל טיבם של תהליכים כאלה שהם מתבשלים לאורך שנים ולפתע בוקעים מן הביצה. אז מגלים כולם כי מחולל צרות חדש נולד. מתי בדיוק זה קורה? ברגע שבו אותו שחקן קובע כללים עבור הגדולים והחזקים ממנו. אולי אף מוליך אותם באף וגורם להם נזקים ומבוכה. זה הרגע שבו הם כבר לא יכולים לו.
כדי ללמוד היכן נמצאת חמאס כיום, צריך לשוב אל לבנון בתחילת שנות ה־90. חיזבאללה היה אז מטרד עיקש, אבל כזה שצה"ל מסוגל לגבור עליו. בתוך עשור הוא נהפך לאיום מוחשי על מיליוני ישראלים, ואתגר לביטחון הלאומי שלנו. עם ההצלחה הזו בא גם המעמד הרם בפוליטיקה הלבנונית. לקח לחיזבאללה כמעט שני עשורים להגיע למעמד הזה, שבו הוא קובע סדר יום לבנוני, וגם מהתל בישראל ולעתים אף קושר את ידיה. חיזבאללה של ימינו הוא היעד שאליו חמאס חותר.
בשנה האחרונה, מאז מבצע שומר החומות, פחת הרצון של חמאס לגרור את ישראל לעימות צבאי. לא מאהבת ציון, אלא כדי שלא יבזבזו משאבים יקרים בחתירתם לעיקר. על שום כך עמדו חמושי חמאס מנגד כאשר הג'יהאד האסלאמי נאנק תחת מכות האש של צה"ל לפני חודשיים. ובגלל זה פתחו במאי 2021 במערכה נגד ישראל בירי רקטות לעבר ירושלים, ביודעם כי יביאו על עצמם תגובה חמורה. המטרה היא ללכוד את לב הציבור בערים הפלסטיניות, במחנות הפליטים ובמזרח ירושלים.
על כן הם תוקפים מדי יום את הרשות. על רדיפתה אחר פלסטינים הלוחמים בישראל, על חולשתה המדינית ועל שיתוף הפעולה הביטחוני איתה. כי אם הרשות אינה יכולה להצר את צעדי ישראל בירושלים, ולעומתה חמאס מוכנה להסתכן במלחמה למען העיר הקדושה, ברור לכל אזרח מי מגן עליו ומי מפקיר אותו. את האסטרטגיה הזו אפשר לראות בימים אלה גם בג'נין ובשכם. עוצמת המשילות של הרשות בהן נחלשה, והתארגנויות חמושות שולטות ברחוב. בחמאס מנסים לתפוס עליהן חזקה, וכך ליצור מעוזים צבאיים בלב שטחה של הרשות.
הרשות אינה לבד: המלך עבדאללה השני, הנחשב לצאצא ה־43 של הנביא מוחמד, הוא האוצֵר של אל־אקצא, בעל המעמד המיוחד והמשגיח הראשון במעלה. מעמדו מוסכם על הרשות, והוא מנוסח בהסכם השלום שעליו חתם אביו עם ישראל. כאשר בחמאס אומרים כי הם מגיניו האמיתיים של המתחם הקדוש, הם חותרים גם תחת מעמדו של בית המלוכה הירדני.
אותה אדרת בשינוי גברת
המסע כולו בראשיתו. דרושות לחמאס כמה שנים עד לאקזיט, שבו ימליכו את עצמם כשליטי הגדה ואולי אף יכבשו את עמדת ההנהגה של העם הפלסטיני כולו. אבל זהו תהליך עקבי, מתמשך, והם משקיעים בו את מיטב מרצם, אף אם אנו מתקשים לראותו או ממעטים לדבר עליו. המסמך ששלחה צמרת חמאס אל הדיפלומטית הקנדית, על כן, הוא תחנה בבניית הכוח הפוליטי שלה. בחמאס יודעים היטב כי הסטינגז עוינת את המדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים, ומבקשים אצלה כתף חמה. אולי הם מייחלים לכרסם גם בעיני האו"ם בסמכותה הפוליטית של הרשות, ולהראות מיהו הגורם החשוב במחנה הפלסטיני.
חלק רב מן העמדה החמאסית, כפי שעולה מן האיגרת, לקוח מרשימת מסרים מדיניים שאותה ניסחה הרשות עצמה. למשל, הטענות נגד ישראל על אימוץ מדיניות כוללת של כיבוש בכל הגזרות, על התוכניות לייהוד ירושלים או הדרישה לפתוח בחקירה נגד ישראל בהאג. אותה אדרת בשינוי גברת. רק שאצל חמאס, המילים חריפות יותר ובלתי מתפשרות. "חמאס וכל הפלגים הפלסטיניים מדגישים את המחויבות המוחלטת שלהם להגן על זכויות העם הפלסטיני וקודשיו, יהיה אשר יהיה המחיר", נכתב.
אם תקצור חמאס יום אחד את פירות מאמציה, איש אינו יודע כיצד ייראה הדבר. גם לא יחיא סנוואר עצמו. בינתיים הם פועלים בכל הגזרות. לקסום לפלסטיני ברחוב ולכבוש את לבו, להחליש את הרשות פוליטית ולהציגה כחסרת שיניים, להתבסס פוליטית וצבאית באזורי השליטה שלה. הם מקווים כי ביום שאחרי אבו מאזן, תיווצר ההזדמנות הנוחה עבורם לתפוס את השלטון, ואולי אף לפני כן.
ספק אם הנהגת פת"ח תיתן שוב יד לבחירות חופשיות, כפי שנערכו ב־2006, שבהן כבשה חמאס את הפרלמנט. על כן, ייתכן שהם יידרשו להשתמש שוב באלימות, כפי שהדיחו את הרשות מעמדת הריבון על עזה. בישראל מקווים שהיום הזה לא יגיע, וברצועה רק מתפללים שיבוא. לרגע ההוא, יום הפקודה, או לתקופה שבה ייפתח מחדש מאבק השליטה על הגדה ומזרח ירושלים, ישראל וגם הרשות הפלסטינית מגיעות חלשות.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]