שר המשפטים גדעון סער יהיה המנצח הגדול של הבחירות. אם היה צורך בהוכחה שסער הוא פוליטיקאי מתוחכם, הרי שההחלטה שקיבל ביולי האחרון להתאחד עם בני גנץ, מהווה דוגמה נוספת לכך שהוא פוליטיקאי שיודע לקרוא נכון את המפה ולהיערך לקראתה.
בבורסת החיים הפוליטיים, טעות אחת מרחיקה אותך ועלולה להוריד אותך לצמיתות מהגלגל. אבל סער ידע מתי לרדת מהקרוסלה, כשם שידע מתי לעלות עליה מחדש. ב־2014 הודיע במפתיע שהחליט לקחת "פסק זמן" מהחיים הפוליטיים ולהתפטר מהממשלה ומהכנסת.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
היו שהזדרזו להספיד אותו, אבל כשנתיים וחצי אחר כך סער הודיע שהוא חוזר – ושב בגדול. בפברואר 2019 הוא התמודד בפריימריז בליכוד ונבחר למקום החמישי ברשימה לכנסת. למרות מיקומו הגבוה ברשימת הליכוד, החליט בנימין נתניהו שלא למנות את סער לחבר בממשלתו, והציע לו את תפקיד השגריר באו"ם, אך סער סירב. תפקיד השגריר באו"ם נתפס כנראה אצל נתניהו כמושבת עונשין מרופדת במנעמי החיים. זאת הסיבה שהוא בחר להציע את התפקיד גם לגלעד ארדן.
סער הוכיח שהוא יודע לעשות קאמבק כהלכתו, ובממשלה הנוכחית נכנס בדרך טבעית למשרד המשפטים לא רק כי הוא משפטן, אלא כיוון שהוא התמקד בכנסות קודמות בתחום המשפטי, ועל שמו רשומות יותר מ־30 הצעות חוק פרטיות. בשנת 2004, בפעם השנייה בתולדות המדינה, הועלה אחוז החסימה בבחירות לכנסת מ־1.5% ל־2%, בעקבות הצעת חוק פרטית שהגיש. על שמו רשומה אחת מהצעות החוק החשובות והיא הפיכת השימוש בקנאביס מעבירה פלילית לעבירה מנהלית.
סער לא דופק חשבון, דבר שלא מקובל בפוליטיקה. הוא יצא בגלוי נגד נתניהו, והתמודד נגדו בפריימריז בליכוד וזכה ב־27.5% מהקולות, שהם עבורו הישג לא קטן. לסער היה ברור שלא ינצח את נתניהו, אבל העז לעשות מה שאחרים חששו – ויצא להתמודדות חזיתית שמיתגה אתו כאדם אמיץ בעל עמוד שדרה.
מתנגדיו הפוליטיים של סער, והם רבים, מנסים להדביק לו תווית של שמאלן. חברי הטוב, בני בן צור, שהיה נהגו המיתולוגי של השר רחבעם זאבי (גנדי) ז"ל בעת שירותו הצבאי כאלוף בצה"ל, הזכיר לי השבוע שהוא מכיר את סער מגיל 15, מתקופת לימודיו בתיכון חדש בתל אביב, כשסער היה תומך של תנועת התחיה, ומונה לרכז הארצי של נוער התחיה.
אם כדי לזכות בקולותיהם של מצביעי הימין גנץ זקוק לחותמת כשרות, שמעידה על כך שסער ימני יותר מימני, כדאי לו לפגוש את בן צור, ולשמוע כמה סיפורים מעניינים.
דרוש אומץ
אני מסכים עם חיים רמון, לשעבר המשנה לראש הממשלה ושר המשפטים, שהחלטתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט יצחק עמית, לפסול את מועמדותו של עמיחי שיקלי ברשימת הליכוד, מצטיירת כהחלטה לא משפטית, אלא פוליטית.
שיקלי היה נאמן לעקרונותיו ולא הסכים לקבל שוחד פוליטי, אבל דווקא עידית סילמן, עמיתתו לרשימת ימינה, שפרשה כפי הנראה עבור שריון, תוכל להתמודד בכנסת הבאה במסגרת הליכוד.
גם אני מעריך שסיכויי הערעור שיגיש שיקלי לבית המשפט העליון נגד החלטת ועדת הבחירות הם קלושים, וספק גדול מאוד אם שופטי העליון יפעלו לשינוי ההחלטה. רמון אומר באומץ את מה שרבים חושבים. בשנה הבאה אמור השופט עמית להתמנות לנשיא בית המשפט העליון. אני מהמר, כמו רמון, שחבריו של עמית לכס השיפוט בבית המשפט העליון יתקשו לפסול החלטה של מי שיהפוך בקרוב לבוס שלהם.
אתם מאמינים שזה יכול להיות אחרת? נחכה ונראה.
לא, תודה
זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה, – הדבר ראוי להערכה רבה. פרופ' עדה יונת, כלת פרס נובל, סירבה להצעתה של עיריית אופקים לקרוא לאחד הרחובות בפארק התעשייה החדש בעיר על שמה. היא נימקה זאת בכך שבכל הארץ ישנם רחובות שקרויים על שמם של מי שאינם בין החיים, והיא עדיין חיה. בראיון לוואלה! אמרה כי "ייתכן שכבוד הוא לא הסיבה החשובה ביותר עבורי, חסרים שמות?". עיריית אופקים כיבדה את בקשתה של יונת, והחליטה לקרוא לרחוב על שמו של אלברט איינשטיין.
אני מעריץ אנשים חסרי אגו, ויונת היא כזאת. לא רבים היו נוהגים כמוה. אנשים כמו המפכ"ל לשעבר יעקב טרנר יבדל"א, שעל שמו נקרא בחייו אצטדיון טרנר בבאר שבע, או הזמרת ירדנה ארזי שעל שמה נקרא רחוב בחיפה – לא ראו בכך כנראה מחווה שראוי לשקול פעם נוספת.
השר גדעון סער, אגב, התנגד לכך שייקרא רחוב על שמו באור יהודה, ודרש בתוקף להסיר את השלטים שנקבעו בעיר. ראש עיריית אור יהודה, עו"ד ליאת שוחט, ביטלה את החלטת קודמה, דוד יוסף, לקרוא לרחובות בעיר על שמם של סער והרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי – והחזירה לרחובות את שמותיהם המקוריים.
חשוב להזכיר שיוסף, ראש העירייה הקודם שהתפטר מתפקידו, הורשע ב־25 סעיפים של עבירות מין שונות. יוסף היה אחד מראשי הערים היצירתיים בשלטון המקומי. הוא החליט לקרוא לאחד הרחובות בעיר "באלי", על שמה של המאהבת שלו. בכתב אישום שהוגש נגדו, נכתב שהוא אמר לאותה מאהבת: "אני אתן לך את החיים שלי ואקרא רחוב על שמך". המאהבת, שרבים הכירו באור יהודה, סבלה לא מעט מהצהרת האהבה הפומבית, עד ששמו של הרחוב שונה על ידי ראש העירייה שוחט, וחזר לשמו המקורי.