1. חגים ובוחרים
ימי החג וחול המועד שביניהם נוזלים מבין האצבעות כמו גרגירי חול. הימים חולפים מבלי לדעת מתי נופל חול המועד ומתי שבת. תוך כמה ימים נגיע לאסרו חג הנועל את חגי תשרי, וכבר נהיה שבועיים לפני הבחירות.
הסקרים מנבאים אומנם תיקו, אבל גם 61:59 לאחד הגושים יהיה בגדר ניצחון פירוס - זאת תהיה ממשלת טלאים במקרה הטוב, או קואליציה מהגיהינום במקרה הגרוע.
ממשלת השינוי הוכיחה שברוב של 61 קל יותר לתחזק משק בית מאשר ממשלה. זה בלט בעיקר בענייני כלכלה, כשבצדה הימנית ישבו קפיטליסטים כמו אביגדור ליברמן ואיילת שקד, ומשמאלה - סוציאליסטים על גבול הקומוניזם כמו נעמה לזימי וג'ידא רינאוי זועבי. בממשלה כזאת כל ח"כ הוא מלך, שכולם חייבים להשתתף בהתחבטויותיו ובמצוקותיו הנפשיות. אם החליט לפרוש, צריך למצוא לו סידור עבודה.
ממשלת השינוי לא זכתה אפילו לשנה של חסד. בפועל היא תפקדה עשרה חודשים בלבד - מיוני 2021 עד תחילת אפריל 2022, מועד פרישתה של עידית סילמן. מה שהיא הצליחה לעשות ממש בתחילת הדרך בענייני כלכלה היה בגדר נס.
מדובר לא רק באישור תקציב, אלא ברפורמות מדהימות בהובלת שר האוצר ליברמן, שהחשובה שבהן היא העלאת גיל הפרישה לפנסיה לנשים. והיה גם ביטול איגרות החוב המיועדות בפנסיה, מיסוי כלים חד־פעמיים ועוד.
אלא שבמשימתה העיקרית - השארת בנימין נתניהו מחוץ למשחק הפוליטי - היא נכשלה. גם הדבק של "רק לא ביבי" אינו יעיל כשמרכיבי הקואליציה מסוכסכים אפילו על הדילמה איזה כיבוד יוגש לשולחן הממשלה בישיבות הבוקר.
אם הממשלה הבאה מעוניינת בהצלחה הניתנת להשגה, פתרון בעיית יוקר המחיה, והדיור בראשה - שלגביו קיים קונצנזוס, מחייב הקמת קואליציה רחבה בדומה לממשלת אחדות. הרי בסוגיית הגרעין האיראני ובסוגיה הפלסטינית ההבדלים מצומצמים.
המקרה הקרוב ביותר לסיטואציית האחדות היה בממשלת הקורונה, כשבני גנץ התפתה לסיפורי הרוטציה עד שנעקץ בידי נתניהו. באותו הקשר, אסור גם להאמין להבטחות ראש הממשלה לשעבר להורדת יוקר המחיה, מחירי הדלק, מחירי הדיור וחוק חינוך חינם לפעוטות בני שנה עד 3.
זה לא יקרה. אתם יודעים למה? כי חוק חינוך חינם לדוגמה אושר לראשונה על ידו בדיוק לפני עשור, אבל מאז לא יושם, וזו רק דוגמה קטנה. מה שלא הושג ב־12 שנה לא יושג עם קואליציה מקרטעת. רק קואליציה רחבה תוכל באמת לעבוד למען האזרחים.
כאמור, הסקרים האחרונים מראים שלאף צד לא יהיה רוב, וכאמור גם רוב של 61 אינו נחשב מעשית. ומה עם בחירות שישיות? רק אחד שאיבד את שפיותו בתוך הליכוד ומחוצה לו מעוניין במהלך כזה. השאלה הגדולה היא האם נתניהו יקבל הזדמנות שנייה לעקוץ שותפים בקואליציה רחבה. אם נאמין להצהרות של גנץ או גדעון סער, הסיכוי לאפשרות זאת נמוך. אבל כבר הספקנו לראות מה שוות הצהרות והבטחות פוליטיות לפני הבחירות, ומה קורה איתן אחריהן.
אם כן, הכל פתוח, כולל קואליציה עם נתניהו, בהנחה שחברי הליכוד יתעקשו על כך. לוח הזמנים לבחירות הולך ואוזל, ולהערכתי כבר כעת יושבים מיטב היועצים ובונים את הסולמות לירידה משפע ההבטחות שפוזרו ערב הבחירות. כל דבר אפשרי, ומבחינת הליכוד אפילו ישיבה עם רע"ם, שמשום מה ממוקמת בסקרים במחנה "רק לא ביבי".
2. קצר חשמלי
הפלונטר הניהולי־פוליטי בחברת החשמל, שהחל באוגוסט 2021 עם פרישתו של יפתח רון טל מראשות הדירקטוריון, אמור היה להתקדם צעד ענק בתחילת השבוע, כששרת האנרגיה קארין אלהרר עמדה לאשר את מינויו של מאיר שפיגלר כמנכ"ל החברה. שפיגלר נבחר לתפקיד כבר לפני חמישה חודשים, אולם השרה התעקשה שלא לחתום על המינוי מנימוקים שונים ומשונים.
אלא שבניגוד למצופה, זה לא קרה גם השבוע, אף שחברת החשמל שברה את הכלים ועתרה לבג"ץ נגד שרת האנרגיה בדרישה לאשר את המינוי, ואף שהעתירה קיבלה רוח גבית מהיועצת המשפטית לממשלה. במכתב ששיגרה לשרה ציינה גלי בהרב מיארה: "אין בטענות שהעלית במכתבייך כדי להגביל מינוי מנכ"ל לחברה בהתאם להחלטות הדירקטוריון". כל הפארסה הזאת הייתה מתייתרת לו אלהרר הייתה נענית להמלצת מיכל רוזנבוים, מנהלת רשות החברות הממשלתיות, לאשר את המינוי כבר לפני שלושה חודשים.
עתירת ספקית האנרגיה הגדולה במדינה נגד השרה הממונה אינה המקרה היחיד שבו נחצו קווים אדומים בפרשה זו. מינוי שפיגלר נעשה בניגוד לדעת אלהרר. היא נכשלה באישור המועמדים מטעמה לדירקטוריון ולתפקיד יו"ר. אילן בירן, האחרון שבהם, ממתין עד היום לאישור שר האוצר, אלא שליברמן מסרב לאשרו בטענה שאין סיבה למהר ולאשר מינוי ערב הבחירות.
הסיבה האמיתית להתנגדות היא פוליטית, ונוגעת להחלטת שרת האנרגיה לסרב לבקשת ליברמן לחדש את מינויו של אברהם מנלה, הדירקטור הנצחי בחברה. הרכב הדירקטוריון קרטע לאחרונה בגלל היעדר קוורום. עד לשבוע שעבר לא התקיימו ישיבות מסיבה זו, עד שליברמן התרצה ואישר את מינויה של אחת הדירקטוריות כדי שניתן יהיה לקיים את הישיבה.
סאגת המינויים בחברת החשמל רחוקה ממניעים מקצועיים. זהו סיפור קלאסי של מאבק פוליטי מצד גורמים שרוממות ההיגיינה הציבורית בפיהם. מאחורי הקלעים מתנהל קרב בין ראש הממשלה יאיר לפיד לבין ליברמן.
אף אחד לא מנסה לסכסך בין השניים, כי יש ביניהם מספיק נושאים (כמו היחס לחרדים או למפלגת בל"ד) השנויים במחלוקת. שרת האנרגיה היא האמצעי שבאמצעותו מנווט לפיד את המאבק. הקורבן במקרה זה היא חברת החשמל, שהממשל התאגידי בה מדאיג מאוד ערב החורף הקרוב. נזכיר שמדובר באותו לפיד שיצא נגד הפוליטיזציה בחברות הממשלתיות, ואף יזם את נבחרת הדירקטורים.
שפיגלר, מנכ"ל הביטוח הלאומי, הוא קורבן נוסף. לפיד סירב לחדש את כהונתו והעדיף במקומו את פרופ' יובל אלבשן, שמינויו נפסל על ידי ועדת המינויים בשירות הציבורי. ואז, לאחר ששפיגלר כבר נבחר כמנכ"ל חברת החשמל, גם מינויו לתפקיד זה לא אושר. אם ימונה, נשאלת השאלה מי יחליף את שפיגלר כמנכ"ל המוסד לביטוח לאומי. קשה להניח שחודש לפני הבחירות יובא מועמד חדש לאישור. ועדת המינויים, בכל מקרה, לא תתכנס לישיבה נוספת לפני הבחירות.
3. הליברטי של ליברה
קשה להתחמק בחודשים האחרונים משטף הפרסומות של חברת הביטוח הדיגיטלית ליברה, תחת הכותרת "ליברה, לא בדיוק מה שחשבתם". הקריאייטיב בפרסומות, כמו נוסע במטוס המועף מכיסאו כאילו זה כיסא מפלט, או מכונית המוארת בצהוב עז, מהווה משב רוח מרענן בנוף הפרסום הישראלי. מדובר בפרי של עסקה שנחתמה עם שידורי קשת, שבמסגרתה ליברה קיבלה זמן פרסום עד 2025 בתמורה להקצאה של כ־5% ממניותיה לקשת.
עד להנפקת מניותיה בבורסה ביוני 2021 לפי שווי של 450 מיליון שקל, דומה היה שמדובר בעסקה חלומית. במערכת הפיננסית דיברו על "פוטנציאל" הביטוח הדיגיטלי, והחברה התקבלה בתשואות. ליברה מוכרת מה שכמעט אינו קיים בחברות הביטוח המסורתיות: מכירות ללא סוכנים, שמפחיתות משמעותית את ההוצאות התפעוליות.
וחוץ מזה, יכולות החיתום והאפשרות לאפיין במיוחד את המבוטח מאפשרות לקבל עסקאות ברמת סיכון נמוכה. אלא שמאז ההנפקה הצטננו הרוחות, ושווי מניותיה של ליברה, בדומה לירידות בענף הביטוח כולו, צנח ל־165 מיליון שקל. המשקיעים התפכחו מהחלומות על רווחים מהירים והתחילו לחפש תוצאות. השוק התחיל להיות סלחני פחות. גופי ההשקעה אינם מעוניינים רק בצמיחה, אלא גם בתוצאות וברווחים. גם התוכנית של ליברה לחלוקת דיווידנד עד סוף השנה נגנזה.
מנכ"לית ליברה ובעלת השליטה אתי אלישקוב מסבירה את הנפילה העסקית במצב שוק הביטוח בכלל, ובהפסדים בענף הרכב בפרט, אבל עדיין אופטימית: "אני הכי אנטי בהכללות בענף בביטוח. ליברה יודעת להגיד שבביטוח אין מכנה משותף. מבוגר נוסע הרבה פחות מצעיר. צעירים נוטים לתאונות. אני יודעת בדיוק כמה המכונית נוסעת בשנה והאם המבוטח לא משקר בהצהרה. אין הטבות על קולקטיבים. זה קיים רק בחברות המסורתיות. זו ליברה, ואין לי ספק שבסופו של דבר זה יבוא לידי ביטוי בתוצאות העסקיות".
אלישקוב מוכנה לבטח כל דבר שזז, וזו גם יכולה להיות אפילו סוכה שהוקמה לכבוד סוכות. התנאי הוא שיהיה לעסק מספיק ביקוש, והתוכנית העסקית תביא בחשבון את ההסתברות לקריסת הסוכה ולנזקים נלווים כמו נזקי גוף.
ליברה החלה בימים אלה בביטוח חיות מחמד, וזה חידוש מרענן בנוף הביטוח הישראלי, המשעמם לעתים כמו שידורי טלוויזיה חוזרים בימי החג. "אני חובבת כלבים ומאמינה בצורך בביטוח. זו נישה קלילה וכיפית. זה לא פוטנציאל של מיליארדים, אבל יש שוק מסחרי". לדבריה, "הפעילה היחידה בשוק זה היא חברת שומרה עם פוליסת חיותה. כיום יש כחצי מיליון כלבים ברישיון וכ־250 אלף חתולים. היקף השוק הזה בחו"ל עומד על מיליארדים, ואין סיבה שהוא לא יצליח בישראל".
המודל העסקי של ליברה כולל כוח אדם מצומצם (140 עובדים בלבד), שאמורים לשרת מחזור פוליסות בהיקף 400 מיליון שקל. ההוצאות התפעוליות מצומקות ומהוות 17% ממחזור הפרמיות (בהשוואה לממוצע של 35% בענף כולו). מודל הפרסום שנוצר בעקבות ההסכם עם שידורי קשת חוסך עמלות תיווך במיליוני שקלים. חלק מתיק ההשקעות של ליברה (70 מיליון שקל מתוך 250 מיליון שקל) הוצא לניהול חיצוני כדי לחסוך בהוצאות.
למרות הרצון לחסוך, החברה ספגה הפסדי השקעות של מיליון שקל בגלל המצב בבורסה. הרווח הנקי הסתכם ברבעון השני ב־33 אלף שקל בלבד. השאיפה של ליברה היא להרוויח לאורך זמן 10% על הפרמיה, שהם 40 מיליון שקל לשנה. אך עם רווח של 33 אלף שקל, משכורת חודשית של מנהל שכיר, יעד של 40 מיליון שקל לא נראה בר השגה.
אולי המודל של ביטוח דיגיטלי לא עובד?
"יש בהחלט מקום לפעילות של חברות ביטוח דיגיטליות. אז מה אם אנחנו בשנה לא טובה? כדי להצליח אתה צריך להבין ביטוח, ויש לנו את כל הכלים, ובמיוחד את היכולת הטכנולוגית כדי להצליח. אין סיבה שזה לא יקרה" אומרת אלישקוב. לדבריה, "ללא המשבר בענף הרכב המספרים היו הרבה יותר טובים. תראה מה קרה בכל השוק ותבין את תוצאות ליברה. למרות התוצאות הגרועות בענף, יצאתי הרבעון מאוזנת. לפי תוכניות העבודה הייתי אמורה להיות בקפיצה ברווח, אבל גם ברבעון השלישי עדיין לא אהיה שם".
4. נגיד שהוא אופטימי
החלטת הוועדה המוניטרית מתחילת השבוע להעלות את הריבית במשק ב־0.75% לשנה התקבלה פה אחד. הוועדה בחרה בצד הנצי של העמדה - היא סבורה שהאינפלציה מרימה ראש במרבית רכיביה הבסיסיים, ולכן יש להאיץ כבר כעת את העלאת הריבית ובשיעורים גבוהים יותר, כדי להימנע מצעדים כואבים בהמשך.
"הריבית הנוכחית של 2.75% משקפת להערכתנו כעת סביבה של אינפלציה מרסנת. כדי להביא את האינפלציה למרכז היעד (1%־3%) יהיה צורך להמשיך ולהעלות את הריבית לרמה הגבוהה מ־3% לשנה. אנחנו עובדים מול הרבה מאוד נתונים, ונבחן את גובה הריבית בהחלטה הבאה", אומר לי נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון בראיון שקיימנו בעקבות החלטת הריבית.
ומה עם מקבלי המשכנתאות והגופים העסקיים שמתלוננים על פגיעה ונאלצים לשלם ריבית גבוהה הרבה יותר?
"אנחנו מודעים לקשיים הצרכניים ובודקים את עצמנו כל הזמן. אנחנו בודקים את תשלומי המשכנתאות, את תשלומי האוברדרפט ועלויות הריביות לגבי פירמות עסקיות. יש סקרים שנעשים על מגבלות האשראי. אנחנו מודעים לכאב ולזה שהריבית משפיעה על האינפלציה, אבל לא בטווח הקצר. אלא זה לוקח זמן. מדובר בכאב של היום שנועד למנוע כאב גבוה יותר בעתיד. אינפלציה גבוהה יותר תפגע בצמיחה ותגרום להאטה כלכלית. אתה מספיק ותיק כדי להבין את הנזקים העצומים של האינפלציה. בלימת האינפלציה מסייעת לבלימת יוקר המחיה וגם לצמצום החזרי המשכנתה, שחלקם צמודים למדד".
אבל העלאות הריבית האחרונות אינן מתונות, אלא גבוהות, לפחות ביחס לירידה בציפיות האינפלציה.
"ריבית הגבוהה מ־3% לשנה זאת סביבת הריבית שעליה דיברנו לאורך זמן. נכון שביצענו הקדמה בגובה העלאות הריבית, כדי להימנע מטיפול באינפלציה בשיטת הסלמי. העלינו עכשיו יותר כדי להימנע מהעלאות חריפות בהרבה בעתיד. זה בדיוק הצעד הנכון. אנחנו נותנים היום יותר רגל על הגז כדי להימנע מנסיעה מטורפת בעתיד. כל הצעדים האחרונים היו מתוכננים".
אבל האם אתה מביא בחשבון את השפעת הריבית על יוקר המחיה? האם יוקר המחיה זו מכה משמיים?
"יוקר המחיה אינו מכה משמיים. הדברים העיקריים המרכיבים את יוקר המחיה בישראל הם מחירי הדיור, התחבורה והצרכנות. כשמסתכלים על רכיבים אלה, חייבים להמשיך לעשות את הרפורמות בכל התחומים הללו. בתחום הצרכנות חייבים להוריד חסמי יבוא ולהקל על התקינה.
"בתחום התחבורה חייבים לקדם את חוק המטרו ולקדם סלילת כבישים בנתיבים ציבוריים. ברגע שתהיה תחבורה סבירה, ניתן יהיה לגור בפריפריה, וזה גם יוריד את מחירי הדיור. בתחום הדיור הממשלה גם חייבת להגדיל את התחלות הבנייה ולהקל ברגולציה. אני חוזר ואומר שיוקר המחיה אינו גזירה משמיים".
מה דעתך על מצב המשק והכלכלה הישראלית?
"ממקומי כנגיד ומתוך הסתכלות מקרו כוללת, הכלכלה הישראלית נמצאת במקום טוב, ודאי ביחס לכלכלות של משקים מתקדמים אחרים. המשק איתן ונמצא ברמת פעילות גבוהה, ושוק העבודה הדוק ומצוי בסביבת תעסוקה מלאה. בתחזיות העבודה שלנו תכללנו האטה מסוימת באירופה ואולי צמיחה שלילית והמשך פעילות חיובית בארה"ב, עם צמיחה של 1%־2% לשנה. לגבי ישראל, מדובר בהאטה מסוימת בקצב הצמיחה, ולגבי 2023 אנחנו צופים צמיחה של 3%. כאמור, בקנה מידה עולמי אנחנו במצב טוב יחסית לעולם, בין השאר בזכות העצמאות האנרגטית".
מה בכל זאת מדאיג אותך ביחס לעתיד?
"ישנם עדיין אתגרים לא מעטים. האינפלציה, שהרימה ראש בכל העולם, ובאה לידי ביטוי גם אצלנו, גם אם במידה פחותה יחסית לעולם. התהליך פוגע בכלכלה, ובעיקר באוכלוסיות החלשות. צריך לרסנה ולהחזירה ליעד. התמודדות המשק עם ההאטה הגלובלית הצפויה בטווח הקצר והתייקרות מוצרי האנרגיה המיובאים בהחלט מאתגרות.
"לצד כל אלה קיים אתגר הנוגע לאי־הוודאות הפוליטית, שבין השלכותיה הכלכליות ניתן למנות את העיכובים בהשקעות לטווח הבינוני והארוך. מדובר בצורך לקדם השקעה בתשתיות הפיזיות והדיגיטליות, החשובות לצמיחת הכלכלה ולהגדלת הפריון בשנים הבאות".
ומה עם מחירי הדיור?
"סוגיית מחירי הדיור, מעבר להיותה בעיה כלכלית, היא גם סוגיה חברתית מהותית. מחירי השכירות באים לידי ביטוי גם הם בהתפתחות האינפלציה, ואנו עוקבים אחריהם באדיקות. עליית המחירים בקצב גבוה, כפי שנרשם בשנה האחרונה, היא בעיה למשק ולחברה בישראל. ברבעונים האחרונים נרשמו התפתחויות חיוביות בצד ההיצע לדיור. נתוני הבנייה האחרונים מצביעים על עלייה מתמשכת של מספר התחלות הבנייה והיתרי הבנייה, שהגיעו לרמות גבוהות. לצד זאת, אנו רואים גם התמתנות מסוימת בנתוני המשכנתאות בחודשים האחרונים".
5. הבנקאות והכיס
בשבוע הבא יוצא הנגיד לישיבת קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון. באירוע ישתתפו נגידים מכל העולם, ובכלל זה מנהלי הבנקים הישראלים. עוד קודם לכן הוא נפגש אתמול עם שורה של חזאים כלכליים, והשמיע בפניהם את תובנותיו.
פרופ' ירון, שיהיה אורח מרכזי בוועידת קרן המטבע, עונה בתשובה לשאלה על חשיבות הוועידה השנה: "מדובר באחד האירועים הכלכליים החשובים ברמה העולמית. ידונו שם במשבר האנרגיה באירופה ובדרך שבה יתמודדו עם קיצוב האנרגיה והיקף החשיפה לכלכלה הריאלית. לגבי ארה"ב, ידונו בשאלה האם תהיה נחיתה רכה של הכלכלה או שאולי ייקלעו למיתון.
"יתקיימו דיונים רבים בנוגע למדיניות הריבית של הפד. ולבסוף ידונו במצב המשקים במזרח אסיה, ובהשפעת החלטות ארגון אופ"ק על מחירי האנרגיה. אם מגמת ירידת המחירים תימשך, הדבר יסייע לבלימת מגמות האינפלציה. לגבי ישראל, ניתן לראות את החוסן של הכלכלה הישראלית ביחס לעולם. מדובר בכלכלה חזקה המקנה לנו ביטחון עם המשך יכולת הצמיחה בטווחים הקצרים".
תרשה לי לשאול, בשם כל משק בית בישראל - מה יהיה עם הריבית. עד כמה היא תמשיך לעלות?
"אז אשוב ואציין שהמשק הישראלי חווה עד כה צמיחה גבוהה עם שוק עבודה הדוק. עם זאת, 75% מרכיבי האינפלציה הבסיסיים מזוהים עם ביקושים שצריך לרסן. אני אומר את זה אף שמבחינת גובה האינפלציה אנחנו נמוכים יחסית לעולם, אבל אנחנו לא רוצים להגיע לשם. לכן בנושא הריבית, היא תמשיך לעלות כל עוד לא נגיע ליעד האינפלציה הממשלתי, או לכל הפחות לגבול העליון שלנו. כל שאני יכול לומר הוא שריבית בנק ישראל מתחילה כרגע להיות מרסנת, והיא תצטרך לעלות בהמשך מעל ל-3% כדי שהאינפלציה תחזור בהמשך לקרבת אמצע היעד".
אני מבין את ההיגיון הכלכלי בהעלאת הריבית, אבל מדוע הבנקים לא מעלים את הריבית על הפלוס באותו השיעור? אולי התחרות בין הבנקים אינה מספיק חריפה.
"אנחנו בבנק ישראל פועלים כל הזמן כדי לשפר את רמת השירות בבנקאות ובתחום התשלומים. מאז שנכנסתי לתפקיד הוצאנו אל הפועל רפורמות שונות בתחום המשכנתאות, מערכות התשלומים ועוד, ואתה ודאי מכיר אותן היטב. רק באחרונה יזמנו מהלך המשפר את הגילוי הנאות בנושא הריביות שמשלמים הבנקים. התרנו לחברות פינטק גישה ישירה למערכות התשלומים של בנק ישראל. בנק חדש (זירו וואן) כבר הוקם, ובדרך בנק חדש נוסף.
"לגבי הריבית על הפיקדונות, אנחנו בבנק ישראל קובעים רק את הריבית הבסיסית, אבל בהחלט יש לנו מה לומר. אני כנגיד מעוניין לראות מעבר מהיר יותר ותמסורת יעילה יותר בין העלאת ריבית החובה להעלאת ריבית הזכות. בנוסף אני מעוניין שהציבור יאתגר את הבנקים ויעבור לבנק אחר אם הוא אינו מקבל את הריבית שהוא חושב שמגיעה לו".
ציינת קודם את השפעת חוסר הוודאות הפוליטית. מה היית מצפה מהממשלה החדשה?
"הדבר המיידי והחשוב ביותר הנמצא בראש סדר העדיפויות בממשלה החדשה, שאני מקווה שאכן תוקדם, הוא להעביר מיד את התקציב. מהלך כזה יוריד את אי־הוודאות. אישור התקציב יאפשר להמשיך בביצוע הרפורמות החיוניות במשק שאותן ציינתי קודם בתחומי התחבורה, ההשקעות בתשתיות דיגיטליות, בחינוך ובדיור. אלה חיוניים לצמיחה במשק. חייבים להגביר את קצב הרפורמות בשוק העבודה ולקדם את תחום החינוך בכל המגזרים, וכל זה בראייה רב־שנתית במסגרת התקציב".