ואחרי שעלה עם בולדוזרים על כל מערכות שלטון החוק, החל במשטרה, דרך הפרקליטות בואכה בתי המשפט, הגיע תורה של מערכת הביטחון. במשך שבועות הוא וחסידיו מזנבים בממשלה על החידלון במלחמה בטרור. הבעיה היא שהממשלה נלחמת בטרור בכל הכוח. כלומר מערכת הביטחון עושה את זה, בהוראת הממשלה. מה עושים כשהג'יהאד האסלאמי נשחט בשלוש יממות? מתעלמים. מה עושים כשהשב"כ, צה"ל והימ"מ מפרקים בתוך שבוע את גוב האריות? באים בטענות.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>
נתניהו עצמו, בלי בושה, בעזות מצח מופלאה, התרעם על הפעולה שהייתה השבוע בשכם. פעולה בעלת ניחוח פוליטי, הוא רטן. יציאה למבצע צבאי בעיתוי כזה, בעייתית, הוא אמר. שליחיו בערוצי התקשורת השונים, בניצוחו של העסקן ברדוגו, הורידו כפפות והאשימו את צה"ל בפעילות פוליטית ואת ראש השב"כ, רונן בר, בהיותו "שחקן פוליטי".
כאילו יש לנו צה"ל ושב"כ רזרביים. העובדה שנתניהו לא משתיק את הקולות המחרידים האלה, שלא מהססים לפרק גם את הקונצנזוס סביב אלה שאחראים על ביטחוננו, מוכיחה את מה שנאמר בפתח המאמר הזה: לאיש חשוב לנצח בבחירות, יותר מכל דבר אחר. הוא מוכן שהכל יתפרק, שהכל יישרף, שהכל יעלה בלהבות. בעקבות המפכ"ל (איש שב"כ עשרות שנים), צמרת המשטרה, צמרת הפרקליטות, היועמ"ש (הנוכחית וקודמה), בתי המשפט, התקשורת והאליטות, מגיע תורם של רמטכ"ל, ראש השב"כ, כל מי שלא בא לו טוב בעיניים.
לפעמים נדמה שהעובדה שישראל מנצחת את הטרור, בולמת את הסכם הגרעין ומסדירה את עניין הגז, לא משמחת חלק מהביביסטים. קשה להאמין שזה נכון, אבל אז מקשיבים קצת ליעקב ברדוגו ומצטמררים. הם קרובים לעתור לבג"ץ כדי שיוציא צו מניעה נגד צה"ל, שיפסיק תכף ומיד להגן על אזרחי מדינת ישראל עד שנתניהו ישיג את 61 המנדטים שלו.
אני לא מקנא ברמטכ"ל, רב־אלוף אביב כוכבי, במפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס, בראש השב"כ רונן בר ובחבריהם. אני יודע שאצל לפחות אחד מהם הדם עולה לראש בכל פעם שנשמעת הטענה על ערבוב פוליטיקה בביטחון. האנשים האלה עושים לילות כימים במאמץ לשמירת הביטחון שלנו. כל לילה יש מבצעים בקסבות של שכם וג'נין, במחנות הפליטים, בכפרים עוינים. זוהי מלחמה סיזיפית, מתמשכת, הדורשת כוח עמידה, אורך נשימה, יצירתיות, דמיון ואומץ. עכשיו כל זה עולה בסערת הביביזם השמיימה. הכל פוליטי, הם אומרים.
מה קרה בשבועות האחרונים? כנופיית גוב האריות חדרה לחיינו. צעירים שאינם משויכים לארגוני טרור שהתלכדו והחלו לרכוב על הטיקטוק בואכה פיגועים ופופולריות גואה. זוהי תופעה חדשה. היא פחות מסוכנת מתשתית טרור של חמאס או של ג'יהאד, אבל יש לה פוטנציאל מרסק: היא מתפשטת במהירות דרך הרשתות החברתיות, שובה את דמיונם ולבם של מאות, אלפי ועשרות אלפי צעירים שיכולים להצטרף ולהפוך אותה לאינתיפאדה ממשית.
השב"כ הסתער על זה ביעילות האופיינית שלו. אנחנו, בינתיים, הסתערנו על השב"כ, בדיוק כמו שהסתערנו לפני כמה חודשים על צה"ל בעקבות הגבלות התנועה בעוטף עזה בימים מורטי העצבים שלפני עלות השחר. ובכן, צריך זמן כדי לתכנן מבצע. צריך סבלנות. צריך יצירתיות. את כל זה יש לזרועות הביטחון שלנו בשפע. כפי שהוכנה התוכנית נגד הג'יהאד האסלאמי בעזה, כך הוכנה הפעם תוכנית פעולה נגד גוב האריות בשכם.
זה לא פשוט. השב"כ עובד במצבים כאלה גם מול הרשתות החברתיות: צריך להסביר לראשיהן, "ככה שיבינו", את הסכנה שממיטים אותם פרופילים בפייסבוק, טוויטר, טיקטוק וכו', על האזור כולו. צריך לנטרל את הוויראליות. במקביל, צריך להכין תוכנית צבאית מדויקת, מדודה, שלא תדליק את השטח, שלא תהפוך לטבח, שלא תהפוך את הטרוריסטים המתחילים האלה למיתוס עממי שיגרור חקיינים והיסחפות כוללת לאלימות. ובאותו זמן ממש, צריך למגר אותם.
זה קורה בתנאים קשים של כאוס פוליטי בצד שלנו. בצה"ל ובשב"כ יודעים שהסיכוי שלפיד וגנץ יאשרו הסתערות כוחנית מדי על הקסבה של שכם שבוע לפני הבחירות, לא גבוה. ולכן, מציגים בפניהם כמה אופציות: מפעולה כירורגית עם פינצטה עוצמתית, ועד פעולה נרחבת עם גדודים ואולי חטיבות. הדרג המדיני מאשר את הכירורגית. הרמטכ"ל וראש השב"כ מנהלים את הפעולה מחמ"ל משותף, בגלל הרגישות, בגלל הצורך לקבל החלטות במהלך האירוע, בגלל העיתוי.
בסוף האירוע מתבררת עוצמת ההצלחה. כפי שהג'יהאד ירד על ברכיו אחרי עלות השחר, כך אפשר להגיד שגוב האריות הפך לסלסילת חתלתולים. נכון ליום חמישי, שלושה מחברי גוב האריות עדיין נמלטים בשטח. כל השאר נהרגו, נלכדו או הסגירו את עצמם. אגב, ההסגרה לידי הרשות הפלסטינית לא מעניקה חסינות לאף אחד. בשב"כ יודעים להדגיש שכל מי שהשתתף בפיגוע, כולל נהגי המכוניות שהסיעו את המפגעים, לא יחולץ משום רשימת מבוקשים גם אם יסגיר עצמו זמנית לכלא הפלסטיני ביריחו. ישראל תשים עליו את ידה במוקדם או במאוחר. כמו שאמר השבוע בני גנץ: הם יסיימו בקבר, או בכלא. הישראלי, לא הפלסטיני.
השורה התחתונה: הרמיזות של נתניהו ושלוחיו על "פעולה פוליטית" הן בדיחה עצובה. לידיעת הברדוגואים: בשבועיים האחרונים היו לפחות פעמיים שבהן מכונית תופת או אופנוע נפץ היו בדרכם לפיגוע בישראל. פיגועי ירי רבים נמנעו בדקה ה־90. בסופו של דבר, כל הדברים האלה מתפוצצים על אלה שמתכננים ובונים אותם. אז אולי הגיע הזמן להפסיק לגדף את כל אלה שמסכנים את חייהם כל לילה, כדי שברדוגו יוכל לצרוח כאוות נפשו ברדיו ובטלוויזיה כל ערב.
פוליטית, מקורבי נתניהו החלו השבוע לדבר על ממשלת אחדות. לא, לא עם בני גנץ. הם טוענים שהם לא מאמינים לגנץ. ברור, הרי גנץ תקע בהם סכין וסירב לקיים את הרוטציה. הם בונים על לפיד. ברגע האמת, כשנתניהו יציע ללפיד להקים ממשלה משותפת, ראש הממשלה לא יוכל לסרב, הם מאמינים.
השאלה היא מי יאמין להם. הרי המוטיבציה היחידה של נתניהו בגרירת מדינה שלמה לעבר התהום היא שאיפתו להימלט מאימת הדין. איך יימלט, אם יקים ממשלה יחד עם לפיד? המסקנה היחידה היא שנתניהו מנסה להרדים את השטח. לדבר על אחדות עם לפיד ולהקים ממשלת ימין קיצונית עם בן גביר. חוץ מזה שנדמה לי שאין לו פרטנר. לפיד הגיע למעמדו הנוכחי בין היתר בזכות העובדה שלא הסכים להיכנס לממשלת הרוטציה עם נתניהו. אין ללפיד מחשבות אובדניות בשלב הזה. הוא מכיר בעל פה את רשימת חללי נתניהו. את קבר האחים הגדול שבו נטמנו גופותיהם הפוליטיות של כל אלה שהאמינו לו, חתמו איתו, הלכו איתו ובנו עליו. לפיד לא מתכוון להצטרף לרשימה הזו.