זה היה האקזיט המוצלח ביותר של תעשיית הרעל בתאגיד נתניהו. איתמר בן גביר הוא מוצר הדגל הפופולרי ביותר שלהם. האחראי־אשם המרכזי במפולת, גם כשהיא על חודו של מנדט, הוא יאיר לפיד. ראש הממשלה שהוביל את ההסתייגות של ממשלת השינוי מהמגזר הערבי בלי להבין שזהו המנדט הגורלי.
גם כשהבינו במטה לפיד, מאוחר מדי, שמדובר בנזק, צריך היה לגרור אותו לנצרת בשבוע האחרון כדי שיראה במו עיניו שלערבים אין קרניים. בנימין נתניהו לעומתו לא היסס להתחנף בכמויות מקביסות. איש במגזר הערבי לא קנה את השטיק, אבל אף אחד לא מת מעודף חנופה או מהבטחה לבקשיש. עובדה: חד"ש־תע"ל מובילה בנצרת, אחריה בל"ד ורע"ם, ונחשו מי במקום הרביעי? נכון. ביבי.
הסיבה המרכזית להקמת מדינה של מכים, מוכים ואלוקים, היא הפגיעה המדויקת של מפלגות הימין בקהלי היעד שלהן. נתניהו אימץ את תאומי האפוקליפסה בצלאל סמוטריץ' ובן גביר שניקזו את הטינה והקנאה ב"ממסד" השמאלני והאליטיסטי שאינו מודע לאשכנזיותו. החרדים, החרד"לים, ש"ס והמתנחלים חיברו לקלפי את אלוהים ששונא ערבים, והוא אכן עבד עבורם. אביגדור ליברמן, שעשה את המכה שלו בעבר כשהוא רוכב על שנאת ערבים, חטף את המכה שלו כשניסה להיות ממלכתי ועוד אחראי על יוקר המחיה.
המנצח הגדול כאמור הוא בן גביר, שניהל קמפיין פרוע, מיוזע, קרקסי גזעני, והיה המרענן האולטימטיבי של כל מי שהפוליטיקה המסורתית שעממה אותו. בוחריו (הם עוד יזכו לניתוחי פילוח מפורטים) ראו בו כל מה שתיעבו בפוליטיקאים שהם מכירים, כולל נתניהו. ואגב, מבחינתם של כל מנהיגי מפלגות הימין, למעט הביביסטים, נתניהו הוא הנער השליח והגוי של שבת. מצדם שירמה, יפר אמונים, ישחד, יאכל שרצים, ישריץ נבלות ויחתוך מעשר אישי - העיקר שיביא את הסחורה שהזמינו: התנחלויות, תקציבים, חוקי הלכה ודלת פתוחה בכל אגפי הממלכה לאנשיהם. מבחינתו של נתניהו, אחריו המבול.
בשלב העגום הזה בתולדות העם היהודי אין ספק שהלך עלינו ועל המדינה כפי שהכרנו. לא מדובר בקינה אלא בהצהרות כוונות ברורות ובקנאות מוכחת כמכשיר העיקרי שלהם לניהול ענייני המדינה. אומנם מדברים שם על רפורמות, אבל מתכוונים למהפכה חוקתית, כלומר שינוי כללי המשחק לטובת חוקי ההלכה. יצליחו? אני לא רואה מי שיעצור אותם. נתניהו? כמו שאנחנו מכירים אותו, הוא יהיה כדור משחק בין שרה ויאיר נתניהו לבין בן גביר ודב ליאור. בארה"ב ובאירופה יעקמו חוטם? במפרציות דווקא יברכו על מדינת הלכה, זו בדיוק השיטה שלהם.
השמדה עצמית
יש כמה דרכים להתמודד עם הגל האפל המאיים לגאות ולכסות ואולי להטביע את המדינה. ניהול מאבק פרלמנטרי באופוזיציה מול ממשלת ימין הוא כמו להשליך אפונים על קיר. להמתין למלחמה שתטלטל את הציבור היהודי והערבי ברמה של התקוממות עממית זה לחיות עם רגשי אשם עוד לפני שנורה הכדור הראשון. ובהחלט לא מומלץ למי שמתעקש לשמר את חדוות החיים שלו גם תחת משטר מיני־אייתוללות מקומי.
הדרך הנכונה היא לקום מהקרשים אחרי הספירה, ובתום טקסי האבלות על מות הדמוקרטיה להקים מפלגה חדשה. מפלגת כל אזרחיה. לא תנועת מחאה, לא עמותה לזכויות, פשוט מפלגה. זה כמובן לא עניין פשוט, אפילו לא מסובך, אלא בפירוש משימה הרקוליאנית. אין כסף, אין אנשים, אבל יש תנאים מסייעים: יש ואקום, ויש פחד ואיום מצד הממשלה. אם יצופו אנשים נכונים, יהיו שם בחוץ המון עלים נידפים ברוח סערת ממשלת הימין שניתן לאסוף אותם.
וזה חייב להיעשות עכשיו. לך דע כיצד יטופלו הבוגדים החדשים בידי ממשלת ימין כשבן גביר שר הבט"פ, יריב לוין שר המשפטים, וסגן שר הביטחון תא"ל במיל' צביקה פוגל ("ערבי שזורק אבן צריך לקבל כדור בראש, יהודי שזורק אבן מתוך תסכול צריך להכניס לכלא כדי לחנך אותו"). וזוהי רק ההתחלה.
כדי להבין איך הגענו לאן שהגענו יש צורך בפוסט־מורטם זריז וחפיפי: הרעיון המרכזי של כל חלקי ממשלת השינוי היה לעבוד כממשלה מתפקדת שמשדרת עסקים כרגיל במובן של ניהול נורמלי. והיא אכן עבדה על נורמל, אלא שבעניינים המהותיים ביותר היא עבדה על ניוטרל. לא בוצע, אפילו הצהרתית, שום שינוי של ממש שיצדיק "שינוי". כדי לסחוף במציאות לא נורמלית (נכתב בעבר במקום הזה) אתה זקוק למנהיגות שתבצע צעדים כביכול לא נורמליים. לא חשוב מה, העיקר כאלו שיהדהדו כאילו מדובר בזעזוע טקטוני שמוכיח שאכן מדובר בממשלת שינוי נועזת. במקום זה קיבלנו שיעור באיך מנסים לצוד ימין רך.
מאבק השרידות הקשה ביותר של ממשלת השינוי היה מול ערוצי הטלוויזיה. שלטה שם חבורה שחלקה צדקנים, מתחסדים, צפעונים, טיפשים ומנופחים. תחשבו על ערימה של מתנפחי בריכה חייכנים, מתנדנדים בנועם אלו לצד אלו. הם מקפידים על האיזון בין שמאל וימין ושומרים על אובייקטיביות מעל הכל. לשרה יש קופת שרצים במיליונים? מה בנוגע לפרוטה של ליהיא לפיד!? העובדות הן לא אופציה בחדשות. בעיקר כאשר אתה זקוק לימין שצורח ובעיקר צורך: ליכודניקים קונים אבקות כביסה אז לא נשחרר להם מיקרופון חופשי חופשי?
רק לפני שבוע ישבו שני עיתונאים מעולים (בלי גרשיים) אילנה דיין ואיתי אנגל ("עובדה") מול נשיא אוקראינה וולודומיר זלנסקי והצדיקו ברמה של דובר צה"ל את הפצצות חיל האוויר בסוריה. זו הסיבה לדעתם שישראל לא עוזרת לאוקראינה ברמה הנדרשת, וזלנסקי נדרש להבין אותנו. וכאילו ההפצצות הן צורך קיומי ויש עליהן קונצנזוס לאומי. מדובר בפטריוטיזם פבלובי בלא להבין או לחשוב שמדובר במדיניות שהיא אולי שגויה אם לא זדונית. כזו שאמורה להחזיק את העם כולו במצב של דריכות ביטחונית שמוחקת כל התנגדות להסדר כלשהו.
לצמד של "עובדה" יש אפילו חשיפה עיתונאית וניתוח אנליטי בסגנון של "אם איראן נותנת להם כטב"מים, אז אולי אנחנו ניתן להם כיפת ברזל, אלא שלא ניתן לתת אותה כדי לא לקלקל את היחסים עם הרוסים בלה בלה", ויאללה כך חוזרים לנתניהו ליגה אחרת יחד עם ולדימיר פוטין ודונאלד טראמפ.
במדור "יהיה טוב" יש נחמה פורתא: לקח כמה שנים טובות עד שהאגף הליברלי־חילוני־דמוקרטי בישראל השמיד את עצמו בין כקואליציה ובין באופוזיציה. מכאן ואילך זה הג'וב של אגף הימין הקנאי־דתי להשמיד את עצמו. יש לקוות שהקטטות הצפויות בין חלקי הימין ילכו ויתגברו. זה ידפוק את המדינה, כי הקיצונים תמיד מנצחים, אבל יכין את הקרקע לבחירות הבאות. אינשאללה עם מפלגה חדשה שוברת שוויון.