למה ניצח גוש נתניהו והחרדים בבחירות? ראשית, כי הם רצו יותר והיו רעבים יותר. שנית, כי הם (ובעיקר איתמר בן גביר) הבינו שהמנוף האלקטורלי המשמעותי ביותר הוא הביטחון האישי. שלישית, כי הם שיקרו בלי הכרה, והצד השני לא עשה כלום כדי להפריך את השקרים האלה.
הפרדוקס הוא שממשלת בנט־לפיד עשתה למען החזרת המשילות ושיקום הביטחון האישי הרבה יותר ממה שעשו ממשלות נתניהו לפניה. בכסף (מיליארדים למשטרה), בתקנים (1,100 שוטרים) ואפילו במעשים.
לראשונה מזה 9 שנים: נתניהו וארדואן שוחחו וסיכמו לפעול "לעידן חדש ביחסים"
"לא זכור לי שהם הצביעו פה": בעוצמה יהודית מגיבים לחששות האמריקאים
חלק מראשי משפחות הפשע נמלטו מהארץ, המשטרה משקיעה מאמץ אדיר בשטח, הימ"מ הוכרזה כיחידה הלאומית ללוחמה בטרור והוגדלה משמעותית. הבעיה היא שבעידן הרשתות לעובדות אין ערך. לשקרים ולספינים, יש. הבן־גבירים ניצלו את זה ניצול מושלם. התוצאה מגוחכת: תוצאות הבחירות החזירו את מי שאיבד את המשילות, כדי שיחזיר אותה.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
מישהו היה צריך להסביר לנפתלי בנט בזמן אמת, שלא המלחמה בין רוסיה לאוקראינה מעניינת את הישראלים, אלא הביטחון האישי של אזרחים בצפון ובדרום, על הכבישים ובשדות, הביטחון של נערות ברחובות באר שבע וחקלאים בגליל. היה שם לידו מי שאמר/ה שזה פשוט לא מעניין. הישראלים, כך הוא/היא אמר/ה, דווקא מחבבים את העובדה שהערבים הורגים אחד את השני. זו הייתה טעות.
אחר כך בא יאיר לפיד, עם אותה גישה. שיחק אותה ראש ממשלה ממלכתי במקום להוריד את הכפפות, להפשיל שרוולים ולהסתער רק על דבר אחד: משילות, ביטחון אישי, פרוטקשן, השתוללות עבריינית על הכבישים וכו'. בפרפראזה על דבריו של נתניהו ("תהיו כחלונים"), הם היו צריכים פשוט להיות בן־גבירים. בלי כהנא, בלי ברוך גולדשטיין, עם אש בעיניים ונוכחות מתמדת בשטח עם תשובות, הבטחות וכוונה. כשאתה משווה את האנרגיה של עמר בר־לב לסטרואידים של בן גביר, סמוטריץ' וחבריהם, אתה מקבל מה שקיבלנו.
הגענו לשקרים. הנפוץ, הקטלני והמוצלח ביותר הוא השקר שלפיו "מנסור עבאס קיבל 53 מיליארד שקל". השקר הזה עשה לעצמו כנפיים והעביר ישראלים רבים לצד של גוש ביבי והחרדים. השקר הזה מקבל בימים אלה טוויסט חדש: "מה אתם נטפלים למיליארד וחצי שקל לחרדים, כשנתתם לעבאס 53 מיליארד".
ובכן, מדובר בפייק מוחלט. מכונת הרעל והתעמולה הביביסטית יצרה אשליה שלפיה משאית של ברינקס הגיעה בוקר אחד לביתו של מנסור עבאס בכפר מראר, החנתה ברוורס ופרקה שם, בחניה המשפחתית, 53 שקים, בכל אחד מהם מיליארד שקל, שחולקו מיד לאחים המוסלמים. עמיתי לשידור ינון מגל ממשיך לפמפם את ההזיה הזו גם עכשיו. השבוע הוא צייץ את ההסכם הקואליציוני בין יש עתיד לרע"ם. הוא מנופף בסעיף 10, שם מוזכרים 20 מיליארד שקלים. הוא מוסיף אותם ל־30 מיליארד השקלים מסעיף 8 וחוגג את 53 השקלים האמורים.
אז זהו, שלא. אולי אפילו להפך. קחו למשל את אותו סעיף 10. הסעיף הזה מאמץ את התוכנית שאושרה על ידי ממשלת נתניהו. מדובר בתוכנית אסטרטגית של נתיבי איילון למגזר הערבי, לצורך הקמת תשתיות תחבורה במגזר הערבי. למה צריך את נתיבי איילון? כי התברר שבמגזר הערבי, לרשויות המקומיות אין כושר ביצוע.
הן לא מסוגלות לסלול כבישים, להקים כיכרות, רמזורים, וכו'. אז ממשלת נתניהו העבירה את זה לחברה ממשלתית. ממשלת בנט־לפיד המשיכה את זה. הסכום שמאושר בסעיף 10, אינו 20 מיליארד שקל, אלא 2 מיליארד. אחד השנה, אחד בשנה הבאה. בדיקה מעלה שמתוך ה־2 מיליארד הללו, בפועל מומשו פחות ממיליארד שקלים, כי לא היו תוכניות ממשיות לביצוע.
האמת היא שהסיוע למגזר הערבי בממשלת בנט־לפיד הוא המשך ישיר של תוכנית 922 שאישרה ממשלת נתניהו (15 מיליארד שקלים). אף שקל לא עבר לידיו של אף ערבי. כל הכסף הולך למשרדי הממשלה שאמורים לבצע את מה שמכונה "צמצום פערים" בתחומי הבריאות, הרווחה, החינוך, התשתיות, התעסוקה, ההשכלה הגבוהה, התיירות, החדשנות וההייטק וכו'.
וזה לא רק מוסלמים, אלא גם דרוזים, צ'רקסים, נוצרים, בדואים. אלה כספים צבועים, ממשלתיים, שמושקעים בפרויקטים. חלק מהכסף אמור להיות מושקע במהלך עשור, חלק בתוך חמש שנים. כשפורטים את זה, מדובר בממוצע ב־7 מיליארד שקלים בשנה שנועדו להשקעות בתשתיות במדינת ישראל. לא כסף למנסור עבאס, ולא נעליים. אגב, רק חלק מזערי מהסכומים האלה אכן הוצא בפועל. בירוקרטיה וכו'.