לא היה אפשר לפספס בשבועיים האחרונים את השאיפות הגדולות של כמעט כל חברי הפייסבוק שלנו לזכות בים לייקים, ועל מה? לא על איזה פוסט קורע לב, או טקסט מרגש, נוקב או כזה שמשאיר אותך עם קצת חומר למחשבה או מניע אותך לפעולה. לא עם פוסט ברכה לילד שלא נולד או לזה שכבר חוגג 10, ואיך עבר הזמן.
וגם לא לזו שמחפשת אהבה וסוף־סוף היה לה האומץ לצאת עם ההצהרה הזו בפומבי, אלא בסך הכל לתמונה מפולטרת על ידי מי שמכונה ראש הממשלה של העתיד - הבינה המלאכותית, שלוקחת את תווי הפנים שלנו ותמונות סטנדרטיות ומראה לנו איך יכולנו להיראות לו היינו אבירים, נסיכות, או דמויות הרואיות מהעבר.
שוב נפלנו בפח, שוב הוכחנו לעצמנו שאנחנו לא באמת ישויות עצמאיות אלא בסך הכל חבורה של נתינים שעושה בלי לחשוב כדברו של השליט. ובמקרה הזה של החברה שהמציאה פיצ'ר חדש וכולנו נופלים לתוכו בלי להבין מה זה אומר.
אני לא יודעת מה עומד מאחורי היוזמה של החברה שאני בכוונה לא מזכירה את שמה, כי לא מתחשק לי לעשות פרסומות לאף אחד. אולי זו סתם פרסומת, אולי זה סקר משתמש כדי להבין מה הוויראליות של הדבר, אולי זה כלי שאוסף מידע? אולי כלי שישמש אותנו בסופו של דבר למצוא קרובים רחוקים? ועדיין, גם אם יש מאחורי זה מטרה טובה, זה עדיין מעצבן.
בכל זאת, אנחנו אף פעם לא יודעים מה עומד מאחורי הנתונים שאנחנו נותנים להם דרור על ידי פרסום פרופיל משתמש שלנו ברשתות החברתיות ומה עומד מאחורי משחקים ויראליים, די מטופשים יש לומר.
לא באמת מעניין אותי לדעת כמה ילדים יכולים להיות לכם על פי בינה מלאכותית, או איך נראיתם כלוחמים בתקופת התנ"ך. גם לא מעניין אותי לדעת איזה שם היה הכי מתאים לי לו הייתי נולדת לפני 400 שנה. כבר לא מתאים לי לכלות את הזמן הקצוב על הפלנטה הזאת בתוך מערכות ששולטות בנו בלי שאשים לב למה שאני עושה בזמן היקר שלי.
אז יהיו מי שיאמרו שאני כבדה ולא זורמת, ובסך הכל נחמד לקבל 500 לייקים על תמונה שלי כז'אן ד'ארק, כטייסת הראשונה או כמי שחיה בתקופת האבירים. מי לא אוהב תשומת לב? עוד לפני שמישהו חשב שיהיה כאן כפר גלובלי, אנדי וורהול אמר שבעתיד כל אדם יזכה ל־15 דקות תהילה. והנה, אולי זו הזדמנות לראות את עצמי כמו שלא ראיתי אף פעם. “מה, את לא סקרנית לדעת איך נראית בגלגול הקודם?", כולם שואלים, ואני עונה שזה בטח לא כמו שאני נראית עכשיו. ובטח לא עם פילטר.
ויש עוד משהו שעלה מתמונות הפרופיל שלנו מהעבר, והוא צורם. כמו שהראתה הבינה המלאכותית, אנחנו מעדיפים את הגיבורים והגיבורות שלנו באותו שטנץ. הרואי, גדול מהחיים, עם מבט נוקב, הוליוודי בעיניים, עם סימני בריאות וחיוניות על הלחיים וגוף חטוב. חייבים. ראיתם גיבור בלי קוביות?
הבינה המלאכותית הצליחה להוציא תמונות נאות לכל משתמש ומשתמשת, אבל שכחה דבר אחד - לעדכן לעצמה את התוכנה. כי מתוחכמת ככל שתהיה, ניכר שהבינה המלאכותית אוהבת בעיקר א.נשים יפים. העולם אומנם יפה, ורוב בני האדם נאים אם הנפש שלהם כזאת, ועדיין, אני לא צריכה לספר לכם איך נראית לפעמים המציאות.
ואולי היא תוכנתה להבין שאף אחד לא רוצה לראות איך הוא יכול היה להיראות לו הוא היה קבצן או חקלאי שמתפרנס בקושי מלעבד את האדמה. אף אחת לא רוצה לראות את עצמה כשפחה או כאישה קשת יום שמנסה לשרוד את החיים. ועדיין, אף שאנחנו נמצאים בתקופה שבה תרבות הפילטר הולכת ונעשית לא פופולרית, משהו בתוכנו וגם כנראה בבינה המלאכותית שאנחנו מפעילים, לא מסוגל לשחרר לגמרי.
אנחנו נוטים להתרפק על העבר, כי נוסטלגיה, אולי בזכות יכולת הסינון של המוח האנושי, נתפסת לנו כמו מסננת של כל הצרות. אם ננסה לכמת את האירועים הטובים והרעים שאנחנו זוכרים מפעם, נזכור יותר את השמח, את הטוב. אולי כי ככה אנחנו בנויים, אולי כי הזמן באמת תמיד עושה את שלו מבחינת פרספקטיבה על דברים ואולי כי פסיכולוגית אנחנו רוצים להיאחז במה שבעיקר היה לנו נעים.
לכל האבירים והאבירות אני מאחלת נחיתה רכה על הקרקע. כשאתם נשאבים להתרפקות על העבר כי מישהו שואב אתכם לשם, רק תזכרו שיכול להיות שמישהו לא רוצה שתשימו לב להווה, ואולי גם לעתיד. סתם חומר למחשבה.