היה לי בוקר נחמד אתמול, באמת. הייתי יממה לבד עם הילד בגלל עיסוקיה של כיפוש. במשך שבוע היא הכינה אותי לתיק הזה, אבל התעלמתי מכל ההסברים בעל פה, כי הכי טוב זה לדחות. אם יש לגבר עשר מטלות מאשתו והוא מתעלם, תשע יסתדרו מעצמן, ואת העשירית היא כבר תבצע לבד.

אבל הגיע יום שלישי, היא הבינה אחרי הרבה שנים איתי שמדובר בדביל מלא־מלא, אז היא כתבה לי הנחיות לכל דבר ועיקר:

הפעלת משק הבית, יום רביעי.

להעיר את גיא ב־6:25.

יש לוודא שיש ארבעה פריטים בתיק של גיא: בכיס התיק חייב להיות מפתח הביתה. חייב להיות הטלפון שלו. יש למלא את התרמוס שלו במים קרים ולהכין לו כריך.

הכנת הכריך: יש בקופסת הלחם לחמניות. אתה לוקח לחמנייה אחת, בוצע אותה לשניים, חלק עליון ובסיס. מניח שתי פרוסות פסטרמה (תן גם שתיים לשרי הכלבה. היא תגיע ברגע שתפתח את הקופסה, כי היא מריחה מרחוק והיא מצפה לזה כל בוקר). סוגר ועוטף בשקית נייר מתוך החבילה המנוילנת שהכנתי לך על השולחן. אחרי שעטפת בשקית הנייר, תעטוף בשקית ניילון. הנחתי לך על השולחן עם פתק גדול עליה.

אל תתקשר אליי ותגיד לא מצאתי, לא רואה, איזה תיק הפלת עליי. אתה בן 64 עוד מעט, אתה עוד יכול לזהות חפצים.

הכנת השוקו: לא הכנת לעצמך קפה כבר 40 שנה, אבל אם אתה עוד זוכר, זה כמו להכין נס קפה. כפית גדושה של שוקו, 2/3 מים חמים (תבקש מגיא להראות לך איך פותחים מים חמים בתמי 4), 1/3 חלב.

כדורים: הכנתי לך בשקית עם מעטפות קטנטנות. רשום עליהן "כדורים לגיא". השקית במגירה במטבח. לא להתקשר אליי ולהגיד לי: לא מצאתי!!!

ההסעה לבית הספר מגיעה בשבע בבוקר. זו הסיבה שכבר סידרתי לך בטלפון השכמה ל־06:00 בבוקר. יש נודניק להשכמה, אני מצפה ממך לגלות סמכות הורית ולהתעורר. גיא יכין לך אספרסו, הוא יודע איך. לצערי אתה לא יודע. לסחוט לימון לכוס מים, אני מקווה שאתה יודע. בהגעת ההסעה, אתה יורד עם גיא ועם שרי. תן לו חיבוק ונשיקה ותאחל לו יום טוב.

לאחר מכן אתה תצא עם שרי לטיול בגינה. קשרתי לה לרצועה שקית שחורה, אני מצפה ממך לאסוף את הצרכים שלה. אם נקבל דוח בגלל שהתעלמת, אני אכעס מאוד.

צהריים: גיא יגיע ב־13:55, תהיה בבית. לא בטלפון באיזו מסעדה שממנה תתקשר אליו, אני מבקשת שתמתין לו בבית. הכנתי לו אוכל, הוא יודע לחמם בנינג'ה. אתה אל תנסה, כי אין לך מושג. תשאיר לו לטפל בזה. אם בא לך לפנק אותו, קח אותו למסעדה. הבטחתי לו שאקנה לו משחק בטלפון ב־4.99 דולר. אל תזכיר לו! אבל אם יבקש, תרשה פעם אחת בלבד. אני מבקשת שזה יהיה רק פעם אחת. אל תיכנע למניפולציות.

הגענו לערב. ב־18:00 הוא נכנס לאמבטיה, אל תריב איתו על פיג'מה. הוא כמוך, אוהב לישון עירום. אתה ממש דוגמה טובה וחינוכית. אחרי זה הוא יכול לצפות בטלוויזיה, במיטה. ב־19:30 כיבוי אורות. שוב חיבוק ונשיקה ולילה טוב. ממך הוא לא יבקש לשכב לידו עד שיירדם. אבל אם כן, אל תאיץ בו. הוא נרדם בקצב שלו. תוודא שהאור דלוק במסדרון הסמוך לחדר שלו.

כללי: יש לשמור על בית נקי. את הכלים להניח בכיור, אני אטפל בזה כשאחזור למחרת. חד"פ ממשלוחים חובה לזרוק לפח הזבל. אם נשאר מזון, להוריד את השקית למתקן הזבל בבניין, גיא יראה לך איפה זה. לפני תשע שנים, כשעברת ניתוח בירך, חזרת לי עם בלוף שאסור לך לסחוב משאות כבדים. את הילד, ששוקל 35 ק"ג, אתה מניף כמו נוצה, אבל אני מטומטמת שוויתרתי לך. אז לפחות היום תדאג שלא יהיה זבל בבית.

כביסה יש להניח בסל הכביסה, אני אכבס לכשאגיע. אני לא רוצה לראות טרנינגים על הרצפה, גם לא דברים מיותרים בחלל הבית. אני מבקשת שלא תרבוץ עירום על הספה ותצפה במונדיאל. גיא מחקה אותך וכל פעם אומר: "אז למה אבא?". תקפיד להיות לבוש כל עוד הוא ער.

ביום חמישי בבוקר, נא להתעורר עם צלצול ההשכמה ולחזור על סדר הפעולות מיום רביעי. אני אחזור הביתה בצהריים, לפני שגיא יגיע מבית הספר.

תקפיד להוריד את שרי לפחות שלוש פעמים ביום.
אני סומכת עליך, אל תאכזב אותי. גם אל תבנה לי סיפור כמה קשה היה לך וכמה סבלת, כי נפגע לך חופש היצירה וכל הבבל"ת הזה של "אני אומן" ועוד. לפני הכל אתה אבא, לגיא יש חושים חדים לראות היכן אתה מפשל. אל תריבו, זו בקשה גדולה מדי?

במועד הנקוב בדף ההנחיות הערתי את הצדיק. "קום, אל תעשה לי בלגן, אני לא אמא. יאללה אפ־אפ על הרגליים. אני הולך להכין לך שוקו".
הוא הוריד את השמיכה מהפנים ופצח בנאום. "אבא, היום אני לא הולך לבצפר, אמא הסכימה לי. היא אמרה שאם אני מתגעגע, אני יכול להישאר איתך וללכת איתך לכל מקום. אז אני חוזר לישון, תחזור גם אתה, אחרי שנתעורר נחליט לאן הולכים".

ניסיתי להכריע את הקרב בנוקאאוט. "אתה קם עכשיו, עוד מעט ההסעה תגיע. אמרתי לך שלא תעשה לי בלגן, נכון? קום מיד". עיניו הכחולות הצטמצמו ופניו הקשיחו. "אבא, אי אפשר בטוב איתך, אתה רוצה שאני אשגע אותך? תן לי לישון, תחזור לישון, אני אעיר אותך. אל תדאג מאמא. אתה כל הזמן פוחד".

אז חזרתי לישון. ב־09:30 הוא העיר אותי. "קום, אבא, אני רוצה ארוחת בוקר. נו, קום כבר, מה אתה מסתובב לי?!". "גיאצ'ו, אם תיתן לי לישון עוד שעה, אני אקח אותך לדני, נאכל שם ארוחת בוקר. ואם תוריד את שרי לסיבוב עכשיו, אני גם אקנה לך רוזבולד'ס שתוכל לשחק. סגרנו?"

"בכמה כסף תקנה לי? אמא הבטיחה לי 80 שקל, אם אני אתנהג יפה. נכון שאני בסדר? יאללה תקנה לי". כבר התיישבתי. פתחתי את הטלפון, הראיתי לו את דף ההנחיות. "כתוב כאן 4.99 דולר שזה בכסף שלנו בערך 18 שקל. אני אקנה לך ב־20 שקל, רק כי באת לי טוב על הבוקר".
שוב פניו התכרכמו. "אתם לא יודעים לכבד הסכמים, גם אתה וגם אמא. היא אמרה 80, אז תקנה לי ב־80. כל הזמן עצבים איתכם". נכנעתי מיד. "רד עם שרי, ואני לוקח זמן, כן. טייל איתה, היא לא יכולה להיות בבית כל היום. הבנת?"

"בסדרררר, בסדרררר... כל הזמן אתם רוצים משהו בשביל לקנות לי", הוא ענה. "בואי, שרי, הולכים לטיול". עוד לא הספקתי להתנגב אחרי מקלחת, הוא הופיע עם הטלפון ומצג של פייבוקס. "אבא, הייתי מ־ו־ש־ל־ם וגם שרי עשתה הכל. תכניס את הקוד ותאשר". "חכה רגע, אני רטוב. אצל דני אקנה לך". "לא, אבא, עכשיו! אני לא מחכה, אתה הבטחת".

האמת ששכחתי את הקוד... חחח... ולא ידעתי מה לעשות, אבל גיא הרגיע אותי שיש לו את הקוד של אמא שלו, ארגן הכל ואישר. "תראה כמה אני ילד טוב. אני אף פעם לא משקר, אתה רואה? כתוב 80. אני יודע שאמא עוקבת אחריי, אבל אני אף פעם לא משקר אותה". הייתי מבסוט ממנו. הכל זרם. הוא התלווה אליי עד הערב. עמיתיי לעבודה סייעו לי בהעסקה שלו. נודע לי בדיעבד שחלקם היו בצוותי בידור באילת אחרי הצבא, אז הם מתורגלים בסוגיה. זהו, אני רק צריך לצלוח את הערב, וזהו.

הגענו. הוא שמח באמבטיה, אבל פתאום בא להתיישב לידי. "אני רוצה לראות 'ארץ נהדרת', אבא". סירבתי. "זה לא לגילך, אתה רק בן 10 וצריך ללכת לישון. אני עייף, אל תשגע אותי". "אבא, זה יעלה לך 40 שקל במשחק. מחר, אני אקום לבצפר, אני אתנהג מושששש... ואתה תקנה לי, נכון?"

מיד נכנעתי, והכל דפק כמו שעון. מי אמר שלילדים אין כישורי חיים? הם יודעים בדיוק מה הם רוצים, יודעים גם לתמחר כל דבר, עובדה. שלחתי אותו בהסעה לבית הספר והרגשתי איך המתח מתפוגג והכתפיים מתרככות. בצהריים כיפוש כבר תהיה בבית, אז זה זמן טוב לנמנם קצת ולחוש את ריח החופש.

שמעתי את הכלבה נובחת כאשר הריחה אותה ואת האוטו נכנס לחניה. קפצתי מהמיטה במהירות. הלפטופ היה פתוח והשמתי את עצמי עובד במרץ. "נו, מאמי, איך היה? התגעגעתם אליי? גיא התנהג יפה, הלך לבית הספר?" הבטתי בה, עם ידיים על המותניים, נשענת על עקב מגף אחד. "מה חשבת, שלא יהיה בסדר? אם צריך אני בא, כמו שאמר גנדי בפרשת הרצח הכפול. אתמול שחררתי אותו מהלימודים, כי קצת זמן איכות עם אבא זה טוב לילד. הוא היה מבסוט. קניתי לו את המשחק שלו, כפי שרצית. אני מחזיר לך את סמכויות הניהול של הבית".

היא יצאה לסקור את הדירה כמו חוקרת מז"פ שנקראה לזירת רצח עם שש גופות, בוחנת כל אריח בקפידה. "אני רואה שלא אכלתם בבית, אין אפילו מזלג בכיור והכל נקי. לא הכנת לו שוקו?". "הוא לא רצה". היא נעה סביב עצמה, נוקשת בעקבים הגבוהים. "ובכמה כסף קנית לו את המשחקים?"

"קניתי ב־80, כי הוא בכה מגעגוע אלייך. את יודעת שאיני עומד בפני דמעות. קשה לי עם אנשים בוכים". היא חייכה וענתה: "הוא לא איש, הוא ילד. ילדים בוכים, בעיקר כשהם בונים מניפולציה. אתה חלש, מאמי, אתה ישר קונה חופש. מניפולציה קטנה, ואתה נכנע, כי אתה מרוכז בחופש שלך. אתה מרצה את כולם, רק כדי להיות חופשי ומאושר".

יריתי מיד אש נגדית למרכז המאסה. "גברת אדלר, שלום לך. אני הייתי פה ולא את, אז לא לצטט לי את כל המאכערים האלה, שחלקם היו גייז וראו ילדים רק במפגשים שבהם עשקו את ההורים. את יודעת שאני אלרגי אליהם. בכל מקרה, אני הייתי המפקד בשטח, זו הדפ"א שהחלטתי עליה. לא טוף, פעם הבאה קחי אותו איתך ותפעלי לפי השיטות של כל החולירע־יאסנה שאת מעריצה אותם".

היא צחקה וענתה: "אין־אין עליך. כמו שאתה אומר לי תמיד 'אל תיקחי שבויים, עלות האחזקה שלהם גבוהה מדי. תירי כדי להרוג, אל תיתני צ'אנס שמישהו יוכל להגיב'. אבל אני לא מרואיינת שלך, אני מכירה אותך טוב יותר מאשר אתה מכיר את עצמך. בסך הכל נעדרתי 30 שעות. מעניין מה היה קורה אם לא הייתי כאן שבוע".

"כיפוש, זה לא יקרה בקרוב. יש לי לו"ז צפוף עד 2027. כשהוא יהיה בן 15, הוא כבר יטפל בעצמו, לבד. אני בגיל הזה כבר הייתי בפנימייה".
היא התפוצצה מצחוק. "הצליחו איתך, באמת. לתפעל מיקרו ולהכין קפה אתה לא יודע".

"צודקת, כפרע, אבל אני תמיד יודע להסתדר, שיתפעלו בשבילי כל מה שאני צריך. והצרכים שלי הם באמת מועטים". היא המשיכה לצחוק: "אהה, לך הכל נראה מועט, כי אני מטפלת בך כמו בשייח'. אבל באהבה, חיים שלי, הכל מאהבה".

הקרקס השלטוני נרקם בחוטי משי סביבנו. הנה כמה בונבונים לשבת:

איציק זרקא. אוי ואבוי לו לשובב, נפתול הגבר בעקבותיו. זה עלול לעלות לו 400 אלף זוזים, אבל איציק המתוק - נסיך של ישראל השנייה – הרוויח את המרדף בצדק. כמו שאמר השופט בייזר: טחנות הצדק טוחנות לאט, אבל דק! מעניין היכן נמצא הדוקטור לחארטה, אב"ח, כאשר ההגמוניה שמתפעלת מהגמוניותה לא רואה את איציק המתוק, ומתייחסת אליו כאל פסולת ולא מתירה לו לראות את אהובו, ביבי. דוקטור, איך אתה מתיר מהלך הגמוני שכזה?

איתמר בן גביר. משטרת ישראל החליטה להראות לאל־צבאות־אדוניי מאיזה סוג של עץ בונים גיטרה. את כל המינויים הבכירים מאשר עמר בר־לב. לאיתמר נותר רק למצוא ג'ובים מיוחדים לג'מעה מלהבה - ולקוות שיאושרו.

דודי אמסלם. אני מתפלל לכל האלים בעולם שדודי יהיה יו"ר הכנסת. הג'וב הזה הוא גם מ"מ הנשיא, ולדודי יש כל ההוד וההדר הז'בוטינסקאי למלא את הג'וב בהרבה תוכן. אני מתפוצץ מצחוק מדעותיו על השמאל, ימין, חניוקים, כיפות. הלוואי ויתמנה, הוא יהיה מלך הקרקס.

יהדות התורה. הם הגיעו למו"מ עם 183 דרישות שהם מעוניינים לקדם בחקיקה, לפי דרישת הבאבא־בובות שלהם, ישישים בעשור העשירי לחייהם. אז אין יותר נשות הכותל. אם הנשים תתפרענה, יינקטו נגדן סנקציות פליליות. בלי זה הבאבא־בובה לא מוכן שיחתמו על ההסכם.

סמוצ'קנע. בראיון לקראת מינויו כשר האוצר, אמר למגזין "המשפחה" את הדברים הבאים: "אני מאמין בתפיסה כלכלית שנקראת 'בחוקותיי תלכו'. אם ניישם את התורה, נזכה לשפע כלכלי. זה יהיה חלק מתפיסתי המקצועית". יישום התוירה של סמוצ'קנע ועמיתיו החניוקים יעלה לחילונים מיליארדים. מזל שאני זקן ולא נותרו לי יותר מדי שנות עבודה כדי לממן את השיגיונות של מלכות יהודה. רחמיי על הילדים שלי שיישאו בנטל.

מירי "המחוננת". איך אפשר לקבל שאבעס־קוידש בלי לקרוא את תרגומה המופלא לפרשות השבוע בכל שישי, אוי, עונג שאבעס. אז אתמול היא הפליאה בציוץ: "הסתה לרצח. ככה נראית מחאה של השמאל. לא יודעים להפסיד, לא מכבדים דמוקרטיה. הגיע הזמן שיבינו שזה שהם שמאל (השגיאות התחביריות של המועמדת לשרת החינוך הן במקור...), זה לא אומר שמותר להם.

אני מצפה מהמשטרה והפרקליטות לטפל באופן יסודי בהסתה החמורה הזאת!!!". היא כבר לא צעירה, אז היא נוטה לעתים לשכוח מי רצח את יצחק רבין הי"ד, ורמז למחוננת של החינוך של ילדינו: זה לא היה השמאל אלא הסתה ימנית פר־סה וגם אמונית של כל הבאבא־בובות, שחלקם גם ינהלו את המדינ'ע עכשיו.

עוד קצת מהמחוננת: "ביזיון. משתלם להיות אסיר ביטחוני בישראל. 569 טלוויזיות חדשות נקנו למונדיאל. ככה קונים שקט". אולי אצל המחוננים והמחוננות של מירי, אבל הציוד נרכש בינואר, והוא לא הגיע לביטחוניים אלא דווקא לפליליים. אבל למה לבדוק?

גלית דיסטל אטבריאן. "נתניהו הקפיץ את המהפכה הלהט"בית למעלה"... זה נכון בדיוק כפי שהגברת היא זוכת פרס ספיר פעמיים. את המהפכה אפשר בג"ץ. ללא הפסיקות האלה, גם אמיר אוחנה, הגיי של ממלכת הימין־מלא־מלא, לא היה יכול להיות הורה ביחד עם בן זוגו. אבל אם שואלים את גלית, ייתכן שהיא בטוחה שביבי המציא את החשמל, הטלפון הסלולרי, היה הראשון לבקר בירח והכי חשוב: הוציא את הלהט"ב מעבודה מפרכת בפרדסי התפוזים. כי לפני שהוא הגיע, לא הייתה כאן מדינ'ע.

מדוע לא נשמע קולם של דיירי אגם הדרעק בסוגיית שיפור שכרם ב־15%? איזה בונוס בדיוק מגיע להם מהציבור, על עבודתם המיותרת בשלוש השנים האחרונות? הם כבר משתכרים הרבה יותר מחברי קונגרס באמריק'ע, והתשואה על שכרם נמוכה מאפס. אז בסיידר, כמה מדיירי אגם הדרעק הם מיליונרים, גם בדולרים. ביניהם ביבי, לפיד, דרעי, ברקת ועוד. לאיזה עוד פלח במשק העלו את השכר ב־15%? ולמה אף אחד מקולקציית האפסים המתגבשת לקרקס, לא אומר עד כאן?

אוי, הגועל מציף כאן כל חלקה אפשרית. אבל לא נותר כלום, זולת הצחוק. אז תצחקו, יידעלך. א גיטה שאבעס, עמלי תוירה שלי. אמצו לכם אברך ותמצאו כל טוף אצל הקולקציה הזו.