1. מציאות חלופית
אחרי שחילק את תיק החינוך לחמישה שרים שונים, קילף משר הביטחון את מתאם הפעולות בשטחים והמינהל האזרחי ואת מג"ב איו"ש, פירק אין ספור תיקים נוספים ואת השאר חילק ברוטציה בין שרים שונים, ובכלל זה את תיקי האוצר והבריאות החיוניים, שוקל נתניהו לפתור לעצמו את דילמת תיק החוץ באופן יצירתי: מכיוון שאמיר אוחנה, ישראל כ"ץ ואפילו מקורבו רון דרמר חושקים בתיק, משתעשע נתניהו ברעיון לחלק את התיק לשלושה חלקים: המשרד לענייני אמריקה, בראשו יעמוד רון דרמר; המשרד לענייני אירופה ורוסיה, שיועבר לידיו של אמיר אוחנה; והמשרד לענייני שאר העולם, שיופקד בידיו האמונות של ישראל כ"ץ. כל אחד מהשרים ייהנה מלשכת שר חוץ בהיקף מלא, אבטחת שב"כ וחברות בקבינט.
עקב ריבוי המשתתפים יוקם גם "קבינט חוץ" שיכלול את שלושת שרי החוץ, ראש הממשלה ואריה דרעי, כי אי אפשר בלעדיו. אם דרעי, אז גם גולדקנופף, כדי לא להפלות בין חרדים. ויש גם בונוס: ההערכה היא שגולדקנופף יפתור את המשבר שעתיד לפרוץ ביחסים עם ארה"ב והאיחוד האירופי במהירות שבה פתר את משבר הדיור.
רגע, יש בעיה. דרמר מקובל מאוד על אנשי המפלגה הרפובליקנית, אבל הדמוקרטים לא רוצים לשמוע ממנו. תירגעו. לא אלמנה ישראל. אפשר לחלק את המשרד של דרמר לשניים: שר לענייני רפובליקנים (שיהיה, כמובן, דרמר) ושר אחר, נניח ניר ברקת, לענייני המפלגה הדמוקרטית. זה גם יפתור את הסוגיה וגם ירגיע את ברקת. בינגו. חוצמזה, נשקלת גם האפשרות לפרק את תיק המודיעין לארבעה שרים נפרדים: אחד יטפל באמ"ן (כולל 8200), השני במוסד, השלישי בשב"כ, והרביעי במודיעין 144.
הקטע הזה הוא סאטירה. אין תוכנית לפרק את משרד החוץ לשלושה. אבל היי, למה שלא תהיה תוכנית כזו? פירוק משרד החוץ הגיוני הרבה יותר מהפירוקים שכן מתרחשים לנגד עינינו בימים האחרונים. אל מול המופרכות של מכירת החיסול שמבצע עכשיו בנימין נתניהו במדינת ישראל, הכל הגיוני. שום דבר כבר לא יכול להפתיע אותנו. הקווים האדומים נמחקו מזמן. הצפרדע המבושלת איבדה תחושה. אפשר להגביה את הלהבות ולרקוד סביב המדורה.
עד לא מזמן, רוב מה שקורה כאן מאז ה־1 בנובמבר היה נתפס כבלתי אפשרי בעליל. להלן רשימה חלקית: שנאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים יעביר חוק פרסונלי מיוחד כדי לאפשר למורשע בשוחד והעלמת מס לכהן כשר בממשלה? אין חיה כזו. הרי כשממשלת השינוי שקלה להעביר את "חוקי הנאשם", קמה צעקה גדולה שמדובר בחוק פרסונלי והמזימה בוטלה. והנה, חוק פרסונלי על סטרואידים עובר בשקט מוחלט.
או הפקדת תיק חיוני כתיק הבריאות בידיו של אותו מורשע פעמיים, כסוג של תיק בונוס, בנוסף לתיק הפנים? וכל זה לשנתיים בלבד? לא היינו מאמינים. או חלוקת חינוך ילדינו בין ידיהן המורעבות של סמוטריץ', אבי מעוז, דרעי, אורית סטרוק, החרדים ולך תדע מי עוד? שטויות, אין סיכוי. או חלוקת תיק האוצר ברוטציה בין שני שרים שהם דבר והיפוכו? לא יכול להיות. או הפקדת משמר הגבול ביהודה ושומרון בידיו של הפירומן איתמר בן גביר?
מדובר, כנראה, בבדיחה. אם כי בן גביר יקבל גם את הסיירת הירוקה ופיקוד ישיר על המשטרה. בדיחה לא מצחיקה. או קילוף ה"מורשת" מתיק ה"ירושלים ומורשת" והקמת משרד נפרד? לא הגיוני, הרי בכל תיק המורשת יש חמישה אנשים, בלשכת שר יש עשרה אנשים. לא יכול להיות שהמטה של השר יהיה יותר גדול מהתיק עצמו, נכון? ובכן, לא נכון. הכל הגיוני.
ועוד לא דיברנו על הנגב והגליל והאזרחים הוותיקים והחוסן החברתי ופיצול הפריפריה ושכונות המצוקה במרכז מהפריפריה בפריפריה. ועל זה שיש ליהדות התורה שמונה תפקידים לשבעה אנשים, כך שנוצר מצב שאחד הח"כים שם יהיה סגן שר בשני משרדים. כן, כל זה קורה.
2. ימצאו פראיירים אחרים?
למזלנו, המגעים הקואליציוניים מספקים לנו גם אתנחתות קומיות. השר לענייני אתנחתות קומיות הוא יצחק גולדקנופף. יהיו לו שני תיקים, התיק השני יהיה תיק השיכון. גולדקנופף כבר שימח אותנו עם הקביעה ש"להיות אברך ותלמיד ישיבה קשה יותר מלוחם בצה"ל", והלהיב את דמיוננו כשאמר שהוא לא יודע מה המתמטיקה והאנגלית הועילו לכלכלת ישראל.
שלשום, בוועידת השלטון המקומי, הוא הצליח לייצר את המכתם הלא ייאמן הזה: כשנשאל על ידי גדעון אוקו על משבר הדיור, הוא אמר: "המשבר, המשבר, המשבר. אני לא הכרתי קודם את משרד השיכון, כך שאני לא יודע שיש משבר בענף הזה". כשאוקו, שלא האמין למשמע אוזניו, ניסה להקשות עליו, הוסיף גולדקנופף: "אני רואה שבונים בארץ. אנחנו נכפיל, נשלש, נרבע, נחמש, נשש... נגיע לעשר, נגיע להכל. אני שומע מכולם שהתוכניות מוכנות וצריכים רק לצאת לבנייה".
אז ככה, מר גולדקנופף: יכול להיות שלציבור שאתה מייצג, הציבור החרדי, יהיה קל יותר עם הדיור. אני רואה שמסיבים שכונות ופרויקטים גדולים בחריש לטובתו. ואתה צודק, בשנה שעברה הצליחה הממשלה (היוצאת) להגדיל מאוד ולהביא לשיא חסר תקדים את מספר התחלות הבנייה בישראל. אבל למרות כל זה, יש משבר דיור חריף שמאיים למוטט את המדינה הזו על צעיריה. המחירים עלו בכ־20% רק בשנה האחרונה, המחירים עלו כמעט ב־200% מאז 2008. רוב רובה של העלייה הזו התרחשה בימיו של מי שמרכיב איתך עכשיו קואליציה, מי שהבטיח להביא "סופר־טנקר" לדיור ומי שהאשים את אהוד אולמרט במחירי הנדל"ן, חמש שנים אחרי שהחליף אותו.
נקנח עם שר האוצר המיועד, בצלאל סמוטריץ'. אני מאלה שסבורים שזה אחד המינויים הבודדים בממשלה החדשה שלא נגוע במופרכות בסיסית. סמוטריץ' מוכשר, חרוץ ומחזיק בתפיסת שוק חופשי ומחשבה בריאה מחוץ לקופסה. אלא שאז שזפה עיני את עמוד השער של שבועון "משפחה" החרדי. הנה הכותרת שנתן להם השר המיועד: "אני מאמין בתפיסה כלכלית שנקראת 'בחוקותי תלכו'. אם ניישם את התורה, נזכה לשפע כלכלי. זה יהיה חלק מתפיסתי המקצועית".
נדמה לי שכולנו, מסמוטריץ' ועד גולדקנופף, מאמיר אוחנה ועד יריב לוין, נזדקק בקרוב לרחמי שמיים. אם מישהו מכיר את העקרונות הכלכליים של 'בחוקותי תלכו', הוא מוזמן לכתוב למערכת. בינתיים, הנתונים מראים אחרת. בשבוע שעבר פורסם מצבן הכלכלי של ערים ורשויות מקומיות בישראל שעוברות תהליך מואץ של התחרדות. טלי חרותי־סובר (ב"דה מרקר") פרסמה נתונים מדהימים שבהם אפשר לראות איך תהליך התחרדותה של עיר מביא, ביחס ישר, להתדרדרותה של אותה עיר באשכול הכלכלי־חברתי. ניקח למשל את ערד. בניינטיז היו בה 8% חרדים, והיא הייתה מדורגת באשכול 6. היום יש בה 38% חרדים, והיא התדרדרה לאשכול 4 (אשכול 1 הוא העני ביותר, אשכול 10 העשיר, המשכיל והמבוסס ביותר).
בית שמש היא דוגמה קיצונית אף יותר. היא הייתה עיר עם 15% חרדים, והיום היא עיר עם 60% חרדים. בזמן הזה התדרדרה מאשכול 5 (מרכז הטבלה) לאשכול 2, שזה כמעט תחתית החבית מבחינה כלכלית־חברתית. זה נכון לגבי כל הערים והיישובים שעוברים תהליך התחרדות, ללא יוצא מהכלל.
אז איך מסביר את זה שר האוצר המיועד? הרי החרדים הם אלה שנוהגים על פי חוקי התורה מלא־מלא, לא? איך זה לא מתבטא במצבם הכלכלי, החברתי, במצב הפרנסה, ההשכלה, השפע והשגשוג שלהם? איך זה בעצם רק מחמיר את המצב? מומלץ לסמוטריץ' להביט על בירת הנצח שלנו, ירושלים. ככל שהיא מתחרדת יותר, כך היא שוקעת יותר לתהום העוני ונזקקת יותר להשלמות של מיליארדים מכספי משלם המסים.
מה יקרה מחר? או מחרתיים? כשישראל כולה תהיה ירושלים? מי יהיה "משלם המסים" האלמוני שעל שולחנו תהיה כלכלת ישראל סמוכה?
את הפרה החולבת הנוכחית, הפראיירית ביותר בתבל, אתם שוחטים עכשיו. הביביסטים, זחוחים ומלאים מעצמם, מציעים לאנשי ההייטק, האקדמיה והמדע לעבור לברלין. חבר'ה, מה תעשו כשהם יעברו לשם? אני אגיד לכם בדיוק מה תעשו: תתגעגעו. כי לא יהיה מי שישלם את החשבונות.
דת וכלכלה הן שני תחומים שונים. יקומים נפרדים לגמרי. מי שמנסה לערבב אותם, יקדיח את הקדירה וימצא את עצמו מול שוקת שבורה. זה קרה לאחים המוסלמים במצרים ("האסלאם הוא הפתרון", הייתה הססמה), זה קרה לאחים המוסלמים בטורקיה, זה קורה עם כל הדתות בכל המקומות. נתניהו יודע את זה טוב יותר מכולנו.
הוא היה האיש שניסה לגדוע את מעגל הקסמים בואכה האבדון, כשהיה שר האוצר לפני כמעט 20 שנה.הוא היה אגרסיבי, כי הבין שחייבים לעצור את הדימום, להפוך את הקערה ולשנות את הכיוון. עכשיו, הוא עושה את אותו הדבר, רק הפוך. בכל הכוח והעוצמה. הוא מבצע מכירת חיסול לכל המרבה במחיר. מי שהיה נביא ההפרטה של המשק הישראלי, הפך לקברן הרשמי של עתידנו הכלכלי. עכשיו זו אינה הפרטה. זו גריטה.
3. כוח להשחית
מדהים לראות את הציבור האיראני האמיץ מורד בשלטון האימים של האייתוללות, נגד הצ'אדור ודיכוי הנשים, בעוד אצלנו מתחיל תהליך הפוך. יהדות התורה הגישה טיוטת הצעת חוק שתאפשר להפריד נשים וגברים במרחב הציבורי, גם לא באירועים סגורים לחרדים בלבד. מדרון חלקלק ומסוכן מאין כמותו.
זאת ועוד: בימי הממשלה היוצאת הושג מתווה בין משרד האוצר לחסידות בעלז, מתווה שכולו תקווה גדולה: בעלז תלמד ליבה במוסדותיה, ותקבל הקצבות מוגדלות לאותם מוסדות. מצב קלאסי של win־win, כל הצדדים זוכים. בעקבות בעלז, נוצר תור של חסידויות ותלמודי תורה שרצו להצטרף.
זה היה המפתח להצלת כלכלת ישראל בטווח הבינוני והארוך. החרדים ידעו ששעתיים אנגלית ומתמטיקה לקראת ערב, לא יפגעו ברמת התלמידים בכל הקשור ללימודי הקודש, אבל כן יעניקו להם את היכולת לפרנס בבוא העת את משפחתם, לצאת ממעגל העוני ולתרום גם למשק הישראלי. "האדמו"ר שלנו רצה את זה מאוד, הוא הבין את החשיבות של זה", סיפר לי אתמול חסיד בעלז, "דע לך שאנחנו מאוד פגועים ומאוכזבים ממה שקרה כאן".
זה מה שקרה: "גדולי הדור" הליטאים התנגדו למתווה בעלז. הם איימו לרוץ בבחירות בנפרד. זה יכול היה לגרום לאובדן קולות במחנה ההימלטות מאימת הדין של נתניהו. כדי לא לאבד אפילו קול אחד או שבר של מנדט, שינס נתניהו מותניים והבטיח לבעלז ולכל שאר החרדים שיכפיל להם את הקצבאות גם בלי ליבה, מיד אחרי הבחירות. העיקר שירוצו ביחד. כך היה. הם רצו ביחד. עכשיו הם מקבלים מיליארדים. ליבה הם לא ילמדו, אבל נתניהו יוכל להימלט מאימת הדין. "גדולי הדור" הליטאים חשבו יותר על ירושלים ד'ליטא (כך כונתה פעם וילנה), מאשר ירושלים שלנו. נתניהו חשב על עצמו. אנחנו נותרנו לגורלנו.
זה לא הכל. זה אפילו לא הרוב. הם הולכים להעביר פסקת התגברות ברוב מינימלי, שתעניק לממשלה כוח אבסולוטי להשחית, רק כדי שאפשר יהיה להעלים את עקרונות היסוד של הדמוקרטיה. עקרון השוויון? יוק. בג"ץ לא יוכל לפסול חוק שיעניק פטור מגיוס לחרדים, כי החרדים יצפצפו עליו, בגיבוי הממשלה והכנסת. הפראיירים ימשיכו להתגייס, ללמוד, לעבוד, לייצר, להפריח את הכלכלה ולממן את המחצית השנייה של הציבור.
הם הולכים לשנות את חוק השבות ולבטל את סעיף הנכד. גם כאן, מדובר בשינוי סדרי עולם, בשינוי מדיניות שנקבעה על ידי אבותינו, שהיא המפתח שהביא להצלחה ולפריחה הנוכחיות. העובדה שכל מי שדם יהודי בעורקיו (אב או סב יהודי) יכול להצטרף לעם היהודי, לעלות ארצה, להתגייר, להתגייס, ללמוד, לעבוד, להיות חלק מאיתנו. האנשים האלה נחשבים יהודים במולדתם. הנאצים היו שולחים אותם לתאי הגזים עם כולנו. אבל עכשיו רוצים להדיר אותם. לנעול את השערים בפניהם. מעניין אם באותה הזדמנות ישיגו מי שיתגייס ויעבוד במקומם.
אבל יש גם בשורה טובה: משה גפני בישר אותה השבוע בוועידה כלשהי. יש לו פתרון: "שחצי העם ילמד תורה וחצי ישרת בצבא", הציע. בדקתי את המספרים. מסתבר שההצעה הזו כבר יושמה. בגילי בית ספר יסודי, מחצית המחזור לא מתגייסים (חרדים וערבים). הבעיה היא שהדמוגרפיה לא שוקטת על שמריה. בעוד חמש, עשר, 15 שנה, המחצית המשרתת (והעובדת, ומשלמת המסים) תצטמצם לשליש. מה נעשה אז, מר גפני? אולי בכל זאת תקימו חיל תורני שישמור על הסדר ביהודה ושומרון? בעזרת השם תוכלו לעשות את זה במקומנו, לא? כי בקרוב, לא תהיה לכם ברירה.
4. היהודים חוששים
נפתלי בנט היה השבוע בוושינגטון. עשה סיבוב אצל בכירי ממשל. הוא נתקל שם בדאגה עמוקה מאוד ממה שצפוי ליחסי ישראל־ארה"ב בימיה של הממשלה החדשה. הממשל יבחן את ממשלת נתניהו במעשים, לא בדיבורים, אבל כשסמוטריץ' ובן גביר בממשלה, נדמה לי שיהיו בה גם לא מעט מעשים.
מה שצפוי לנו בוושינגטון הוא ירח דבש לעומת שאר העולם ובעיקר האיחוד האירופי, הטריבונלים המשפטיים הבינלאומיים, זירת האו"ם. נתניהו יזדקק לכל כישרונותיו, לכל יכולת התמרון שלו, לכל הלהטוטנות המילולית שיוכל לגייס, כדי לשמור על הברית האסטרטגית עם האמריקאים ועל ההישגים שצברה ישראל בזירה הבינלאומית.
גם הארגונים היהודיים חוששים. הם מהווים את העתודה האסטרטגית שלנו בארה"ב. הם אלה שמפעילים את המנוף העוצמתי שיש לנו על חברי הקונגרס, על הממשל, על האליטה האמריקאית. הם חלק מהאליטה הזו. עכשיו הם מביטים בבעתה בשמרנות, בבדלנות ובקיצוניות של הממשלה החדשה. במלחמה שהממשלה הזו תכריז, מחדש, על הרפורמים והקונסרבטיבים.
ממשלת בנט־לפיד משאירה לנתניהו ירושה מצוינת. ההסכם עם איראן נקבר קבורת חמור. תזכורת: בימי נתניהו נחתם הסכם גרעין רע בין איראן למעצמות, בימי בנט־לפיד לא נחתם. גם הקונסוליה האמריקאית במזרח ירושלים, שנתניהו כבר הסכים לספוג, לא הוקמה. כל זה יעבור עכשיו בחינה מחודשת. השנים הקרובות יהיו גורליות. איראן תגיע לנקודת האל־חזור, לסף הגרעין. ישראל תצטרך את כל הסיוע האסטרטגי שתוכל לגייס באמריקה. דווקא בימים האלה, יגרמו הכוחות הקיצוניים ביותר בישראל להתרחקותה של אמריקה. אגב: בלי ארה"ב אין התקפה באיראן. תפנימו את זה.
בנט ממשיך, בינתיים, במסע התביעות שלו נגד מפיצי הפייק והשקר. זה מעט, זה מאוחר, אבל זה חשוב. מפיצי השקרים, הרעל והפייק צריכים לדעת שהם ישלמו. שמעתי אתמול את מירנה בנט, אמו של רה"מ לשעבר, מתראיינת אצל אילנה דיין. היא סיפרה איך פרצה בבכי במעמד השבעת בנה לראש ממשלה, אל מול ההתנהגות של ראשי האופוזיציה, הצווחות והצרחות, הפיכת המעמד הממלכתי המכובד לשוק רחוב. היא סיפרה איך לא הצליחה להתמודד עם השקר שהופץ, שלפיו היא לא יהודייה ולכן גם בנט לא יהודי. איך הפכו את היום המאושר בחייה ליום הקשה ביותר שחוותה.
חבל שהמאמץ לפרק את הפייק קורה רק עכשיו. חבל שהממשלה היוצאת לא השכילה להתמודד עם הנרטיב, לנסות לשטוף את שטיפת המוח השטנית, לנסות להזריק רעל למכונת הרעל שנבנתה ממול. הם לא הצליחו לפרק את השקר שלפיו "מנסור עבאס קיבל 53 מיליארד שקל". הם לא הצליחו לפרק את השקר שלפיו "בני גנץ התגאה שסיכן את חיילי גולני כדי להציל ערבים". הם לא התמודדו עם השקר המתועב שלפיו שרת החינוך שאשא ביטון הורידה את לימודי התנ"ך או שינתה את מעמד לימוד התנ"ך. הם לא הצליחו להכחיש את השקר המתועב לא פחות שלפיו בנט גנב 50 מיליון שקל לבנות לעצמו מבצר ברעננה. ויש דוגמאות רבות נוספות.
מוחם של רבים וטובים בציבור נשטף על ידי גל השקרים הזה, עד כי יש בינינו לא מעט אנשים המשוכנעים שניצחון גוש נתניהו בבחירות הציל את יהדותה של המדינה. זה לא ייאמן. הם מחליפים ראש ממשלה דתי, חובש כיפה, מתפלל ומניח תפילין, ב"כופר" זולל שרצים, בנו של אתיאיסט שמעולם לא הסכים להניח תפילין בפומבי, שנשא אישה גויה שהתגיירה גיור קונסרבטיבי שנוי במחלוקת (למען הסר ספק: לי אין בעיה עם שום דבר מהמתואר כאן). הם מאמינים שמישהו ניסה למכור את ישראל לאחים המוסלמים. הם מתבוננים בעובדות, אבל לא רואים אותן.
כל מי שעיניו בראשו יודע שביטחונית, מצבה של ישראל השתפר. אחרי הפסקה של שנים רבות, צה"ל יצא בעזה למבצע צבאי מוצלח עם תחושת ניצחון ברורה. איראן מוכית שוק על ירך בשטחה־היא. צה"ל פועל מדי לילה במקומות הקשים ביותר ביו"ש. במחנה הפליטים ג'נין, בקסבה של שכם.
לאחר שנפוץ לכל עבר בבהלה בדמדומי נתניהו, מצעד הדגלים צעד בגאון אצל בנט־לפיד. המהומות בערים המעורבות, שהתרחשו בימי נתניהו, לא חזרו על עצמן. ה־OECD פרסם אתמול נתונים כלכליים מדהימים שמציבים את ישראל בפסגה העולמית בכל הקשור בעליות המחירים והאינפלציה (העליות הכי נמוכות). העובדות האלה לא מצליחות לטשטש את השקר. מכונת הרעל גברה. אסור לוותר לה.
5. אסור לוותר על המדינה
בימים הקרובים יתחלף השלטון בישראל. דמוקרטיה. גוש נתניהו זכה בבחירות בניצחון משכנע. אסור לגוש הנגדי לחזור על מיצג האימים של יוני 2021. מעמד החלפת השלטון צריך להיות מכובד. עבודת הכנסת צריכה להתקיים כסדרה. כל מי שרוצה חפיפה מסודרת, יקבל. ראש הממשלה יקבל את הכבוד המגיע לו. אף אחד לא יטען ש"גנבו את הבחירות". לא גנבו את הבחירות. מה שמנסים לגנוב עכשיו, זה את המדינה.
תומכי הדמוקרטיה הנאורה, הליברלית והמאוזנת צריכים להילחם על מדינתם, על אמונותיהם. צריכה לפרוץ כאן מחאה ציבורית ענקית. מחאה חוקית, לגיטימית, שלא תשבור את הכללים או הכלים. אסור לנו לוותר על המדינה הזו בקלות. נתניהו עמל כל חייו על תדמיתו כמנהיג "חזק". הוא הדבר הכי רחוק ממנהיג חזק שאי־פעם משל כאן. נתניהו הוא איש חלש, מנוהל בידי בני משפחתו, שתמיד התרחק מהחלטות קשות או הרפתקאות ביטחוניות. נכון להיום, הוא חלש מאי־פעם.
חייו הפוליטיים וחירותו האישית תלויים בשותפיו הקואליציוניים. אריה דרעי מחזיק אותו במקום רגיש, גפני, גולדקנופף, סמוטריץ' ובן גביר מפעילים אף הם לחץ על אותו מקום. נתניהו זקוק להם כאוויר לנשימה. רוב הדברים שהוא עושה עכשיו, הפוכים מאמונותיו, ממשנתו ומהשכלתו. הוא מחלק את התפקידים הכי רגישים לאנשים שאיתם לא הצטלם עד לפני כמה חודשים. הוא עושה את כל זה, כי הוא מוכרח. הוא נגרר לשם כמי שכפאו שד. האיש הכי חלש שמשל כאן, ימיט על ישראל את התקופה הנוראית ביותר בתולדותיה ואת האתגר המסוכן ביותר לעתידה, לצביונה, לאופיה כמדינה יהודית, דמוקרטית, נאורה ומתקדמת.