משהו: מחאה: למה יש כל כך הרבה סרטי חג המולד וכל כך מעט סרטי חנוכה? (אפילו לא אחד)

 מעולמם של משרתי הציבור

“שלום, בעלי היקר. יש לי בשורה נחמדה היום".
“מה, יקירה?".
“מעלים לי את המשכורת".
“איזה יופי. כמה תביאי הביתה בסוף החודש מעכשיו?".
“120 אלף שקלים".
“נחמד, נחמד. איך זה קרה? ביקשת?".
“לא, לא ביקשתי. העלו לי אוטומטית ב־15%".
“מצוין, אז עכשיו זה יהיה 120 אלף שקלים כל חודש? רגע, מה עושים עם כל הכסף הזה?".
“לא יודעת. המחירים בשוק עולים כל הזמן, זה יגרום לנו לבזבז עוד קצת. זה לא ישפיע, אבל יעזור".
“קראתי בעיתון שבמגזר הפרטי השכר לא רק שלא עלה אלא אפילו ירד קצת. מה עושים אלה שאינם עובדי ציבור, ולא על חשבון הציבור, ולא מעלים להם?".
“מה אתה שואל שאלות שאין לי מושג איך לענות עליהן, וגם אין לי חשק".

מייגן והסדרה

“שלום, אני הסוכן של מייגן והארי ואני רוצה למחות על השידור בנטפליקס. מה זה?".
“מה קרה? הרי סיכמנו הכל עם מייגן והארי ואיתך לפני השידור. שילמנו הכל".
“הכל?".
“כן".
“אתם חושבים שלא ראיתי שהייתה לה דמעה נוספת באחד הפרקים? סיכמנו על מחיר לכל דמעה. הייתה טבלת אקסל כמה דמעות יש בכל הסדרה. פתאום השחלתם עוד דמעה. אתם חושבים שיש לכם פה עסק עם פראיירים?".
“אהה. בהה. זה נכנס ברגע האחרון בעריכה. לא חשבנו שדמעה אחת נוספת תשנה".
“אני מבקש לדייק: דמעה מלכותית".
“אוי סליחה, דמעה מלכותית נוספת".
“תראו, הפעם רק אשלח תיקון לחשבון, אבל אנחנו לא רוצים לגלות בהמשך הסדרה שום דמעה מלכותית של מייגן שלא שולם עליה. אם יש כזו, מוטב שתודו עכשיו ותשלמו עכשיו. ואל תתחכמו ותגידו שזו לא דמעה אלא רק לחלוחית בעין ומבט עגום. לחלוחיות בעין ומבטים עגומים מופיעים בטבלה אחרת עם מחיר אחר. אם לא תקפידו, תעשו מצדי סדרה על בית המלכות ההולנדי, לא עלינו".
“לא, לא הולנדי. סליחה. בהחלט, בהחלט, זה לא יחזור".

פיתוחי הטכנולוגיה

ביבי הגיש בקשה לרישום פטנט: מכשיר לפריסת משרדי ממשלה.
בפיתוח: פורס וקוצץ משרדי ממשלה בלייזר. כך אפשר להוציא יותר חלקים ליותר שרים ותת־שרים מכל משרד ממשלתי.

הספר הקטן

היה היה סופר שהחליט לכתוב ספר קטן, כל כך קטן, עד שאם תניח עליו משקפי שמש, הוא ייעלם מתחת לעדשה השמאלית, או הימנית. כל כך קטן, עד שאם תניח עליו קלמנטינה, לא תראה על מה היא עומדת. ספר שגודלו בדיוק כגודל קופסת גפרורים. את הספר הקטנטן הזה, ששמו “אלף ואחד עגורים", כתב אלכס אפשטיין, די מוכר כמי שהתמחה בכתיבה של סיפורים קצרצרים. הוא לא רק כתב את הספר אלא גם הדפיס אותו במדפסת, חתך, הדביק וכרך בעצמו בעבודת יד. הספר נמכר באתר שלו, ונמכרו כבר כמה מאות.

זהו ספר סיפורים קצרים, כאמור. הסיפור הקצר ביותר בספר הוא בן ארבע מילים, הארוך בן כמעט 70. הנה, ברשותו של אלכס אפשטיין, סיפור אחד, בן 30 מילים, מתחילתו ועד סופו.

(ההקדמה הארוכה הזו באה רק בשל הרצון שלי לצטט את הסיפור הקצרצר הזה):
“היה היה איש אחד שהחליף את כל השמות של אנשי הקשר בטלפון שלו לשמה של האישה שעזבה אותו. מאז, בכל פעם שהטלפון מצלצל, ולו רק לרגע, הוא מאושר כמו ילד".

מה זה פופוליזם

השתתפתי כקהל בוובינר מטעם הקרן החדשה לישראל, שכותרתו “מי פה בעל הבית? פופוליזם עכשווי בישראל".
הנחה יונתן לוי, הדוברים: איילה פנייבסקי, ד"ר יעל שטרנהל, ד"ר סאמר סוויד, וגם ליאת נבו, מנכ"לית הקרן החדשה לישראל. 140 אנשים צפו.
המנכ"לית בירכה ומיד גם הוסיפה בקשה לתרום לקמפיין מימון המונים, שמטרתו לגייס 2 מיליון שקלים. שאלתי בהודעה ששלחתי: “עבור מה?". התשובה הייתה: להצלת הדמוקרטיה בישראל. התבלבלתי. הרי הם לא רוצים דמוקרטיה בישראל. הם קוראים לה פופוליזם כשהיא מביאה לתוצאות שהם לא רוצים. וזאת כאשר המונח פופוליזם הוא שלילי בעיניהם.  

הדיון התחיל בדברי יונתן לוי, שהודיע שמדובר בתופעת פופוליזם בכל העולם, שאנחנו בעשור הפופוליסטי, וקבע שהימין הישראלי הפך למה שמכונה במחקר "הימין הפופוליסטי". ואז הוא שואל בעצמו את השאלה שראוי היה לשאול וגם אני שואל: מה לעזאזל המשמעות של המילה הזאת?

הוא ענה מיד: “בדרך כלל מכנים פופוליזם מעשה של פוליטיקאי שנשמע מאוד טוב, אבל מי שחושב עליו מבין ויודע שהוא נעשה רק כדי למצוא חן בעיני הציבור. זה לא מה שאנחנו מתכוונים אליו הערב. פופוליזם זה מעשה שנוטה לחלק את העם לשני חלקים: חלק אחד הטוב והטהור, והאחרים מכונים אליטה. אליטה מושחתת. האליטה הזו היא האנשים שהם לא חלק מהעם האמיתי, בישראל מדובר במיליוני אנשים. רק תומכי המנהיג הם העם האמיתי והטהור".

ככה הוא אמר, אבל לפי ההגדרה הזו שלו, המצב הוא בדיוק הפוך. לכן שיגרתי שאלה במסר. למי שלא יודע, וובינר זה מפגש זום לא כל כך דמוקרטי, מפגש שבו לא רואים ולא יכולים לשמוע את המשתתפים, על המסך נמצאים ונשמעים רק הדוברים הראשיים. עם זאת, הקהל המואפל מוזמן לשאול שאלות במסרון. בניגוד לזום רגיל, הקהל גם לא רואה את השאלות של האחרים.

השאלה ששיגרתי הייתה: “לפי ההגדרה ששמענו כרגע לפופוליזם כדבר שלילי, הרי פופוליסט הוא מי שאומר שהוא שייך לקבוצה שהקימה את המדינה, שהוא הישראלי האמיתי ושגנבו לו את המדינה ואילו האחרים חשוכים, משיחיים, גלותיים, גזענים, כוחות האופל ועוד, ואינם הישראלי האמיתי".

לא קיבלתי תשובה. בכל זאת היה מעניין. בעיקר הלכי הרוח של הדוברים, שבכולם שזורות לרוב טענות של אידיאולוגיה שמשתמשת בשפה של דמוקרטיה כדי לקדם ערכים לא דמוקרטיים.

פינת השלולית

מאוד חשוב לשלולית סיכום כזה להתלבטויות נסיכות האגדה. כן? לא? כדאי? לא כדאי? כך כתבה ושלחה לי קוראה יקרה ושמה תמר הר־פז:
אם היא לא מוכנה לקבל אותך כשאתה צפרדע, לא מגיע לה לקבל אותך כשאתה נסיך. 