על דבר אחד יכולים להסכים תומכיו ושונאיו של איתמר בן גביר - האיש פוליטיקאי מחונן. עברו של בן גביר והיסטוריית כתבי האישום וההרשעות הפליליות שלו רק מחזקים את ההבנה שמדובר במטאור פוליטי, שהצליח לעשות את הבלתי ייאמן ולהפוך לשר לביטחון לאומי של מדינת ישראל.
בשונה מנתניהו, בן גביר הוא אנטי־גיבור הרחוק מהסגנון האמריקאי של ראש הממשלה. במקום שגריר עם בלורית בחליפה אופנתית ונעליים מצוחצחות מוושינגטון, הגיע מתנחל עם כיפה וסנדלים מחברון. אבל למרות השוני, בחר בן גביר לאמץ את שיטות הפעולה של נתניהו בצעירותו ויישם אותן תוך שהוא חורש את השטח ומפצח את המפתח לאלקטורט.
כמו ביבי, גם בן גביר נכנס ללבם של מצביעי הפריפריה. בערי פריפריה רבות הוא עקף את ש"ס והפך למפלגה השנייה בגודלה אחרי הליכוד, כשבבאר שבע פשוט נהרו להצביע לרשימה בראשות בצלאל סמוטריץ' ובן גביר. בבחירות הקודמות הייתה המפלגה במקום השביעי עם 5.42% מהקולות, והפעם הם כבר טיפסו למקום השני עם 15.67%.
מצביעי הדרום אומנם הצביעו לציונות הדתית, אבל מבחינתם הם בחרו בעוצמה יהודית של בן גביר - האיש שיחזיר להם את הביטחון והמשילות. אבל השבוע הפוליטיקאי המצטיין של סבב הבחירות הנוכחי יכול לרשום לעצמו את הטעות הראשונה שלו מבחינת מצביעי הפריפריה, כשבחר בעלייה להר הבית כאקט הפומבי המשמעותי שעשה בימים הראשונים לכהונתו.
יותר חשוב למצביעי בן גביר להצליח לעלות לרכבם ולנסוע בבטחה בכבישי הדרום, מאשר שהוא יעלה להר הבית. בן גביר עשוי ללמוד בדרך הקשה, שהשוני בין גרעין מצביעי הציונות הדתית לבין מצביעי הפריפריה שתמכו הפעם במפלגה, גדול במיוחד. הקולות שקיבל בפריפריה ובדרום בפרט, הם ברובם קולות של מצביעי ליכוד מאוכזבים שראו איך במשך 12 שנה המצב בנגב ובגליל הלך והתדרדר. אזרחים שבעי הבטחות, חסרי אונים מול פשיעה אזרחית ולאומנית משתוללת ששיאה נרשם באירועי שומר החומות.
מצביעי הליכוד שנשארו בבית בסבבי הבחירות הקודמים בחרו לצאת ולהצביע למושיע המשילות, אבל הם עדיין ליכודניקים בהווייתם. הם מסורתיים עם נטיות ליברליות, הם ימניים אבל לא משיחיים, ועם כל הכבוד להר הבית ולערכו ההיסטורי והסמלי, הבית הבוער שלהם מעניין אותם יותר.
תוסיפו לזה את הגינויים שהתקבלו בעולם, את ההתבטאויות של נתניהו רק השנה על נפיצות הר הבית והתנגדותו לעליית בן גביר להר, את סבבי הלחימה הקודמים שפרצו בגללו ואת התפיסה ההלכתית של הרב עובדיה יוסף שהעלייה אסורה על פי ההלכה - ותקבלו נושא שלא רק שלא מדבר למצביעי הפריפריה, אלא אף מרחיק אותם.
להתמקד בעיקר
גם סמוטריץ' ואבי מעוז, שותפיו של בן גביר לרשימת הציונות הדתית, רחוקים מלהבין את מצביעי הפריפריה. התבטאויות נגד קהילת הלהט"ב, חוק האפליה, הגזענות והכפייה הדתית אינם דרכם. במשפחות מסורתיות רבות בפריפריה חיים בהרמוניה חילונים, חרדים ולצדם גם להט"ב בני אותה משפחה. כולם יודעים אבל לא עושים מזה עניין, זהו הדנ"א המסורתי המכיל והמקבל. גם אם אין פומביות, יש הכלה וקבלה.
בן גביר, למרות התנגדותו של סמוטריץ', התעקש לשלב מזרחים נציגי פריפריה במקום ריאלי ברשימה. הוא הבין שעליהם לגדול אל מעבר לששת המנדטים של מצביעי הציונות הדתית החרד"לים. הוא גייס את אלמוג כהן תושב אופקים, שהיה מזוהה עם ההפגנות להחזרת המשילות בנגב, והמאבק המוצלח שניהל מול ש"ס על המשרד לפיתוח הנגב והגליל מעיד על כך שיש לו כוונה לשמור על מצביעי הפריפריה.
בנאום ההשבעה שלו השבוע דיבר בן גביר על דנה מבאר שבע שאינה מרגישה בטוחה לצאת ולעשות ספורט ברחובות העיר. הוא הצהיר שיפתח לשכה בבאר שבע ומינה את ח"כ כהן לראש מנהלת שיהיה אחראי ליישום מדיניות הממשלה בנושא הנגב ופיתוחו. ואז עלה להר הבית, דבר שלא נמצא בסדר העדיפויות של מצביעי הפריפריה.
נכון שהיה מדובר בהבטחת בחירות שהיה קל יחסית לממש, אבל זאת לא הייתה הבטחת הבחירות שהביאה אותו לניצחון הסוחף, ואם זה שואב משאבים פוליטיים, מדיניים, צבאיים ואחרים - אז בן גביר טעה. צפויים לו מספיק אירועים שבהם התנגשות כדי להחזיר את המשילות תהיה בלתי נמנעת, ושווה להתרכז בהם.
את החזרת המשילות לא ישיג בן גביר באמצעות מילים. הפעם לא יספיק שידבר על הבעיה כפי שהיטיב לעשות בבחירות. כעת עליו לפתור אותה. בהסכמים הקואליציוניים דרש בן גביר יותר תקציבים למשטרה ויותר סמכויות. יש הטוענים שהדבר עלול להוביל לכאוס במערכת הביטחון והמשטרה, ויש שטוענים שנכון לתת לבן גביר את הכלים לפתור את הבעיה, אבל אין ויכוח על כך שזוהי הבטחת הבחירות שעליו להתמקד בה.
כשיירד בקרוב לנגב, הוא יגלה מחסור ענק בשוטרים שמתמודדים עם אתגרים רבים; מערכת משפט שמקילה על עבריינים; מחסור בבתי כלא שמביא לשחרור מוקדם; ופשיעה חוזרת של פרוטקשן, פוליגמיה, הברחות סמים, נהיגה פרועה ופשיעה לאומנית. בתחתית הרשימה ימצא בן גביר גם את המשך עליית היהודים להר הבית, דבר שממילא קורה כבר כיום.
מוטב שבן גביר יבין שבפריפריה מדברים בשפה אחרת ואם לא ילמד לדבר אותה, הוא עלול לאבד את הקולות הרבים שתמכו בו. שפה פשוטה של תכלס, של עשייה, של משילות בלי הרים ו(נוער) גבעות.