בתפקיד ראש המטה הכללי במדינת ישראל, כאשר המציאות מזמנת הפתעות ואירועים בלתי צפויים מעכשיו לעכשיו, אין מאה ימים של חסד. במציאות המורכבת בימים אלו, שבה לצד האתגרים המבצעיים הדחופים של ישראל, הצבא מוצא את עצמו בלב הוויכוח הפוליטי ובעמדת התנגדות מקצועית לשינויים שמבקשת ממשלה נבחרת לעשות, הרמטכ"ל הנכנס הרצי הלוי מבין היטב שאפילו דקת חסד לא תהיה לו.
הלוי ער לעובדה שהוא יהיה נתון תחת זכוכית מגדלת מכיוונים שונים ומנוגדים של המפה הפוליטית. כל זאת בימים קשים ומאתגרים לחברה הישראלית ולצה"ל בפרט, כאשר סיטואציות מבצעיות או ערכיות המתפתחות בשטח עלולות לתדלק התגוששות פוליטית, שלא בטובת הצבא.
החלפת המקל בין הרמטכ"לים במדינת ישראל אינה כזו המאפשרת לרמטכ"ל הנכנס לעצור הכל ולתכנן מחדש. האתגרים המבצעיים נותרים כשהיו, והוא יורש את הנדוניה שהשאיר לו הרמטכ"ל היוצא – על יתרונותיה אבל גם עם הבעיות והפערים שנותרו.
אף שפעמים רבות מפקדי הצבא הנכנסים מבקשים להציב חזון משל עצמם ולבצע שינויים עמוקים, הרי שאת החלפת הרמטכ"לים בישראל ניתן לאפיין טוב יותר כהעברת מקל במרוץ שליחים. אלא שהפעם, בנוסף לעניינים המבצעיים והמקצועיים, גם השינויים במרחב הפוליטי וההסכמים הקואליציוניים – שבוצעים נתחים מתחומי האחריות של הרמטכ"ל ושר הביטחון לטובת גורמים חיצוניים – עלולים להקרין פנימה אל תוך הצבא.
הלוי יבקש להרחיק מהצבא את המהומה הפוליטית־חברתית, וזה צפוי להיות אתגר קשה, מה גם שהוא מוכר כמי שלא יהסס להציג את עמדתו המקצועית והערכית, גם אם צליליה לא ינעמו לאוזן המדינית. כמו הרמטכ"ל היוצא כוכבי, גם הלוי סבור ככל הנראה שטעות חמורה לפצל את הסמכויות באיו"ש, ויעמוד בתוקף על אחדות הפיקוד בדרגים שכפופים לו. כמו הלוי, גם שר הביטחון יואב גלנט מתנגד ככל הידוע לשינויים התקדימיים שכופים ההסכמים הקואליציוניים שעליהם חתם ראש הממשלה נתניהו עם הציונות הדתית ועוצמה יהודית.
לאחר שיחת הטלפון בין כוכבי לנתניהו, ספג הרמטכ"ל היוצא טענות בדבר התערבות פוליטית, כמו גם רמיזות ברורות מצד שרי הציונות הדתית כי הדליף את השיחה. הפעם הבאה שבה צפויה לעלות מחלוקת בין הממשל לצבא תהיה כבר בכרטיס העבודה של הרמטכ"ל הנכנס. כבר כעת מסתמן כי זה יהיה שיח מתוח.
בסבירות גבוהה, יהיו מי שיבקשו ברשתות החברתיות ובתקשורת להזכיר כי הרמטכ"ל הנכנס לא היה בחירתו הראשונה של ראש הממשלה נתניהו. זה לא אמור להסיט את הלוי מגישה מקצועית ועניינית, והוא צפוי גם לקבל גיבוי משר הביטחון גלנט. ועדיין, זהו אתגר משמעותי מאוד לרמטכ"ל הנכנס, שזכה בחודש האחרון להזדמנות נדירה לעמוד מהצד ולראות כיצד נגרר צה"ל שלא בטובתו ללב הוויכוח הפוליטי בישראל. כל זאת בזמן שהטמפרטורה בשיח הציבורי מתלהטת, כאשר יש מי, ולא במקרה, שכבר סימן ומוביל שיח רעיל הצובע את צמרת המטה הכללי בגוונים של שמאל פוליטי.
במציאות הסבוכה שבה אמת ופייק מתערבבים להם יחד, אתגרי כוכבי בסיום כהונתו עשויים להתברר ככסף קטן אל מול האתגרים הגדולים שמצפים לרמטכ"ל הנכנס.
במערך המילואים, שגם כך סובל מפערים גדולים, לקרעים הפוליטיים והחברתיים עלולות להיות השלכות הרסניות. קונצנזוס בסופו של דבר הוא הבסיס המחבר קבוצות שונות ומנוגדות בחברה הישראלית לשירות יחד. המחלקה, הפלוגה, הגדוד. החבר'ה שאיתם צועדים שנים ארוכות הם שיוצרים את הקבוצה והשירות המשותף, גם כאשר באזרחות לכל אחד תפיסות עולם משלו.
גם כך שירות המילואים הפך בפועל בשנים האחרונות לשירות התנדבותי, שרק מעטים מאוד בחברה הישראלית שותפים לו. קשה תמיד לסמן נקודות שבר בזמן אמת, אבל גם ללא המהומה הפוליטית האחרונה, מפקדי פלוגות וגדודים רבים במילואים מעידים בשנים האחרונות כי קשה יותר להגיע לאחוזי גיוס גבוהים לתעסוקה מבצעית או לאימון.
לרוב, הרמטכ"לים שמים פחות דגש על צבא המילואים, ושאלת כשירות מערך המילואים למלחמה עומדת גם כעת כנעלם, כאשר בשנים האחרונות בוצעה דיפרנציאציה ביחידות המילואים הלוחמות בהתאם לייעוד שלהן בשדה הקרב.
בימים אלו זו לא רק שאלה של כשירות אימונים, ציוד, אמצעי לחימה וצמצום פערים אל מול הצבא הסדיר, אלא גם שאלות של מוטיבציה, רוח לחימה, אחדות שורות ומטרה משותפת. במידה רבה, הבסיס הערכי הזה קודם אפילו לאיכות הציוד ולכמות האימונים שמבצעות יחידות המילואים.
מי שמבקש ניצחון במלחמה הבאה, אם תיגזר על ישראל, לא ימצא את מבוקשו ללא מערך מילואים חזק ומאומן. העמקת הקרעים בחברה הישראלית, הפיכת השיח לאלים והאווירה המבדלת עלולות לחדור אל שורות יחידות המילואים. זהו אתגר ענק למפקדי הפלוגות והגדודים במילואים עם כיפה או בלי, ימניים או שמאלנים, מהפריפריה או מהמרכז.
מדובר באתגר עצום לרמטכ"ל הנכנס, שקודם כל מסיבות מבצעיות וכהכנה למלחמה הבאה צריך להציב הפעם בראש סדרי העדיפויות של תחילת כהונתו את מערך המילואים. כבר היום יש לא מעט מוותיקי אנשי המילואים, בהם גם בכירים, שמצלצלים בפעמוני האזהרה – וכדאי להקשיב להם.
הבטחות בחירות
לצד הרצון הטבעי של הלוי כרמטכ"ל לבסס כבר בחודשים הקרובים את מנהיגותו פנימה בתוך הצבא, איראן ויהודה ושומרון ידרשו ממנו עיסוק רב מאוד, שצפוי לתפוס נתח מרכזי בסדר היום העמוס שלו.
אילו הרמטכ"ל היה יכול לבחור בין אפשרויות, הוא בוודאי היה בוחר באיראן כזירה המרכזית שבה מדינת ישראל צריכה לעסוק עכשיו. אלא מה? ההתחממות בזירה הפלסטינית בעשרת החודשים האחרונים פוגעת באינטרסים של ישראל במובנים רבים: החל באימונים ובכשירות של צבא היבשה הסדיר, שעוסק בפעילות מבצעית בשטחים, שתרומתה להכנה למלחמה מועטה; דרך סדר יום שמעמיק סכסוכים בחברה הישראלית; ובנוסף, כבונוס לא רצוי, מחלוקות שמתגלעות מול ארצות הברית בעקבות אירועים שמתרחשים בשטח.
את תזמונה של הסלמה או של התפרצות גל טרור קשה עד בלתי אפשרי להעריך מראש, אבל לתפיסת צה"ל, מעבר ליוזמה ולפעולות לדיכוי הטרור, נכון להפעיל כלים יעילים להרגעת השטח, בעיקר בסוגיות הכלכליות והפרדה ברורה בין אוכלוסייה, שלטון וטרור.
בשנת 2015, עם התפרצות גל טרור הסכינים והדריסות, היו אלה הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט, מתאם פעולות הממשלה בשטחים יואב (פולי) מרדכי ובכירים נוספים, ששכנעו את ראש הממשלה נתניהו שלא להגיב באופן מותנה במדיניות של סגרים וכתרים – ולשמור על ערוצי כלכלה ומסחר פתוחים ככלי לריסון ההסלמה.
במערכת הביטחון סבורים עד היום כי מדיניות מושכלת זו היא שסייעה לעצור את ההסלמה בגל הטרור ההוא, שהיה רצחני מזה האחרון, בטרם החל השטח לבעור בואכה אינתיפאדה שלישית. כאז גם כיום הדרג הביטחוני־מקצועי לא מבקש להתערב בבחירה של הממשלה באיזה קו לנקוט כלפי מנהיגות הרשות הפלסטינית. הרי גם בין הממשלה הקודמת לצבא לא שרר ירח דבש.
מבחינת מערכת הביטחון המשוואה היא פשוטה, ולפי כלל האצבע שפעמים רבות עדיף להיות חכם מאשר צודק, על ישראל מתוך אינטרסים מדיניים וביטחוניים לעשות מאמצים להיות זו שמצננת את החום בסיר הלחץ, שמאיים לגלוש גם כך.
מי שרוצה ומעוניין להציב את הנושא האיראני במרכז, צריך לנסות לעצור כל עוד אפשר את מגמת ההסלמה ביהודה ושומרון. הסלמה שתפגע באינטרסים מובהקים של ישראל בזירת הפנים והחוץ כאחד.
את תפיסת הפעולה שלו בין איזונים של הפעלת כוח צבאי לשליטה אזרחית על השטח, סביר להניח שהרמטכ"ל הנכנס יציג כבר בימים הקרובים לכהונתו. זאת כאשר ברקע, כאמור, לא ברור מה יעלה בדבר ההבטחות הקואליציוניות שהבטיח נתניהו לציונות הדתית ולעוצמה יהודית בנוגע לאחריות על המינהל האזרחי והסמכות על מג"ב איו"ש. שינויים שלהם מתנגד הצבא בתוקף.
מכאן גם המתח המובנה בין צמרת הצבא לשרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. בעוד הצבא מבקש להגן על המצב הקיים לטובת ניסיון לשמור על היציבות הביטחונית ולא להידרדר להסלמה נוספת, הבטחת הבחירות של עוצמה יהודית והציונות הדתית היא לשנות את המצב הקיים לטובת ההתיישבות. סביר להניח שהשניים מבינים היטב שבסל האינטרסים של מדינת ישראל יש מטרות נוספות, אבל איראן היא פחות הביזנס שלהם, ומבחינתם הרכב הממשלה הנוכחית מהווה הזדמנות היסטורית לשנות מצב שקיים עשרות שנים.
המתחים הללו מתקיימים גם בתוך הממשלה, כאשר ראש הממשלה ושר הביטחון מבקשים להציב במרכז את המערכה מול איראן, את הידוק הבריתות עם מדינות המפרץ והמדינות הערביות, ואת חיזוק שיתופי הפעולה עם האמריקאים סביב סוגיית הגרעין באיראן והמערכה כנגד התבססותה במזרח התיכון.
בהקשר הזה לצבא ולרמטכ"ל הנכנס חשיבות רבה בניהול האיזונים בשטח, בהתאם להנחיות הדרג המדיני ותוך הצגת עמדה עניינית ומקצועית. גם כאשר זו עשויה לעמוד בניגוד לעמדת הדרג המדיני או מול חלק מהשרים מהממשלה.
שעת כושר מול איראן
ערב ביקורו בישראל של היועץ לביטחון לאומי האמריקאי ג'ייק סאליבן, ההכרזה של היועץ הבכיר כי הסכם הגרעין עם איראן אינו על הפרק כעת, תואמת בשלב הזה את המדיניות המוצהרת של מדינת ישראל.
הממשלה הקודמת רואה בהחלטה האמריקאית שלא להתקדם לחתימה על הסכם – שבישראל ראו כמעט כעובדה מוגמרת לפני כמה חודשים – כהישג מדיני חשוב שלה. האמת בהקשר הזה קצת פחות רומנטית. עוד לפני ההתנגדות החריפה שהציגה ישראל אל מול סעיפי ההסכם שהתגבש, שנחשב בישראל כגרוע מאשר הסכם הגרעין של 2015, נובע השינוי בעמדת האמריקאים מהידוק הקשרים בין רוסיה ואיראן בהקשר של המלחמה באוקראינה והפגיעה בזכויות אדם על רקע הדיכוי הרצחני של המחאות באיראן.
באופן מהותי, האינטרס האמריקאי לחתום על הסכם גרעין עם איראן אומנם נותר בתוקף, אבל נכון לעכשיו חתימה על הסכם בעיצומה של המלחמה באירופה והמהומות הנמשכות באיראן אינה עומדת על הפרק.
במערכת הביטחון רואים בכך התפתחות חשובה מאוד שמצמצמת באופן מהותי את מרחב הוויכוח שהתנהל בין ארה"ב לישראל. מבחינת מערכת הביטחון, יש כאן פוטנציאל להגברת הלחץ הכלכלי האמריקאי כלפי איראן, ולהצבת אופציה צבאית אמינה מצד האמריקאים על השולחן במקרה שבאיראן ימשיכו לזחול באופן שיטתי להשגת פצצה גרעינית.
הרמטכ"ל היוצא אביב כוכבי אמר ל"מעריב" בראיון הפרישה שלו המתפרסם היום כי מערכות הביטחון הישראלית והאמריקאית נמצאות על אותו עמוד כהגדרתו בתפיסת האיומים מצד איראן, ובנוגע לאפשרות כי תידרש אופציה צבאית אם איראן תחליט לפרוץ לעבר הפצצה. ביקור העבודה של הרמטכ"ל הנכנס הלוי בארה"ב עוד לפני כניסתו לתפקיד, מעיד על החשיבות שמייחסים במערכת הביטחון האמריקאית לשיתופי הפעולה עם ישראל. עם זאת, מכאן ועד נכונות להתערבות צבאית אמריקאית מול איראן המרחק גדול.
יישור הקו הנוכחי בין ישראל לארה"ב בסוגיה האיראנית אינו פותר את בעיית היסוד כי במציאות ללא הסכם גרעין, איראן למעשה ממשיכה להתקדם בצעדים קטנים אך עקביים לעבר יכולות שיקצרו את הטווח שיידרש לה לפרוץ לעבר הפצצה, במידה שתחליט כך.
בתוך כך, במערכת הביטחון בישראל, כפי שפרסמנו בשבוע שעבר, מזהים שעת כושר להעלות הילוך במערכה מול איראן ולהגביר את הלחץ הצבאי בפגיעה פיזית ובמדיניות חיסולים משוחררת יותר כפעולות אפשריות לשיבוש תוכנית הגרעין. זאת הן כתג מחיר הרתעתי אל מול הניסיונות החוזרים ונשנים של האיראנים לפגוע באזרחים ישראלים בחו"ל, והן בפגיעה בבכירי משמרות המהפכה ובמוקדי ידע חשובים הפועלים בסוריה לצורך התבססות וניהול פרויקטים משותפים עם חיזבאללה.
המוכנות להסלמה, כשירות הצבא למלחמה בכמה זירות במקביל, הכנת אופציות צבאיות לתקיפות באיראן ולא רק במאפייני הגרעין, עומדות בלב האתגר המרכזי של הרמטכ"ל הבא בהכנת הצבא מהיום הראשון ועד לסוף כהונתו. סדר היום הנוכחי, שנע בין המציאות הביטחונית באיו"ש לקרעים הפנימיים בישראל שעלולים להקרין על הצבא, מהווה אתגר מיידי שניצב לפתחו של הרמטכ"ל מיומו הראשון בתפקיד.