בכל חברה, פרימיטיבית ככל שתהיה, יש אמון בין הפרטים שנמצאים בה. אם אחד אינו יכול לסמוך על השני - אין חברה. ילד סומך על הוריו, בני זוג סומכים זה על זה, אנחנו סומכים על הרשויות שתספקנה את צרכינו. אמון הוא המרכיב העיקרי בכל קשר, ואי־מתן אמון מכיל סיכון בתוכו.
היסטריה: רשת חנויות הנוחות 7Eleven פותחת סניפים בישראל
האמון הוא בראש ובראשונה חוויה פנימית, שנלמדת בחלקה באופן ישיר בשנות ילדותנו הראשונות וחלקה בהמשך, בהתאם לתרבות שבה אנו חיים. יש האומרים שיש קול קטן בתוכנו שמזהיר אותנו מפני מתן אמון, קול הנובע מיצר ההישרדות, מזהירות, מצורך בשמירת מרחק.
אנחנו מתנסים מספר פעמים. לראשונה כאשר אנחנו נותנים אמון, ופעמים נוספות כאשר אנחנו מבינים שהאמון היה לשווא ואז אנחנו מפתחים מנגנון הגנה ומפסיקים לסמוך על האדם שבגד באמוננו. חוויה זו קורית עם כל גורם בנפרד. לחבר אחד נאמין, נלווה לו כסף, נשתף אותו בסוד, כי מניסיוננו למדנו שניתן לסמוך עליו, ולאחר לא נלווה שקל אלא אם נחליט ששקל זה הוא תרומה ולא נראה אותו שוב.
האמון בין בני אדם לא מוכרים הוא לפעמים הנחה של נותן האמון שהוא מסוגל לסמוך על זה שבו ניתן האמון, עד שנוכח שצדק או עד שהתאכזב. לאחרונה נפתחה בתל אביב החנות הראשונה של רשת ״סבן אילבן״, שבה יש קופות מאוישות וגם קופות אלקטרוניות בשירות עצמי. ביום הראשון לפתיחת החנות התברר שהישראלי המצוי לא עמד בכבוד במבחן המוסרי הראשוני.
לפי הפרסומים, לא מעט לקוחות יצאו בלי לשלם, או לפחות בלי לשלם על רוב המוצרים שלקחו. כבר למחרת הוצבו שומרים ביציאות שבדקו קבלות וחשבונות וספרו את המוצרים. את עלות שכרם של השומרים נשלם אנחנו, אבל מילא, איפה הכבוד?