1. יוקר המחיה אאוט
הרבה מאוד בלופים פוזרו בחודשים האחרונים בכל הנוגע ליוקר המחיה. האחרון שבהם התקיים השבוע בוועדת הכספים. במהלך הדיונים, למעט עימות חזיתי בין רמי (עוף בשקל) לוי לח"כ מיכאל ביטון, לא היה שם דבר וחצי דבר. הכל ססמאות. אפשר לתמוה, ובצדק, מה עם הבטחות הבחירות של נתניהו, ובהן ההתחייבות המפורשת לטיפול ביוקר המחיה. וכן, כידוע - מילים כמו חול ואין מה לאכול.
פרט למסיבת עיתונאים מתוקשרת לפני שבוע, שבה הופרחו באוויר ססמאות, יוקר המחיה אינו מעניין את המערכת הפוליטית. משילות והיועצים המשפטיים - כן. מהפכה משפטית - ממש כן. מהפכה בתקשורת - בוודאי. ומיליארדי שקלים לחינוך החרדי - למה לא. אבל מחירי המזון, הפירות והדיור - ממש לא.
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ימנע מנתניהו לנקוט מדיניות כלכלית לא אחראית. למרות חרד"ליותו, הוא עדיין דבק באמרה שאם אין קמח אין תורה. נתניהו מצדו מתמקד בהישרדותו המשפטית, ולא ייתן לשום דבר אחר לסכן את שלמות הקואליציה. לכן מהתוכנית להורדת יוקר המחיה, שעליה הוכרז בשבוע שעבר, נותר כלום ושום דבר.
מחירי החשמל, שאמורים היו לרדת לפי הצהרות נתניהו מ־8.2% ל־2.5%, לא יגיעו לשם בטווח הנראה לעין. מועצת רשות החשמל תתכנס בתחילת השבוע הבא לדיון בהפחתת המחיר ב־1.6% בלבד. המימון ייעשה דרך ביטול מס הבלו בהיקף 440 מיליון שקל. ומה עם יתרת ההפחתה המובטחת? זה לא יקרה בקרוב, כי בשלב זה אין כסף לממן אותה, ושר האוצר כבר הבהיר שאינו מסוגל להדפיס כסף. בחברת החשמל לא קיבלו שום עדכון על הפחתה כלשהי, ולכן החשבונות שנשלחו היו עם מלוא גובה ההתייקרות.
תעריפי המים יוזלו בשוליים, ומחיר הבנזין למכוניות יופחת ב־10 אגורות לליטר, לרמת ההנחה שהייתה בזמנו של אביגדור ליברמן. הפסד ההכנסה ממס בלו יסתכם ב־450 מיליון שקל לשנה. הנוסעים באוטובוסים יסבסדו את בעלי המכוניות. רגע, ומה עם מס הארנונה? ההתייקרות של 1.4% נכנסה לתוקף בתחילת ינואר. הרשויות המקומיות כבר שלחו הודעות תשלום, ובחלק מהמקרים כבר גבו את הכסף. ואם תהיה הקפאה, מאיפה יגיע הכסף? הרשויות ייאלצו להמתין עד לאישור תקציב 2023, מה שיקרה אולי בעוד ארבעה חודשים, ועד אז יממנו בעצמן את הגירעונות.
בקיצור, נתניהו הציג תוכנית בלוף להפחתת יוקר המחיה על הקרח. לסמוטריץ' זה לא הפריע, כי הוא הבין שאין בה יותר מכלום ושום דבר. נכון שמיתון ההתייקרות בחשמל, במים, בארנונה ובדלק יפחית את האינפלציה. זה יתבטא במדדי ינואר ופברואר הקרובים. אבל אין ארוחות חינם: הקפאת המסים (בהנחה שאכן תצא אל הפועל) תגדיל את הגירעון ותעלה את האינפלציה בטווח הארוך.
בכל מקרה, יוקר המחיה אינו רק מחירי החשמל והבנזין. באמצע פברואר, בעוד פחות מחודש, יפקע תוקף ההוראות המעניקות נקודת זיכוי נוספת להורים עובדים לילדים בגילי 6־12. שווי כל נקודה הוא 235 שקל לחודש, והן נועדו לתמרץ יציאה לעבודה. שר האוצר הודיע אתמול על הארכת תוקפן של נקודות הזיכוי והרחבתן עד גיל 18. ההרחבה נועדה לצ'פר גם את המגזר החרדי ברוך הילדים. העלות התקציבית בגובה 2.25 מיליארד שקל אינה מתוקצבת עדיין, ההחלטה היא שעם אישור התקציב יזוכו ההורים העובדים באופן רטרואקטיבי.
בנשיאות איגוד לשכות המסחר מודאגים. הנשיא אוריאל לין שיגר לשר האוצר מכתב, ובו כתב ש"ביטול נקודות זיכוי במס הכנסה לגילי 6־12 יפגע באלפי עסקים במשק. הביטול יגרום ללחצים על המעסיקים להעלאות שכר לצורך פיצוי על הפגיעה בשכר נטו".
וזה עדיין לא הכל. אם המצב יישאר ללא שינוי באמצע פברואר, יפסידו בעלי השכר הנמוך את התוספת למס הכנסה שלילי בסך 500 שקל, שהוענקה כתמריץ יציאה לעבודה. ההטבה בשווי תקציבי של 250 מיליון שקל תיבחן מחדש, כי יש דברים חשובים יותר כמו ביטול המס על כלים חד־פעמיים וביטול המס על משקאות ממותקים.
התוכנית המכונה "הפחתת יוקר המחיה" הוכנה בחופזה וללא הסכמת הדרג המקצועי באוצר, וזאת התוצאה. גם שר האוצר עצמו לא שש לשתף פעולה. מי שחשב שבקדנציה הנוכחית נתניהו יחזור להיות "המבוגר האחראי" בנושאי כלכלה יכול להירגע. זה לא יקרה. ראש הממשלה עסוק בענייניו הפרטיים, וכל האנרגיה שלו ושל משפחתו מוקדשת לעניין. סמוטריץ' יכול להמשיך להוביל את המדיניות הכלכלית הניאו־ליברלית, עד שיגיע פיצוץ כמו איום בשביתה כללית במשק. כשזה יקרה, זה יהיה ברעש גדול מאוד.
בינתיים שר האוצר הפיקח מתכנן לטווח הארוך. הוא עשה בחוכמה כשקבע שהחלק הראשון של כהונתו יימשך שנתיים וחצי, כך שגם במקרה של רוטציה הוא יהיה אחראי על תקציב 2025־2026.
2. הפיל שבחדר
בין סיפורי יוקר המחיה, התקציב וההסכמים הקואליציוניים, עומדת על הפרק אחת הסוגיות החשובות ביותר, הנוגעת להסכמי השכר במגזר הציבורי ולעסקת החבילה הכוללת את שכר המינימום. תחילה לחדשות האחרונות. לאחר סדרה של גישושים, חששות ולחשושים, נפגשו באמצע השבוע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ויו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד. הפגישה שאותה יזם שר האוצר התנהלה ברוח טובה. השניים סיכמו להמשיך להיות בקשר בימים הקרובים.
הפגישה, שנמשכה כשעה, התקיימה רוב הזמן בארבע עיניים. לקראת סופה הוכנסו יועצי השניים. היא נועדה לגשש בצורה בלתי אמצעית בנוגע לעמדות הצדדים בכל הנוגע לתחום יחסי העבודה, ובראש - הסכמי השכר במגזר הציבורי. הסכמים כאלה אין מאז תחילת 2020. ההסתדרות בראשות בר־דוד נרתמה אז למאמץ המלחמה בקורונה והסכימה לדחות את חתימתם. מאז התחלפו ממשלות, התקיימו ארבע מערכות בחירות, ומבחינת ההסתדרות לא היה עם מי לדבר.
לאכזבתו של בר־דוד, סמוטריץ' ימני אוריגינל גם בהשקפותיו הכלכליות. ראש הממשלה נתניהו התקשר וביקש להרגיע, אבל יו"ר ההסתדרות ממש מסרב. אם תביעותיו לא יתממשו, הוא עלול להפעיל את אם כל השביתות. בינתיים הוא מתרגל שביתות "על יבש" באמצעות הפגנות נגד יוקר המחיה בכל רחבי הארץ.
הפערים בין הצדדים עצומים. בר־דוד דורש תוספת כוללת של 13.5% לחמש השנים שבין 2020 ועד 2025, שהיא פחות מ־3% לשנה. לטענת מקורביו, זו דרישה סבירה, התואמת את הסכמי השכר במהלך השנה האחרונה בסקטורים נוספים במשק. בעוד השכר במגזר הציבורי קפוא, השכר במגזר הפרטי המריא ב־15%, וצריך לצמצם פערים. השכר רלוונטי ל־700 אלף עובדי מדינה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות. אם השכר יועלה ב־10%, מדובר בתוספת של כ־10 מיליארד שקל לשנה ובעומס בלתי נסבל על התקציב. עמדת שר האוצר נגד תוספת מוגזמת זוכה לגיבוי גם מנגיד בנק ישראל, המזהיר מעליית שכר מוגזמת.
דווקא דרישת ההסתדרות להעלאת שכר המינימום אינה מעוררת קושי מיוחד. בעסקת החבילה מתחילת 2022 שכר המינימום אמור היה לעלות באפריל 2022 מ־5,300 שקל ל־5,400 שקל, ובאפריל השנה (2023) - ל־5,500 שקל. זה כבר לא יקרה, כי העסקה לא נחתמה. חבל ההצלה למוחלשים יהיה בזכות עדכון שכר המינימום ב־1 באפריל. לפי נוסחת ההצמדה של 47.5% לשכר הממוצע, הוא יגיע ממילא ל־5,570 שקל לחודש. כדי לקדם את דרישות השכר, ליו"ר ההסתדרות יש מספר מנופי לחץ - חברי כנסת מהליכוד שאליהם הוא מחובר. ועדיין לא ברור עד כמה הם אפקטיביים מול שר אוצר דומיננטי שאינו פראייר ושאינו סופר אפילו את ביבי.
לפי גורמים באוצר, סמוטריץ' מתכוון במקרה הטוב להסכים לעליית שכר ממוצעת של 5%, שתבוצע באופן דיפרנציאלי ולא גורף, כך שההוצאה התקציבית תהיה אולי עשירית מ־10 מיליארד שקל כפי שדורשת ההסתדרות. בנוסף, ידרשו באוצר בתמורה גמישות תעסוקתית, אפשרות לניידות בין משרדי הממשלה וגם חוזים אישיים. במקרה זה, כמו שני קווים מקבילים, המקסימום שההסתדרות דורשת לא ייפגש עם המינימום שבאוצר מוכנים לתת.
במקרה זה ההסתדרות עלולה לשלוף מהבוידם את נשק יום הדין - שביתה כללית. עוד לפני השביתה יוכרז על סכסוך עבודה, ואז ניתן יהיה ללמוד על רצינות כוונותיה. אלא שגם הנהגת ההסתדרות חיה בתוך עמה ומבינה שפגיעה בציבור לא תתקבל בעין יפה, אלא אם כלו כל הקצים. את הנמלים היא תתקשה לסגור בגלל התחרות המתפתחת בחיפה ובאשדוד. סביר שיהיה גם קשה להוריד את השאלטר בחברת החשמל.
אז מה נשאר? השבתת שדות התעופה, התחבורה, עבודה במתכונת שבת בבתי החולים וסגירת שירותים במגזר הציבורי. ההסתדרות תנסה להוציא אל הפועל שביתה בסגנון של "ללכת עם ולהרגיש בלי". זה כואב, אבל פחות.
3. איפה הכסף
במרוצת החודש הבא יפורסמו דוחות הבנקים ל־2022, וזו הולכת להיות שנת שיא. הרווחים במערכת כולה יסתכמו ביותר מ־20 מיליארד שקל, כולל שבתות וחגים. זה קורה עוד בזמן שאת המערכת הבנקאית המסורתית מנסים לדגדג מתחרים וירטואליים כמו "וואן זירו" של אמנון שעשוע או בנק "אש" של היזם ניר צוק.
בעוד עליית הריבית מצוינת לבנקים, חברות השקעה בנדל"ן כמו אלוני חץ, חברת G סיטי, MORE ואחרות ייאלצו למחוק השקעות במיליארדים בעקבות עליית הריבית. מומלץ בחום לידידיי הבנקאים למסגר את דוח הרווח והפסד ולתלות על הקיר, שכן המספרים לא יחזרו על עצמם. גם על רקע זה, 2023 תהיה שנת מפנה בהרכב הצמרת הניהולית במערכת הבנקאית. צמרת מרבית הבנקים צפויה לפרוש בשיא גם בזכות הדוחות המצוינים, אך בינתיים זה לא מזיז לאף אחד. אפילו בפיקוח על הבנקים ישנים טוב.
בראש רשימת אלה שעלולים לפרוש ניצב אורי לוין, מנכ"ל בנק דיסקונט המוערך. לאחר שהצעיד את הבנק להצלחה רבתי, סימן לוין לעצמו את האתגר הניהולי הבא, הכולל הרבה יותר כסף. הדוגמה המצוינת לכך היא קודמתו בתפקיד לילך אשר טופילסקי. היא עושה הרבה חיל והרבה כסף כמנהלת בכירה בקרן ההשקעות פימי. ולמה לוין צריך לעזוב את דיסקונט בשיא ההצלחה? בדיוק מסיבה זו. הוא אינו מתוגמל מספיק על ההצלחה, וקודמתו בתפקיד היא מודל מצוין לחיקוי. שניהם מגיעים מעולם ההשקעות, שאינו זר להם.
על פי ההערכות, גם חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי, עשוי לסיים את תפקידו בעוד שנה־שנתיים לאחר שגם הוא הגדיר לעצמו מראש תקופת כהונה קצובה. הוא הצליח בתפקיד, ואין סיבה שלא לסמן את היעד הבא. בדיסקונט ובלאומי פרישה אפשרית של המנכ"לים היא רק ההתחלה. גם שני יושבי ראש הדירקטוריון בבנקים אלה יעזבו לקראת סוף 2023, וזאת עובדה מוגמרת. מדובר בסאמר חאג' יחיא, יו"ר לאומי, המסיים תשע שנות כהונה, וביו"ר דיסקונט שאול קוברינסקי, שיעזוב בדיוק מסיבה זאת.
בהודעה שפורסמה שלשום מטעם ועדת המינויים לדירקטוריון נכתב: "לאור סיום כהונתו הצפוי של יו"ר הדירקטוריון בסוף שנת 2023 יינתן משקל למועמדים בעלי כישורים וניסיון המתאימים לשמש גם כיו"ר. הוועדה תיתן את דעתה גם לצורך לחזק שוויון הזדמנויות במגזרי האוכלוסייה ולקיים יחסיות הולמת בין נשים לגברים".
אלא שבבנק ישראל לא רק שלא עשו מאמץ להשאיר את יושבי הראש האיכותיים הללו, אלא עוד הקשו בתנאי ההעסקה כדי לשדר "אתם לא רצויים יותר". בבנק מזרחי טפחות החליטו לפעול אחרת. משה וידמן, יו"ר הדירקטוריון, קיבל היתר מיוחד להמשיך בתפקידו עד סוף 2023. למה הוא כן וחאג' יחיא או קוברינסקי לא? הסיבה הפורמלית היא שמזרחי טפחות הוא בנק עם גרעין שליטה ולבעלי הבית יש פיקוח הדוק יותר על הדירקטוריון.
יוצא הדופן היחיד הוא הבנק הבינלאומי, שם בינו צדיק מתייחס לכהונת המנכ"לית סמדר ברבר צדיק כאל משרת אמון. ברבר צדיק תעזוב את ניהול הבנק רק כשבינו צדיק ימכור את השליטה.
נהוג לומר שלכל אדם יש תחליף, גם אם זה מדען מזהיר, פוליטיקאי איכותי או מנהל מצוין. זה נכון, אבל השאלה היא אם מדובר בתחליף טוב או רע. אם מישהו עובד טוב, אז למה לא לעודד להשאיר? - וזאת בדיוק הנקודה הנוגעת לשכר הבכירים. בבנק ישראל טוענים ששכר הבכירים המגביל את שכר המנהלים ל־3 מיליון שקל לשנה אינו משפיע על התפקוד הניהולי. בפועל הוא משפיע ועוד איך.
לא ייתכן שמנהל בנק האחראי על כספי פיקדונות בהיקף מאות מיליארד שקלים ירוויח פחות ממנהל השקעות בחברה פיננסית המנהל בקושי מאות מיליוני שקלים. זה לא סביר שמנהל בנק בישראל ירוויח פחות ממנכ"ל חברת הבת בחו"ל שעליה הוא אחראי. אני כבר לא מדבר על שכר הבכירים בחברות הבורסאיות האחרות הלא מפוקחות. את נורמות השכר בבנקים וגם בחברות הביטוח צריך להשאיר בידי המשקיעים המוסדיים המתורגלים בכך, ולא אצל הרגולטור.
בנק ישראל חייב לתת את הדעת על כך וחייב לפעול לשינוי החוק. אבל בבנק המרכזי מוטרדים הרבה יותר ממעורבות הפוליטיקאים בענף המשכנתאות או בריביות, והרבה פחות ממיליון עד שני מיליון שקל לשנה שמנהל בנק מקבל או לא.
4. משפט שלמה
שר התקשורת שלמה קרעי הוא האיש של השבוע. לאחר שהרעיד את אמות הספים כשאיים לסגור את תאגיד השידור, הוא תפס זמנית את סדר היום התקשורתי. אלא ששר המשפטים יריב לוין וההפיכה המשפטית שלו עדיין עומדים במוקד הסערה.
כחבר כנסת מהאופוזיציה קרעי הסתפק עד היום בהצעות חוק לעידוד התחרות במערכת הבנקאית. במעמדו הביצועי כשר התקשורת הוא גם מסוגל להוציא את תוכניותיו אל הפועל, ואין לו כוונה לוותר. המהלך הראשון השבוע היה אישור עסקת הענק בין בזק לפרטנר לשיתוף פעולה במערך הסיבים האופטיים. "אני מתכוון להסיר את המחיצות בין הציבור לתקשורת. כיום הכתבים משרתים בעיקר את המילייה שלהם. לפי החזון שלי, הגיע הזמן שהכתבים ישרתו את הציבור", אומר לי שר התקשורת הנכנס.
אתה מכוון את הדברים שלך גם נגד התוכנית של אופירה וברקוביץ', שאותם ביקרת קשות. אתה לא מתחרט קצת?
"ממש לא. עם השלמת הרפורמה שלי, הערוצים לא יוכלו לשדר חרפה אינטלקטואלית כמו אופירה וברקו מבלי שזה יכאב להם בכיס. לא אני כרגולטור אעניש אותם, אלא הציבור. אני לא יודע למה הביקורת שלי נגדם עשתה רעש, אבל כנראה שהאמת כואבת. לא אמרתי שאסגור אותם, אבל כן אני אומר שהשידור שלהם הוא חרפה. זהו שיח רדוד, מבזה, שמשמיץ ציבורים שלמים. לא זוכר ששמעתי מהם תכנים נורמליים. מדובר בתכנים בוטים. ממילא אין הרבה שצופים בתוכנית".
אבל הצופים מצביעים בעדם בשלט. מה יותר טוב מזה?
"אני חושב שיש בעיה בשיטת המדרוג. אני מתכוון להוביל ולשקף לציבור שיטת מדרוג אחרת, שתתבסס על כל הפלטפורמות ולא על 500 איש בלבד שמחזיקים איזה שלט. במקרה כזה הציבור יצביע ברגליים והתוכנית תרד אוטומטית מהמסך. מעולם לא הופעתי אצלם, וגם לא אופיע, כי היא מטנפת בלי גבול על בכירי הליכוד ועל משפחת נתניהו. כשהם פנו אליי פעם אחת וביקשו ממני להופיע, אמרתי שח"כ קרעי לא מגיע לתוכנית שמשמיצה את הימין.
"לא רק שאני לא חוזר בי מהביקורת, אלא אני מחריף אותה. בישיבת סיעת הליכוד השבוע המלצתי לחברים שלא להגיע לתוכנית הזאת, כי הם לא יכולים ללכת לתוכנית שמטנפת על הציבור. גם נתניהו הגיב ואמר שהוא לא חושב שצריך להתראיין לתוכניות כאלה, ושהוא עצמו מעדיף להופיע בערוץ 14".
התכוונת למנות את אלעד מלכא כמנכ"ל המשרד, אבל אני מבין שהמינוי תקוע.
"מלכא הוא מייסד ומנכ"ל הלובי הציבורי, האינטרס שלנו. דיברנו עם הנציב. יש קשיים במינוי, ואני מקווה מאוד שנצליח. בנציבות טוענים שהניסיון שיש לו בניהול בכיר אינו מספק, אף על פי שהוא אדם שהתחום שהוא טיפל בו היה מקצועי מאוד. אני צריך לתפקיד מקצוען, ואמרתי לנציב שאם יש לו מישהו כזה, אז שיביא לי. אני עדיין בטוח שמלכא הוא המועמד הטוב ביותר לניהול משרד התקשורת".
מהו המוטו העיקרי שלך בכהונתך כשר התקשורת?
"אני רוצה לקרוע את המחיצות בין הציבור לתקשורת, לפתוח תחרות ולהסיר חסמים כמו שפיכת מאות מיליונים מיותרים לתאגיד השידור לצורך הפקות מקור. אני רוצה להסיר רגולציה ולאפשר לשחקנים חדשים להתחרות. אני רוצה לפתוח פיות ולא לסתום פיות. אני לא סותם פיות. בתקשורת מהדהדים את השקר וחושבים שהוא יהפוך לאמת.
"נפגשתי בשבוע שעבר עם אנשי תאגיד השידור, והם לא מסכימים לעמדותיי. שמעתי אותם בקשב רב, והייתה שיחה נעימה. אמרתי שבחזון שלי לא צריך להיות שידור ציבורי שלא הוכיח ערך מוסף. השלב הראשון של הרפורמה הוא שינוי תקציב הפקות מקור בדיגיטל. אני רוצה לפזר את התקציב על פני כל השחקנים בשוק, ובעיקר בפריפריה. במקום שנוציא 300 מיליון שקל על ההפקות, נוכל למנף את ההוצאה לפי שניים - ואז השוק יתעורר יותר".
האם אתה תומך בשידור ציבורי בישראל על חשבון הממשלה?
"בעיניי אין מקום לשידור ציבורי על חשבון תקציב המדינה. הוא נדרש בעבר, כשלא היו שידורים בכלל וכשהמדינה הייתה צריכה לתמרץ. בארה"ב, שהיא מדינה חופשית, המדינה לא מממנת, אלא זה נעשה דרך עמותות ללא כוונת רווח. אצלנו בישראל מממנים במיליארדי שקלים. אני מתכוון להפוך את התחום לשוק חופשי לחלוטין. למשל, להתיר לרדיו האזורי להפוך לרדיו ארצי, ולהגדיל את מספר ערוצי השידור. התוכנית עדיין לא מגובשת סופית, אבל הכיוון הוא כמה שפחות רגולציה והורדת חסמים.
"אמליץ לסגור גם את גלי צה"ל. התדר לשידורים מוקצה על ידי משרד התקשורת, אבל מדובר ביחידה הכפופה למשרד הביטחון. אכנס למגעים עם שר הביטחון יואב גלנט. אין מקום לתחנת רדיו צבאית במדינה דמוקרטית על חשבון הציבור. יש מודלים מסחריים אחרים. גלי צה"ל יכולה לעמוד בפני עצמה ללא מימון".
ואיך ייעשה הפיקוח על גופי השידור בתקשורת?
"אני מתכוון לבטל את הרשות השנייה לרדיו ולטלוויזיה ואת מועצת הכבלים והלוויין. אין להן זכות קיום. אגיש את ההצעה לביטול במסגרת חוק ההסדרים הקרוב. במקום גופים אנכרוניסטיים אלה יוקמו גוף או יחידת סמך אחרים, שיופקדו על תכנים שאסור לשדר כמו פורנו. בעצם אפילו אין צורך בגוף פיקוח כזה. עובדה שבאינטרנט אין רגולציה ועדיין לא משדרים תכנים בעייתיים".
האם לדעתך התחרות בין חברות התקשורת ראויה? ומה עושים כדי לעודד אותה?
"אציג לשר האוצר תוכנית להשלמת הרפורמה בסלולר לקידום דור 4 ו־5 ולפריסת הרשת בכל המדינה, כולל יו"ש והפריפריה. הכוונה היא שהרשתות יופעלו גם במקומות לא כלכליים באמצעות מכרז. יש כיום מקומות שבזק לקחה על עצמה לפרוס בהם רשת סיבים ארצית, אבל בעידן שבו היו תשתיות מוגבלות נדרשו רגולציה ותמריצים. מחלקת הכלכלה במשרד בונה מודל כדי שיאפשר להתחיל לפחות את השלב הראשון בפריסה, ששיעורה כיום נמוך מאוד".
למרות ההסכמים הקואליציוניים חזרת בך מהכוונה להשאיר את רשתות דור 2 ודור 3 המיושנות.
"כשנכנסתי לתפקיד שוחחתי עם ראשי כל הסיעות החרדיות, והם הסכימו לסגור. שר התקשורת הקודם ניסה להכניס אצבע בעין ולא כיבד את הרבנים, למשל - בנושא הקומה הכשרה. הוא התערב בכוח באורח החיים שלהם, והם התנגדו ולא רצו לעשות שום שינוי. נכון שבהסכמים הקואליציוניים הם הכניסו סעיף המנציח את דור 2 ו־3, אבל שוחחתי עם השרים והסברתי להם מה בקשתי: בנושא הקומה הכשרה (הטלפון הכשר - י"ש) לא אתערב להם בחיים, אבל השארת דור 2 ו־3 תהיה חסם לקדמה ולתחרות. הסברתי שבמצב זה אי אפשר לפנות תדרים לדור 4 ו־5 המודרניים, והם השתכנעו. עשינו את זה בדרכי נועם ולא בכפייה, וככה צריך לעבוד".
האם אתה מרוצה מהתחרות בשוק הסלולר?
"אין ספק שהתחרות בשוק זה היא טובה. אנחנו מקום ראשון בעולם במחירים הנמוכים ביותר בשוק זה, וגם להיות קיצוני כלפי מטה זה לא טוב. כשהמחירים נמוכים מדי, לחברות אין מספיק מוטיבציה להשקיע בתשתיות, ולכן צריך לסייע להן. כשעל הפרק יעמדו נושאים שאינם בעלי כדאיות כלכלית, נעשה מכרז".
סביר להניח שלו הדבר היה בידיך, היית עושה מהפכה גם במערכת הבנקאית.
"אני מאוד רוצה, אבל לצערי אני לא שר הכלכלה ולא שר האוצר. אבל אני בהחלט לא עוזב גם את הנושא זה. שוחחתי עם שרי האוצר והכלכלה, ואני מעוניין לקדם את הצעות החוק להגדלת התחרות במערכת הבנקאית. אני אעשה את זה באמצעות מספר חברי כנסת שיטפלו בהצעה. אסייע לקדם אותם באמצעות חברותי בוועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. הנושא נמצא בוודאי בסדר העדיפויות שלי, וזאת סוגיה חשובה לציבור הרחב. יש כאן כשל חמור של בנק ישראל. הבנקים פועלים בצורת קרטל ואוליגופול. יש הרבה מאוד כסף על הרצפה, ואף אחד לא מרים אותו. רווח של 20 מיליארד שקל לשנה לבנקים הוא מטורף".
אני מתאר לעצמי שהשאלה אם אתה תומך במהפכה המשפטית בישראל היא מיותרת.
"ברור. אני מה זה תומך, אני נושא אותה בגאון על ראשי. נדחקנו בשנים האחרונות לפינה האפלה של הדמוקרטיה. נבחרי ציבור כבר לא יכולים להוביל מדיניות, כולל השאלה מי יהיה ראש ממשלה. אהרן ברק עשה נזק אדיר למערכת המשפטית, ואנחנו מתקנים. 50 שנה הייתה דמוקרטיה מצוינת, אבל ב־25 השנים האחרונות זה השתנה, ואנחנו בסך הכל מחזירים את המצב. המפגינים נגד המהפכה מפגינים כי הם לא רוצים את הממשלה. גם אם נוריד להם יהלומים מהירח, הם יפגינו. אבל זה בסדר. אנחנו מדינה דמוקרטית".
כמה זמן לדעתך תחזיק הממשלה החדשה?
"היא תמלא את ימיה, אבל במקרה הגרוע ביותר היא תפוזר בשנתה האחרונה. לפעמים שחקנים פוליטיים מנסים למקסם ערך מוסף לקראת הבחירות, ולכן הם מתחילים להקשות. אבל אני אהיה שר תקשורת מלא־מלא כל הקדנציה, בלי שום רוטציה".
