נגד מערכת המשפט והמוסדות הדמוקרטיים שסביבה התגבשה קואליציה של מורשעים, נחשדים ונאשמים. על דרעי כבר דיברנו. נתניהו, שנחלץ איכשהו מבר־און-חברון, עמדי והמתנות ועוד כמה פרשיות, מועמד לדין באישומים חמורים.
"בדיקת המוצא של השופטים היא הסתה מזעזעת": בן כספית בביקורת חריפה
לקראת שביתה כללית במשק במחאה על הרפורמה המשפטית? "עדיף להפסיד כסף מלהפסיד את הדמוקרטיה"
הבוטה ביותר מבין חברי הקואליציה הזו הוא דודי אמסלם, מי שנחשד בזמנו בפרשת "החבורה הירושלמית", הובא לבית המשפט באזיקים והומלץ לכתב אישום על ידי המשטרה. התיק נסגר לבסוף מחוסר הוכחות. לזכותו של אמסלם ייאמר שהוא אותנטי, הולך עד הסוף, פיו ולבו שווים. לא בטוח שאפשר להגיד את זה על האחרים.
החרדים האשכנזים הצטרפו למקהלה הזו כדי להנציח את ההשתמטות מגיוס, לשריין אותה ולעשות אותה מהמקפצה. הם רוצים חוק מפורש שיקבע ששירות בצה"ל ולימוד תורה, חד־המה. הם רוצים שבג"ץ לא יוכל לפסול חוק כזה בגלל עקרון השוויון. אז הם מאיצים בצי הבולדוזרים שעולה עכשיו על המערכת. תוסיפו למדורה הזו את כל הנחשדים, המורשעים והמסובכים הנוספים שמקשטים את הכנסת ומסדרונות השלטון הנוכחי ותמצאו את ליבת הכור שהוקם כאן, כדי לחסל את הדמוקרטיה.
היחיד מבין כל אלה שהוא אידיאולוג אמיתי, הוא שר המשפטים יריב לוין. הוא אוחז בדעות הג'יהאד הקיצוניות שלו נגד מערכת המשפט מהרגע הראשון. נתניהו בלם אותו עד היום. הוא ידע שחבל על זמנו, שנתניהו מגן בגופו על המערכת, שצריך לחכות לימים אחרים. הימים האחרים הגיעו.
מה שנתניהו עשה בקמפיין האחרון זה מבצע הטעיה מתוחכם יותר ממה שעשו בעלות הברית לפני הפלישה לנורמנדי. כשדודי אמסלם דיבר על הצעדים שננקטים עכשיו, קפצו עליו מכל עבר להשתיקו. הוא השאיר לכל מיני חברי ליכוד זוטרים לדבר על מהפכה משפטית ביד אחת, והרדים את הקמפיין ביד השנייה. כשנשאל, פעמים רבות, על הצעדים השונים הננקטים עכשיו, סירב להתייחס ולפרט. שמר על עמימות. פיזר מסך עשן. הוא ידע למה. הכל היה מתוכנן, לפרטי פרטים. הרעיון המסדר הוא להגיד עכשיו שהציבור הצביע על ההפיכה הזו ואישר אותה מראש. ובכן, מדובר בשקר.
סריקה של חשבונות הטוויטר והפייסבוק של נתניהו חושפת את השקר הזה בקלות. הוא כמעט לא הזכיר את המהפכה המשפטית. להפך, הוא ניסה להשכיח אותה. אפילו ערוץ 14, שהעלה סקר במהלך הקמפיין על הנושאים החשובים, מצא ש"מערכת המשפט" גורפת 16% בלבד.
נתניהו הוא אומן ה"ללכת עם ולהרגיש בלי". הוא יודע לקרוא סקרים והוא יודע שעל פי כל הסקרים של השבועות האחרונים, גם הליכודניקים לא ממש איתו. כשמדובר באריה דרעי, הרוב נגד מינויו לשר גדול וחוצה מחנות ומגזרים. כששואלים על פסקת ההתגברות ומינוי שופטים על ידי פוליטיקאים, מגלים שגם בימין יש לזה התנגדות לא מבוטלת. זה לא יעצור את נתניהו. בניגוד למקרים אחרים, שבהם הוא מתיישר לפי הסקרים, במקרה הזה אין לו ברירה. הוא כבר לא יכול להתיישר.
אחד הטיעונים השגורים ביותר בפיהם של דוברי ההפיכה נגד הדמוקרטיה הוא "אמון הציבור". תראו, הם מקוננים, הציבור איבד את אמונו במערכת המשפט, בבתי המשפט, בפרקליטות. אז כמשרתי ציבור, הם ישקדו על חידוש האמון הזה. איך? על ידי זה שהם ימנו את השופטים. ההנחה המסדרת היא שאם השופטים יהיו חברי מרכז ליכוד, היועץ המשפטי יהיה ברדוגו ונשיא בית המשפט העליון יהיה ינון מגל, האמון הציבורי ישוקם.
אז קודם כל, בואו נעשה סדר: אמון הציבור במערכות השונות נמדד במדד מיוחד של המכון הישראלי לדמוקרטיה. מתברר שמבקרי מערכת המשפט צודקים. השנה, צנח אמון הציבור בבתי המשפט לראשונה אל מתחת לרף ה־50% והוא כרגע 41% בציבור היהודי (ו־49% בערבי). מובילים את מדד האמון צה"ל ונשיא המדינה.
אבל רגע, מה עם הממשלה? מה עם הכנסת? ובכן, אמון הציבור במערכת המשפט גדול עדיין בהרבה מהאמון בכנסת ובמפלגות. הממשלה מקבלת 27% במדד אמון הציבור, הכנסת 21%, והמפלגות, תחזיקו חזק, 10%. נו, אז אנחנו מסתערים עכשיו על הממשלה, הכנסת והמפלגות עם דחפורים? אנחנו יוצאים לג'יהאד? אנחנו מתכננים פסקת התגברות שתבטל את סמכויותיהם? אנחנו כורתים את הענף שעליו מונחת הדמוקרטיה השבירה שלנו? למה שלא נפטר את כל חברי הממשלה, חברי הכנסת והמפלגות ונמנה במקומם ועדה קרואה, כמו שנהוג בשלטון המקומי?
ועוד משהו קטן בעניין הזה: הגורם העיקרי שהביא לירידת אמון הציבור במערכת המשפט, הוא בדיוק הגורם שמנסה להרוס אותה עכשיו. המסע המתוקשר של נתניהו וחסידיו, שהגיע לשיא באותו מיצג פלצות בבית המשפט המחוזי של נאשם מוקף בשרים וח"כים מכריז שהמדינה תפרה לו תיק, תחת סמל המדינה, הוא זה שקעקע את אמון הציבור. זו שטיפת מוח מתוזמרת, ממומנת ושיטתית שנוחלת לא מעט הצלחה. המערכת עומדת מולה מאובנת, חסרת אונים.
זה מזכיר את המסע האדיר נגד המשטרה, רק משום שחקרה את נתניהו. אחר כך הם באו בטענות גם למשטרה, על ביצועים עלובים, אחרי שהותירו אותה שנתיים בלי מפכ"ל והתעמרו בה תחת כל מיקרופון רענן.
הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"