במלאת 11 החודשים לפלישתה של רוסיה לאוקראינה, מדינות המערב מתמודדות עם דילמה קשה הצפויה להכריע את גורל המלחמה. מצד אחד, הן נחושות לסייע לממשלת קייב להיאבק בצבא הרוסי. מצד שני, עמדתן האמביוולנטית, בדגש על זו של אולף שולץ, קנצלר גרמניה, מטילות צל כבד על נכונותן להתערב צבאית ולשנות את מאזן הכוחות במלחמה.
הוועידה הבינלאומית שהתקיימה בשישי האחרון - בהשתתפותם של 50 נציגי מדינות בכירים, בהובלת ארה"ב, בבסיס צבאי ברמשטיין שבמערב גרמניה - שיקפה את המחלוקות העמוקות הקיימות ביניהן בסוגיית ביטחון אירופה וממדי האיום הנשקף מרוסיה.
בתוך כך, בלטה התנגדותו של הקנצלר שולץ לספק טנקי לאופרד 2 גרמניים לאוקראינה, לצד קריאתו המתוקשרת לממשל בוושינגטון לשלוח לממשלת קייב טנקים אמריקאיים. כשהוא דוחה את הביקורת הרבה שהושמעה נגדו, שולץ אף התריע ואמר כי מהלך זה עלול להוביל להרחבת זירת המאבק, שייגרר לעימות כולל נגד מדינות נאט"ו.
מטאוש מורבייצקי, ראש ממשלת פולין, הצהיר מנגד כי ארצו ומדינות נוספות ישלחו לאוקראינה טנקים גרמניים וציוד צבאי מתקדם הנמצא ברשותן, וזאת גם ללא אישורה של ברלין. לדבריו, "אוקראינה ואירופה הן אלה שינצחו במלחמה – עם גרמניה או בלעדיה". וכך, לאחר לחצים פנימיים ובינלאומיים כבירים שהופעלו עליה, והסכמה אמריקאית עקרונית לשלוח לאוקראינה טנקי אברמס, ממשלת ברלין נאותה לבסוף לאשר את אספקתם.
מעבר לדרמה שהתחוללה בחודש האחרון, למתחים הפנימיים ולפערים העצומים הקיימים בין המדינות ובין המנהיגים, היעדר הקונצנזוס מבליט את הדילמות האסטרטגיות והמוסריות שבפניהן ניצבות כיום ממשלות המערב, בדגש על גרמניה. אין ספק כי שליחת טנקים מתקדמים לאוקראינה עשויה לסייע לה רבות, אך מנגד מהלך אסטרטגי זה צפוי להשפיע באופן דרמטי על המלחמה ועל גורל אירופה כולה.
מאז פרוץ המלחמה באוקראינה, עוסקות ממשלות המערב וחברות נאט"ו בגיבוש ותיאום עמדותיהן בעניין ביטחונה של אירופה. עם זאת, הקצנת מאבקו של פוטין והחשש הגובר בממשלת קייב מפני חידוש המתקפה הרוסית לקראת האביב מחדדים את הפערים העצומים ביניהן. זאת בעיקר בעניין אספקת נשק וציוד צבאי לאוקראינה, בין היתר בדמות טנקים מתקדמים כדוגמת הלאופרד 2 הגרמני.
וכך, כשהיא דוגלת בעמדה אמביוולנטית כלפי רוסיה, נמצאת בלב המחלוקת ונתונה ללחצים פנימיים ובינלאומיים כבדים, גרמניה נאותה, כאמור, לאפשר את העברת הסיוע, מה שלדידה עשוי להשפיע משמעותית על פני המלחמה וגורלה של אירופה כולה. מבחינת ברלין, אספקת נשק פירושה מעורבות גרמנית ישירה במלחמה ושינוי מאזן הכוחות הכולל, תוך הגדלת הסיכוי למאבק רוסי מול נאט"ו והגדלת הסיכוי לכך שפוטין יעשה שימוש בנשק גרעיני.
בנקודה זו חשוב להבהיר כי גרמניה, הכלכלה החזקה באירופה ויבואנית הגז הגדולה מרוסיה, היא גם אחת מיצרניות ויצואניות הנשק הגדולות בעולם. בין השנים 2016־2020 חלה עלייה משמעותית של 21% בהיקף יצוא הנשק שלה. עם זאת, ממשלת ברלין – שסיפקה מערכות הגנה ונשק רבות לאוקראינה מאז תחילת המלחמה – סירבה בתוקף לספק לה עד כה טנקים. זאת בשל שילוב נסיבות, חלקן היסטוריות, הכוללות בין היתר את גישתה המכילה והפייסנית של גרמניה כלפי רוסיה, וכן את תלותה הכלכלית בעיקר בגז הרוסי (שהגיע עד הפלישה ל־55% מהתצרוכת שלה).
יתרה מכך, אומנם גרמניה דגלה בעמדה פרו־מערבית של ממשלת קייב ואף קראה לה להתרחק מרוסיה, אך מנגד, הערכת חסר של האיום הרוסי כלפיה הגבירה את המתחים בין השתיים. מה בכל זאת הוביל לשינוי גישתה של גרמניה ולאספקת הטנקים לאוקראינה?
הובלה עולמית
התבוננות כללית בהשלכות המלחמה על אירופה עד כה מראה כי פלישת הצבא הרוסי לאוקראינה חוללה בגרמניה שינוי תודעתי עמוק ומטלטל שאין דומה לו בקרב מדינות המערב. נוכח "האקלים החדש" שנוצר ביבשת, הקנצלר שולץ הודיע בפברואר 2022 על שינוי מדיניות החוץ, הכלכלה והביטחון הגרמנית, לצד אימוץ גישה אסרטיבית על פני זו הפציפיסטית, שבה דגלה ממשלת בברלין מאז 1945.
בנוסף, הוא הורה על הגדלת תקציב הביטחון ל־2% מהתמ"ג שלה, ואף הקצה 100 מיליארד יורו לביסוס כוחה הצבאי. שינויים מפליגים אלה, שאיתם מתמודדת ממשלת ברלין מאז תחילת כהונתו של שולץ בשנת 2021, אינם עניין של מה בכך, כל שכן עבור מדינה עם עבר היסטורי מדמם ומסורת שמרנית כגרמניה.
על רקע זה, חשוב לבחון גם את ההססנות שגילה שולץ לאחרונה, בעיקר בעניין אספקת הטנקים. אלה משקפים עמדה אמביוולנטית ודילמה מוסרית ואסטרטגית עמוקה המושרשת בתודעת הציבור הגרמני, כפי שמראים סקרי דעת הקהל שפורסמו במהלך השבועות האחרונים.
מצד אחד, קיים חשש רב בציבור ובצמרת ההנהגה הגרמנית מפני "הילוך חוזר" של ההיסטוריה והסלמה למלחמה כוללת מול רוסיה. במהלך שנת 2022 העבירה גרמניה לאוקראינה סיוע צבאי בשווי כולל של 2.3 מיליארד יורו (לעומת סיוע אמריקאי בשווי 23 מיליארד יורו וסיוע בריטי המגיע ל־4.1 מיליארד יורו).
לכך יש להוסיף את שליחתם הצפויה של 14 טנקים מגרמניה לאוקראינה בקרוב. על אדמת אירופה קיים מצבור כולל של כ־2,000 טנקים מהדגם המדובר, המצויים ברשותן של 13 מדינות נוספות, ובהן פולין, פינלנד, שוודיה ושווייץ, שמקצתם או חלקם צפויים להיכנס לשימוש באוקראינה באביב.
מנגד, הדעה הרווחת בציבור ובקרב מקבלי ההחלטות בבונדסטאג היא כי מדובר בסיוע חירום שנועד להציל את אוקראינה ושמועבר אליה בנקודת זמן קריטית במסגרת מאבק קולקטיבי מול התוקפנות הרוסית. עם זאת, וכאן חשוב לסייג, התבוננות מקרוב על מגוון הדעות באוכלוסייה הגרמנית מראה כי קיימים פערים עצומים בין עמדתו הפרו־רוסית של הציבור במזרח גרמניה, שלרוב אף מצדד במהלכיו התוקפנים של פוטין (דוגמת מצדדי המפלגה הסוציאל־דמוקרטית שם), לבין שאר הציבור ברחבי המדינה, המאופיין בפלורליזם רבגוני (דוגמת מצדדי מפלגת הירוקים הפציפיסטית).
לא בכדי אולף שולץ, המתמרן במיומנות רבה בין מגוון דעות, אינטרסים מנוגדים ולחצים כבדים מבית ומחוץ, נע בזהירות, באטיות ותוך הפעלת שיקול דעת. כמנהיג פוליטי שמרן ועתיר ניסיון, ייתכן שהוא איננו "סופרסטאר" תקשורתי, אך על פניו נראה כבר עתה כי חרף עמדתו ההססנית, קנצלר גרמניה משכיל לקבל החלטה היסטורית חשובה. כזאת שנוטשת סופית את עמדתה הנאיבית והפציפיסטית של גרמניה, תוך אימוץ גישה פרגמטית חדשה ושיתוף פעולה הדוק עם הממשל האמריקאי.
בכל מקרה, לשולץ חשוב מאוד שלא להצטייר כתוקפן, במיוחד נוכח הרגישות לנושא המלחמה, בדגש על הקטסטרופה העולמית שחוללה גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. בנוסף, התבוננות מערכתית מאפשרת להבחין כי המלחמה באוקראינה, וכל שכן הסלמת המאבק של פוטין, מובילות לשינוי עצום במפת היחסים באירופה ולשינוי מעמדה וכוחה של גרמניה בקרב מדינות הגוש האירופי.
בנוסף להיותה מעצמה כלכלית מהמובילות בעולם, המלחמה אילצה את ממשלת ברלין "לחשב מסלול מחדש" והיוותה טריגר חשוב עבורה, שהאיץ ודחף אותה לערוך רפורמות משמעותיות במדיניות הפנים והחוץ שלה, תוך שינוי יחסיה עם רוסיה.
כל אלה מקדמים אותה לעמדת הובלה ביטחונית־צבאית אירופית המקנה לה עוצמה והשפעה רבה גם על הזירה הבינלאומית.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה ולמשברים בינלאומיים