פה ושם עוד אפשר למצוא בעולם מסעדות מהז'אנר שהיה פופולרי מאוד בשנות ה־70 וה־80 של המאה הקודמת: "אכול כפי יכולתך". אחרי שנחלו הפסדים מגרגרנים מקצועיים שהצליחו לכלות את כל הבופה, המסעדות שנותרו העלו מחירים בניסיון להרתיע אותם ולשמר קהל איכותי יותר. ועדיין, מדי פעם מופיע בדלת לקוח חדור מטרה, כזה שהמבט הנחוש שלו גורם לצוות כולו להבין שהגיע מישהו שרוצה להביס את המטבח.
הוא יאכל מהמנות הראשונות ומהסלטים, לא יוותר על מרק, ימשיך אל המאפים והדגים, ולא יעצור עד שיאכל גם את העוף ואת הפסטה, את הבשר ואת תפוחי האדמה, ולקינוח – יפרק את עמדת המתוקים.
הצוות והסועדים יביטו בו בהשתאות בעודו מפצח מנה אחרי מנה, ויתהו עד כמה הוא יכול להכיל. אבל גם זללנים מקצועיים יודעים שיש גבול לקיבולת, ומי שמנסה לבלוע הכל יסיים את היום עם הראש מעל האסלה ובלי כלום שנשאר בבטן.
הממשלה החדשה שלנו עוד נמצאת בחצי הראשון של הארוחה. הכל עוד נראה נוצץ ומפתה למאכל, אפשר עדיין להתעלם מהרחשים ומהחומציות שמתחילים לעלות מן הקיבה - ולהסתער בבולמוס של תאווה לבלוע הכל: לפרק את מערכת המשפט וגם לשעבד את הכלכלה למימון מגזרים לא־יצרניים, לתקוף באיראן וגם להרחיב את ההתיישבות בשטחים, להרתיע את עזה, לסגור את תאגיד השידור, לחשמל מחבלים, להוריד את יוקר המחיה, לתקוף בסוריה ולהלך אימים על השירות הציבורי ועל קציני הצבא, ובאותו זמן לקוות שהכסף והשכל הישראלי יושארו כאן.
אבל גם אפרטצ'יקים קרים ונטולי מבע ורגש יבינו בקרוב שיש גבול לקיבולת. שאי אפשר להכיל את הכל. אי אפשר לצפות לתמיכה אמריקאית לתקיפה באיראן, ובאותו זמן להוביל מדיניות שמרסקת את הערכים הדמוקרטיים המשותפים לנו ולארה"ב. אי אפשר לשנות את הסטטוס קוו בהר הבית ולחזק יחסים עם מדינות ערב.
אני בטוח שראש הממשלה, המדינאי המנוסה ביותר שיש פה, מבין את זה היטב, אבל הוא לא עוצר את ההסתערות של הגרגרנים על המזנון. כבן של היסטוריון ובעל חוש היסטורי מפותח משל עצמו, אפשר להעריך שגם הוא מבין שזה עשוי להסתיים בבטן ריקה ובטעם רע בפה.
אל מול הטרור שגאה בסוף השבוע שעבר, הוא נתן לשרי ההבלים שלו לפזר הצהרות כמו חרוזים לאינדיאנים: הנה, עוד רגע וכל בחור וטוב יקבל גם נשק. במדינה שלא מצליחה להוציא דרכונים לאזרחיה, קצת קשה לדמיין את המשרד לביטחון לאומי מעביר מאות אלפי אזרחים את התסקיר הנדרש לקבלת רישיון לנשק.
מדורת הטרור נדלקה
היה מגוחך לצפות בשרי ממשלת ישראל מתמסרים שעות ארוכות לדיון בשאלה הקרדינלית, אם להלחים לוחות פח לדלת ביתו של המחבל בן ה־13 מסילוואן. לפחות רעיונות העוועים של השר לביטחון לאומי, לפשוט על כל בתי מזרח ירושלים בחיפוש אחרי נשק, נתקלו בהיגיון מפתיע.
על אף המבע העכור בעיניו, נראה שבנימין נתניהו עדיין לא איבד קשר עין עם הכדור. הוא הקפיד על יישור קו עם מערכת הביטחון ונשאר נאמן למדיניות הוותיקה שלו ושל הממשלה הקודמת: בידול בין מחוללי הטרור לבין שאר האוכלוסייה הפלסטינית, שנמנעת ברובה מלהצטרף לגל האלימות. נתניהו גם מנסה להפריד בין הגזרות - רצועת עזה ואיו"ש, אבל הגפרורים שמשליך איתמר בן גביר לבתי הכלא ולמזרח ירושלים כבר מתחילים להבעיר את הגזרות יחד.
מידת האפקטיביות של אטימת והריסת בתי מחבלים היא עניין השנוי עדיין במחלוקת. ועדה בראשות האלוף אודי שני קבעה לפני 18 שנה כי הריסת בתים אינה תורמת להרתעת מחבלים, וכי הנזק שהיא מייצרת עולה על תועלתה. לעומתו, טוענים היום במערכת הביטחון כי על כל מחבל שמבצע פיגוע, אף שהוא יודע שבית משפחתו ייהרס, יש יותר ממחבל פוטנציאלי אחד שנבלם על ידי משפחתו מחשש להריסת הבית.
השר לביטחון לאומי הפליג בפירוט היתרונות הגלומים בהצעת החוק שיביא לעונש מוות למחבלים, ואף הוסיף עליהם תיאורים ציוריים על העונג שבטיגון מחבל בכיסא חשמל. מאז בוטל עונש המוות על עבירת רצח בחוק הישראלי ב־1954 (למעט החריג של עשיית הדין בנאצים ועוזריהם ובגידה), הוא נותר בחוק השיפוט הצבאי החל על יהודה ושומרון.
בתי דין צבאיים, הגוזרים את דינם של רבים מהמחבלים הפלסטינים ביו"ש, רשאים עדיין להטיל עונש מוות - ואף עשו זאת ב־13 מקרים עד היום. בכל המקרים בחר המפקד הצבאי להמתיק את העונש במאסר עולם, מתוך הבנה שהסיכון בגזר דין מוות עולה על התועלת, בעיקר כאשר אנחנו עוסקים במחבלים שמלכתחילה לא תכננו לצאת בחיים מהפיגוע.
גירוש בני משפחה, לעומת זאת, הוא עונש שמכניס מרכיב חדש למשוואה החולפת בראשו של מחבל כשהוא מתלבט אם לבצע את הפיגוע. לא בטוח שמשפטית ניתן להחיל עונש כזה על מי שלא ביצעו עבירה, אבל יש יסוד סביר להניח שמחבל יחשוב פעמיים אם יידע שבני משפחתו לא יזכו לכבוד וייקר כפי שהם זוכים להם כיום, אלא יקללו אותו עד אחרון ימיהם כשיגורשו לעזה.
בינתיים, לא נראה שהשר לביטחון לאומי, שכל ימיו התמחה בהצתת שריפות, יודע איך לכבות את מדורת הטרור שנדלקה מולו. בצר לו, הוא התמקד בלכבות את תנורי הפיתות של האסירים הביטחוניים. את הטרור זה כנראה לא יעצור, אבל די ברור שאנחנו הם אלה שיוצאים פיתה מהסיפור.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]