קצב האירועים הביטחוניים החריג מסוף השבוע הקודם מהווה מודל המחשה יעיל לאינטרסים המורכבים של ישראל – לבלום את ההסלמה בזירה הפלסטינית ואת גל הטרור לאחר שני פיגועים קשים בירושלים בשבת האחרונה, ומנגד לעלות מדרגה נוספת במערכה המתנהלת מול איראן.
מבצע הימ"מ בג'נין - שמסתיים בהצלחה מבצעית בסיכול חוליית טרור של הג'יהאד האסלמי - ירי רקטות מעזה, פיגועים קשים בירושלים, הסלמה במזרח העיר, הגברת הכוננות המבצעית ביהודה ושומרון, תגבורי כוחות, מתיחות בבתי הכלא הביטחוניים ושוב ירי מהרצועה - כל אלה אירעו בסוף השבוע הקודם, ובין לבין - תקיפות באיראן ובסוריה, שעל פי פרסומים מיוחסות לישראל.
לצד זאת נרשמת עלייה משמעותית בפשיעה לאומנית חמורה מצד יהודים, כאשר חלק מהאירועים, בהם שריפה של בתים בכפרים פלסטיניים, עונים על ההגדרה של פעולות טרור לכל דבר. הזירה הפלסטינית מתוחה מאוד, וכרגע אפילו יותר מיהודה ושומרון - הר הבית, מזרח ירושלים והאסירים הביטחוניים בבתי הכלא בישראל מסומנים במערכת הביטחון כמוקדים המרכזיים שעלולים להוביל להסלמה נוספת. וכל זה כשהרמדאן בסוף החודש הבא קרב והולך.
ראש הממשלה בנימין נתניהו מבקש כי ממשלתו תעמוד בסימן הגברת המשילות במדינת ישראל, אבל נראה כי הוא מתקשה במשילות בתוך ממשלתו עצמה. קוטב אחד בראשותו ובראשות שר הביטחון יואב גלנט מבקש להוביל קו ביטחוני פרגמטי, בהתאם לעמדת מערכת הביטחון. קוטב אחר מבקש כאן ועכשיו את הקשחת המדיניות במזרח ירושלים ובבתי הכלא הביטחוניים, בתוספת צעדים מיידיים לחיזוק ההתיישבות ביהודה ושומרון.
בין הקטבים הללו, הלחץ הפוליטי המופעל על נתניהו עלול להשפיע גם על איכות קבלת ההחלטות, וראש הממשלה מתקשה להוביל קו אחיד וברור. הזירה הפלסטינית רותחת, אבל עדיין ניתן לצנן את המגמות ולנסות להוריד את גובה הלהבות, וגם לישראל יש מה לעשות בעניין זה. אך הבחירה דווקא בעיתוי הזה של השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לחבר בין הריסת מבנים פלסטיניים בלתי חוקיים, שגם כך מצויים בתוכנית ההריסה העתידית של עיריית ירושלים, לניהול מופע יח"צ כמי שמשנה את המציאות מקצה לקצה בתנאי האסירים הביטחוניים - מאיצה את מגמת ההסלמה.
לא לעמוד בקו השער
בין בלימת ההידרדרות עם הפלסטינים לעליית מדרגה נוספת במערכה מול איראן, הביקור השבוע של מזכיר המדינה האמריקאי אנתוני בלינקן, שרטט היטב את גבולות הגזרה מול האמריקאים - שותפות במערכה מול איראן ודרישה להתנהלות מדינית מושכלת ללא שינויים מהותיים בזירה הפלסטינית.
כפי שפרסמנו החודש ב"מעריב", במערכת הביטחון ממליצים על עליית מדרגה נוספת בעוצמת הפעלת הכוח הצבאי כנגד איראן בזירות השונות, כולל על אדמת איראן. מוקד המערכה בפועל מתבטא בפגיעה בציר הנשק הקונבנציונלי המתקדם של איראן, בדרך כלל לאחר שיצא ממחסני הנשק ונשלח לעיראק או לסוריה. משם מועבר לידי חיזבאללה בלבנון, או לבנות ברית אחרות של איראן הפועלות בחסותה.
לעומת שתי התקיפות המיוחסות לחיל האוויר במשאיות הנשק בגבול סוריה־עיראק, התקיפה באספהאן המיוחסת למוסד במוקד הייצור והפיתוח של אמצעי לחימה מתקדמים, טילים מדויקים ארוכי טווח ומל"טים, ממחישה את נכונותה של ישראל לעלות שלב נוסף במערכה מול איראן ולפעול גם נגד מתקני נשק באיראן. זאת בתנאי שהיעד שמותקף נחשב בעל ערך אסטרטגי של ממש ודרך הפעולה מאפשרת עדיין מרחב מסוים של עמימות, ולא מובילה להסלמה עד כדי מלחמה ישירה עם האיראנים.
אם הפעולה באספהאן תכליתה לפגוע במקור של שרשרת הייצור של אמל"ח מתקדם, התקיפות המיוחסות לישראל השבוע בגבול עם עיראק תכליתן לפגוע ביעד הקצה של תעשיית הנשק של איראן - מרחק קצר מהעברתו לידי חיזבאללה או גורמים עוינים נוספים. לגבי הפעולות המיוחסות לישראל על אדמת איראן, ניתן להעריך כי במוסד סבורים כי עמידה בקו השער בלבד בבלימה וסיכול לא תספיק לבדה לאורך זמן.
לעומת חיסול מדעני גרעין, או חיסול של קצינים בכירים כמסר, הפעולה השבוע המיוחסת לישראל מהווה במידה רבה עליית מדרגה נוספת, תקיפה מוצלחת מהאוויר (רחפנים) פגעה במטרה אסטרטגית באיראן. אירוע מסתורי דומה, אבל בקנה מידה קטן יותר, התרחש בלבנון בפגיעה במרכיב תעשייתי בעל חשיבות לדיוק הטילים של חיזבאללה באוגוסט 2019, ועדיין נראה כי במערכת הביטחון הישראלית סבורים כי יש גמישות רבה יותר לפעול נגד מטרות באיראן על אדמתה מאשר מול חיזבאללה בלבנון מבלי להידרדר למצב של מלחמה.
הערכת אמ"ן העדכנית גורסת כי איראן הולכת וזונחת את רעיון התבססותה בסוריה. הנשיא אסד, בחסות הרוסית, הולך ומחזק את מעמדו, וגם המערכה בסוריה, שלפי פרסומים מנהל בעיקר חיל האוויר, נושאת פרי. האיראנים מרכזים כעת את עיקר המאמץ שלהם בחימוש חיזבאללה, וגם עניין זה נמצא במוקד התקיפות האחרונות המיוחסות לישראל.
כמו המוסד באיראן, כך גם צה"ל בסוריה. נראה שגם כאן עמדת מערכת הביטחון היא כי ניתן להגביר את הלחץ על איראן, כולל בפגיעה וחיסול של קצינים במשמרות המהפכה, שלהם חשיבות בשרשרת העברת הנשק לחיזבאללה. או בפגיעה במומחים בתחומים נוספים כמו פרויקט הטילים המדויקים המשותף למשמרות המהפכה ולחיזבאללה.
אגב, לאחר הפרסומים והמסרים שיצאו מישראל כי האיראנים וחיזבאללה מתכוונים לעשות שימוש בשדה התעופה הבינלאומי בביירות כדי להעביר אמצעי לחימה ורכיבים טכנולוגיים מתקדמים, בפועל לא קרה דבר וציר פעולה זה אינו קיים. הקיפאון המוחלט בהסכם הגרעין, המלחמה באוקראינה וציר הנשק מטהרן למוסקבה הובילו לחיזוק האינטרסים בין ישראל לארה"ב.
בתרגיל האחרון, כפי שדיווחנו בשבוע שעבר, נפרצו תקרות זכוכית באופי שיתוף הפעולה הצבאי, ובפעם הראשונה מתקיים בין הצבאות שיח של מטרות משותפות באיראן, שהוא בסיס אופרטיבי לתוכניות כנגד אתרי הגרעין. שיתופי הפעולה האופרטיביים מתהדקים, וגופי המודיעין חולקים מידע מודיעיני אינטימי שהופך לתוכניות פעולה.
בסוגיה האיראנית מבקשים שני הצדדים להציג חזית משותפת קרובה, אפילו יותר מאשר בימי ממשל טראמפ. ביטוי לכך ניתן לראות בשיחות ובתיאומים שמתקיימים בין הצבאות, כאשר גם שר הביטחון גלנט השלים בתוך תקופה קצרה מאוד פגישה עם מזכיר המדינה האמריקאי בלינקן, ראש ה־ CIA וויליאם ברנס, שביקר בארץ, ושיחת טלפון עם מזכיר ההגנה לויד אוסטין.
עם שלושתם הסוגיה האיראנית עלתה, אבל לצדה גם החשיבות של שמירת היציבות בזירה הפלסטינית. בהקשר זה, ניכר שעבור האמריקאים הקשרים עם מערכת הביטחון הישראלית, ועם שר הביטחון בפרט, הם בעלי חשיבות רבה בימים שבהם הם לא מסתירים את דאגתם מהרכב הממשלה הנוכחית, ובכך למערכת הביטחון חשיבות רבה בימים אלו גם בזירה המדינית מול צמרת הממשל בארה"ב.
המסר של ארה"ב הוא אומנם סמוי ונאמר בצורה הדיפלומטית האמריקאית הטיפוסית, אך הוא גם ברור מאוד: חוסר שביעות רצון אמריקאי ממהלכים חד־צדדיים של ישראל באיו"ש עלול לפגוע בשיתופי הפעולה מול איראן. המסר הזה נמצא על השולחן באופן חד וברור.
הטעיית דעת הקהל
בעת הזו במיוחד, הסלמה בזירה הפלסטינית תשרת מאוד את האינטרסים של איראן. ממשלת ישראל, לצד לחימה בטרור, צריכה לפעול מתוך אינטרס מובהק של בלימת הידרדרות נוספת במצב. רבים מחברי הממשלה הנוכחית האשימו את הממשלה החולפת באחריות לגל הטרור ולתוצאותיו הקשות בשנה האחרונה.
עכשיו, כאשר התהפכו היוצרות, ההתקפה החריפה והבוטה על לגיטימיות ממשלת ישראל הקודמת מהווה חרב פיפיות כלפי הממשלה המכהנת, כאשר כל פיגוע רצחני מגביר את רף הלחץ של הממשלה ושל חלק משריה, שהבטיחו פתרונות קסם במלחמה בטרור. בימים אלו, גם את המובן מאליו צריך להגיד: גל הטרור האחרון לא התרחש בגלל הממשלה הקודמת וחולשתה, בדיוק כפי שהפיגועים האחרונים בירושלים הם לא ביטוי לאשמתה של ממשלת הימין.
יחד עם זאת, סוגיית הטרור והניסיון לעצור את הגל הנוכחי ולא להידרדר להסלמה נוספת היא כאמור מבחן משמעותי לראש הממשלה, שמבקש להוביל קו פרגמטי יחד עם שר הביטחון ומערכת הביטחון. אפשר לנגח פוליטית את נתניהו על כך שהמדינה מבקשת הארכה נוספת בפינוי ח'אן אל־אחמר ולהזכיר לו את הבטחותיו ואת התקפותיו הציניות על הממשלה הקודמת, אף שבזמנו הוא ביקש פעם אחר פעם את דחיית הפינוי.
עניינית, נתניהו קיבל את ההחלטה הנכונה, מתוך הבנה שזה לא הזמן ליצור מתיחות ביטחונית ומדינית נוספת. אבל בתוך ממשלתו מי שהבטיח פתרונות קסם לטרור כמו השר איתמר בן גביר, עסוק בימים האחרונים במופע יחסי ציבור מטעם עצמו שנועד להוכיח לציבור בוחריו כי הוא מקיים את הבטחות הבחירות שלו.
ראש עיריית ירושלים משה ליאון הכפיל בשנתיים האחרונות את הריסת הבתים הבלתי חוקיים במזרח ירושלים. אבל ליאון יודע לנהל את המתחים בשכל ובזהירות. כך למשל במציאות המתוחה של הרמדאן בשנה שעברה הוא נמנע מהריסת בתים לא חוקיים בתקופה זו. החיבור שמייצר עכשיו השר לביטחון לאומי בין הריסת הבתים למאבק בטרור, הוא חיבור שכולו הטעיית דעת קהל בוטה ושקרית, שרק מוסיפה לנפיצות במזרח העיר, וללא סנכרון עם עמדות צה"ל והשב"כ, שרואים בהגברת המתיחות במזרח ירושלים פוטנציאל להסלמה ביטחונית חריפה עוד יותר.
כך גם בסוגיית תנאי האסירים הביטחוניים. עוד מימי גלעד ארדן בימיו כשר לביטחון הפנים, ישנן המלצות ועדה שעסקה בסוגיית תנאי האסירים ולא מומשה על ידי ממשלות נתניהו הקודמות וממשלת בנט־לפיד האחרונה. מרחק אדיר פעור בין יישום לגיטימי של המלצות הוועדה לאחר דיון וקבלת החלטה מסודרת בממשלה, למדיניות השליפה המיידית של השר החדש.
סגירת מאפיות בבתי כלא ביטחוניים אינה העניין, כמו הרצון של בן גביר למנף לעצמו הישגים ולצבור לייקים בציוצים בטוויטר. כך לא אמורה להתנהל מדיניות ביטחון של ממשלה, כאשר החלטות עצמאיות של שר אחד משפיעות מיידית על המצב הביטחוני בגזרות אחרות שלא נמצאות באחריותו של אותו שר.
ראש הממשלה נתניהו נמצא בצומת קבלת החלטות שבו עליו להכריע כיצד לנהל את מדיניות הביטחון של ממשלתו מול שרים מרכזיים שאינם ממפלגתו וכרגע אינם פועלים תחת המדיניות שהוא עצמו מבקש להוביל. אם המצב הפוליטי המורכב אינו מאפשר לו להוביל קו ברור ואחיד, משברים נוספים בין השרים על רקע החלטות או ויכוחים על סמכויות הם רק עניין של זמן.