ההיסטוריה תבדוק כל אחת ואחד מאיתנו. איפה היינו ומה עשינו בימים הנוראים האלה, שבהם קמו מתוכנו להחריב את הבית בפעם השלישית. לא יהיו פטורים. לא יהיו דרישות סף. כולנו נתבקש לתת את הדין: אנשי ימין כאנשי שמאל, חילונים כדתיים, ספרדים כאשכנזים. מה שקורה כאן לא קשור לנטייה פוליטית, מוצא עדתי, תפיסה דתית או אפילו נטייה מינית. מה שקורה כאן הוא הפיכה עבריינית. לא פחות.
בן גביר זימן את מפקד המחוז לבירור; המפכ"ל תקף: "מצר על האופן"
ראשי המחאה נגד הרפורמה במכתב חריף נגד המפכ"ל; המשטרה: "פרסום שגוי"
כל אחד מאיתנו יצטרך לתת לעצמו ולשר ההיסטוריה את התשובה איפה היה ומה עשה כדי לסכל אותה. כולנו נעמוד לדין התנועה (הציונית). כולנו ניאלץ להתייצב מול בבואתנו, שתשתקף מולנו בשברי המראה שהימים האלה יותירו אחריהם. כולנו, זה אומר כולם. מנשיא המדינה, דרך יו"ר ההסתדרות, דרך אישי ציבור, שופטים, בעלי תפקידים, אנשי רוח, מדענים, קצינים מכל סוגי המדים. הנשיא הרצוג יצטרך להסביר מדוע לא התפטר כשקמו להחריב את הבית.
בואו לשדרג את האנגלית שלכם: לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
יו"ר ההסתדרות ארנון בר־דוד יצטרך לנמק מדוע השתפן ולא הצטרף למחאה (לא בכפייה, מי שלא מעוניין, לא חייב לשבות). האם מוראם של הוועדים הגדולים נפל עליו? האם זה חשוב יותר מהדמוקרטיה הישראלית? השופטים יצטרכו לתרץ מדוע לא קמו כאיש אחד, מנשיאת העליון ודרומה, ופשטו את הגלימות. עיתונאים הגונים משורות הימין יצטרכו להסביר מתישהו, לעצמם ולנו, איך לא הקימו קול זעקה. איך לא קמו, התנערו, ביתקו את השלשלאות הביביסטיות ואמרו לעצמם שיש כאן גם מדינה.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
ואחרונים חביבים, פוליטיקאים. כן, אפילו ליכודניקים. יש שם לא מעט אנשים שמבינים מה הולך כאן. מה המוטיבציה. מהי התכלית. מה מנסים לעשות. הם יודעים שזו לא רפורמה. הם יודעים שזה לא תיקון. הם מבינים מצוין שמישהו מנסה להעביר את ישראל ממשטר דמוקרטי ליברלי נאור, למונרכיה דיקטטורית חשוכה. הם יודעים את זה טוב מאיתנו, כי הם קרובים למאפליה, הם מביטים לטירוף בעיניים מקרוב. הם יודעים ושותקים.
הפושטים על הדמוקרטיה והמקעקעים את המבצר עובדים סביב השעון. הם לא נחים לרגע. פעם עוד אפשר היה, איכשהו, לנסות לעקוב אחר הטירוף הזה. היום זה כבר בלתי אפשרי. זה נראה כאילו המערכת כולה נתקעה על "פאסט פורוורד". ההספק שלהם עצום, מעורר סחרחורת ובחילה בעת ובעונה אחת.
ניקח לדוגמה יומיים בודדים השבוע. 48 שעות בסך הכל, שבהם גילינו ששרת ההסתה הלאומית גלית דיסטל אטבריאן צורחת בגרון ניחר שאת ההפגנות נגד הרפורמה מתדלק כסף אנטישמי מגרמניה ואיראן, וביד השנייה מנסחת הצעת חוק שלפיה הטיפול בעבירות המשמעת של עובדי המדינה יועבר מנציבות שירות המדינה לידי, תחזיקו חזק, חברי הכנסת.
עוד היא מצווחת, מגיע ח"כ משה סעדה ומציע להפוך את מח"ש ליחידה שתחקור לא רק שוטרים, אלא גם את הפרקליטות, והפיקוח עליה יעבור מהפרקליטות לידיו האמונות של שר המשפטים. שני אלה באים אחרי ח"כ זוטר שמניח הצעת חוק שתתיר לנבחרי ציבור ובני משפחותיהם לקבל סיוע כספי בכל היקף שהוא מהציבור או מתורמים, לצורכי טיפול רפואי או משפטי.
כל זה קורה במקביל לאחד בשם חיים ביטון, שר מטעם ש"ס במשרד החינוך (כי יש שניים), שמופיע בכנס של מחנכים ואומר: "40% מילדי כיתה א' חרדים. אם לא פחדתם מספיק, תפחדו יותר. באנו לחנך את הדור הבא של מדינת ישראל!".
עוד בטרם סיים, מתברר שמפלגתו הנאורה, ש"ס, מגישה ביום ראשון את הצעת חוק "השרוול הקצר", שלפיה מי שתסתובב בשרוולים קצרים בקרבת הכותל המערבי תיענש בחצי שנת מאסר. אסור יהיה לצלם את הכותל לצרכים מסחריים, אלא רק לרב הכותל והמקומות הקדושים. ולא, זו אינה הטרלה. זו המציאות המופרעת שבתוכה אנו חיים. זהו סרט האימה שאליו נקלענו. יכול להיות שהצנחנים יצטרכו לשחרר את הכותל פעם נוספת?
באותו ערב מתברר (אצל יאיר שרקי) שמיכאל מלכיאלי, מחליפו של אריה דרעי המפוטר במשרד הפנים, כלל לא הופיע לעבודה במשרד מאז החילופים. "על כיסאו לא יישב זר", אמרו הדרעיסטים. כנראה שהתכוונו ברצינות. אלא שבינתיים אירעה רעידת אדמה אימתנית בטורקיה, כולל רעידות חזקות כאן אצלנו.
מי שאמור להיערך לאסון קולוסאלי כזה, הוא משרד הפנים. בימים כאלה, צריך שר הפנים לעבור להתגורר בלשכתו, לכנס ישיבות סביב השעון של כל הדרגים, המוחות והמומחים, כדי לנסות להיערך לרע מכל, לנסות להדביק את הפער המדאיג שנוצר בכל הקשור להיערכות המדינה לרעידת אדמה חזקה.
יש בממשלת ישראל שני שרי ביטחון, שני שרי רווחה, שני שרי אוצר, שני (בעצם ארבעה) שרי חינוך, שני שרי משפטים וכו'. אבל אין בה שר פנים אחד לרפואה. למה? ככה. קוראים לזה שיכרון כוח, קוראים לזה היבריס, קוראים לזה זילות הממלכתיות, אבל היה צריך לקרוא לזה מרמה, הפרת אמונים, מעילה בשליחות ציבורית, בעיטה בכל מה שחשוב וממלכתי בארץ הזאת.
ומה בכל זאת עשה דרעי כדי להתנער מראש מאשמה כלשהי לאסון רעידת אדמה אם וכאשר יגיע? מלמל כמה מילים בפתח ישיבת סיעת ש"ס השבוע. מישהו צריך לגלות לו ששני משפטים בישיבת סיעה לא יצילו חיים, בדיוק כפי שהדרישה לפתוח את האתר במירון ערב האסון, לא הצילה חיים. אפילו לקח החבר'ה האלה לא לומדים.
הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"