מבול חריג בעוצמתו של תגובות, מכל הסוגים, שטף אותי השבוע, בעקבות דברים שאמרתי על שתיקתם של הגיבורים (האמיתיים) מקרב חברי הכנסת של הליכוד לנוכח ההפיכה המשטרית. כיוונתי את הדברים לאותם חברי כנסת שכבר הוכיחו בעבר אומץ לב בלתי רגיל, שהגנו בגופם על הבית הלאומי שהקמנו כאן, ושאני מאמין שגם מבינים את סכנת החורבן שמרחפת היום מעל הבית.
נניח בצד את החירות האישית ואת זכויות האזרח והקניין שייקברו תחת ההריסה המתוכננת של מערכת המשפט, נעזוב לרגע גם את הכוונה להפוך את ישראל למדינה שבה יש רק רשות אחת, כל־יכולה – ההפיכה המשטרית תקלף מאיתנו גם את הביטחון ואת היכולת להתגונן מפני איום חיצוני. ישראל נהנית היום מעליונות צבאית על סביבתה הודות להון האנושי שצברנו ושאנחנו ממשיכים לפתח, והודות לכלכלה החזקה שגם היא נשענת עליו. עכשיו אומרים להון, על שני סוגיו: "לכו!".
מאז הקמתה סבלה ישראל מנחיתות מספרית מול אויביה. הם תמיד היו רבים מאיתנו. הצלחנו לשרוד וגם לנצח במלחמות העבר הודות ליתרון האיכותי של הלוחמים שלנו והרוח של מי שמגינים על בית שהם מזדהים איתו וגאים בו. בעשורים האחרונים ישראל כבר לא נלחמת מול צבאות של מגויסי חובה, כמו זה שלנו, אלא מול צבאות טרור מקצועיים שצמצמו את הפער האיכותי של לוחם מול לוחם. הלוחמים של חיזבאללה ושל חמאס הם מקצועיים, לרוב מבוגרים ומנוסים יותר מהלוחמים שלנו, ולא נופלים מהם בהרבה בחיילוּת האישית. בעשורים האלה מה שמשמר את העליונות הביטחונית של ישראל על אויביה הוא הטכנולוגיה.
הטנק הישראלי טוב יותר מכל טנק בעולם בזכות הטכנולוגיה שטמונה בו. חיל האוויר שלנו מפעיל מטוסים שיש בהם טכנולוגיה ייחודית שאין באף מטוס בעולם. אנחנו מפעילים מערכות הגנה אווירית שפותחו כאן ושאין דומה להן בשום מקום אחר, וכמובן יכולות המודיעין והסייבר שלנו, שמקנות לנו יתרון אדיר על כל אויב באזור. הרוח עדיין חשובה מאוד, אבל הטכנולוגיה הישראלית היא שמבטיחה את קיומנו כאן.
את הטכנולוגיה הזאת מפתחת חבורה קטנה ואיכותית של אנשים בצה"ל, במוסד, בשב"כ ובתעשיות הביטחוניות. הם האנשים שעליהם נשען
הביטחון הלאומי שלנו. בשבועות האחרונים אני פוגש רבים מהם בהפגנות. רובם לא עונדים שעון רולקס, ורבים מהם גם לא יישארו במקום שבו השכלה הופכת למילת גנאי, במקום שבו מי שהצליח הודות לכישרונו הוא "פריבילג", מקום שלא יהיו בו בתי משפט שיגנו על האזרח מפני שלטון חסר מצרים וחבורת מחוקקים שיכורת כוח.
קיומה של אליטה (עוד מילה שהפכה גסה) טכנולוגית נשען על כלכלה חזקה. מדינת ישראל חייבת כלכלה של עולם ראשון כדי לשמר צבא איכותי של עולם ראשון. אם לא תהיה כלכלה – לא תהיה טכנולוגיה ולא יהיה ביטחון. עכשיו, כשהם מנסים להתריע, אומרים להם: "נסתדר בלעדיכם. לא צריך את הכסף ולא את השכל שלכם". צה"ל בלי הטכנולוגיות שלו, בלי יחידה 8200 ויחידה 81, בלי מערך התקשוב, יהיה צבא כושל. הלוחמים שלו נפלאים, אבל לאויב יש יותר לוחמים. המוסד והשב"כ בלי הסייבר ויכולות ניהול המידע המתקדמות שלהם – יהיו עיוורים. תורת ישראל חשובה, אבל היא לבדה לא תגרום לנו לנצח במלחמות.
לא "האם", אלא "מתי"
המדהים הוא שבזמן שהממשלה הטרייה מערערת את יסודות הביטחון שלנו, היא גם עושה כל שביכולתה כדי להצית הסלמה שעשויה להתלקח בכמה גזרות. השר לענייני פיתות ומים חמים הבין כנראה שביטחון פנים הוא לא יודע להביא, והוא חזר למומחיות היחידה שלו: הצתת שריפות. האש שתעלה ממזרח ירושלים ומבתי הכלא יכולה בקלות להדליק גם את עזה ואולי גם את הצפון. השטח כולו כבר מבעבע, ויש בצה"ל מי שסבורים שזו כבר לא שאלה של "האם" אלא של "מתי": לפני או תוך כדי הרמדאן, שיתחיל בחודש הבא.
על הדרך, מתחילה הממשלה לנדנד את המשענת האסטרטגית השנייה שלנו: ארצות הברית. מבחינת האמריקאים הכשרת המאחזים הלא חוקיים שהחליט עליה הקבינט היא לא פחות מיריקה בפרצוף. אל תטעו בנימוס שלהם – הם יודעים גם להיות נקמניים. שרי הממשלה, שרבים מהם לא שירתו או בקושי שירתו בצה"ל, אולי לא יודעים שרוב החימושים שלנו, ההתקפיים וההגנתיים, מגיעים מארה"ב. מי שמוביל להסלמה מוטב שיספור כמה חימושים יש במחסני החירום שלנו ויעשה חשבון לכמה זמן זה יספיק לו. הממשל האמריקאי כבר ידע בעבר לעצור אספקת חימושים בזמן לחימה.
אני לא דואג לאנשי ההייטק והטכנולוגיה. המקצוע שלהם מאפשר ניידות, ויש ביקוש אדיר בעולם לידע שלהם. אני דואג לאלה שיישארו כאן, בלי ביטחון, בלי תמיכה אמריקאית ועם כלכלה מקרטעת. ישראל כושלת ונחשלת לא תדע להגן על עצמה מול השכנים, בטח לא מול איראן.
קשה לי להאמין שמתוך 64 חברי הכנסת של הקואליציה, שבהם יש גם כאלה בעלי ניסיון ותבונה, אין איש שרואה את הדברים אחרת. אין אחד או יותר שחושבים שראוי גם להקשיב לאזהרות של אנשי הצבא והביטחון, ההייטקיסטים, מנהלי הבנקים, היועצים המשפטיים, מנהלי החברות, האקדמיה, ושלא כולם מטומטמים. יש לי יסוד סביר להניח שבין 64 החברים יש כמה שמבינים את הסכנות בכיוון שישראל הולכת אליו, ופשוט חוששים לדבר.
בין חברי הקואליציה יש כמה שכבר הוכיחו את יכולתם להיות גיבורים, אם בשדה הקרב ואם במאבק מול שלטון עריצות. זה הרגע שלהם לחזור להיות גיבורי היום. ההיסטוריה זוכרת את הגיבורים, לא את אלה שהשתתקו מפחד.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13