ספינה טובעת מכל מיני סיבות. המסעירה והמרתקת מכולן היא הסערה המושלמת שבה מתלכדות כל התקלות האפשריות: ים סוער, קפטן שיכור, קצינים רשלנים, מלחים אדישים, טעות במבנה האונייה ודליפה שאיש לא לוקח ברצינות והיא מתגברת והולכת. הנוסעים אוכלים, שותים ורוקדים על הסיפון, והצוות לא משוכנע שמה שקורה הוא אכן מה שקורה.
יש קבוצה שמנסה לשכנע את צוות הספינה לתקן את הדליפה, ומסתבר שאין עם מי לדבר. בדיוק כמו הממשלה המושלמת, ימין על מלא, שמחליטה על גורלנו בישראל הסוערת של 2023. חלק משריה משיחיים וקנאים, חלק מטורלל, חלק ציני גמור. וכולם מייחצנים פטריוטיות דביקה.
עכשיו יש כאן שאלה של צירופים: מי מהם גם קנאי וגם טיפש. מי גם מושחת וגם מטורלל. יש יחידי סגולה שניתן לתת בהם סימנים של שלוש תכונות. ויש מי ששבשבתו המשובשת סובבת בפראות לכל ארבע רוחות שמיים והתחושה הכללית היא שנחטפנו בידי עדר דוהר של חייזרים.
כשהנשיא יצחק הרצוג פנה לבנימין נתניהו והציע הידברות, הוא נענה במשיכת כתף שהציעה: "דבר עם שר המשפטים". יריב לוין הבהיר ש"לא תהיה הקפאה של החקיקה אפילו לדקה" וכי "אין לקשור בין הידברות להתקדמות בחקיקה". כך אמר התליין, והוריד את הגיליוטינה. הקואליציה מאחוריו. כולם שם מבינים שלעולם לא יקבלו נתח גדול ועסיסי יותר מחלוקת השלל הנוכחית.
הם מצביעים בחדווה בעד רפורמה היום, ויש להם תוכניות לעתיד: "40% מתלמידי כיתה א' הם חרדים", גילה שר כלשהו מש"ס שהוצנח למשרד החינוך. "אם לא פחדתם מספיק, תפחדו יותר", אמר הצנחן מש"ס בכנס מנהלי אגפי חינוך ברשויות המקומיות. כמה מהם קמו והסתלקו, והשר נעלב: "חבל שאתם לא יודעים להקשיב".
לפרופ' ארנון סופר, גיאוגרף ודמוגרף, יש דרך משלו להתייצב מול המציאות: "מדינת ישראל אבודה", אמר לפני כמה שנים בהרצאה בפני בכירי השב"כ, "החרדים יחסלו את החזון הציוני, ואם הם לא יצליחו – אז המתנחלים יעזרו להם". לנתניהו יש גדוד חיילים כדי לשכפ"צ אותו מול אותן יציאות מופרכות. אלי כהן הוא אחד מהם. גבירותיי ורבותיי, קבלו את שר החוץ של מדינת ישראל! מדי פעם מגיח כהן לפוטו־אופרטיוניטי (האחרונה השבוע עם נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי) וחוזר עם בשורת שבירת החרם הערבי היישר לישיבת הנהגת ההסתדרות כדי להרגיע את הנוכחים מול מחאת הרפורמה: "אני אומר באופן ברור כי לא אתן את ידי לחוק שיפגע בזכויות העובדים".
ואכן, מזכ"ל ההסתדרות ארנון בר־דוד לא רואה עצמו שותף בהשבתות המשק כחלק מהמחאה, בטענה שזו "שביתה פוליטית". כאילו לא ברור שהתארגנות עובדים כדי להגן על זכויותיהם הכוללת את היכולת לזכות במשפט הוגן היא סופר־פוליטית. התעלמות מממשלה, בייחוד מושחתת, פירושה להשאיר את העובדים טרף ליחסים בין ההון לשלטון.
הסיבה לסירוב היא כנראה שליטת הליכוד בכמה ועדים גדולים, ובר־דוד בעניין שליטה בבסטה שלו. אותה שליטה של הליכוד בצומתי העסקת עובדים במשק היא חלק מהתגוננות הממשלה מול תנועת המחאה והשביתות הצפויות בעתיד. לפתע מסרבים להכניס לרכבת מפגינים שלובשים חולצת מחאה, כאילו הברברים משתלטים לא רק על הממשלה, אלא גם על המרחב הציבורי.
כל המהומה הזו מפוררת את המרקם הישראלי לטובת התגבשותן של אוטונומיות שהולכות ומתהוות ובעצם כבר קיימות גם במובן הגיאוגרפי. מעין ג'נטריפיקציה שבטית, כל שבט לעצמו, איש לאוהליך ישראל. חרדים ודתיים, ערבים וחילונים, "ירושלמים" ו"תל אביבים". סוג של פדרציות מבוססות זהות עצמאית ומה אתם יודעים? זהו כנראה הפתרון הנכון.
תהליך היפרדות
אחרי מבצע שומר החומות, כמו כל ישראלי טיפוסי, גם לי היה פתרון רעיון שיגיון, כיצד נחלצים מהתפרקות ודאית של החברה הישראלית. סיכמתי אותו באוגוסט 2021 בירחון "ליברל". כ־5,000 מילים שעסקו באותה ג'נטריפיקציה עדתית שבטית. והוא תקף כיום באותה מידה, גם אם אין לו סיכוי. ועל רקע קרבות הרפורמה הוא ממחיש שהתהליך הפנים־ פדרטיבי קורה ממש בימים האלה.
מצ"ב קטע רלוונטי מהטקסט דאז: "מאז מהומות שומר החומות מרחף בחלל האוויר סימן שאלה גדול: איך מנהלים מדינה במצב של עוינות הדדית בין מגזריה. הצפי לגבי ההמשך ברור: או להניח לכל שבט לחיות כאוטונומיה חלקית בטריטוריות משלו, או שייחצה קו אדום של אלימות בין־שבטית בתוך הקו הירוק (במקביל לאלימות בין ישראל לפלסטינים), זו הקרויה בעברית: מלחמת אזרחים. לא מדובר ב'חזון' וגם לא ב'פתרון', אלא במעקב אחרי תהליכים מוכרחי־מציאות שתוצאתם היפרדות גיאוגרפית של השבטים המאכלסים את העריסה שבין הירדן לים.
"תהליך ההיפרדות גם מהפלסטינים (מבוסס פתרון שתי מדינות לשני עמים) כולל היפרדות מגזרית־גיאוגרפית של שבטי ישראל במדינת ישראל הפדרלית. למעט חקיקה שנוגעת לסמכויות הממשלה הפדרלית, התהליך הזה לא מחייב תכנון או מימון מלמעלה, הוא קורה בשטח. כולל שפות המקום. יידיש אצל החרדים, ערבית אצל הערבים, עברית ואנגלית אצל יהודי מישור החוף. הדיבורים על 'אחדות העם' נראים כקשקוש מתחסד של אלו שניזונים מהפירוד. קיומו של 'אויב משותף' הוא הדבק האולטימטיבי שגובה מחירי דמים מיותרים".
כדי לבחון את היתכנות החלוקה החדשה ישבתי במאי 2021 עם פרופ' סופר, בכיר העוסקים במערכת הביטחון והאקדמיה בכל הנוגע לדמוגרפיה, ביטחון וגיאוגרפיה. סופר הוא האיש הנכון לשרטוט גבולות המפה השבטית של מגזרי ישראל. הוא מתקשה בהליכה אבל חד כתער. הוא התנגד אז לרעיון כביצוע אבל אמר "בוא נראה איך ניתן לבצע את זה". ביום שני, בזמן הפגנת המחאה בירושלים, צלצל סופר והזכיר לי את אותה מפה. "חשבתי שנגיע למקום הזה", אמר, "אבל לא חשבתי שכך נגיע".
חלוקת הארץ בראייה של היום זוהי ברירת מחדל לגמרי לא רעה. זהו הפתרון הסופי של מדינת ישראל כמות שהיא, מול הפתרון הסופני הצפוי לנו בעקבות הרפורמה – שהוא התפרקות מוחלטת. בייחוד מול מה שמצטייר כמו הקלוז'ר של הניסוי (המרתק) של מדינת ישראל. בייחוד כאשר המהלכים האחרונים מכניסים אותנו עמוק למנטליות המזרח תיכונית.
חלומם של הכנענים על השתלבות במרחב השמי התגשם מעל למצופה ומעבר למציאות. הגזמתי? כמה זמן לקח לדאע"ש להחריב מדינות בסערה, וכמה זמן לקח למתקוממי האביב הערבי להרוס את המשטרים הקיימים? מי שחשב שיש לנו וילה בג'ונגל, מבין היום שיש לנו ג'ונגל בווילה