לילה לא שקט
אני לא יודע במי לתמוך בחלומותיי: בטראמפ או בהיילי? מי משניהם יהיה/תהיה נשיא/ה טוב/ה יותר לארצות הברית, לישראל ולחופש ולצדק?
מזמן לא היו לי לילות של חלומות פז נעימים עם כל כך הרבה התלבטויות.
תקשיבו לאתניקס
אתניקס מתאחדים סוף סוף ואומרים: בשביל מה היה כל הסכסוך המטופש? כל המדינה הזו מלאה בחרטות על סכסוכים מטופשים. ב"הספר האדום", שכתב אסף ענברי, מוזכר שוב הפילוג החולני שהיה בקיבוצים, פילוג עם שנאה שלא תיאמן בין חברים ובתוך משפחות. אין איש היום שיכול להסביר על מה היה הסכסוך ההוא, שהזיק לישראל וקרע בני אדם.
לא מזמן ישבתי עם חבר ילדות טוב שלי, קיבוצניק עד היום, שכאשר הוא היה ילד, משפחתו עזבה קיבוץ בתהליך הפילוג, ועברה לקיבוץ אחר. הוא סיפר לי שאז החליטו “אין ביקורים!". כן, אסור היה לבקר את בני המשפחה שנותרו בקיבוץ שנעזב, ולבני המשפחה מהקיבוץ שממנו התפלגו אסור היה לבקר את בני משפחתם שהתפלגו.
רק אחרי כמה שנים הייתה פגישה של ההורים שלו והדודים שלו. הוא היה אז ילד, אבל היום זכר לספר לי שהם ישבו יחד ולא הבינו על מה היה בעצם הריב. הכל חוזר. גם הילדים של היום לא יזכרו על מה רבתם והחרמתם כמו מכורי מדון.
המחאה פושטת
לירז מאור הודיעה לחבריה בפייסבוק:
“החלטתי להשתתף במחאה ולהוציא את המינוס שלי מהארץ לחשבון בחו"ל".
התרעה לסטודנט
את קלמן ליבסקינד רעי לעט, אני מכיר מיומו הראשון בעיתונות, ומאז ותמיד משתגע כשמשבשים בלי הפסק את שם המשפחה שלו (אנקד לכם: לִיבֶּסְקִינְד. ילד אהוב בעברית. מה זה? אתם לא יודעים טיפה יידיש? מה? אין לכם מושג מינימלי בגרמנית? איך תרדו לברלין ככה?). ובכן, קלמן ליבסקינד תיאר בטורו בשבוע שעבר את הדיקטטורה באוניברסיטאות.
זו תקופה קשה לדמוקרטיה. רק לאחרונה הבטתי בתהומות האוניברסיטאיות האלה - מסמך שהסיר את הדם מהפנים שלי. ראיתי לראשונה בחיי בעיניי מכתב מהנהלת אוניברסיטה לסטודנט שאני מכיר. מכתב שנשלח לכל הסטודנטים. קצת ציטוטים: “הסערה המשפטית שמתרגשת עלינו מאיימת להחריב את היסודות העמוקים ביותר של ישראל".
“אנו חשים חובה מוסרית, מוסדית ולאומית לפנות אליכם, ולהשמיע את קולנו ולהתריע מפני האיום על הדמוקרטיה הישראלית". כתיבה היסטרית, שקרנית, אלימה, מאיימת, חצופה וגסת רוח. רק אנשים בעלי מזג דיקטטורי יכולים לכתוב כך לסטודנטים ולאנשי סגל התלויים בהם. וכותבים. ומכתיבים.
ימי הג'ינג'ים האחרונים
- שלום אמא, תחביאי אותי מהר, אני ג'ינג'י ובבית הספר אמר לנו המנהל בכינוס של כל בית הספר למען הצלת הדמוקרטיה והמדינה שמעכשיו יקבלו חוק להרוג את כל הג'ינג'ים ואחר כך להכניס אותם לבית סוהר.
- אולי נצבע לך את השיער. נעשה גם מייק־אפ.
- אבל אמא, אני אהיה בן 18 עוד כמה שנים ואלך להתגייס לצה״ל ואז, בשטח, יכול לרדת לי קצת הצבע ויראו שערה ג'ינג'ית המבצבצת לי, ויהרגו אותי. אמא, אני מפחד, אני מפחד. הסבירו לי. לימדו אותי שזה מה שיהיה. מה נעשה?
עוקרי הברושים
התמונה של השוטרים המקיפים חברת הכנסת מכל הצדדים היא סמל למה שרוצים לראות פה.
שכל חבר כנסת שנבחר על ידי הציבור יהיה בתוך כלוב שמורכב משוטרים, כל הזמן, מרגע היבחרו לכנסת. חברי הכנסת גם צריכים להגיע ככה להצבעות בכנסת: כלואים בתוך מעגל של שוטרים החובקים ידיים בטבעת חונקת. הרי דמוקרטיה איננה שלטון הרוב, ולכן כל חבר כנסת הוא סכנה לדמוקרטיה, ויש לכלוא אותו בכלא של שוטרים.
מדינת ההורסים
מביט בצילומי הסרטים של הרס היופי בכרם הזיתים, רואה את כף הבולדוזר העוקרת ברושים ירוקים מרהיבי עין, ואומר לעצמי: לא ראיתי מדינה כמו המדינה שלנו שכל כך הרבה ממה שהיא עוסקת בו הוא להרוס לאזרחים שלה את מה שהם בונים. זורקת אנשים מבתים פורחים ביישובים שנבנו באהבה, בגבורה ובעמל רב. הורסת היאחזויות שבנו צעירים אכפתיים, עוקרת ברושים ועצי זית בכרם מטופח.
התושבים בונים, בונים, בונים ושוב בונים, והמדינה שלהם הורסת, הורסת, הורסת. נכון, המדינה גם בונה. אבל מה שהיא עושה טוב, לא מכשיר את ההרס במקום אחר.
סבירות הסבירות
שאלה: אם השופטים במשפט נתניהו יודיעו שלאור מה שמתגלה בעדויות, המשך המשפט איננו סביר. האם עילת הסבירות תותקף על ידי מפלגות השמאל ותהולל על ידי מפלגות הימין?
מי מסכים להסכמה?
המתנגדים לכל חידוש וכל שיפור אומרים שצריך להעביר את הרפורמה במערכת המשפט רק בהסכמה רחבה.
באמת? הרי כולם זוכרים שאת הסכמי אוסלו העבירו יופי באי־הסכמה רחבה.
באמת? הרי את ההתנתקות העבירו יופי באי־הסכמה רחבה.
פינת השלולית
הנסיכה פרסמה בטיקטוק:
“יתרונות וחסרונות בלצאת איתי:
יתרונות:
טובה בלהקשיב. מנגנת בגיטרה, ספונטנית. נותנת הכל לאנשים שחשובים לי. אוהבת סחנשים ושיחות עמוקות על החיים. כותבת. טעם טוב במוזיקה (בעיניי לפחות).
(וברקע היה פינק פלויד)
חסרונות:
חושבת יותר מדי על הכל. מתוסבכת. בן אדם לחוץ. לא יכולה להעביר שנייה בלי לשמוע מוזיקה. עקשנית מדי. מנתחת פסיכולוגית כל אדם בערך. לוקח לי זמן להיפתח. אובססיבית להופעות".
היא גם צירפה כמה תמונות.הצפרדע קרא את כל זה, אבל הוא ראה רק את התמונות שצירפה הנסיכה. את החיוך שלה, את פניה השלווים ובאחת התמונות היא נראתה גם בגופייה טובת לב. מתוך השלולית הוא קרקר בכל כוחו: אני, אני, אני.