חילופי המהלומות בין חמאס לצה"ל שהחלו אתמול מאותתים על כך שברצועת עזה מגמת ההסלמה ברורה, כשבמציאות הנוכחית יהיה קשה מאוד לבלום אותה.
בצה"ל עדיין סבורים כי חמאס אינו מעוניין במלחמה ואולי זה נכון, אבל ללא ספק הוא מותח את המשוואות מול ישראל. נתוני הירי מהרצועה מספרים על שינוי משמעותי במדיניות חמאס, שלכל הפחות נותן אור ירוק לארגוני הטרור האחרים לבצע ירי רקטות.
זאת, כחלק מניסיון לבסס משוואה חדשה שלפיה אירועים חריגים ייענו בירי מהרצועה – במטרה לנסות לאיים על חופש הפעולה הישראלי ביו"ש, במזרח ירושלים ובהר הבית. חמאס לא יכול או לא רוצה להמשיך להישאר על הגדר, והסימנים הראשונים לכך כבר כאן.
בחודש אחד בלבד, החל מסוף ינואר, נורו מהרצועה למעלה מ־40 רקטות וטילי נ"מ לעבר מטוסים. שגרת האזעקות חזרה לעוטף לאחר תקופה ארוכה של שקט יחסי, שבמהלכה חלפו חודשים בין אירוע ירי אחד למשנהו.
בימים הקרובים המצרים שוב ינסו להרגיע את השטח, אבל ניסיון העבר מלמד כי לאחר מבצע שהוביל לתקופה מסוימת של שקט, חידוש טפטוף הרקטות מוביל למבול, שמוביל לסבב התכתשות משמעותי או למבצע נוסף.
בימים רגילים, הידיעה הסנסציונית כי פקחים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית מצאו באיראן אורניום מועשר לרמה של 84% הייתה אמורה לעמוד במוקד סדר היום של ממשלת ישראל. אבל אלה אינם ימים רגילים. הדברים אמורים גם לגבי ההצהרה במועצת הביטחון של האו"ם, שגינתה את הכשרת המאחזים ביהודה ושומרון.
המאבק נגד הגרעין באיראן, שעמד בעבר במוקד חזונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, נדחק לשולי סדר היום. המהפכה המשפטית, סדר היום הפוליטי, קרבות הסמכויות בתוך הממשלה, המשבר הכלכלי שבפתח, הזירה הפלסטינית הבוערת במזרח ירושלים וביהודה ושומרון, ורוחות קרירות מאוד מוושינגטון אינם מאפשרים לראש הממשלה להתמקד בחזונו לבלימת תוכנית הגרעין.
כלוליין בקרקס הוא נדרש כעת לג'נגל באוויר מספר גדול מאוד של כדורים. בין משבר אחד למשבר שני, גם ראש הממשלה מסונדל. ישראל אינה מסוגלת כעת להיות ממוקדת במישור המדיני מול מדינות העולם בניהול קמפיין יעיל מול איראן, שממשיכה לנצל את המלחמה באוקראינה ואת ההיעדר דה־פקטו של הסכם גרעין, לצורך התקדמות חסרת תקדים מבחינתה בדרך לפצצה הגרעינית.
מדינה המגדירה נשק גרעיני באיראן כאיום קיומי הייתה אמורה להציב את הנושא בראש סדרי העדיפויות שלה. בשיח הדיפלומטי, בדיונים שבין הדרג המקצועי למדיני, ועוד. נתניהו, כמי שהציב במרכז השולחן את הסוגיה האיראנית בשנות כהונתו, הוא הראשון שצריך לשאול במה תרמו לכל זה החודשיים האחרונים שבהם הוא בשלטון.
בישראל התמקדו השבוע בדבריו של השגריר האמריקאי בישראל תומאס ניידס, שאמר בראיון בפודקאסט של CNN כי הממשל האמריקאי ייעץ לנתניהו ללחוץ על הברקס בכל הקשור לרפורמה המשפטית. גם ניידס הבין שבקודים הדיפלומטיים זו הייתה אמירה מסורבלת וגסה מדי, שהתפרשה כניסיון התערבות ישיר של האמריקאים בתהליכים פנימיים של ישראל – ובהמשך השבוע הוא בחר לעדן ולהבהיר את דבריו.
אבל יותר מהבלמים, מדובר למעשה במסר ישיר מהממשל של הנשיא ג'ו ביידן. "ראש הממשלה אומר לנו שרוצים לעשות דברים גדולים, כמו איראן, איום גדול לישראל, למזרח התיכון ולארה"ב, ולהרחיב את הסכמי אברהם עם סעודיה", אמר ניידס. "בשני הדברים ארה"ב ממלאת תפקיד חשוב. יש לנו הרבה דברים שאנחנו עובדים עליהם ביחד ואמרתי לראש הממשלה מאה פעמים: 'אנחנו לא יכולים לעבוד ביחד אם החצר האחורית שלכם עולה באש'".
בין שתי האפשרויות שעולות בהקשר למציאת החומר הבקיע באיראן לרמה של 84% – תקלה טכנית או פעולה מכוונת – במערכת הביטחון נוטים להעריך כי מדובר באיתות מכוון של האיראנים, שבוחנים את השטח ואת התגובות הנרפות בעולם ובסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.
בזאר פרסי במיטבו שבודק את השטח לקראת החלטה אפשרית, שעדיין לא התקבלה באיראן, להעשיר את החומר הבקיע לרמת 90% הנדרשת לצורך פצצה גרעינית. חלון הזמנים הולך ומתקצר והוא מעולם לא היה קרוב יותר.
כעת ישראל נדרשת להסתכל קדימה ולזכור שהיא לא השחקן המרכזי בניהול המשבר, והיא זקוקה לאמריקאים. את זה נתניהו מבין היטב, כפי שניתן להבין מהפרסום של ההחלטה להקפיא בשלב זה הכשרה של מאחזים נוספים ביהודה ושומרון.
בין הצבא הישראלי לאמריקאי מתקיים בחודשים האחרונים שיתוף פעולה טוב מאוד. אבל שיתוף הפעולה נדרש גם ברמה המדינית, ולכן ליואב גלנט כשר הביטחון תפקיד חשוב מאוד מול ממשל, שמביע באופן גלוי את חוסר שביעות רצונו מהמדיניות הישראלית, הן בנוגע לסוגיות הקשורות למשטר הדמוקרטי אצלנו והן לגבי העימות עם הפלסטינים.
האיתותים האחרונים מהאמריקאים צריכים להטריד מאוד את ראש הממשלה, וכל זאת כשהסוגיה האיראנית באמת בוערת.
דאגה במערך המילואים
נתניהו נמצא בצומת החלטה משמעותי בנוגע למדיניות שלו עצמו. כתבנו על כך לא מעט בתקופה האחרונה. מדובר בשילוב של איתותים אמריקאיים בדבר אפשרות של התרחקות מישראל, מתיחות ביטחונית גואה בזירה הפלסטינית, ובעיקר משבר עמוק בתוך החברה הישראלית. משבר שמאיים לפרק את הקונצנזוס ההכרחי לשירות משותף בצבא, ומעיב על הסולידריות של מרבית קבוצות האוכלוסייה השונות בחברה הישראלית בעת לחימה.
אין זה פלא שמזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, שהוא אחד האחראים הבולטים למצבה העגום של לבנון, מסתער על המשבר בישראל ומחיה מחדש את תיאוריית קורי העכביש של החברה הישראלית. במידה רבה אנחנו בעצמנו מספקים לו את הסחורה. משבוע לשבוע המשברים הופכים לחמורים יותר והקיטוב בעם מחמיר.
אפשר להיות בעד הרפורמה המשפטית ועדיין לשאול אם זו הדרך וזה העיתוי לבצע אותה לנוכח גלי ההדף הרבים שהיא מייצרת, בתוך ישראל ומחוצה לה. מותר לשאול כיצד התנהלות הממשלה בחודשיים האחרונים משרתת את האתגר הביטחוני־מדיני הגדול ביותר שהיה לישראל בעשרות השנים האחרונות, בשל האיום הגרעיני המתעצם מול איראן.
מותר להקשות כיצד בנקודת זמן כל כך קריטית, הנושא האיראני נדחק לקרן זווית ואת מרכז הבמה תפסה המהפכה המשפטית כאתגר הראשון והחשוב ביותר של ממשלת ישראל החדשה – לפני ההסלמה בזירה הפלסטינית בחודשים האחרונים, לפני אתגרי משילות הפנים והביטחון האישי, ועוד אפילו לפני האיומים מאיראן.
אולי יש המאמינים כי המהפכה המשפטית, כשתגיע, תביא מזור לכל. שכן מקור כל הבעיות באנשי המקצוע שמתערבים וכבר שנים מפריעים לכאורה לנתניהו לבצע את תפקידו.
לצד כל אלה, הזירה הפלסטינית ממשיכה להתחמם ולהסלים. יום הקרב שלשום בשכם, היקף ההרוגים הגבוה של הפלסטינים וכמות הירי שבוצע לעבר הכוחות, כמוהם כסימן עד כמה המצב נפיץ וימשיך להיות מתוח מאוד, כאשר בצה"ל מעריכים כי ארגוני הטרור ינסו לבצע פיגועי נקמה.
בסוגיה הפלסטינית ניכר שנתניהו וגלנט מבקשים לנהל קו פרגמטי. לשמור באופן עקיף על קשרים עם ראש הרשות אבו מאזן, ולהימנע להבא מצעדים חד־צדדיים. נתניהו מבין היטב שמרחב הגמישות שלו מול האמריקאים צר הרבה יותר מהבטחותיו הקואליציוניות לשרים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, ומכאן גם המתחים והפערים הגדולים בתוך ממשלת הימין.
מעבר למספר הגבוה של ההרוגים הפלסטינים בפעולה בשכם, המחבלים שהתבצרו בבית והחליטו שלא להיכנע עד מותם מבטאים יותר מהכל את המגמה בשטח. במערכת הביטחון מדברים על פוטנציאל ההסלמה בחודש הרמדאן, אבל למעשה הרמדאן כבר כאן.
אין צורך למתג את החודשים האחרונים כאינתיפאדה שלישית כדי לקבוע כי מאז סיומה של האינתיפאדה השנייה זו ההסלמה החמורה ביותר, וכל נורות האזהרה מהבהבות באדום בוהק. כ־60 הרוגים פלסטינים, רובם חמושים, נהרגו מתחילת השנה. אלו מספרים חסרי תקדים גם ביחס לשנה החולפת, שנחשבת אף היא כמורכבת.
בינתיים נמצאה נוסחה לפשרה בקרב הסמכויות במשרד הביטחון, אבל גורמים בכירים שנחשפו לפרטים טוענים שהם יהיו קשים ליישום במבחן המציאות, כך שהמשבר הקואליציוני הבא הוא רק עניין של זמן.
באתגרי הפנים, בכירי הצבא מוטרדים מאוד מהסלמת העימות בחברה הישראלית על רקע המהפכה המשפטית. יותר מהכל, זהו מערך המילואים שמטריד את הצבא. יחידות מילואים רבות עשויות לעמוד במבחן כבר בחודשים הקרובים כי צה"ל יהיה זקוק להן.
בשנים האחרונות מורגשת ירידה במוטיבציה ובאחוזי ההתייצבות לשירות מילואים, וזה עוד לפני הקרע שחוצה עכשיו את החברה. כעת בצה"ל חוששים מירידה נוספת בשיעור המתייצבים לשירות מילואים.
בצמרת הצבא מתריעים בשיחות סגורות מפני החשש שהמשבר הפוליטי־חברתי יזלוג לתוך הצבא ויגרום לשבר במערך המילואים, שאותו יהיה קשה מאוד לאחות. רבים מדברים על משבר עמוק שלא יכול להיפתר ברמת המפקדים בשירות המילואים או הסדיר.