לראש הממשלה בנימין נתניהו מומחיות מיוחדת ומוכחת בתחום המיוחד הזה. היא נראית לו מתאימה במיוחד בימים אלה כראש ממשלה ימנית־דתית קיצונית: נתניהו יודע ונהנה להתעמת עם הבית הלבן, אוהב במיוחד לחרוג באופן מתריס מנהלים וללעוג לנימוסים שמאפיינים את ערוצי היחסים בין ישראל לארה"ב.
שגריר ארה"ב בישראל במסר לממשלה: "המחויבות לדמוקרטיה מאפשרת להגן על ישראל"
אם להשתמש בהגדרה "סרבנות", שנתניהו משווק בימים האחרונים כאזהרה נגד איום של טייסי חיל האוויר במילואים לא למלא את שירותם במחאה על הרפורמה המשפטית שממשלתו יוזמת ודוחפת – ההגדרה הזאת, "סרבנות", הולמת להפליא את התנהלותו ההרסנית בתחום היחסים בין ירושלים לוושינגטון.
אם בכל הנוגע לרפורמה המשפטית, מתנהל ומשתלהב פולמוס ציבורי לגבי ההשלכות של יישומה, בכל הקשור לרפורמה שנתניהו מוביל ומיישם ביחסי ישראל־ארה"ב אין שום ויכוח לגבי התוצאות - הן כבר מורגשות ומחבלות. עוד נשוב לדון על התוצאות. לדברי נתניהו, "הסרבנות (של טייסי המילואים) מאיימת על היסוד הקיומי שלנו". גם מי שדואגים וחרדים בשל הסרבנות הזאת, לא כולם יסכימו שהיא איום על היסוד הקיומי של ישראל.
רמיסת היחסים שנטועים באופן מסורתי בהיסטוריה של שתי המדינות, היא איום מוחשי־קונקרטי שנוגע לקיומה של ישראל - וראש הממשלה יודע זאת יותר מכל אדם אחר. מי שלא כל כך מודעים לעובדה זאת, או טרודים מדי מלהתייחס אליה, הם רובם הגדול של הישראלים.
ההתנגדות לרפורמה המשפטית הציתה תנועת מחאה עממית המונית וחשפה גילויי התנגדות באופי ובהיקפים חסרי תקדים. הרס היחסים בין ישראל למעצמת־העל הידידותית, שצובר תאוצה לנגד עינינו, עובר כמעט בשתיקה, באדישות. פה ושם מתפרסם מאמר דעה המתריע על הגסות שמגלים נתניהו או אחד משריו מול וכלפי ארה"ב. אבל לכלל תנועת מחאה זה לא מגיע. רחוק מזה. מדיניות החוץ של ישראל מעולם לא הייתה עניינם המיוחד של רוב אזרחי המדינה, ובעיותיה אף פעם לא היו בסולם העדיפויות המעסיק אותם.
העניין הוא שהפעם מדובר במפגע, במזימה מכוונת שכבר גרמה נזקים וצפויה לצבור עוצמה ותאוצה בעתיד. אבל לא נראה שהתנכלות לתחום קיומי כמו יחסי ישראל וארה"ב, ועוד כזאת שנעשית על ידי ראש ממשלה ושרים, מעוררת תנועת מחאה עממית.
מעדיף רפובליקנים
את הסרבנות והיהירות ביחסים עם ארה"ב מעדיף נתניהו להפגין כלפי נשיאים וממשל דמוקרטיים. הוא לא אוהב את וושינגטון כשהיא בשליטת המפלגה הדמוקרטית. לנשיאים ולממשל רפובליקניים יש לנתניהו פינה חמה בלב. לממשל דמוקרטי אין לו לב בכלל. אם דרושה הוכחה לכך, אין צורך לנבור בפרקי ההיסטוריה. יחסיו של נתניהו עם ברק אובמה מוכיחים עד כמה ראש הממשלה הקל ראש בנשיא ולעג לו.
נאומו של נתניהו בפני מושב משותף לסנאט ולקונגרס, שבו גינה את מדיניות הבית הלבן כלפי איראן, נצרב בתולדות יחסי ישראל וארה"ב, ולמעשה בתחום יחסי החוץ בין הדמוקרטיות, כמפגן מביך של עזות מצח – ושל עלבון אישי לנשיא מכהן, שישב כמה מאות יארדים מהדוכן שבו עמד נתניהו ודיבר.
אובמה וסגנו דאז, ג'ו ביידן, התאפקו ונמנעו מתגובה פומבית על ההתנהגות הפוגענית שהפגין נתניהו בנאומו מול הנשיא וצמרת הממשל. בזמנו זה לא היה סוד שאובמה חש נפגע וזועם; מה שלא הפריע לו לאשר תוכנית סיוע לישראל בסכום של למעלה מ־30 מיליארד דולר עד שנת 2029. עם זאת, כנקמה קטנה, הורה אובמה לשגרירה שלו באו"ם, סמנתה פאוור, לא לסכל בווטו החלטת גינוי לישראל בנושא ההתנחלויות במועצת הביטחון אלא להסתפק בהימנעות. עד תום כהונתו של אובמה, יחסיו עם נתניהו כבר היו מעורערים וכמעט עוינים.
גם נתניהו מצדו דאג להפגין את הזלזול שהוא רוחש לבית הלבן הדמוקרטי. בדיוק בעת שהותו של סגן הנשיא דאז ביידן בביקור רשמי בירושלים, החליטה ממשלת נתניהו על הקמת התנחלויות חדשות - מה שהתפרש בזמנו כעלבון אישי צורב לסגן הנשיא, הידוע כידיד ישראל. בשבועות האחרונים לכהונתו כראש ממשלה ב־2021 הספיק נתניהו לנקוט עוד מהלך מעליב ופוגעני כלפי נשיא דמוקרטי - אותו ביידן, שלא הספיק אפילו לחמם את כיסאו בבית הלבן. נתניהו קיבל החלטה לשלוח לוושינגטון לא שגריר ישראלי במשרה מלאה אלא חצי שגריר. חודשים אחדים אכן כיהן גלעד ארדן כחצי שגריר בוושינגטון וכחצי שגריר באו"ם. זה מה שנתניהו רצה והשיג – מפגן נוסף של בוז וביטול כלפי נשיא דמוקרטי.
שליח ההרס
מי שסייע בזמנו לנתניהו להשיג הזמנה מיוחדת לשאת נאום במושב משותף לסנאט ולקונגרס היה רון דרמר. התואר הרשמי של דרמר היה שגריר ישראל בוושינגטון, אבל בשש שנות כהונתו בבירת ארה"ב פעל ונודע דרמר כשליחו של נתניהו בוושינגטון. דרמר, אמריקאי במוצאו, היה חבר פעיל במפלגה הרפובליקנית, ומזוהה כמי שנמנה עם פעילי הפלג הימני־קיצוני של המפלגה. דרמר היה איש כלבבו של נתניהו – עוין לדמוקרטים, תומך מושבע ברפובליקנים.
בשנותיו בוושינגטון עבד דרמר קשה כדי לבצר בקרב צמרת המפלגה הרפובליקנית תמיכה בישראל. הדמוקרטים לא עניינו אותו בכלל. התוצאה הייתה שדרמר חיבל בתמיכה הדו־מפלגתית של הרפובליקנים והדמוקרטים בישראל, ולמעשה חיסל אותה. תמיכה שנשמרה באופן מוקפד שנים רבות. דיפלומט ישראלי ותיק הידוע כמומחה ליחסי ארה'"ב וישראל, אשר ביקר בוושינגטון, אמר לבכירים יהודים בקהילה המקומית כי "דרמר הרס את יחסי ישראל וארה"ב בנוהל חניבעל".
אין זה מקרה שנתניהו מינה לאחרונה את דרמר לכהן בחלק ממשרד החוץ בדרגה של שר, כי דרמר הוא בדיוק האיש שראש הממשלה זקוק לו במדיניות הסרבנית שלו כלפי הבית הלבן והנשיא הדמוקרטי ביידן. דרמר שוהה בימים אלה בוושינגטון, ולפי דיווחים הוא משתדל לנצל את קשריו בבירה במטרה למנוע עלבון וחרפה משר האוצר בצלאל סמוטריץ' בביקורו הצפוי בארה"ב. מעניין שאין דיווחים שלפיהם דרמר מבקש להשיג מהבית הלבן הזמנה רשמית לפגישה של ראש הממשלה עם הנשיא ביידן, אבל אולי דרמר כן מבקש זאת ולא מצליח.
בנימין נתניהו הוא אישיות בלתי רצויה בממשל האמריקאי. אין מילים אחרות להסביר את העובדה שאחרי למעלה מחודשיים בכהונתו כראש הממשלה, הוא לא הוזמן לוושינגטון. חשוב להבין שלביקור של ראש ממשלה ישראלי בוושינגטון ישנה תמיד משמעות מיוחדת. זהו ביקור שמאשר ואף מחזק את היחסים המיוחדים השוררים בין ישראל לארה"ב.
פגישה־שיחה עם הנשיא גם יוצרת דיונים ומחזקת את התיאומים בין שתי המדינות בנושאים ביטחוניים ומודיעיניים. עד כה, לא ידוע ואין שום סימן ואות מצד הבית הלבן על מועד לביקור רשמי של נתניהו בוושינגטון. בכירים יהודים בקהילה, הידועים בקשריהם הטובים עם הבית הלבן, מביעים דאגה מהעובדה שנתניהו לא הוזמן אליו, וחמור מזה – שאין שום סימן לכך שהבית הלבן מתכונן בקרוב להזמינו רשמית.
בכיר יהודי ותיק ומוערך העריך בשיחה עמו שייתכן כי נתניהו עצמו לא כל כך מעוניין עכשיו, וגם לא בעתיד הקרוב, בביקור בבית הלבן, והוסיף: "לדעתי, אין להוציא מכלל הערכה שנתניהו מעוניין להחליש את סיכוייו של ג'ו ביידן להיבחר שנית. זה לא כל כך מוגזם כפי שזה נשמע".