מעטים יחסית, אצלנו וגם אצל שכנינו, עסקו בראיון שנתן מוחמד דחלאן לערוץ סקיי ניוז בערבית. דחלאן התארח באולפנה של המראיינת הלבנונית ג'יזל חורי והניח בפני הצופים יוזמה מדינית לקידום הסוגיה הפלסטינית. על פי התוכנית שלו, פתרון שתי המדינות מת - ועל הפלסטינים להשלים עם כך. הוא קרא לפלסטינים ללכת לבחירות לנשיאות ולפרלמנט. אחרי שיבחרו נשיא מוסכם ובית מחוקקים, יניחו על שולחנה של מדינת ישראל נוסחה חלופית: דרישה לחיות במדינה דו־לאומית.
הצעתו של דחלאן מוחקת, לא מרצונו, את פתרון שתי המדינות, שנדחה על ידי ממשלות ישראל. פתרון שתי המדינות, שמעוגן בהסכמי אוסלו, קבע כי לצד מדינת ישראל תקום מדינה פלסטינית עצמאית. "פתרון שתי המדינות הוא אשליה, ועל כן הוא מת, נתניהו הרס אותו", הסביר דחלאן. "בואו לא נבזבז את הזמן, אלא נפתח במערכה להגיע למדינה האחת".
לדבריו, ישראל מקילה על הפלסטינים כשהיא מדברת על סיפוח וטוענת כי אין עם פלסטיני. בכך, הוא ציין, היא מקדמת את המדינה הדו־לאומית. 30 שנה דרשנו שתי מדינות, והישראלים השתעשעו בנו, הוסיף דחלאן והסביר. בואו נעלה בפניהם את הרעיון למדינה אחת, ונראה כיצד יגיבו. ישראלים רבים תומכים בהצעה, הוא אמר, והקהילה הבינלאומית לא תוכל להתנגד.
במחנה הפלסטיני יש מי שראה בראיון של דחלאן תרגיל של יחסי ציבור. בהחלט ייתכן כי הבכיר הפלסטיני, שסולק משורות הפת"ח על ידי אבו מאזן ומאז חי באבו דאבי, ביקש לגרוף תשומת לב תקשורתית. ערוצי התקשורת של הרשות התעלמו ממנו, בהיותו שנוא נפשו של אבו מאזן. בחמאס הגיבו באדישות יחסית, אף שהוא דיבר גם אל לבם. אחרי הכל, גם חמאס רוצים מדינה דו־לאומית, אבל ללא עליונות יהודית. אבל דחלאן ייזכר כראשון מבין הבכירים הפלסטינים בני דור אוסלו, שמסיר מהשולחן את פתרון שתי המדינות.
אף שמדובר בקול קורא במדבר, כדאי שנתחיל להתרגל. רעיון המדינה הדו־לאומית ילך וימצא מקום של קבע במציאות החיים שלנו בשנים הבאות. פלסטינים נוספים עשויים לאמץ את הקריאה של דחלאן, ולו כדי לאתגר את הימין בישראל ואת האמריקאים, אדריכלי פתרון שתי המדינות. אין לדעת מי ינהיג את הרשות הפלסטינית אחרי אבו מאזן, ואיזה קו מדיני יאמץ. גם מפלגות ערביות בכנסת עשויות להעלות הצעת חוק ברוח זו, וכך לקדם את הרעיון. לא מתוך להיטות אלא מחוסר ברירה.
לישראלי הממוצע קשה לתפוס יומיום שבו הפלסטינים של 67' יהיו אזרחים במדינתו. אבל פלסטינים רבים רוצים להסתפח לישראל, כפי שקרה לאחיהם ב־48'. אין בכוונתם להיות במדינה הזו אזרחים סוג ב'. הם רוצים שוויון מלא ויודעים כי לא יקבלוהו מיד. גם דחלאן יודע, אבל מה בוער. תחילה הם יוכרזו אזרחים באותה מדינה איתנו, היהודים. אחר כך הם יילחמו לקבל מעמד שווה.
הבריז משיעורי אזרחות
אחד האנשים המאושרים בימים אלה הוא חסן נסראללה. מנהיג חיזבאללה, שמקבל תסקירים על המצב הפוליטי בישראל, אומר לנו זה כמה חודשים כי אנחנו, הישות הציונית, לא נזכה לחגוג יום הולדת 80 למדינה. כמו בית חשמונאי ומלכות בית דוד שקרסו, היהודים, הוא סבור, לא יחצו את רף ה־80 גם הפעם. זו ממשלה של גנבים, קיצונים ומושחתים, אמר באחד מנאומיו האחרונים, ועל כן, לא רק שאיננו פוחדים ממנה, אנו רוצים שתמשיך לפעול ותביא עליהם את הקץ במהרה.
נסראללה סבור כי לישראל מנגנון השמדה עצמית, שיגיע לשיאו בשנים הקרובות, ואת ראשיתו של התהליך אנו רואים בימים אלה. הוא מסתמך על סדרה של הנחות יסוד שאותן ניסחו חוקרים ערבים למיניהם לאורך שנות קיומה של המדינה. המכנה המשותף להן הוא שהחברה הישראלית אלימה כלפי חוץ, הודות לצבאה המתקדם, אבל היא חלשה מבפנים. על כך הוא ביסס את "נאום קורי העכביש" שלו במאי 2000. ישראל, אמר, חלשה מקורי עכביש.
לפי התפיסה הזו, הישראלים הם תערובת של גלויות שמצאו כאן פיסת אדמה, אבל לא נותקו מעולם מארצות הגלות שבהן חיו מאות שנים. עובדה, רבים מהם נחפזו לסדר לעצמם אזרחות שנייה. הם אינם עובדי אדמה, ולכן אינם מבינים את חשיבות היאחזותו של אדם לקרקע.
לאורך ההיסטוריה הם לא באמת נכספו לציון, אחרת אי אפשר להסביר מדוע לא באו להתיישב בה משכבר הימים. נוסף לזה, סבורים נסראללה ודומיו, החברה הישראלית היא נהנתנית וחפצה בחיי שעה. היא אינה מוכנה להקריב מעצמה, במיוחד לא היום. ועכשיו, הוא צוהל, הם מינו על עצמם פושעים כדי שינהיגו אותם.
חלק ניכר מדבריו הוא משאלות לב. חלק אחר הוא מאמץ תעמולתי לעודד את הציבור שלו. החברה הלבנונית היא כמו שמנבא נסראללה לנו: משוסעת, סובלת מהנהגה מושחתת, אוהבת את מולדתה אבל בורחת ממנה. טוב להראות לה, בימים אלה במיוחד, איך זה עובד אצל אחרים.
אל מול דברים אלה, מעניין לראות את חבריו לציר ההתנגדות, הלא הם הפלסטינים.
גם דחלאן בראיון שהוזכר לעיל התייחס לשתי ממלכות ישראל העתיקות. הוא הזכיר כי לישראלים יש "תסביך 80 השנים", ואמר כי ממשלת נתניהו הכריזה מלחמה על החברה הישראלית. אבל בניגוד לנסראללה, דחלאן לא ניבא לישראל קריסה, אלא להפך, הניח כי היא תמשיך להתקיים, ועל כן יש לבוא עמה בשיח. גם צמרת חמאס איננה מתפייטת בימים אלה לנוכח המשבר בישראל. ודאי לא כמו נסראללה. זה לא משום שאינם רוצים בקריסתה. הם פשוט מכירים אותה טוב ממנו.
דחלאן, סנוואר, רג'וב, חוסיין א־שייח', כולם דמויות פלסטיניות במעמד בכיר, הם המבינים הגדולים של ישראל באזור. הם מכירים אותנו טוב מכפי שרובנו מכיר את עצמנו. הם שולטים בעברית, ועל כן עוקבים אחרינו בשפתנו ולא דרך מסננות. כולם היו אסירים ביטחוניים, וכידוע, אין בית ספר טוב לחברה הישראלית מן הכלא.
ברצותך להכיר את האחר, הנח את צווארך תחת מגפיו. מי שנרמס יכיר טוב מכולם את זה שנגש בו. על כן הם יודעים היכן טמונות החולשות של ישראל ומהן נקודות החוזק, שנסראללה למרות ניסיונו הרב טרם למד. נסראללה וחבריו לציר ההתנגדות באיראן ומחוצה לה מעודם לא ראו חברה דמוקרטית מבפנים. לא באיראן, לא בעיראק שבה רכש נסראללה השכלה, ולא בלבנון. לעומתם, מנהיגי חמאס והרשות הפלסטינית חיים בצלה של דמוקרטיה מלידתם. אומנם היא שולטת בהם ללא רחם, אבל הם מכירים אותה מבפנים ומבחוץ.
הם יודעים מה משקלם של מרכיבי הקואליציה השונים. גם את נתניהו הם מכירים היטב, וחלקם אף פגש אותו. הם מכירים גם את החברה הישראלית ואת זרמי ההשפעה בתוכה. מכירים את המשק ואת מקומן של קבוצות הלחץ. על כל אלה לנסראללה אין מושג. ומכיוון שהם מכירים מקרוב, והוא לא, הם עושים מה שכל אדם חכם היה עושה בימים האלה: צופה בהתרחשות הדרמטית הזו, ושותק.
הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל.