פשיטת רגל מוסרית. אין מילים אחרות להגדיר את השתיקה, ההאלמות שעוטפות באופן מהודק את המיגזר של מי שמזוהים כנמנים עם ההנהגה התורנית, הרוחנית לנוכח תופעות וגילויי השסע, הפילוג, ההסתה והשנאה המשתוללים בחברה בישראל.
מה השתנה? ההבדלים בין מתווי הרפורמה להצעה "המרוככת" של רוטמן
"אין הצדקה": לוין רמז כי לא יכבד את הכרעת בג"ץ אם יפסול את הרפורמה
הכוונה לגדולי תורה, למנהיגי חצרות חסידיות, לראשי ישיבות ליטאיות, לרבני ערים ולאישים המזוהים כמשפיעים רוחניים. לא שומעים מהם אף מילה, אף התבטאות והתייחסות שיביעו דאגה למה שקורה, שיטיפו מוסר למי שמזינים את השנאה והפילוג, שיסבירו ברבים את ערכי היהדות המדגישים פיוס ואחדות. כלום. דממה.
בישראל קיימות שלוש מועצות גדולי תורה. אחת הישנה של אגודת ישראל, השנייה החדשה של פלג הליטאים ביהדות התורה והשלישית של מפלגת ש"ס. מדובר באדמורי'ם, בגדולי תורה, בראשי ישיבות גדולות ואישים תורניים שמטבע קיומם, מאורח חייהם היחודי ומהצפוי מנוכחותם צריכים היו להשמיע קול מחאה על התנהלותם הפראית והפרועה של פוליטיקאים, חרדה מהפילוג המעמיק והולך בעם היושב בציון, להזכיר לצדדים המעורבים את ערכי היהדות, את מרכזיות המוסר והפיוס, את המחוייבות של עסקני ונבחרי ציבור למניעת שנאות והסתה. אף מילה.
מיגזר גדול של אישי תורה, מזוהה כמייצג תורה וערכי יהדות, מגוון ציבורית, חי בתוך עמו ובימים טרופים, סוערים, שיש המתריעים כעומדים על סף מלחמת אחים, המיגזר הזה שותק, אילם, מגלה אי איכפתיות טוטלי. סליחה. הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף, בשיעור השבועי שהוא נותן במוצאי שבת, התייחס לסכנת מלחמת אחים. הרב קרא לצדדים "כדאי שתהיה הידברות ביניהם, שלא תהיה חס ושלום מלחמת אחים, אנחנו עם ישראל. כולנו אחים".
אבל בדבריו הורגשה מצדו זהירות, התאפקות ומאמץ לא להחשף חלילה כמי שמטיף מוסר ואומר לפוליטיקאים מה לעשות. מי שגילה אומץ לב ציבורי, לא חשש ולא היסס להתריע במלים בוטות ולהזהיר מכמעט השוואה בין המתחולל היום בישראל לבין עידן ערב חורבן בית שני, היה הרב ישראל מאיר לאו, מי שכיהן כרב ראשי לישראל.
בראיון לערוץ ווי-נט, אמר הרב לאו, "אני לא יודע אם אפשר להשוות לחורבן בית שני – אבל יש משהו דומה". בעברית הצחה והצברית שלו הזהיר הרב לאו, "בורא עולם לא הביא אותנו משם לפה, מחורבן לבניין, בשביל להרוס את עצמנו". גם הרב לאו בראיון נמנע במוצהר מלהחשף כמי שמתערב חלילה במחלוקת שבין הצדדים וכמי שאומר להם איך להתנהג. על אפשרות של התערבות כזאת השיב הרב, "זה לא יכול לבוא מהצד הרבני. זה צריך לבוא, אם יבוא, מצד הנוגעים בדבר".
עם כל הכבוד והערצה שאני רוחש לרב לאו, שאני מכיר מקרוב שנים רבות, הוא טועה, או חושש. ההתערבות צריכה וחייבת לבוא מהצד הרבני. דוקא ובמיוחד מהצד הרבני. מחובתם של גדולי תורה ורבנים להתערב ובאופן ישיר ומוצהר, במאמץ ובמטרה להרגיע את הרוחות, לשוחח ביוזמתם עם פוליטיקאים מרכזיים, להפציר בראשי מפלגות, בקואליציה ובאופוזיציה, להחליש את השתוללות הגידופים ההדדיים, להנמיך אם לא לכבות לגמרי את אש שנאת החינם, שהתלמוד ומקורות היהדות כל כך מזהירים ומתריעים מתוצאותיה.
לפני למעלה משנתיים, כאשר התנהל משא ומתן על הקמת ממשלת השינוי, פורסמה חוות דעת בחתימת עשרות רבנים, כולל רבני ערים גדולות, שהזהירו בלשון בוטה מפני הקמת ממשלת שינוי והדגישו כי "חובה למנוע הקמת ממשלה כזאת בכל מחיר". היכן הם הרבנים האלו היום? איך זה ומדוע שלא שומעים מהם מילה, התבטאות, התייחסות למחול העועים המשתולל בזירה הפוליטית הפנימית בישראל?
איך זה שאין בנמצא עשרה צדיקים בתוך העיר, שיבקשו, יציעו, יפצירו בפוליטיקאים מכל הצדדים, להרגע, לחשוב פעמיים לפני התבטאות פוגענית ועולבת ביריב, לגלות מאמץ קטן, או סימן למאמץ, במטרה לבלום הידרדרות למלחמת אחים? חכמי התלמוד ידועים בהקפדתם הגורפת לשמור על לשון נקיה, מאופקת ומפוייסת. רק פעם אחת ויחידה חכמי התלמוד אינם מתאפקים, חורגים ומפירים את קפדנותם הקנאית ללשון נקיה.
"תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו", (יש נוסח, נבלה סרוחה). אימרה חריפה ובוטה שמוזכרת במדרש רבה פרשת ויקרא. (הנקראת השבת). אי אפשר למדוד ולא נעים את רמת ידיעתם בתורה של רבנים בישראל ואם הם ברמה שחכמי התלמוד ביקשו ודרשו. אבל מותר לבקש ולדרוש מהם, לצפות מהם, להפגין דעה, להוכיח תבונה ואומץ לב כדי ליזום, לבצע ולהוביל מאמץ מיוחד במטרה להציל את העם והמדינה ממצב וממציאות שיש בהם איום וסכנה להידרדרות למלחמת אחים.