כצפוי, זיכויו של רומן זדורוב העיר את סוכני הכאוס והקונספירציה ושילח אותם לג'יהאד מזורז ב"מערכת". שם הקוד הפעם הוא "הפרקליטות". את חבורת ההבל הוביל, כצפוי, אחד מאדריכלי המפולת הנוכחית, שמחה רוטמן. לחשוב שהרוטמן הנ"ל הוא האישיות המשפטית שמשרטטת מחדש את שלטון החוק בישראל, ולהימלט בצעקות לקוריאה הצפונית.
בכירה בארה"ב: "מנהיגים במזרח התיכון מודאגים מהמחלוקות בישראל"
לאחר פיטורי גלנט: המסר הסודי והחשאי שהעביר ביידן לנתניהו
ובכן, אלה העובדות: אין לזיכוי זדורוב שום קשר, ישיר או עקיף או גלוי או סמוי כלשהו, להפיכה המשטרית שהרוטמנים מנסים לחולל כאן. אולי אפילו להפך: זיכויו של זדורוב לא היה מושג בלי בג"ץ עצמאי ועיקש, שאפשר לפתוח מחדש תיק חלוט ונעול ולערוך משפט חוזר (תודה, כבוד השופט חנן מלצר) למהגר מהפריפריה, כלומר לאדם מוחלש מישראל השלישית.
עכשיו, תארו לעצמכם ששופטי בג"ץ יהיו ממונים ושליחים של השלטון. הרי לכל שלטון יש אינסטינקט בסיסי להגן על מערכותיו. כולל הפרקליטות. האם שופטים שנתונים למרות הפוליטיקאים יהיו חופשיים להחלטה כזו? האם שופטים כאלה היו פוסקים כפי שפסקו בזמנו שופטי בג"ץ והכריחו את הממשלה למגן את עוטף עזה, למשל?
זיכוי זדורוב חושף, פעם נוספת, את ההזנחה והעזובה בשורות המשטרה והפרקליטות. את המחסור הכרוני בכוח אדם ובאמצעים. את הקריסה תחת הנטל. את עיגולי הפינות וקיצורי ההליכים והחלטורה שמשתלטת לפעמים על המקצועיות. אני עושה כאן עוול לרוב המשרתים בשני המוסדות הללו, שהם אנשים חרוצים וחדורי מוטיבציה ותחושת שליחות שעושים לילות כימים תמורת שכר עלוב, ועדיין, המערכת זקוקה לניעור ובעיקר להזרקה דחופה של מנות דם.
שלטון ראוי היה חותר לרפורמה בתחומים האלה, החשובים באמת לציבור: הוספת תקני פרקליטים, חוקרים ושופטים, בדחיפות. הידוק כללי העבודה וקביעת דד־ליין לחקירה ולמשפט. אבל כל זה לא מעניין את רוטמן, את לוין או את נתניהו. מעניין אותם רק לדרוס את המערכת ולהפוך, כמה שיותר מהר, לגרסה האסיאתית של פולין.
בימים האחרונים נשאלתי כמה אלפי פעמים לדעתי בעניין כוונותיו של נתניהו. האם הוא באמת מעוניין להגיע להסכמה רחבה, או שמדובר ב(עוד) תרגיל נכלולי מבית מדרשו הרעיל של האיש שמחריב את המדינה שבראשה הוא עומד. עניתי שאני לא יודע. לדעתי, גם הוא לא יודע.
הסיבה שאף אחד לא יודע איך זה ייגמר, פשוטה: נתניהו כבר מזמן לא פועל באופן רציונלי. מערכת האיזונים והבלמים המפורסמת שלו נגרסה עד דק והוחלפה במערך של סיוטים, חזיונות, תעתועים והתקפי אמוק. בלשון העם, נשרפו לו הברקסים והפיוזים. כשהשחקן הראשי לא רציונלי, קשה לערוך ניתוח של תרחישים ותגובות, שאמור להוביל אותנו לתשובה על השאלה מלמעלה.
מה שמבעית במיוחד זה שכולם יודעים. הקרובים לנתניהו בליכוד יודעים את מצבו. גם הרחוקים. כבר אי אפשר להסתיר את מה שהידיים המרעידות באותה ישיבת ממשלה הסגירו לעולם כולו. בימים רגילים, כשראש הממשלה הוא אדם אחראי ופטריוט האוהב את מדינתו, רק האמירה של ג'ו ביידן אמורה לסיים את האירוע. כשמתברר שהברית האסטרטגית עם ארה"ב תלויה על כף המאזניים, הוויכוח נגמר.
אם היה מדובר במלחמה או בשלום, אפשר היה עוד להבין את ההתעקשות. אנחנו מדינה ריבונית. בגין סיפח את הגולן "על הראש" של האמריקאים. אולמרט השמיד את הכור הסורי בלי אישור מהאמריקאים. מה הדחיפות הגדולה במהלך המכונה "רפורמה משפטית"? עניין של חיים ומוות? של ריבונות? הרי נתניהו עצמו התנגד ובלם 15 שנים כל מחשבה בכיוון הזה. מה השתנה פתאום?
האמת ידועה כמעט לכולם: זוהי הפיכה משטרית מופרעת, שסופגת קיתונות של ביקורת קטלנית מכל משפטני וכלכלני הארץ והעולם. כולל מקורביו ומינוייו של נתניהו. מדובר במהלך שקורע לגזרים את עם ישראל, משסע את צבא העם ומפרק את הכלכלה. אם המהלך הזה ייבלם לטובת הידברות מסודרת, לאורך זמן, בין כל חלקי החברה ואנשי המקצוע, יקרה משהו רע למישהו? הרי כל מה שנדרש כרגע מהקואליציה המופרעת שקמה כאן, זה לחזור לשפיות, להיגיון הבריא, לקצב הנורמלי. ועכשיו, הגענו לארצות הברית של אמריקה.
תלותה של ישראל באמריקה דרמטית. אין לנו חיל אוויר בלי אמריקה. יש לנו הרבה פחות מודיעין בלי אמריקה. מספיק שפקיד בפנטגון יעכב קצת חתימה על תעודת משלוח כלשהי, וצי מסוקי התקיפה או מטוסי הקרב או הכטב"מים או המיירטים של כיפת ברזל יקורקע. בכל מבצע מקומי בעזה, אנו ממהרים להזמין רכבת אווירית וימית מארה"ב כדי למלא את המחסנים. ועוד לא דיברנו על פצצות חכמות ופצצות חודרות בונקרים ומה לא. בלי הטלת הווטו האוטומטית של ארה"ב לטובתנו במועצת הביטחון, כולנו היינו עכשיו במעצר בהאג. בלי המטרייה המדינית הצפופה, הסיוע הצבאי והכלכלי והידיעה שירושלים היא כרטיס הכניסה לוושינגטון, ישראל הייתה נראית אחרת לגמרי. ולא היו הסכמי אברהם.
הגענו לאיראן. היא כבר על סף הגרעין (תודה, ביבי!). נתניהו רואה באיראן את שליחותו הגדולה. את המשימה העיקרית שלו. הוא מאוורר עכשיו את הספין הנושן בדבר תקיפה ישראלית באיראן. הוא יודע טוב מאיתנו שאין תקיפה באיראן בלי וושינגטון. אין חיה כזו. ראשית, נזדקק לתחמושת מיוחדת ולאמצעים מיוחדים מאוד שאותם אנו אמורים לקבל מהאמריקאים.
שנית, נצטרך מטרייה אווירית במזרח התיכון ואת כל מוטת ההשפעה האמריקאית לצרכים שאסור לכתוב עליהם. נצטרך את הטלת הווטו ביום למחרת, כדי לא להיגרר לסנקציות ולהאג. נצטרך תיאום הדוק לפעולות ביום שאחרי התקיפה, כדי לסייע לנו להימלט ממלחמת ענק בכל החזיתות, או לנצח אותה. נצטרך מילוי מאסיבי של כל המחסנים שלנו לקראת אותו עימות נרחב (תזכרו: אנחנו זקוקים למילוי כזה גם במהלך מבצע בעזה, אז לא כל שכן במלחמה עוצמתית באמת). האמריקאים אמורים לתת לנו אור ירוק ולתאם איתנו את המהלכים נגד איראן אחרי התקיפה. מצור ימי, הידוק סנקציות, נקיטת צעדים במקרה שאיראן מחליטה לצאת מהאמנה הגרעינית ולפרוץ לגרעין בגלוי. ועוד ועוד.
את כל זה מסכן בנימין נתניהו רק כדי שיוכל למנות את שופטיו. זו האמת היחידה. ולא רק את זה. את עצם הנכס האסטרטגי האמריקאי הוא מעמיד בספק. כדי להפוך ציוני כמו ג'ו ביידן לשונא אישי, צריך כישרון מיוחד. ביידן הוא אחרון הנשיאים הדמוקרטים שאהדתו לישראל אינסטינקטיבית, באה מהלב והבטן. הוא מרבה לצטט את גולדה מאיר, מרבה להצהיר ש"לא צריך להיות יהודי כדי להיות ציוני" ואוהב אותנו באמת. מה פוצץ אותו השבוע? למה יצא למתקפה שלו דווקא אחרי ההודעה על הקפאת החקיקה? מאיפה הגיעה שפת הגוף שלו, שהעידה על סלידה אמיתית?
את התשובה חפשו בסביבתו של ראש הממשלה. ראש וראשון, הבן. הוא מתגלה לא רק כספחת פוליטית, מבוע של הסתה ושנאה ופירומן סדרתי, אלא גם כאסון מדיני. הליצן הנ"ל, בטלן בן 32 שעדיין חי על חשבוננו, מפמפם ברשתות החברתיות תיאוריות קונספירציה מטורללות (כמעט כמוהו) על כי האמריקאים/ה־CIA/מחלקת המדינה הם אלה שמממנים את המחאה במטרה להפיל את השלטון בישראל.
מחרים מחזיקים אחריו עדת חסידיו השוטים ברשתות ובכנסת ישראל. הגדיל לעשות מאור בשם ניסים ואטורי המכהן, לאסוננו, גם כסגן יו"ר הכנסת. ואטורי לא הסתפק בגערות והצלפות רגילות מהסוג שמיקי זוהר (צייץ ומחק), וח"כים אחרים מפזרים אחריהם. ואטורי הגדיל לעשות (בראיון לגדעון אוקו ברדיו 103FM) כשהאשים את האמריקאים במותם של חיילים ישראלים.
לא אלאה אתכם כאן בפרטים המעיקים שפיזר הגאון מעל גלי האתר. זה אותו אחד שנחשף כקבלן בנייה מכהן בעודו משמש כחבר כנסת, וגם נחשד כמי שהעביר את כתובתו באופן פיקטיבי לקצרין, כדי להתמודד במחוז מסוים בליכוד. הבנתם את הפרינציפ, אני מניח. אז זה האיש שמטנף עכשיו את המדינה, שבלעדיה אנחנו נשארים לבד בעולם ושמשלם המסים שלה מעניק לנו מיליארדי דולרים כל שנה, כבר שנות דור.
הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"