כתיבת טור שבועי היא מלאכה משונה מאוד, הכרוכה בדינמיקה מתסכלת לעתים. לא פעם מתחשק לי להתכנס באיזו קונכייה, אבל אז מצלצלים הפעמונים. "תתעוררי", הם הולמים בראשי, "איך תדעי על מה לכתוב מתוך קונכיית המקלט המבודדת שלך?". לפיכך כל שיחה שהיא מעין פעימת המשך לטור קודם, היא בגדר שמחה גדולה.
ובכן, בשבוע שעבר תהיתי כיצד הפך מכון מחקר שולי למדי לקובע סדר היום במובנים רבים. זו לא הייתה התרסה אלא שאלה של ממש, וזה לטעמי היופי בשאלות שנשאלות בגלוי: לפעמים הן נופלות על אוזנו הכרויה של האדם הנכון. "אני אגיד לך", אומר לי עמיר עקיבא סגל, דוקטורנט במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, שחוקר הגירה ובפרט את העלייה מצפון אמריקה לישראל.
"יש פה אנשים שבאמת רוצים להיות אמריקה. מכוני מחקר מסוימים אכן הופכים למעצבי סדר יום מהסיבה הפשוטה שהם אולי לא מגיעים לקהל הרחב, אבל כן מגיעים למעצבי מדיניות. מדובר בהעברה של אידיאולוגיה מחברה אחת לאחרת, יחד עם ניסיון של הימין הישראלי למצוא לעצמו תשתית אידיאולוגית. זה מעניין, כי את הימין הישראלי משום מה האקדמיה, ובתוכה גם החוקרים הימניים, לא ממש חקרה".
ומכיוון שאני מרשה לעצמי להניח שיש עוד אנשים כמוני, שמסקרן אותם מה מקור ההשפעה של מכוני מחקר, נכתב הטור הזה. השאלה הראשונה היא אם מכון קהלת, שמגדיר את עצמו כ"מכון מחקר ומעשה עצמאי הפועל מירושלים להבטחת עתידה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, לחיזוק הדמוקרטיה הייצוגית, הרחבת חירויות הפרט והעמקת עקרונות השוק החופשי", הוא מקרה מיוחד. מכון, אגב, שלא כל מה שהוא מפרסם הוא שמרני וימני.
"כן ולא", אומר סגל. "מצד אחד, זהו מכון מחקר ענקי שצמח תוך עשור במהירות מקטן ולא מוכר. מצד שני, זה חלק ממפעל לגיטימי ודי משמעותי של הימין הישראלי, שבערך משנות ה־90 מנסה ליצור אינטלקטואליזציה של הימין - עם הקמת מכון שלם, שהפך עם הזמן למכללת שלם, והקמת קרן תקווה בארצות הברית שפעלה גם בישראל, עד שבשנת 2017 הוקם הסניף הישראלי. גם מכללת הרצוג ואוניברסיטת אריאל ברשימה, במגמה להיכנס אל עולם השירה והספרות, התקשורת והמדיניות. זו תופעה מאוד מעניינת, שנחקרה מעט מאוד. רבים מהגופים האלה מייבאים תפיסות שמרניות או ימניות מארצות הברית לישראל ומתאימים אותן לתרבות ולשיח, בדגש על אלו שהוקמו על ידי עולים מארצות הברית, וממומנים על ידי תורמים אמריקאים ימניים. לפעמים הן תופסות, ולפעמים לא".
אפשר לדבר על זה במונחים של טוב או לא? "זה מהלך לגיטימי, אבל מדובר בתפיסות שהן חלק מהשיח הפוליטי המאוד מקוטב בארצות הברית, ולייבא אותן לכאן זה בעייתי, הן בשל הקיטוב שהן מייצרות והן בשל חוסר ההתאמה של לא מעט אלמנטים ממשליים או ערכיים לישראל. לפעמים גם רוצים לייבא לישראל ממש כשלים מארצות הברית - כמו את השיטה הפוליטית למינוי שופטים לעליון, המפלגת גם שם את השיח".
על התשובה לשאלה אם עבודתם המאומצת של אנשי המכונים הללו משפיעה על הימין בישראל יש תשובה חלקית. "מצד אחד", אומר סגל, "כן. אפשר לראות כמה נושאים שבהם השפעה שמרנית אמריקאית בהחלט עשתה הבדל - כמו הצעות מהשנים האחרונות לחלק נשק לציבור, דבר שמעולם לא היה חלק מהשיח הישראלי. בנוסף, בארגונים האלה צומחים אנשים שגם פועלים בימין הישראלי ולפעמים הם מקבלים משרות ציבוריות".
הארגונים הללו הוקמו על ידי יהודים אמריקאים, חלקם עלו לישראל. הם עובדים מול תורמים שעיקרם או כולם יהודים אמריקאים, והרבה פעמים גם עם בכירים רפובליקנים, שחלקם מגיעים לכנסים בארץ. למשל, מייק פומפאו, שהיה שר חוץ בזמן כהונת טראמפ כנשיא והשתתף באחד מכנסי השמרנות של קרן תקווה בארץ.
זו לא תופעה ייחודית לימין. התנועה הסביבתית בארץ, למשל, הושפעה מאוד מהעלייה מארצות הברית ומתפיסות אמריקאיות, כך גם כמה ארגוני זכויות אדם ואף הקרן החדשה לישראל. עולים מארצות הברית גם הביאו לישראל בייסבול ופוטבול והקימו שלל מיזמים שאין להם קשר לפוליטיקה, לפחות לא קשר ישיר.
סגל מסביר שמכוני מחקר שמקדמים מדיניות על פי חלוקה אידיאולוגית קיימים בארצות הברית כבר שנים ארוכות והם חלק מהאקוסיסטם של וושינגטון: רפובליקנים ודמוקרטים. כך שלא מדובר בהמצאה ימנית דווקא. חוץ מזה, גם בישראל קיימים כמה מכוני מחקר מהצד השמאלי כמו אדוה ומולד, או ללא השתייכות פוליטית מסוימת כמו מכון ירושלים, טאוב, שורש והמכון הישראלי לדמוקרטיה, כך שהרעיון לקדם מדיניות לפי תפיסת עולם, ולקבל לשם כך תרומות מתורמים מחוץ לישראל הוא דבר מקובל. "מה שחריג במקרה של קהלת הוא הקשב הרב שהם מקבלים בממשלה ואף לא מכון אחר, והעובדה שהתורמים מושחרים ולמעשה לא מדווחים לציבור", אומר סגל, שמסרב לקבל את תירוץ ה"מתן בסתר". "אם יש תורם, אנחנו רוצים להבין מה האינטרסים שלו. לא מטריד אותנו לדעת שמישהו תרם בסתר לארוחות לנזקקים או חדר בבית חולים. אבל כשמדובר בפעילות פוליטית, ובפרט קידום מדיניות מסוימת - יש בכך טעם לפגם".
האם הם באמת משפיעים? "נראה שכן, אבל בתחומים מסוימים זה לא לגמרי ברור. למשל, האם את ההפיכה המשטרית הם יזמו? לא. אבל הם ניסחו את הניירות שמתקפים את התפיסות שמאחורי מהלכי החקיקה הללו, למשל, את ניירות המדיניות. אבל האם הם מובילים את זה או רק מגבים את הממשלה בנושא? זה לא ברור. מה שכן ייתכן, שחלק מההשפעה של קהלת הוא מעט יותר סמוי - למשל באנשים שצמחו במכון ועוברים לשירות הציבורי. אגב, זה מודל וושינגטוני מאוד מקובל של מכוני מחקר, שבארץ לא ממש תופס".