רגע לפני שהיא בת 75, מדינת ישראל הולכת והופכת דומה יותר באופייה לאישיותו של המנהיג שלה, שצעיר ממנה אך במעט: מסוכסכת עם עצמה ועם סביבתה, מלאת מרירות ושנאות, תזזיתית, חסרת כיוון ותאבת נקמה. לפעמיים הזקנה מביאה איתה בשלות, אורך רוח והשלמה. אבל יש רבים שזקנתם משחררת אצלם מעצורים התנהגותיים, ותכונות אופי שליליות שהיו קיימות תמיד אבל דוכאו, מתעוררות ומתעצמות עם היחלשות כוח ההתנגדות של הנפש.
אחרי מאה ימים של דהירה במסע הרס חסר מעצורים, נראה ראש הממשלה בימים האחרונים כמי שמנסה לעשות בקרת נזקים ולהאט את ההתדרדרות אל תהום האבדון. בזמן שיא הצליח נתניהו לפרק את הביטחון הלאומי והאישי שלנו ולהפוך את ישראל ממעצמה אזורית שכל העולם משחר לפתחה וליכולות שלה, למדינה משוסעת, שאויביה רואים בה טרף קל, וידידיה מביטים בה כעל מי שלקתה בשיטיון.
בימים האחרונים הוא נראה מתאמץ לעטות שוב את גלימת המבוגר האחראי, המקבל החלטות שקולות ואפילו הצליח בערב המימונה לדבר על הצורך באחדות, תוך שהוא מתגבר על טבעו להסית ולהאשים אחרים. מוקדם עדיין לדעת אם זה מבשר את שובו של נתניהו הקודם, הזהיר והמחושב, בענייני ביטחון, או שזו שכבת איפור שנמרחה בחופזה ותימס ברגע שיחזור הבן לקרבתו.
אבל גם אם נניח שנתניהו כן ברצונו לתקן, ושזה לא עוד טריק נוכלות משומש שנשלף משרוולו המהוה, יש נזקים שכבר לא יוכל לתקן. מי שאהב לראות את עצמו כ"מר ביטחון" איבד את האמון של הצמרת הביטחונית בישראל. רוב ראשי המערכות הביטחוניות שלנו מטילים ספק עמוק בשיקול הדעת של נתניהו וביכולתו לקבל החלטות רציונליות. במטה הכללי של צה"ל עוד לא נרגעו מהמפגש הטעון איתו ערב הפסח. נחשפנו לקטע המצולם שבו מדבר שר הביטחון יואב גלנט ולידו יושב נתניהו ועיניו מתרוצצות באי־נוחות על פני החדר.
לאחר שיצאה המצלמה, התפתחו חילופי דברים קשים: "אנשי המילואים שלכם מאיימים בשביתה", שב והטיח נתניהו בנוכחים, כאילו המשרתים במילואים הם לא שלנו, של כולנו. הוא דיבר על סרבנות אנשי המילואים, עד שאחד האלופים העיר לו שעוד לא היה מקרה אחד של סרבנות ועצם הבחירה להשתמש במונח "סרבנות" היא אמירה פוליטית. האלוף הושתק במהירות, אבל נדמה שגם הרמטכ"ל הרצי הלוי הבין שהשימוש בביטוי "סרבנות" רק מגדיל את הסיכוי שתתממש.
האנשים שמדברים על הפסקת התנדבות אם יעברו חוקי ההפיכה המשטרית הם אנשים שנלחמו, טסו ותקפו תחת חמש ממשלות נתניהו הקודמות. גם אם לא הזדהו בעבר עם מדיניות הממשלה, הם מעולם לא הטילו ספק בלגיטימיות שלה ושמו את הממלכתיות ואת המחויבות שלהם למדינת ישראל מעל לכל. עכשיו, הם מנסים להזהיר, נהיה במצב אחר. אם המדינה תחדל מלהיות דמוקרטית, כפי שמודה אפילו שר המשפטים, לא נוכל להמשיך לשרת אותה.
תמונת המצב שהוצגה לנתניהו מפחידה: אם יעברו חוקי ההפיכה בקריאה שלישית, מספר הטייסים שיפסיקו להתנדב עשוי להגיע לאלף, מרבית כוחו של חיל האוויר. גם בצבא הקבע יהיו קצינים רבים שיבקשו להתיר את החוזה ולהשתחרר, ואפילו בסדיר צפויה נטישה של יחידות התנדבותיות. יחד עם מערכת המשפט, החקיקה תחסל גם את צה"ל.
"במשך שנים אני משרת את המדינה, תחת ממשלות שונות", אמר אחד הטייסים בפגישה עם שר הביטחון והרמטכ"ל. "תמיד ידעתי שכשאני מטיל פצצה שעשויה להרוג רבים, בהם גם חפים מפשע, עדיין יש מאחוריי מדינה שתגבה אותי, לא רק משפטית, אלא גם מוסרית. אם תעבור החקיקה – אני מאבד את הגיבוי הזה ולא אוכל להמשיך".
בר עשרות שנים שיחסיו של נתניהו עם צמרת הביטחון נגועים בחשדנות. מאז שנבחר בפעם הראשונה כראש ממשלה צעיר ועמד מול אמנון ליפקין־שחק ז"ל, רמטכ"ל ותיק ומנוסה, שלא הסתיר את חוסר הערכתו אליו, נתניהו תמיד רואה באנשי הצבא והביטחון יריבים פוטנציאליים. גם אחרי עשרות שנים בשלטון, כשהוא זה שמינה את כל צמרת הביטחון – החשדנות עדיין שם.
כל הרמטכ"לים שמינה, כל ראשי השב"כ והמוסד (למעט אחד) – יצאו תמיד נגדו. למרות השירות הצבאי, למרות נפילת האח, למרות כל שנותיו כקברניט – נתניהו עדיין מרגיש זר למול ראשי ארגוני הביטחון של ישראל. התרבות של תחקיר אמת, של מבחן התוצאה ולא הדיבורים ועצם קיומו של מצפן ערכי – כל אלה זרים לו. ואולי הוא גם מרגיש שהאנשים האלה, יותר מכולם, רואים את חולשותיו.
ח"כ דוד ביטן, בישירות האופיינית לו, אמר פעם ש"משהו בשירות בשב"כ ובמוסד הופך את ראשיו לשמאלנים". המשהו הזה הוא ההכרח להתבונן במציאות כפי שהיא, בלי להתרשם מציוצים ברקע או מהצהרות חלולות בשידור חי. האנשים האלה אומרים לו עכשיו שהוא מוביל אותנו לאסון, ולא רק ביטחוני.
יכול להיות שמשהו מזה חלחל. ההחלטה של נתניהו לבטל את פיטורי שר הביטחון הייתה מתבקשת ונכונה, גם אם נעטפה בעוד נאום הסתה ובריחה מאחריות. העובדה שהוביל את הקבינט להחלטות מחושבות מול סוריה ועזה, ושנמנע מלהיגרר אחרי הכסיל שמינה כ"שר לביטחון לאומי" בהחלטה על הר הבית היא סימן מעודד.
מנגד, עדר השופרות שלו ושל בנו ממשיך לדבר על "הפיכה צבאית" ועל טייסים ומילואימניקים ש"לא צריך אותם", ומלבים את הגחלים הלוחשות בקרב המשרתים. המבחן המשמעותי של נתניהו הוא אחד: עצירת חוקי ההפיכה. זה הנפץ שמאיים לרסק את כולנו. אילו יכלו חיזבאללה, חמאס ואיראן להשתתף בהצבעה – הם היו מתייצבים בהתלהבות לצדם של לוין ורוטמן.
ימי הזיכרון הקרובים יהיו השנה עצובים במיוחד. הפילוג והשסע שנכפו עלינו יהיו נוכחים גם בבתי העלמין ובצפירה. השנה, כשנזכור את מי שהיו "מגש הכסף", נדע כי במותם ציוו לנו לא רק את החיים, אלא גם את החובה להמשיך להיאבק על עצמאותנו.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13