גם אם מתעלמים מההיסטוריה ההלכתית המאתגרת של הר הבית, העובדה שהדמות שהשתלטה על הפולמוס והשיח הציבורי סביב העליה למקום הקדוש והמקודש הוא בריון, מסית ומדיח, מורשע פלילי כאיתמר בן גביר היא הביזוי, ההשפלה וחילול השם שהאתר המקודש הזה ספג עד היום.
בן גביר נגד נתניהו: "סגירת הר הבית לעליית יהודים - טעות חמורה"
שונאי ועוכרי ישראל לא היו מעיזים לרמוס קדושת מקום מפורסם קדוש ליהודים כמו הר הבית בגאוה, בפרהסיה בשרירות מופגנת כמו שעשה בן גביר. בלי להתייחס לאיסור שגזרו גדולי תורה ופוסקי הלכה בדורות קודמים על עליה להר הבית - עזות המצח, השחצנות שמפגין ומתבטא יצור חסר השכלה תורנית, כאיתמר בן גביר בשיח הציבורי בשאלה עליה להר הבית, גרמה והניבה תוצאה מדהימה.
לפי החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו העליה להר הבית תותר ותתאפשר ליהודים לאחר תום חודש הרמדן. במלים אחרות, נגישות ליהודים למקום הקדוש הר הבית כפופה, מושפעת ומוכתבת לפי מצב והלכי רוח של ערבים מוסלמים. אם הם לחוצים ועצבניים בגין תקופת חג שלהם, ליהודים אסור לעלות להר הבית. אם הם, הערבים המוסלמים, רגועים ושקטים, ליהודים מותר לעלות להר הבית. עלבון והשפלה כאלו למקום הקדוש והמקודש יכול ומסוגל היה רק יצור חסר כל ידע, כבוד והערכה לא רק לדת ישראל ולערכי היהדות.
גם להיסטוריה ולקורות עם ישראל וארץ ישראל. זה לא היה מקרה שהרב הראשי הספרדי הרב יצחק יוסף טרח במיוחד ופירסם הצהרה שבירכה את החלטת ראש הממשלה לאסור באופן זמני עליית יהודים להר הבית. אביו, רבי עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה, שהיה גאון אדיר, פוסק הלכה יחיד בדורו וספר תורה מהלך, אסר בזמנו את העליה להר הבית. איתמר בן גביר, שלא בטוח מתי ראה באחרונה עמוד גמרא, אם בכלל, זעם על החלטת ראש הממשלה, מחה נגד האיסור הזמני לעלות להר הבית שהגדיר "טעות חמורה".
ראו, מי שמדבר על טעויות. מי שתומכים ומעודדים עליה להר הבית, בהם רבנים מרבני הציונות הדתית, טועים ומטעים את הרבים. מדובר לא רק בהפרת איסור עתיק במובן הדתי. התמיכה בעליה להר הבית הפכה מקום היסטורי קדוש ומקודש ליהודים לאתר לאומני, לסמל של נאמנות פוליטית, לדוגמה של פטריוטיזם. תחום שהיה סמוך וצמוד לבית המקדש הפך בידי פוליטיקאים ועסקני מפלגות יעד ומנוף לקידום אינטרסים אישיים, חשיפה תקשורתית, רווח מפלגתי.
חמור מזה, הפעילות לעידוד העליה להר הבית והעליה, העצימו את אש הסכסוך הישראלי- פלסטיניי, הציתו משבר מדיני בין ישראל לארצות המפרץ הפרסי, שמסכן את עתיד הסכמי-אברהם, הציבו את ישראל בזירה הבינלאומית כגורם המרכזי המערער ומחבל את יציבות האיזור. במטה המרכזי של האו'ם בניו יורק, מדווחים דיפלומטים בכירים, שגורמים בכירים באבו דאבי, התקשרו באחרונה לגורמים ישראליים במערכת הבטחון שהם מכירים והפצירו בהם, לפעול ולהפעיל את השפעתם במטרה "לעצור ולבלום את הפיכתהר הבית מטען חומר נפץ שעלול להבעיר את האיזור".
כל ההתייחסויות העכשוויות להר הבית והאקטואליזיציה של שאלת הנגישות היהודית למקום הן שגויות, מטעות ומופרכות. הויכוח האמתי איננו אם על פי ההלכה אסור או מותר ליהודי לעלות להר הבית. השאלה האמתית והמהותית היא מהו סולם העדיפויות וסדר החשיבות והמרכזיות של ההלכות והמצוות המעשיות שמתאימים לימינו?
לאיזה מעשה דתי ולאיזה חיוב הלכתי יש היום יתרון ממשי, פרקטי ואקטואלי שהזמן גרמו? אם השאלה הזאת היתה נידונה בכובד ראש בקרב רבנים, מורי הוראה משפיעים ומחנכים דתיים – עניין העליה להר הבית לא היה מגיע אפילו לתחתית סולם העדיפויות של היהודי המאמין, שומר מצוות. לא היה נחשב בכלל כציווי ששייך להווה וכמובן לא היה מצית התלקחויות שגרמו לאובדן חיי אדם – הערך העליון והמוקדש ביותר ביהדות.
זה מגרה רוחנית ומפתה להטיף לתפילה בהר הבית. זה נחמד לחפש פרה אדומה כדי להשתמש באפרה לטהר טמאים. אבל אין ולא קיימת לא בכתובים ולא במסורת העוברת מפה לפה מצוה של עליה להר הבית. גם ואפילו כיעד דתי, כמשאלה רוחנית ושאיפה מיוחדת, הר הבית לא קיים ואיננו מוזכר בעולמו של היהודי המאמין שומר תורה ומצוות.
היו זמנים הר הבית היה בריבונות יהודית מלאה. לפני חורבן בית המקדש השני יהודים -טהורים לפי התנאים שנהגו בעת ההיא- יכלו ועלו להר הבית בלי הפרעה. אבל העובדה שהמקום היה בבעלות ושליטה של יהודים, לא מנעה את הגורמים, ולא סיכלה את המניעים שהביאו לחורבן הבית, להרס ירושלים ולתחילת הגלות. ומה היה הגורם המרכזי שהביא לחורבן בית שני?
משיים חכמי התלמוד, "מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצוות וגמילות חסדים מפני מה חרב? מפני שהיתה בו שנאת חינם". (בבלי, מסכת יומא ט'). התשובה לשנאת חינם היא הפצת אהבת חינם. מהבחינה ההלכתית זה לגיטימי להביע דעה המבטאת תמיכה בעליה להר הבית. אבל החובה הראשונית היא לשמור שהדעה נשארת בתחום ההלכתי ולהקפיד על טהרתו, הרחקתו ובידולו מפוליטיקה ומיצורים כדוגמת הנזכר לעיל.