קמפיין התעמולה הזה של התקשורת והשמאל צריך להיות פרק בספר האזרחות לתלמידי ישראל

הסיפור הזה יכול למלא קורס שלם, מפחיד למדי, בבית הספר לתעמולה. הוא מלמד מה קורה כששרשרת המזון כולה – פוליטיקאים בורים, עיתונאים שרלטנים ומפגינים מתודלקים בשנאה – מתגייסת כדי להפיח רוח חיים באגדה שאין לה ידיים ואין לה רגליים, והכל במטרה לייצר הסתה נגד מי שסומן כאויב הפוליטי.

הכל התחיל מסרטון שחרך את הרשת. הופיעה בו תלמידת תיכון, יולי יבין שמה, שהוטל עליה לכתוב עבודה באזרחות והיא בחרה להעמיק בעניינו של ספר האזרחות עצמו. "בעבודה חקרתי קצת על פורום 'קהלת', גיליתי שאחת המעורבויות המרכזיות שלהם הייתה בשכתוב הספר בשנת 2016, הספר נקרא 'להיות אזרחים בישראל'. היועץ המדעי שלו, הסתבר שזה אביעד בקשי, יושב ראש המחלקה המשפטית של פורום 'קהלת', אחד ההוגים של הרפורמה המשפטית...".

יבין מצאה בספר האזרחות, כך לדבריה, הטיה לטובת תפיסת העולם של "קהלת" והחליטה שיש כאן מהלך גדול שכולנו פספסנו בזמן אמת, שמישהו בפורום עובד כבר שנים כדי להכשיר את לבבות התלמידים למה שאנחנו מכירים היום כרפורמה המשפטית. מה עשתה תלמידת התיכון? "יצאה הודעה שקוראת לתלמידים מכל הארץ שלומדים עם הספר לרכז את כל הספרים ולהחזיר אותם לפורום 'קהלת' עם מסר שאנחנו מבקשים מהם לא להתערב בתוכנית הלימודים בלימודי האזרחות...הקמתי מיצג בקפלן, דגם מוגדל של הספר שהיה כתוב עליו 'קהלת – לא בבית ספרנו'".

יבין הפכה מהר מאוד, ברוח הימים האלה, לגיבורה. בן כספית עמיתי, שלהגנתו אניח שלא קרא את ספר האזרחות המדובר, שיתף את הסרטון והוסיף "יולי יבין, תלמידה שהבינה. הגיע הזמן שנגיד לד"ר בקשי, שמע נא, הסר ידיך מילדינו. תודה". ח"כ נעמה לזימי שיתפה גם היא את הסרטון של התיכוניסטית מהרצליה והוסיפה: "'קהלת' כתבו את ההפיכה עוד בשכתוב ספר האזרחות. צריך להעיף את פורום ההפיכה הזה מחיינו". פרופ' יופי תירוש, סגנית דיקאן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת"א, צייצה בהתלהבות: "הנערה יולי יבין היא הגיבורה שלי".

ברדיו YNET ראיינו ג'ודי שלום־ניר־מוזס ורענן שקד אחר כבוד את "תלמידת התיכון שמובילה מאבק נגד ספרי לימוד של 'קהלת'". "הספר משאיר את הקוראים עם תחושה שהם נחשפו רק להשקפת העולם של 'קהלת'", סיפרה יבין למראיינים, שניכר היה שאין להם מושג ירוק בתחום. "הספר מחנך באופן שיטתי לא לקבל את עמדת בית המשפט, ולהעדיף את עמדות הפוליטיקאים", המשיכה, לקול ה"וואו" של ג'ודי. יבין הגיעה אל השורה התחתונה: "הבעיה העיקרית היא שלא כתוב על הכותרת של הספר שמי שכתב אותו זה פורום 'קהלת'".

פורום "קהלת", אם לשפוט לפי רענן שקד, לא סתם כתב את הספר הזה. "זה ספרי אזרחות שהופקו במימון פורום 'קהלת' ומשקפים את עמדת הפורום בנוגע להפיכה המשטרית", הסביר, לפני שהבהיר כמה חד־צדדי הספר הזה, שאני מתערב שלא ראה מימיו: "זה לא שאומרים שיש ציבור בישראל שמאמין שזה ככה, אבל יש ציבורים רבים שחושבים אחרת. לא, הוא פשוט מציג את זה כ'כך זה'".

וזה כמובן לא נעצר שם. לפני כמה ימים הגיעה יבין הצעירה אל בימת ההפגנות נגד הרפורמה, ומול הקהל המשולהב היא חזרה על הטיעונים שלה. את השם של ד"ר בקשי, שיצא מפיה, קיבל הקהל בקריאות בוז. כשהמשיכה לפרט, הצטרפו לבוז גם "בושה, בושה". והסיפור הזה, שיותר משהו מלמד על הילדה הזו, הוא מלמד על כולנו, הוא באמת בושה גדולה. ערימה גדולה של שקר והסתה מתגלגלת מבמה לבמה, מעיתונאי לעיתונאי ומראיון לטור דעה, ואיש מכל המעורבים לא טורח לפתוח את הספר כדי לגלות שכל השיח הזה מבוסס על שטויות ושעיתונאים לא אמורים להתבסס על גרסה של ילדה נחמדה בת 18, אלא לבדוק את העובדות בעצמם.

אז בואו נתחיל לפרק את ההסתה הזו, שלב אחרי שלב. ראשית, לטענה המרכזית שלפיה פורום "קהלת" עומד מאחורי הספר הזה, או כמו שרענן שקד הרחיק וקבע ש"ספרי האזרחות הופקו במימון פורום 'קהלת'" או כמו שקבעה הכותרת הגדולה שליוותה את העיסוק של רביב דרוקר בנושא בערוץ 13: "פורום 'קהלת' השפיע על ספר האזרחות לתיכון". ובכן, לא תאמינו אבל לפורום "קהלת" אין שום קשר לספר הזה. כלום. גורנישט. נאדא.

נכון, ד"ר אביעד בקשי שנמצא היום בפורום "קהלת" היה היועץ המדעי לספר הזה, אבל הוא ניגש למכרז של משרד החינוך כאיש עצמאי, בלי קשר לפורום. רוצים נתון יותר מעניין? את ההצעה שלו במכרז הוא הגיש עוד בשנת 2011. פורום "קהלת" הוקם רק ב־2012, הבנתם?

הלאה. קראתי את הספר הזה. קראתי גם לא מעט עיתונאים שהתייחסו אליו. ואני מרשה לעצמי לומר שאם מישהו מכל אלה קרא אותו, קשה היה להבחין בכך. קראתי בעבר גם את שני ספרי האזרחות הקודמים. אתייחס אליהם בהמשך. מה שמיוחד בספר הזה זה שהוא מציג בכל סוגיה מהסוגיות המשפטיות שמפלגות בתקופה הזו את החברה הישראלית, את שני הצדדים. נכון שאף אחד מאנשי "הארץ" ו"דה מרקר" שמקדשים מלחמה נגד הספר, לא סיפר לכם על זה עד עכשיו, אבל זו המציאות.

אם תיקחו חצי אחד מהציטוטים, אתם עשויים להתרשם שיריב לוין חיבר אותם. אם תיקחו את החצי השני, תהיו בטוחים שהמכון הישראלי לדמוקרטיה עומד מאחוריהם. לצטט מעל כל במה רק את הצד הראשון, ולהסתיר את קיומו בספר של הצד השני, זה מעשה נבלה מניפוליטיבי ושקרי.

למה הוא מתאפשר? משום שאנחנו חיים בתקופה של אפס עובדות ואפס ויכוח ענייני. תקופה שבה מספיק שכמה עיתונאים חסרי אחריות זורקים לחלל האוויר את המילה "קהלת", כאילו הייתה קללה או ניבול פה, כדי להכריע את הדיון ולגרום לחבריהם לירוק בצד או לשרוק בוז. יש לכם ויכוח עם העמדות של ד"ר בקשי? נהלו את הוויכוח הזה. הציגו נתונים. הביאו טענות. הסיטואציה שבה די בכך שמישהו עובד היום בפורום "קהלת" כדי לפסול ספר אזרחות שהוא היה מעורב בו – מטורפת. והסיטואציה שבה די בכך ששמו של ד"ר בקשי נזרק לחלל האוויר כדי להביא את אנשי המחאה לצרוח "בוז" – מפחידה.

ובכלל, אם ספר שייעץ לו ד"ר בקשי בעבר אמור להיות פסול כי בקשי עובד במקביל גם בפורום שאתם לא אוהבים, מה נגיד על דוח ועדת קרמניצר, שבדק בעבר את נושא הנחלת לימודי האזרחות לתלמידים, ושאם לשפוט לפי "דה מרקר", הוראת המקצוע עוצבה לפי תפיסת הוועדה שלו? הרי קרמניצר הוא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. הרי קרמניצר הוא חבר ההנהלה הציבורית של בצלם וחבר המועצה הבינלאומית של הקרן החדשה לישראל. אז לקרמניצר מותר מה שלבקשי אסור?

התיקונים של סער

לפני שאנחנו ממשיכים, חשוב מאוד לחזור אל ההיסטוריה. ספר האזרחות המדובר, "להיות אזרחים בישראל", נכתב לפני שנים ארוכות. אל גרסתו הנוכחית הוא הגיע בעקבות החלטה שהתקבלה בתקופתו של גדעון סער כשר החינוך, שלפיה מדובר בספר מוטה באופן קיצוני הזקוק לשכתוב. אז על רקע קבוצות פוליטיות של מורים לאזרחות שהבהירו לאחרונה עד כמה הם מתגעגעים לספר הקודם, כדאי להזכיר כמה דוגמאות ממה שהיה בו.

ובכן, הספר הקודם סיפר כיצד מנהלת מדינת ישראל "מדיניות של אפליה ממוסדת" כלפי אזרחיה הערבים, וכיצד היא דופקת אותם, בין השאר באמצעות חוק השבות "המאפשר רק ליהודים לעלות לארץ ולקבל מיידית אזרחות ישראלית". עוד יכלו ילדינו ללמוד מספר האזרחות במודל הישן שלו כיצד הערבים מופלים לרעה גם בכך שהמדינה לא מאפשרת להם להתגייס לצה"ל.

הקטעים הללו בספר לוו בהסברים על יהודים שאוסרים על ערבים להיכנס למקומות בילוי, על יהודים שמתנגדים למגוריהם של ערבים בשכונות יהודיות, ועל יהודים שמשמיעים בכיוונם של הערבים קריאות גזעניות. חיפשתי בזמנו בפרק הרלוונטי אם יש מילה או שתיים גם על התנהגות לא מנומסת, כזו או אחרת, שננקטת מהכיוון ההפוך. לא מצאתי.

וכדי להבין מה היה בתחום הזה בעבר, כדאי להזכיר ספר אזרחות נוסף, "יוצאים לדרך אזרחית", שאושר על ידי המפקח על לימודי האזרחות, ובהמשך, לפני כ־11 שנים, נפסל. מדובר בספר שנראה כאילו נכתב על ידי ועדת המעקב של ערביי ישראל. הנה כמה דוגמאות ממנו, שהבאתי כבר אז: בהתייחס לימי טרום הקמת המדינה, בתקופת המעבר מיישוב למדינה, סיפר הספר ש"התפתחו בקרב היישוב דפוסי פעולה ברורים של אי לגליזם – עליות בלתי חוקיות, הברחות נשק, הקמת יישובים בניגוד לחוק...גם לאחר הקמת המדינה נשמר דפוס זהה ועיקרו בעבירות שעניינן שחיתות פוליטית וטוהר המידות".

או במילים אחרות, הזלזול בחוק שהתבטא בהקמת יישובים בלתי חוקיים הוביל בהמשך לשחיתות השלטונית. אם לא הייתה התיישנות, היו עלולים מחברי הספר הזה לשים את העבריינים שהביאו ספינות מעפילים מאחורי סורג ובריח, שלא לדבר על מי שבנה את יישובי חומה ומגדל בלי לקבל אישור מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה. עכשיו, נסו לנחש מה עשו הערבים אחרי שהחליטו לדחות את תוכנית החלוקה? לפי הספר הם "הודיעו כי ימנעו את ביצועה בכוח צבאי". "הודיעו". בהמשך מוזכר בשש מילים כי "החלו התקפות ערביות על מטרות יהודיות" ואז "פרצה מלחמה". "פרצה". ומי אחראי לפריצה הזו? לא ממש ברור. על פלישת צבאות ערב לארץ אין מילה.

בעניין אחר, הספר הביא את עמדתה של חברה בארגון "אנרכיסטים נגד הגדר", שלפיה "שנה לאחר מלחמת עופרת יצוקה, שבה הרגה ישראל 1,400 אנשים, רבים מהם אזרחים, ישראל מנציחה ומקבעת את המצב של ההרס והסבל...". אגב, למי שקרא את הספר היה ברור לגמרי שישראל ביצעה בעופרת יצוקה פשעי מלחמה. מאיפה יודעים? מדוח גולדסטון, שמובא בספר כמקור מהימן ללימוד העובדות. הספר הזה סיפר גם ש"לאחר הסכמי אוסלו מיתנו הערבים את עמדתם הלאומית".

המפקחת התהפכה

בשבוע שעבר, במסגרת הקמפיין האגרסיבי של "הארץ" נגד ספר האזרחות, התראיינה בעיתון יעל גוראון, שבמשך ארבע שנים, כולל בתקופה הרלוונטית לאישור ספר האזרחות המדובר, הייתה המפקחת המרכזת (מפמ"רית) על לימודי האזרחות בחינוך הממלכתי. "בראיון ראשון מאז פרשה מתפקידה לפני כחמש שנים", כתב אור קשתי, "מתארת גוראון כיצד השתלטו אישים בימין הדתי על הוראת האזרחות, והתאימו את חומר הלימוד לתפיסתם האידיאולוגית של דמוקרטיה — שלפיה הכרעת הרוב היא חזות הכל, וזכויות האדם והאזרח ומנגנוני הביקורת על הממשלה נחלשים בהתאם".

"התהליך", מסביר הכתב, "...הגיע לשיאו בשכתוב ספר הלימוד בהתאם לתפיסה פוליטית חד־צדדית". אני שם בצד את החד־צדדיות של הכתבה. את העובדה שלא הובא בה ולו איש אחד שחושב אחרת ממערכת "הארץ", שמרואיינים בה אנשים שחלקם לא קשורים להוצאת הספר כלל, ושאנשים אחרים שמתחבאים מאחורי מסך אנונימיות, כמו "משפטן בכיר מהאוניברסיטה העברית", "משפטן אחר", "מומחית למדע המדינה" ו"אנשי חינוך אחרים".

אבל מה הצחיק אותי? שראיתי את גוראון אצל רביב דרוקר בערוץ 13 וקראתי אותה היטב ב"הארץ" ואפילו היא, שמוצגת כגיבורת השמאל שנלחמת נגד הימין הנוראי, ושב"הארץ" סיפרו עליה בכותרת גדולה שהיא "התפטרה ב־2018 אחרי שהתריעה כי ספר האזרחות שנכתב בהובלת אביעד בקשי, בכיר בפורום קהלת, יוצר מצג חד־צדדי לפיו הכרעת הרוב היא חזות הכל", אפילו היא לא מקבלת את הביקורת על הספר. "הספר מייצג את הוויכוח העמוק שבתוכו אנחנו חיים", הסבירה. "בסופו של דבר, הספר לא מייצג את הגשמת החלום של אף אחד מהצדדים. זאת הדרך היחידה להציג באזרחות תמונה מורכבת".

ב"הארץ" נהנו להביא את גוראון כמי ששופכת אש וגופרית על ד"ר בקשי, ועל תפקידו בניסוח ספר האזרחות, אבל בהקשר הזה כדאי לחזור אל המכתב שפרסמה גוראון – חביבת "הארץ" וארגוני המורים משמאל - בזמן אמת, רגע אחרי שנחתמה העבודה על הספר. גוראון פרגנה לצוות שעבד על הספר, הסבירה שלכתיבת ספר אזרחות נדרשים "עצבי ברזל, רוח טובה, ובעיקר שותפים משמעותיים, אמונה גדולה ואהבת ישראל והעמים", ו"למרבה המזל כל אלו נמצאו לצוות אשר קידם ואישר, העיר ושיפר את כתיבתו המחודשת של הספר 'להיות אזרחים בישראל'.

גוראון אף הביעה את שמחתה על כך שלאורך הספר ישנה הצגה "מורכבת ועשירה של הגוונים והפרשנויות השונות" של "היהדות, הציונות והדמוקרטיה". היא כתבה שהספר "לא רק שאינו פוגע באף אחת מן הקבוצות, אלא מעורר שיחה ומאפשר ליבון הנושאים השונים השנויים במחלוקת והרחבת נקודות המבט השונות". והיו לה גם מילים טובות לומר לד"ר אביעד בקשי, שהיום היא משמיצה אותו ואת חלקו בכתיבת הספר. מה היא כתבה לו אז? "תודה גדולה ליועץ הספר מבחינה מדעית ד"ר אביעד בקשי, שניצח על התהליך כולו ובמיוחד אחראי לשיפור הגדול שחל בטקסט בגרסתו האחרונה, אביעד השכיל להחיל על הטקסט ביקורות שונות, ולשלב במיוחד לקראת סופו של התהליך, נוסחים שהביאו לפשרות טובות והסכמות בין הגורמים השונים אקדמיה ופדגוגיה כאחד".

יעל גוראון יכלה, לו חשבה שהספר בעייתי, להימנע מלאשר אותו. אלא שהיא עצמה מסיימת את מכתבה במילים הבאות שנכתבו, ככל שידוע, מרצונה החופשי: "מוסיפה בזה את חתימתי לאישור הספר. בברכה, יעל גוראון, מפמ"ר אזרחות".

כאמור, בלי קשר לעובדות, קרא השבוע מאמר המערכת של "הארץ" "להשליך את ספר האזרחות". "ספר הלימוד", הסביר העיתון, "תמך בהחלשת מערכת המשפט ומנגנוני הביקורת על הממשלה, קידם את עקרונות חוק הלאום (שהתקבל כעבור שנתיים) ופסקת ההתגברות, צמצם את חשיבות זכויות האדם והאזרח והבהיר, שהכרעת הרוב היא המרכיב החשוב ביותר". עזבו את זה שמדובר בשקר, שעליו עוד נמשיך ונרחיב בהמשך. אבל הלו, יעל גוראון שהבאתם כגיבורת המלחמה בניסיונות השתלטות הימין, אומרת לכם שהיא שלמה עם הספר. איך אפשר להתעלם מזה?

תפיסת העולם של "הארץ", שלא מוכנה לשמוע ולהשמיע עמדה השונה מזו של העיתון בכל מה שקשור למערכת המשפט, שלחה אותי למאמר מערכת אחר של אנשי שוקן, שפורסם לפני כשנה, ועסק ב"נכבה". מול הערבים, מסתבר, לעיתון יש סובלנות רבה הרבה יותר. "במשך עשרות שנים השקיעה המדינה מאמצים חסרי ליאות להעלים את המונח 'נכבה' ולמנוע לימוד של הנרטיב הפלסטיני", הלין העיתון. "המדינה אסרה על השימוש בנכבה בספרי לימוד...".

מערכת החינוך, הסבירו ב"הארץ", לא יכולה להתעלם מכך ש"ליותר מ־20% מאזרחי המדינה — הזיכרון, הסבל, הפליטות ותחושת העוול העמוקה הם חלק בלתי נפרד מהזהות הלאומית והתרבותית שלהם...". "הארץ" הציע "לכבד ולהכיר את ההיסטוריה ואת הזיכרון של המיעוט". אתם הבנתם? את העמדה הרואה בהקמת מדינת ישראל אסון חייבים ללמד, כי אי אפשר להתעלם ממנה. מהעמדה שיש לה ביקורת כלפי מערכת המשפט כפי שהיא כיום, חובה להתעלם - ולא לספר בספר האזרחות שהיא קיימת.

זוכרים את יולי יבין, הנערה שהחלה הכל? לפני שבועיים פורסם ב"דה מרקר" ראיון איתה. כשהכתב, ליאור דטל, מביא את הטענות של יבין על ספר האזרחות, הוא מצטרף להטעיות שלה. כך לדוגמה, הוא נשען על ציטוטים שהביאה הנערה כדי להראות שהספר מקדם אג'נדה פוליטית, ונותן כדוגמה את העובדה שהספר "מציג ביקורת על שיטת מינוי השופטים ומקשר בין הוועדה למינוי שופטים לביקורת על היעדר ייצוג של שופטים מזרחים, יוצאי בריה"מ, דתיים, ערבים וחרדים".

אתם שואלים מה העובדות? ובכן, הטענה הזו אכן מוצגת כטענה של מבקרי מערכת המשפט, אבל בצמוד אליה ממש מוצגת טענה של מצדדי מערכת המשפט המשיבה לטענה הזו. את זו משום מה, בחרו ב"דה מרקר" לא לספר.

והשקרים של העיתון לא נגמרים שם. תחת הכותרת "האזרחות על פי ספר הלימוד – ציטוטים נבחרים", מביא העיתון מתוך ספר האזרחות קטעים שאמורים להסביר כמה נוראית ההטיה הפוליטית בספר. בדוגמה הראשונה הוא מביא ציטוט שמטרתו להבהיר שמחברי הספר תומכים בהשלכת הפקידות הביתה עם כניסתה של ממשלה חדשה. "בעלי תפקידים שמתחלפים עם הממשלה, מאפשרים לנבחר הציבור לשנות מדיניות על פי בחירתו, מונעים קיבעון ומספקים לפקידות הבכירה תמריץ לפעול לשביעות רצון הציבור".

הציטוט הזה אכן מופיע בספר. אלא מה? שהוא מוצג כעמדה אחת. עוד לפניה, מוצגת בספר עמדה אחרת: "...מינוי מקצועי מבטיח רציפות, יציבות, צבירת ניסיון מקצועי, כפיפות אפקטיבית לביקורת, מיתון השפעות בלתי לגיטימיות של פוליטיקאים על העשייה הציבורית ואיוש משרות בידי מועמדים איכותיים, שלא יסכימו ליטול תפקיד המסתיים עם חילופי השרים".
והנה הציטוט שמביא "דה מרקר" מתוך הספר, תחת הכותרת העוסקת ב"בתי המשפט מול נבחרי הציבור". "דווקא כפיית פרשנות מסוימת של

זכויות אדם על נבחרי הציבור, היא זו שפוגעת בדמוקרטיה, במובנה הבסיסי כשלטון העם". יש להניח שהציטוט הזה ירגיז חלק מקוראי "דה מרקר", נכון? ברור. כי העיתון שהם שילמו עליו, לא סיפר להם שהעמדה הזו מובאת בסך הכל כתגובה לעמדה הפוכה שמופיעה עוד קודם לכן, המבטאת "גישה שאיננה מקבלת כלגיטימית פגיעה לא מוצדקת בזכויות האדם של המיעוט, גם אם הרוב מעוניין בכך".

והנה עוד דוגמה הקשורה לוויכוח סביב סמכויות היועמ"ש. העיתון מביא מהספר את הציטוט הבא: "קיימת עמדה הגורסת כי היועץ המשפטי לממשלה אמור לייעץ לממשלה ולייצג את הממשלה על פי עמדותיה. לפי גישה זו, היועמ״ש צריך לתפקד בדומה לעורך דין של אדם או חברה פרטיים: עליו להעניק ייעוץ משפטי, שאינו מחייב את הלקוח". וזה כבר ממש מביך. למה? כי "דה מרקר" חתך במתכוון מהפסקה הזו את המילה הראשונה שלה: "מנגד". מנגד לְמה? לעמדה ההפוכה שהובאה עוד קודם לכן, בפירוט רב, ולפיה "הגישה המקובלת כיום בישראל רואה ביועץ המשפטי יועץ לממשלה, שמייצג אותה על פי עמדותיו.

תפקידו לאכוף על הממשלה את המשפט - על פי תפיסתו. גישה זו אינה תופסת את היועמ״ש כעורך דין המשרת את לקוחו, אלא כיועץ, המונע מהממשלה לקבל החלטות אשר הוא לא יוכל להגן עליהן בבית המשפט....התפיסה הזו גורסת גם כי לא ראוי שממשלה תציג בפני בית משפט עמדה משפטית המנוגדת לעמדת יועצה המשפטי. למשל, באמצעות עורך דין אחר".

והנה עוד פייק שמשווק לציבור בכלי התקשורת, והוא שגרם לי יותר מכל דבר אחר להבין שאף אחד ממבקרי הספר הזה לא טרח לקרוא אותו. אני מדבר על הביקורת על כך שנושא זכויות האזרח וזכויות האדם הפך בספר, באדיבותו של ד"ר בקשי, ללא חשוב. ובכן, הפרק הנושא את הכותרת "עקרון זכויות האדם והאזרח" הוא הפרק הארוך בספר. מה יש בו? הוא נפתח בציטוט מהכרזת האו"ם לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, בציטוט מספר בראשית "ויברא אלוהים את האדם, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם", ובשירו של דן אלמגור "יום יבוא" ("...לא יושפל שום אדם על גזעו וצבעו... יום יבוא במהרה, פעמון החירות דרור יקרא ושחורים ולבנים יתכנסו מסביבו...").

יש בפרק הזה טקסטים על חירויות וזכויות שונות שיש "לכל אדם, ללא הבדל דת, גזע, מין או עמדות פוליטיות", ועל תפקידה של המדינה להגן עליהן ולאפשר את מימושן. יש בו ציטוט של חגי אלעד, היום מנכ"ל בצלם ובעבר מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח, שלפיו ”אף אחד מאיתנו לא יוכל באמת להיות אדם, אלא אם כל בני האדם סביבנו יזכו לכך״. יש שאלת חשיבה לתלמידים שמתבססת על אמירה של ארגון אמנסטי שלפיה "מדוע אנחנו הורגים אנשים שהורגים אנשים, כדי להראות שלהרוג אנשים זה פסול?".

ויש ציטוט של משה נגבי המנוח מתוך מאמרו על חופש העיתונות, וציטוט של אהרן ברק על חופש הביטוי, וקטע מפסיקת בג"ץ על חופש ההפגנה, והתייחסות לזכויות הפרט מהמורשת היהודית, והתייחסות לאפליה פסולה של אנשים בשל נטייתם המינית או בשל היותם ערבים, וקטע ממאמר של "המכון הישראלי לדמוקרטיה" על העדפה מתקנת לנשים, ועוד קטע מפסק דין של השופטת אילה פרוקצ'יה בעתירה שהוגשה לבג"ץ בדרישה למנוע את מצעד הגאווה, ועוד ועוד. מי שחושב שנושא זכויות האזרח הופקר בספר הזה, מעיד על עצמו שהוא לא פתח אותו.

חכו עם "טיהור" הכיתות

מילת סיום. אפשר לחלוק על כל דבר. אפשר להתווכח עם כל דבר. לי עצמי הייתה ביקורת כמעט על כל ספר שלמדתי ממנו. אבל הטענה היחידה הנשמעת מכל עבר, שלפיה הספר "להיות אזרחים בישראל" הוא חד־צדדי, היא טענת שקר. והקביעה שהספר הזה מציג רק עמדה אחת במחלוקת סביב מערכת המשפט, היא קביעה כוזבת.

והמאמץ לכרוך את פורום "קהלת" בכתיבת הספר הזה, כשלפורום לא הייתה בו שום נגיעה, הוא מאמץ מביך. והניסיון לסמן כל דבר שד"ר אביעד בקשי קשור בו כפסול מעיקרו, בלי קשר למה שיש בו או אין בו – הוא ניסיון אנטי־דמוקרטי לסתום פיות ולמנוע בכוחנות קיום שיח. והעובדה שמאחורי כל הרשימה הזו עומדים עיתונאים – מסבירה למי שעוד היה צריך הסבר כזה, שהעיתונות הישראלית הפכה למוסד רדוד, שטחי ומסוכן.

ולגבי המורים לאזרחות, מימין ומשמאל, תומכי הרפורמה או מתנגדיה, יש לקוות שאלה לא יישעו לתביעה "לטהר" את הכיתות, ולא ישללו מתלמידיהם את הזכות להיחשף לדיונים החשובים המתקיימים בחברה הישראלית.