לאחר נתק ממושך של למעלה מעשור, נשיא סוריה בשאר אל־אסד, שהוזמן להשתתף בפסגת הליגה הערבית בריאד, נועד שם עם צמרת מנהיגי מדינות ערב. מעבר להיותו מפגש סימבולי ומפגן כוח עוצמתי המושך אליו תשומת לב רבה, מדובר בנקודת מפנה דרמטית בעולם הערבי, המובילה להפשרת היחסים בין סוריה לשכנותיה. התבוננות מקרוב מראה כי האירוע נערך בעקבות מגעים אינטנסיביים שהתקיימו לאחרונה בין דמשק לחברות הליגה, לצד מאמצי חיזור ממושכים מצד מנהיגי ירדן, איחוד האמירויות ועומאן.
הפשרת יחסי ריאד־טהרן, לצד חידוש יחסי ריאד־דמשק והידוק הקשרים בין טהרן ודמשק, הם בין הגורמים המרכזיים שתרמו לכך. בנוסף, רעידות האדמה הקטלניות שפקדו בחודש פברואר את צפון סוריה והשתלטותו של משטר אסד מחדש על כ־65% מאזורי המדינה בחסות איראן ורוסיה, האיצו אף הן את נרמול היחסים.
בתוך כך, הכרתם של מנהיגי ערב בדיקטטור הסורי וצירופו לשורות הארגון – חרף פשעי המלחמה ומדיניותו הרצחנית נגד בני עמו שגבו עד כה כחצי מיליון קורבנות וכ־12 מיליון פליטים ועקורים – מהווים בעבורו, כמו גם בעבור מנהיגי איראן ורוסיה ומשטרי ערב התומכים בו, ניצחון תודעתי עצום.
כל זאת, בין היתר, נוכח הסרת החרם ששם קץ לבידודה של סוריה, שהחל עם פרוץ מלחמת האזרחים ב־2011 הנמשכת עד היום. התבוננות כוללת על התהפוכות האזוריות שקצתן תוארו לעיל משקפת את השינויים העצומים המתחוללים בעולם המוסלמי ובמפת היחסים והאינטרסים במזרח התיכון, כמו גם את הפיחות שחל במעמדה הגיאופוליטי של ארה"ב, כוחה והשפעתה על מדינות האזור, ובכלל זה בזירה הבינלאומית.
הבידוד הבינלאומי נכשל
כ־12 שנה מאז הודחה מהליגה הערבית בעקבות דיכוין האלים של המחאות שפרצו במדינה במרץ 2011 בידי משטר אסד, שבה סוריה לשורות הארגון. אף שהמהלך הוצג כאקט סימבולי שנועד להקל את סבלו של העם הסורי, כבר עתה מסתמן כי חידוש הקשרים עם סוריה הוא אירוע מכונן בעולם הערבי. וכך, לא זו בלבד שההחלטה על כך אושרה על ידי 19 מתוך 22 חברות הארגון, אלא ששיבתה ההדרגתית לחיק מדינות ערב הטומנת בחובה השלכות גיאופוליטיות וביטחוניות מהותיות.
במסגרת המגעים האינטנסיביים שקדמו לכך בהובלת "מפת הדרכים" של ירדן, הנשיא אסד חידש את היחסים הדיפלומטיים עם בית המלוכה הסעודי ואף אירח בארמונו בדמשק את נשיא איראן, אברהים ראיסי. זאת, בין היתר, בעקבות נרמול היחסים עם איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וירדן, וכל שכן - נוכח ה"דטנט" (הפשרת המתיחות) בין ריאד וטהרן ולצד הסיוע ההומניטרי שניתן לסוריה בעקבות רעידות האדמה הקטלניות. כל אלה, בתורם, מהווים טריגר שהאיץ את ההבנה בקרב רבות ממדינות האזור כי בידודה הבינלאומי של סוריה אינו אפקטיבי ואינו יכול להימשך לעד.
ארכיטקטורה ביטחונית חדשה
בראייתם של מנהיגי ערב, נורמליזציה וחידוש היחסים הכלכליים והדיפלומטיים עם סוריה מהווים חלק מתהליך אסטרטגי ממושך שיוביל לבסוף להזרמתם של כ־250 מיליארד דולר, שיסייעו בשיקומה של המדינה ובהפעלת לחץ על הקהילה הבינלאומית להסרת הסנקציות שהוטלו על משטר אסד. יתרה מכך, בעיני רוב שכנותיה של סוריה, ההכרה בלגיטימציה של המשטר - למרות פשעי המלחמה שביצע אסד נגד בני עמו – נועדה להגביר את הביטחון והיציבות הפנימית והאזורית, וגם להגביל באותה הזדמנות את מעורבותה של טורקיה ואת השפעתה העצומה של איראן עליה, לצד פעילות הטרור בהובלת חיזבאללה נגד מדינות האזור.
בראייתן, הסרת החרם וצירוף סוריה לליגה הערבית, בין היתר נוכח "חוק הקיסר" והכבדת הסנקציות מצד ארה"ב עליה, מהווה אלמנט חשוב בשינוי הסביבה האסטרטגית ובעיצוב "ארכיטקטורת ביטחון" חדשה ההולכת ומתגבשת בחסותן במזרח התיכון. שכן, לצד חידוש היחסים וההסכמים בין מדינות האזור (דוגמת שדרוג יחסי טורקיה־מצרים וכן חתימת ההסכמים בין ישראל ללבנון בסוגיית המים ועם מדינות המפרץ במסגרת "הסכמי אברהם"), שינוי גישתן כלפי סוריה, הנחשבת כציר אסטרטגי ביטחוני חשוב, צפויה להשפיע על מאזן העוצמה האזורי בעיקר מול איראן. חשוב לציין כי סוריה היא מרכז לייצור ולהברחות סמים למדינות האזור ובראשם סם הקפטגון, שנהפך למקור ההכנסה הדומיננטי של משטר אסד (על פי ההערכות, ההכנסות מיצוא הסם לשנת 2022 נאמדות ב־30 מיליארד דולר).
יתרה מכך, נרמול היחסים עם דמשק משקף את גישתן הפרגמטית־ריאליסטית ויכולת ההסתגלות וההתאמה של מדינות האזור לשינויים הגיאופוליטיים הפוקדים אותו. בעודן "קוראות נכון את המפה", במיוחד נוכח צמצום נוכחותן ומעורבותן של ארה"ב ורוסיה במזרח התיכון, לא זו בלבד אלא שהן מוכנות להאיץ שינויים ולקחת סיכונים שיסייעו בהתמודדות הצפויה מול התחזקות האיום האיראני וחוסר היציבות הכלכלית שמקורה, בין היתר, בתפוצתו חסרת התקדים של הסם הממכר. נראה כי הן בשלות כעת יותר מתמיד ליטול את ההובלה ולקחת חלק פעיל בעיצוב המשוואה הגיאופוליטית החדשה שנוצרת בימים אלה באחד האזורים הטעונים והנפיצים ביותר בעולם.
ניצחון תודעתי מוחץ
לכן, לא בכדי צירופה של סוריה לליגה הערבית, הנחשבת כניצחון תודעתי של הדיקטטור הסורי ומדינות ערב, מעוררת לא מעט תהיות בעולם, לצד התנגדות ו"נורות אזהרה" בירושלים, כמו גם בבירות המערב. התבוננות מקרוב מראה כי לא זו בלבד שמשטר אסד נהנה מפירות ההכרה והלגיטימציה האזורית למהלכיו (בעוד ארה"ב ומדינות ה־EU מנגד, מתנגדות באופן נחרץ לתהליך הנורמליזציה ואף דבקות בהחלטת מועצת הביטחון 2254 מ־18 בדצמבר 2015, הקוראת להפסקת אש ולהסדר פוליטי פורמלי בסוריה), עד כה לא נעשתה כל התחייבות פורמלית מצד נשיא סוריה למלא אחר תנאי שיבתה של סוריה לארגון.
למשל, מניעת הברחות נשק ובלימת תעשיית הסמים המשגשגת בסוריה, עידוד חזרתם לסוריה של כ־5.5 מיליון הפליטים מלבנון, מירדן, מעיראק, ממצרים ומטורקיה וכן, החייאת המשא ומתן עם קבוצות מורדים הפועלים בעיקר באידליב שבצפון־מזרח המדינה.
בנוסף, חידוש היחסים עם סוריה איננו מעלים את היריבויות והמחלוקות הפנימיות הקיימות בקרב מדינות ערב ובינן לבין משטר אסד, להפך. כבר עתה מסתמן כי תהליך הנורמליזציה וההתקרבות אליה עלולים להגביר את המתיחות הביטחונית האזורית ואף לחזק את הפגיעות של מדינות האזור, ובראשן ישראל. זאת בעיקר נוכח הגברת הלחץ עליה והקריאה להימנע מתקיפות נגד תשתיות קריטיות בסוריה ונגד איראן וארגון חיזבאללה.
בתוך כך, התבוננות כוללת מאפשרת להבין כי צירופה של סוריה לחיק העולם הערבי מהווה אקט של התרסה ו"זריית חול" בעיני המערב, המעיד על כישלון מדיניות ה"מקסימום לחץ" שהובילה ארה"ב. הסנקציות הבינלאומיות לא הובילו להכנעת המשטר בדמשק ולהדחת אסד מכס השלטון, ונראה כי צירופה של סוריה לארגון צפוי להעצים את כוחה ומעמדה האזורי. כל זאת, תוך הגדלת כושר התמרון שלה בין מספר רב יותר של שחקנים אזוריים שיוביל לצמצום התלות באיראן וכן תוך חיזוק דימויו ומעמדו של הדיקטטור הסורי, הבא לידי ביטוי כבר עתה בסירובו לשנות את קווי המדיניות שלו, בעיקר נוכח מאמצי החיזור אחריו מצד מרבית מנהיגי ערב.
התבוננות על כך מנקודת מבט גיאופוליטית ביטחונית רחבה מספקת תובנות נוספות בנוגע לכרסום העצום שחל בדימוי העוצמה של ארה"ב בעיני מדינות באזור. היות שלא זו בלבד שחידוש היחסים וההכרה הרשמית במשטר אסד מנוגדים לקו הרשמי של הממשל האמריקאי, אלא שבצירופה הרשמי של סוריה לליגה הערבית, מדינות ערב מעניקות לגיטימציה למהלכיו ולמדיניותו הרצחנית של הדיקטטור הסורי.
בנוסף, אקט זה, מעבר להפרת נורמות המשפט הבינלאומי ופגיעה בדמוקרטיה ובזכויות אדם, מספק גושפנקה והשראה למנהיגים רצחניים נוספים ברחבי העולם דוגמת ולדימיר פוטין, להמשיך לנקוט באין מפריע טרור ואלימות אכזרית נגד בני עמם. אין ספק אפוא כי מדובר במסמר נוסף בארון הקבורה של ההגמוניה האמריקאית ובכוחה ובהשפעתה של ארה"ב במזרח התיכון בפרט, ובזירה הבינלאומית בכלל.
הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, לטרור עולמי ולמשברים בינלאומיים