בסדרת ראיונות שנערכו לאחרונה עם הנרי קיסינג'ר לרגל יום הולדתו ה־100 שחל בשבת, התריע היועץ לביטחון לאומי ומזכיר המדינה האמריקאי לשעבר כי "ארה"ב נמצאת על סף עימות חזיתי עם רוסיה וסין". מודאג מהתעצמות המאבק הבין־גושי, מהסלמת המלחמה באירופה ומהחרפת העימות המסחרי־טכנולוגי בין ארה"ב וסין – קיסינג'ר (הניחן ב"ריאל פוליטיק" מובהק ובחשיבה אסטרטגית קרה ומפוכחת) לא בחל במילים.

איראן ורוסיה יחד נגד ארה"ב? המהלך החדש ממנו האמריקאים חוששים
דיווח: ארצות הברית פועלת לקידום מהלך דיפלומטי מול איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה

בראייתו, כל אחד מהצדדים היריבים משוכנע שהצד השני מהווה איום אסטרטגי, ובהיעדר מרחב תמרון ביניהם, כל הפרה של מאזן הכוחות הגלובלי ומאזן העוצמה הגרעיני עלולה להוביל לאסון קטסטרופלי.

יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>

יתרה מזאת, יכולת ההרס הטמונה בטכנולוגיית כלי הנשק המודרניים מונחי/מבוססי האינטליגנציה המלאכותית (Artificial Intelligence, AI) מבליטה, לדידו, את החשיבות העצומה הכרוכה בשמירה על עקרון שיווי המשקל ביחסים הבינלאומיים. וכך, לא זו בלבד שהעולם ניצב כיום בפני מצב ביטחוני נפיץ ומסוכן העלול לצאת מכלל שליטה, לדבריו, החשש מהחרפת מאבקי הכוח בין המעצמות, מחייב את ארה"ב לשמור על נקודת האיזון בין שלל האינטרסים החיוניים שלה. זאת, בין היתר, נוכח תבוסתה האסטרטגית של מוסקבה והחרפת האקלים הביטחוני העולמי וכל שכן, נוכח מרוץ החימוש בתחום ה־AI, לרבות זה הגרעיני.

במילים אחרות, על ארה"ב לחתור להשגת הפסקת אש מול רוסיה באוקראינה, ולהיזהר מהתייחסות לסין כאל יריבה חדשה בסגנון המלחמה הקרה וכל שכן, מהסלמת היריבות מולה. כל זאת במקביל להימנעותה מדחיקת רוסיה לזרועות בייג'ינג והפיכתה למאחז של סין באירופה. מהלכים אלה בראייתו של חתן פרס נובל לשלום, נועדו למנוע מלחמת עולם שלישית ועוד בשתי חזיתות בו־זמנית.

איום הבינה המלאכותית

התבוננות מקרוב על תפיסת עולמו של הנרי קיסינג'ר, שנחשב – חרף הביקורת על מהלכיו השנויים במחלוקת – לאחד הדיפלומטים המזהירים והמדינאים החשובים של ארה"ב, שהשפיעו רבות על מדיניות החוץ האמריקאית למעלה מחצי מאה, מהווה הזדמנות להסביר כמה מהמשברים העולמיים ומהאירועים הדרמטיים שעיצבו את פני היחסים הבינלאומיים. לדוגמה, מלחמת וייטנאם והרחבתה לקמבודיה וללאוס, ומעורבות ארה"ב באנגולה, ברודזיה ובאתיופיה שבאפריקה. כן מדובר על פעילותה במזרח התיכון, בדגש על "מסע הדילוגים" של קיסינג'ר שהוביל לחתימה על הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים ולסוריה אחרי מלחמת יום הכיפורים, ומאוחר יותר להסכם הביניים בין ישראל ומצרים.

כשהוא מביא איתו ניסיון מדיני ודיפלומטי עשיר, גישה ריאליסטית פרגמטית לצד מיומנות ותחכום רב בניהול משברים בינלאומיים, כבר עתה מסתמן כי קיסינג'ר – מחלוצי הקשר עם סין ואדריכלי הדטאנט (הפשרת היחסים) עם רוסיה – "קורא נכון את המפה". לדבריו, אנו נמצאים בנקודת מפנה אסטרטגית במלחמה באוקראינה, שבה רוסיה נמצאת עם "הגב אל הקיר". סין – בת בריתה הקרובה ביותר, המתווכת בין הצדדים – מובילה משא ומתן הצפוי לבנות אמון מחדש בין הצדדים ולהגיע לשלב מכריע ב"סוף השנה", של פתרון הסכסוך מול אוקראינה.

יתרה מכך, נוכח ניסיונו העצום והיכרותו ארוכת השנים עם סין, קיסינג'ר - שאינו חוסך דברי ביקורת על מנהיגותו הרופסת של ג'ו ביידן ומהלכי הממשל הנוכחי בעיקר כלפי מוסקבה וראש הקרמלין - טוען כי חרף הפערים האסטרטגיים והאידיאולוגיים העצומים בין סין וארה"ב, יש להגיע להבנות עם ממשלת בייג'ינג. בתוך כך, קיים צורך להגביל את היריבות בין השתיים ולבלום את מרוץ החימוש הגרעיני העולמי וחשוב להכיר בפוטנציאל הנזק הטמון בחדירתה של הבינה המלאכותית למרחב המדיני־ביטחוני. לדידו, מדובר ב"מכפיל נזק" אדיר המתווסף לאיום הגרעיני והמשנה באופן דרסטי את מאזן הכוחות הגלובלי ואת "כללי המשחק" בזירה הבינלאומית.

הצעת השלום הוסטה הצדה

בימים אלה, שבהם נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו – בן בריתו וידידו הקרוב של ולדימיר פוטין – מציע נשק גרעיני "לכל מי שמוכן להצטרף לממשלת מוסקבה", מחריף האיום הביטחוני־הגרעיני העולמי. לא זו בלבד שתמיכתה של בלארוס ברוסיה מעוררת זעם רב בקרב מדינות המערב, כבר עתה ברור כי תבוסתו האסטרטגית של הצבא הרוסי באוקראינה (בין היתר נוכח תגובתן של ארה"ב וחברות נאט"ו וסיוען הצבאי המסיבי לממשלת קייב) מהווה סוגיה קריטית העומדת בראש סדר היום העולמי.

בתוך כך, על רקע המהלכים הדיפלומטיים השונים שנעשו במהלך השנה האחרונה, בדגש על מאמצי התיווך הסיני בין הצדדים, בולטת דחיית הצעת השלום של קיסינג'ר – הכוללת ויתור על שטחים מאוקראינה כדי להביא לסיום המלחמה – על ידי מי מהצדדים המעורבים בסכסוך. התבוננות מקרוב אף מראה כי בעוד הנשיא פוטין מתעקש על הכרה בסיפוח המחוזות במזרח ובדרום המדינה, ממשלת זלנסקי דורשת בתוקף נסיגת רוסיה מכל השטחים שכבשה, לרבות סיפוח חצי האי קרים (2014), כתנאי מקדים לכל דיאלוג עתידי.

עם זאת וחרף הביקורת הרבה המושמעת כלפי הצעתו של קיסינג'ר, בעודו מתריע מפני "היום שאחרי" – בראייתו המפוכחת וארוכת הטווח של מי שנחשב גדול ההוגים הגיאופוליטיים של ימינו – תבוסה רוסית במלחמה תגרור טלטלות עזות ואי־יציבות עולמית. כל אלה, בתורם, יובילו לפגיעה קריטית במאזן הכוחות הגלובלי. לא זו בלבד שהם יגרמו לקריסת המדינה הרוסית, ולהדחתו של פוטין מהקרמלין, הם יביאו למאבקי כוח פוליטיים פנימיים העלולים להידרדר למלחמת אזרחים שתגלוש לרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה. לדידו, רוסיה, כמעצמה גרעינית גלובלית המחזיקה במצבור אדיר של למעלה מ־15 אלף כלי נשק גרעיניים, תהיה חשופה להתערבות זרה, חיצונית ומסוכנת ביותר.

הכרה במגבלות הכוח

אם לא די בכך, בעודו תומך בהצטרפות אוקראינה לנאט"ו ובהמשך הטלת הסנקציות הבינלאומיות על מוסקבה עד לכינונו של הסכם פשרה כלשהו בין הצדדים, מתריע קיסינג'ר כי הגברת התחרות האסטרטגית והיריבות המסחרית־טכנולוגית בין ארה"ב וסין מובילות לפתיחת מלחמה קרה חדשה ביניהן. לדידו, זו עלולה להיות מסוכנת אף יותר מהמלחמה הקרה שהתחוללה בעבר בין מוסקבה לוושינגטון. זאת, במיוחד בהתייחס למשבר טייוואן ולהשלכות ההרסניות הצפויות לאי עצמו, וכן לסין, נוכח הפגיעה ביציבות הביטחונית באסיה והרס הכלכלה העולמית העולים, לדבריו, על נזקיה של מלחמת אוקראינה.

שכן, בנוסף לפערים העצומים הקיימים בין המעצמות בין היתר מבחינת תפיסות עולם, ערכי מוסר ומערכות פוליטיות, כבר עתה ברור כי שילוב בין משאבים כספיים ליכולות צבאיות אדירות שהן מביאות איתן בדגש על טכנולוגיות ההרס – שמעולם לא היו כה קטלניות כמו אלה הנלוות כיום לבינה המלאכותית – מהווה איום קיומי על גורל הקהילה הבינלאומית. לכן לא בכדי, לדברי קיסינג'ר, העולם נמצא כעת בסכנה של חוסר איזון.

בהתבטאויותיו החריפות הוא אף מדגיש את הפערים התפיסתיים הקיימים בין הצדדים. לדעתו, בניגוד לדעה הרווחת במערב, לא זו בלבד שסין אינה חותרת לשליטה דומיננטית בעולם נוכח דעיכתה של ההגמוניה האמריקאית, אלא שלשתי המעצמות "יש מחויבות משותפת מינימלית למנוע התנגשות קטסטרופלית מלהתרחש". עליהן להשיג את האיזון בין שלל היכולות והעוצמות שלהן ושל הצד השני, וכן להכיר במגבלות הכוח לצד עוצמת ההרס הטמון בשימוש בלתי מבוקר ביכולות ובמשאבים אלה. כל זאת, כדי לקדם דיאלוג קונסטרוקטיבי ביניהן, כזה שיסייע במניעת ההסלמה הביטחונית והידרדרות למלחמת עולם שלישית.

מתכון "החבל הדק"

בראייה גיאופוליטית היסטורית רחבה ומקיפה, אין ספק כי רק מנהיג בעל שיעור קומה כהנרי קיסינג'ר, ממרום גילו וניסיונו המופלג, מסוגל לספק הארות ותובנות אסטרטגיות כה מאירות עיניים. כאדם שגדל בצל אסון גרעיני במהלך שנות המלחמה הקרה, ושהקדיש את חייו המקצועיים לחקר היחסים הבינלאומיים ועיצוב מדיניות החוץ האמריקאית, הוא עדיין סבור כי יש להשקיע את מלוא המשאבים והמאמצים האפשריים כדי להימנע מעימות צבאי.

בתוך כך, על מנהיגי העולם מוטלת כיום אחריות כבדה מתמיד, שכן עליהם לפתח/לאמץ גישה ריאליסטית פרגמטית, כזאת שתאפשר להם לתמרן בין בני ברית ואויבים ואתגרים חסרי תקדים, לבין הזדמנויות אדירות שההתפתחות הטכנולוגית מספקת להם בדגש על הפוטנציאל הטמון ב־AI. לדידו, מדובר כאמור על הליכה על "חבל דק" במטרה למצוא את נקודת האיזון הקריטית במסגרת מאזן הכוחות הגלובלי ומערכת היחסים הבינלאומית.

יתרה מכך, כשנשאל באשר למתכון לסיום המלחמה באירופה, שר החוץ לשעבר המליץ למדינות המערב להמשיך להרחיב ולבסס את כוחה ומעמדה הגיאופוליטי של ברית נאט"ו בזירה הבינלאומית ועם זאת, לספק הזדמנות למוסקבה לחזור מחדש למערכת הבינלאומית. שאם לא כן, היא תיהפך למאחז סיני באירופה. וכך, בציניות סרקסטית מהולה בשנינות חדה ו"ריאל פוליטיק" כה מושחז ועתיר ניסיון כשלו, טוען קיסינג'ר כי בין שהמנהיגים יבחרו במהלכים אלה ובין שבאחרים, הוא כבר לא יהיה כאן כדי לראות, לחיות ולבחון מקרוב את בחירתם.

הכותבת היא מומחית לגיאופוליטיקה, לטרור עולמי ולמשברים בינלאומיים